ריבון עלם ועלמיא | נחם אילן

מחבר הזמירה הידועה נודע כמשורר פורה שהצמיד לשיריו לחנים מֵערב, תורכיה והבלקן. שירי הנחמה וההלל, ההגות והאהבה והקינות על מות ילדיו כונסו במעין מתאבן למהדורה השלמה

גישראל נג'ארה שירים

ליקטה, ההדירה, ביארה והוסיפה הקדמות והערות: טובה בארי

אוניברסיטת תל–אביב, תשע"ה, 258 עמ'

ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל–אביב מפרסמת בשנים האחרונות סדרת ספרים ובהם מבחר משירת ישראל בימי הביניים וראשית העת החדשה. עורכי כל קובץ הם ממיטב החוקרים בתחומם, וכל כרך מוקדש למשורר אחד. הספרים באים בכריכה רכה ובמידות ייחודיות (15×19 ס"מ). הסדרה מעוצבת בטוב טעם, באותיות ידידותיות לקורא. בימים שבהם השיקול הכלכלי מכריע כמעט כל שיקול אחר יש להחזיק טובה מרובה לראשי ההוצאה ולעורכיה על מפעל יפה וחשוב זה, שעיקרו שאר רוח והשראה.

רבי ישראל נג'ארה (צפת, 1550 – עזה, 1625) נודע כמשורר פורה מאוד כבר בחייו, אולם באמת עסק גם בפרשנות למקרא, בדרשנות, בהלכה ובמוסר. רק חלק מכתביו שרד. ספר שיריו "זמירות ישראל" נדפס בחייו לפחות שלוש פעמים. מאוחר יותר הוציא לאור את אסופת שיריו "שארית ישראל", אולם כל שיריו טרם רוכזו במהדורה ביקורתית ואמינה. למשימה זו נרתמה פרופ' טובה בארי, מגדולי חוקרי הפיוט והשיר העברי בימי הביניים ובראשית העת החדשה. בשנים האחרונות היא שוקדת על התקנת מהדורה שלמה של שירי נג'ארה, והספר הנוכחי הוא בבחינת "מתאבן" בלבד, מתאבן איכותי ומשובח.

שירים רבים שכתב נג'ארה, יליד צפת, נועדו לביצוע כזֶמֶר. פסטיבל הכלייזמרים בצפת, 2010 צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

שירים רבים שכתב
נג'ארה, יליד צפת, נועדו
לביצוע כזֶמֶר. פסטיבל
הכלייזמרים בצפת, 2010
צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

העדפת הקניין הרוחני

בארי בחרה שמונים מתוך כאלף שירים שכתב נג'ארה. במבוא התמציתי סקