תגובות לגליונות קודמים – 991

בתגובה ל"מנהיגים על הגבול" מאת צביקה קליין, גיליון פרשת מטות

למען ה', חזור בך!

הזדעזעתי למקרא הריאיון עם האחים לאו. לא ארבה מילים על עמיחי. אדם שאינו מחויב להלכה, והיה מוכן מצידו גם להשיא יהודי עם גויה, מה לי להלין עליו על שהוא מממש את נטייתו ההומוסקסואלית וגם מודיע עליה בריש גלי, כאילו הכול בסדר. אני רק מזועזע מזה שהוא ומסמיכיו קוראים לו "רב". היו במשפחתו לפניו עשרים וחמישה דורות של רבנים, והם כולם מתהפכים בקבריהם.

אבל עומק הזעזוע שלי הוא מהרב בני לאו. אני יודע שהוא עשה מעשים טובים רבים, וגם מקיים את ההלכה כראוי. אבל נורא ואיום בעיניי שהוא משתתף ב"הכתרה" של ה"רב" הקונסרבטיבי, ונותן לגיטימציה לדרך הזאת. הרב בני לאו מיתמם ואומר – בוודאי שאני מכיר בהם. מה, הם לא קיימים? – אבל גם בעל פעור קיים. אז מה. וכי תיתן לו לגיטימציה?!

נכון לקבל כל יהודי באשר הוא, באחווה. ובמיוחד בדורותינו. חילוני, קונסרבטיבי, רפורמי, וגם בעל נטיות הפוכות. אבל בשום אופן אין לקבל את החילוניות עצמה, את הקונסרבטיביות, את הרפורמה ואת הנטייה ההפוכה.

הרב בני לאו מדבר כמי שמושפע מהפוסטמודרניזם הקשה, הכופר במציאותה של אמת, ולכן יש לדעתו שלל דרכים לגיטימיות, שצריך אמנם להתווכח איתן אבל לא לשלול אותן לחלוטין. בזה הוא הופך את עצמו מ"אורתודוקס" ל"אורתופרקס". במקום "אמונה ישרה" יש לו "התנהגות ישרה".

וצחוק עושה לנו בני לאו, כשהוא משווה בין החרדים הפוסלים את הרב אריאל לבין סתם יהודים הפוסלים את הראביי הרפורמי והקונסרבטיבי. הרי אם הוא מאמין אמיתי בתורת אמת, עליו לומר: החרדים הפוסלים את דרכו של הרב אריאל אומרים דברי הבל. מפני שהרב אריאל הולך בדרך הנכונה. והפוסלים ודוחים בשאט נפש את דרכם של הרפורמים והקונסרבטיבים – נוהגים גם הם נכון. מפני שהדרכים האלה הן דרכים של הבל.

ונדהמתי לראות, שהוא כותב שב"הסמכה" של הרביים הקונסרבטיבים היה "רגע של קדושה". אני יכול להבין שהיה מעמד מאורגן היטב, מרשים, ואפילו מרגש. אבל קדושה?! מעמד שבו מעניקים רבנות מזויפת מתוכה, יש בו קדושה?! הוא אשר אמרתי: הפוסטמודרניזם העביר אותו על דעתו.

הדרך של הרב בני לאו איננה רק שיבוש מחשבתי, אלא היא גם גורמת לנזק חינוכי נורא. כי כשהוא מסביר שיש דרכים שונות לגיטימיות לחייו של יהודי, הוא מטה בזה קוראים צעירים הנמשכים אחריו לדרכים משובשות. אולי לא יעברו לקהילה קונסרבטיבית, אבל ילמדו מדבריו בקל וחומר שאדם יכול להיות יהודי טוב גם אם יזלזל בחלק מהמצוות, כי הכול לגיטימי. אני קורא אל הרב בני לאו קריאה נואשת – למען ה', חזור בך!

משה גנץ

הרב משה גנץ מלמד בישיבת ההסדר בשעלבים. ספרו "בדרך העולה" ראה אור לאחרונה

רמיסת הנורמות התורניות

נורמה חברתית נקבעת על ידי החברה ומוביליה. בחברה החדשה של ימינו, אנשים מובילים נורמות וממציאים אותן. אך העם היהודי קיבל תורה אשר שימשה לו כאור ומגדלור ובתוכה היו כלולות נורמות שמוליכות ומובילות אותו אל הטוב. התורה ניתבה אותנו להיות "סגולה". והנה נכנסות נורמות חברתיות חדשות שבאות אלינו מתוך השתלטות של אנשים וקבוצות הקובעים מהי נורמה חברתית. הם מפחידים מאוד את אלה שאינם חושבים כמוהם, הם קוראים להם "אנשי החושך", משום שאותם "אנשי החושך" אינם מקבלים ואינם מבינים שמעשי סדום זה טוב ו"מכובד".

קהילת הלהט"בים מביטה על האנשים שאינם חושבים כמותם כעל גזענים, חשוכים, שבאים מתוך עולם ערכים פרימיטיבי חשוך, ובעצם לדעתם החשוכים הללו לוקים בהפרעות קשות. הנורמות החדשות רומסות את הנורמות שנקבעו בתורה.

התורה שהביאה את העם היהודי להיות עם מיוחד, הביאה עמה ידע עמוק גדוש בערכים, במוסר, באור עצום. בזכותם יהודים שימשו בחצרותיהם של מלכים כיועצים, רופאים ועוד. כל זה קורה וקרה בזכות הנורמה שהיו מורגלים אליה, נורמה שבאה מתוך אור התורה שאחז את היהודים ואוחז אותם משך אלפי שנים.

אסתי אתגר

אסתי אתגר עוסקת בחינוך המיוחד 
ובטיפול באוטיסטים

הולך בדרך הרמב"ם

הרב בני לאו משיב:

שאלת היחס אל תנועות המערערות על דרכה של היהדות הרבנית מעסיקה את עם ישראל בכל דורותיו. את החלוקה בין האדם לבין הרעיון למדנו כבר מבית מדרשו של הרמב"ם. כך הוא נהג ביחס לקראים, שאותם קירב באופן אישי אך הרחיק את רעיונותיהם. כנגד הרמב"ם עמדה מסורת הפסיקה האשכנזית וקבעה "קראים – קרעים שאינם מתאחים". כלומר שלילה של האנשים ולא רק של הרעיונות.

מחלוקת זו נמשכה מאות שנים. שתי הדרכים הללו עומדות כעת גם לפנינו. השאלה היא האם אפשר לכבד אדם או קבוצת אנשים שבחרו באורח חיים המערער על יסודות אמונתי. היהדות החרדית בחרה בדרך האשכנזית של "קרעים שאינם מתאחים". הדרך הזו מבטאת חרדה עמוקה מהשפעות זרות וממדרון שאין לו סוף. אני גדלתי בבית מדרש אחר.

את השורות האלה אני כותב ביום היארצייט של מורי ורבי הרב עמיטל ז"ל, שהורה לנו להתנהל עם יהדות העולם, על כל גווניה, בכבוד ובלי מורא. אם הייתי מעטר את אחי בכתר הרבנות היה בזה חציית קו של הסכמה לדרך שאינה דרכי. אבל הקריאה בשם "רב" אינה מבטאת הסכמה לדרך אלא כבוד לאדם. אני חש שדרכה של תורה בארץ ישראל הריבונית מסוגלת להאיר ולא להיסגר, להגביה ולא למעוך, להכיל ולא להדיר.

בתגובה ל"מצילי הילדיםמאת חבצלת פרבר,

באשר הוא אדם

קראתי בעניין רב את ביקורתה של חבצלת פרבר על ספרי "הבנאליות של החמלה – על הצלת ילדים יהודים בכפר הצ'רקסי–מוסלמי בסלניי שבקווקז ב–1942". זכותה של הכותבת לא לאהוב ולא להעריך את ספרי. זכותה גם לא להסכים עם דעותיי והשקפת עולמי. אך מספר העקיצות, האשמות, הביקורת החריפה והטענות בכל זאת נראה מוגזם משהו. הדבר בולט אולי לנוכח העניין הרב שהספר מעורר, והביקורות, חלקן מאוד משבחות ומחמיאות, שפורסמו.

אבל ביקשתי להגיב בגלל החלק העוסק במחלוקת שלי עם "יד ושם" לגבי הענקת תואר חסיד אומות העולם לשלושים ושתיים המשפחות המצילות ולכלל הכפר: "חבל שאורון מטפל בסוגיה בדרך של ניגוח ואפילו דמגוגיה, ולא באופן שקול ורציני". זה קצת מוגזם. כמעט ארבע שנים אני עוסק בנושא הכפר, בגלל יחסו של "יד ושם" למעשה ההצלה המופלא והייחודי הזה.

לטענתה של הכותבת, "אפילו העובדות – למשל, כמה מהילדים הניצולים היו יהודים וכמה לא – לא הובהרו על ידו באופן מספיק". למה חשוב לך לדעת בדיוק מי יהודי ומי לא?! הקבוצה כולה לא זכתה למקלט כי תושבי הכפרים בדרך חששו שהנאצים ישרפו את כפרם אם ימצאו בו ילדים יהודים. השיירה, כפי שצוין ברשימת הביקורת, המשיכה בדרכה עד שהגיעה לכפר אחר שבפתחו חיכו לילדים תושבי הכפר וחיילים נאצים ורצחו כמאתיים וחמישים ילדים. את כולם. יהודים ולא יהודים! כפר אחד מציל ללא הבחנה וכפר אחר רוצח ללא הבחנה. נכון, לא כולם היו יהודים. אז מה? הכותבת הולכת בעקבות "יד ושם", שהאשים אותי על שלא מסרתי מי הם היהודים בקרב הניצולים; לגבי המצילים של אותם ילדים, אם תוכח יהדותם – הם אולי יהיו מוכנים לשקול הענקת תואר.

איך אפשר לכתוב כדבר הזה? הם מבקשים לעשות מיון, סלקציה? סליחה, אני לא משתף ולא מסגיר. יכולה הכותבת לקרוא לכך "ניגוח ואפילו דמגוגיה". את הדברים כתבתי בדם לבי. בעיניי זוהי שאלה מוסרית הנוגעת בשורשי הווייתנו. כשאנחנו מבקשים להפריד בין מציל למציל ובין קרבן לקרבן, אנחנו מחללים את זכרה של השואה ואת זכר קרבנותיה. אני יודע, רבים לא רוצים לשמוע ולקרוא כדברים האלו. אך לאחר יותר מארבעים שנה של עיסוק בשואה ובג'נוסייד אני סבור שהמשמעות העמוקה של השואה ומקרי ג'נוסייד אחרים היא קדושת חיי אדם ושוויון ערך חיי אדם באשר הוא אדם, יהודי ולא יהודי.

יאיר אורון

פרופ' יאיר אורון הוא חוקר ג'נוסייד 
באוניברסיטה הפתוחה

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון א' אב תשע"ו, 5.8.2016

מודעות פרסומת

פורסם ב-8 באוגוסט 2016,ב-גיליון מסעי תשע"ו - 991, תגובות. סמן בסימניה את קישור ישיר. 5 תגובות.

  1. אשרי הרב משה גנץ בקריאתו!

    אותי לפחות תגובתו של הרב בני לאו לא סיפקה

    פעם הרב בני לאו כתב מאמר יפה מאוד שמסביר מדוע הוא מתנער מהדרך של הזרם הקונסרבטיבי – חבל שעתה הוא מדבר באופן הרבה יותר מתון כלפיהם

    הוא אומנם מראה התנגדות לדרכם גם בראיון עם אחיו – אהבתי את הדוגמא שלו מתוך הלכות תערובות על "דבר המעמיד" – אך באופן עדין מאוד בעוד שרבנים וחוגים מתוך בית המדרש (הרב דב
    ליאור שליט"א ואנשי הר המור והם כא היחידים) חטפו ממקלדתו קיטונות של רותחין ועוד מדובר אם כל הכבוד בלא מעט מקרים בתלמידי חכמים הגדולים ממנו

    מה שמתמיה מאוד בהתנהלותו וכמו שקרא לו הרב גנץ מוטב שיחזור בו והאמת והשלום אהבו

  2. ובכלל מאוד מאוד צורם לראות איך הרב בני לאו כשמדובר בקבוצות שנחשבות לליברליות או הקונסרבטיבים או ה"אורתודוקסים הליברלים " אז הוא מדבר עליהן בענווה -שאינה במקומה לדעתי- ש"מי אני שאפסול אותם?"

    ולגבי בית הכנסת "שירה חדשה" הוא התבטא שנשאל לדעתו על המקום "מי אני שאחליט מי בפנים ומי בחוץ?"

    אבל שמדובר בקבוצות שנחשבות ל"קיצוניות" אז הוא פתאום בהחלט מתבטא "מי בפנים ומי בחוץ" וישיבות הר המור ובנותיה הן "כת" ש"צריך להתנער ממנה" ועל תורתו של הרב דב ליאור מחשובי זקני רבני הציבור הדתי לאומי ותלמיד חכם מופלג הוא כתב שהיא "תורה שפורצת משנאה"

    למה במקרים אלו הוא לא אומר "מי אני שאחליט מי בפנים ומי בחוץ?" ? למה שמדובר ברב דב ליאור או ברב טאו ותלמידיו "האצבע קלה על ההדק" אבל שמדובר ברפורמים*\קונסרבטיבים\"אורתודוקסים ליברלים" פתאום הוא נזהר זהירות מופלגת לא לפסול אותם?

    אני אומנם לא תלמיד של הרב דב ליאור וגם לא של הרב טאו אבל זה ממש צורם לי ומעורר בי תמיהה טובא על הרב בני לאו

    *בקשר לרפורמים בתגובתו המוסרטת לרב יגאל לווינשטיין על דבריו שהתפרסמו ועוררו סערה הרב בני לאו אומר דבר תמוה במיוחד במחילה -שבתקופת השואה ההנהגה של הרפורמים בארה"ב עשתה מאמצים לעזור ליהודים הנרדפים באירופה ולעורר לכך את הממשל האמריקני בעוד ההנהגה האורתודוקסית "לא עשתה דבר"

    מאיפה למען ה' הוא הביא את זה? היה ועוד איך וועד הצלה שבו פעלו בין היתר מבכירי הרבנים של ארה"ב כמו ר' אהרן קוטלר זצ"ל ראש ישיבת לייקווד

    -יש אפילו כמה אנקדוטות שמספרים בציבור החרדי על פעילותו של וועד זה שכשהם פנו לעזרה לרוברט קנדי [האבא של..] שהיה שגריר ארה"ב בבריטניה ויכול היה לעזור והיה ידוע כאדם גס רוח ושהוא ביזה את הרבנים מהוועד הייתה עליו "קפידא" ולכן צאצאיו אחריו נרצחו או נהרגו בתאונות משונות ולעומתו אחד מראשי המאפיה הסיציליאנית בארה"ב ג'וזף בונאנו שהוועד פנה אליו לעזרה כי היו לו קשרים עם איטליה הפשיסטית בת בריתה של גרמניה הנאצית והוא יכול היה לעזור הסכים לעזור וביקש לקבל ברכה ור' אהרן קוטלר בירך אותו באריכות ימים -מה שאכן התממש ובניגוד לכרישי פשע בכירים אחרים שלא מעט פעמים נרצחים מתי שהוא ב"חיסולי חשבונות" הוא האריך ימים ונפטר בשיבה טובה בגיל 97-

    היהדות האורתודוקסית בארה"ב לא הייתה אז חזקה וגדולה [היא התחזקה וגדלה יותר לאחר המלחמה] אבל גם המעט שהיו עשו מאמצים לעזור ליהודי אירופה הנרדפים

    מאיפה הביא הרב בני לאו את מה שהוא אמר? מאיפה ההאשמה החמורה הזאת שאין לה בסיס?

  3. הגיונו המזוקק של בני לאו מאתגר אותנו שוב. מי שמצליח למצוא קשר בין הבסיס [-דרכו של הרמב"ם] לבין הטענה הנסמכת עליו, ירים את ידו.

    נניח לרגע קט שהמחלוקת בין הרמב"ם לבין האשכנזים, אותה המציא בני לאו לשם כתיבת התגובה, היא אכן אמת היסטורית. כיצד זה קשור לנושא שלנו?

    הרי בפירוש כתב הרב משה גנץ על כך שנכון לקבל כל יהודי באשר הוא באחווה, ואין זה נוגע לכך שאת דרכו הפסולה צריך לפסול. אז מה למען השם רוצה בני לאו??

  4. לי- צרם בראיון האחים-

    המשפט- שמייחסים לרפורמים- כאילו הם נוצרים,

    רגע, "איפה הסובלנות"-

    להיות- "כמו נוצרים"- זה דבר רע??…..

  5. הרמב"ם והקראים

    בס"ד י"ב באב תשע"ו

    את היחס לקראים התווה הרמב"ם, בהלכות ממרים (פרק ג, הלכה א–ג):

    'מי שאינו מאמין בתורה שבעל פה… הרי הוא בכלל המינים… במה דברים אמורים, באיש שכפר בתורה שבעל פה ממחשבתו ובדברים שנראו לו, והלך אחרי דעתו הקלה ואחר שרירות ליבו וכפר בתורה שבעל פה תחילה, וכן כל התועים אחריו.
    אבל בני אותם הטועים ובני בניהן שהדיחו אותם אבותם ונולדו במינות וגידלו אותן עליו – הרי הן כתינוק שנישבה לבין הגויים וגידלוהו הגויים על דתם, שהוא אנוס… כך אלו האוחזים בדרכי אבותיהם שתעו. לפיכך ראוי להחזירן בתשובה ולמשוך אותם בדרכי שלום עד שיחזרו לאיתן התורה…'.

    הרמב"ם בתשובה (מהד' בלאו, סימן תמט) אכן מורה לנהוג עם הקראים שבזמנו בדרכי שלום, אך בתנאי:

    'כל זמן שגם הם ינהגו עמנו בתמימות, ויסירו מהם עיקשות פה ולזות שפה מלדבר תועה על חכמי הרבנים שבדור, וכל שכן כשישמרו לשונם מלהתלוצץ ולהלעיג בדברי רבותינו ע"ה הקדושים התנאים, חכמי המשנה והתלמוד,שבדבריהם ובמנהגים הקבועים לנו מפיהם ומפי משה מפי הגבורה אנו הולכים'.

    כשיש הדדיות, והקראים שומרים לשונם מלדבר סרה בחז"ל וחכמי הרבנים שבדור – אז נקיים אף אנו את חלקנו 'ובזאת יכון לנו לכבדם ולשאול בשלומם… מפני דרכי שלום…'

    ובצד דרכי השלום כלפי 'בני הטועים', נאבק הרמב"ם כנגד השיטה הקראית, הן בחיבוריו שהנגישו את ידיעת התורה שבעל פה לכל העם – פירוש המשנה וספר המצוות, שנכתבו בלשון המדוברת, ו'משנה תורה' שנכתב בלשון הקודש;

    הן בתקנות, שכללו סנקציות חריפות למי שטעו לנהוג כדרכי המינים – כדוגמת שלילת הכתובה מאישה שאינה טובלת במקווה, אלא במים שאובים; והן, בפעילות שדחקה את השפעתם הפוליטית של הקראים בבית המלך, כפי שמתאר הרמב"ן באיגרתו לחכמי צרפת, בה הוא כותב בשבחו של הרמב"ם: 'ומי הכה בצדוקים אשר היו בגיבורים חוסים? מי נתן הבייתוסים לשוסים? – הלא הרב ז"ל כי ה' עמו, והוביש רוכבי סוסים, והוציא אדירים מחצר מלך מצרים…',

    לפעילותו של הרמב"ם וביתו לחיזוק התורה שבעל פה, היתה השפעה מכרעת, שהביאה לירידת כוחם של הקראים במצרים ובעולם היהודי כולו, ממצב של קבוצה דומיננטית למצב של מיעוט מבוטל.

    בברכה, ש.צ. לוינגר

    על פעילותו של הרמב"ם לחיזוק התורה שבעל פה ומאבקו בקראות – ראו בספרו של הרב י"ל הכהן מימון, רבי משה בן מימון – תולדות חייו ויצירתו הספרותית, ירושלים תש"ך, עמ' ע-עד.
    '

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: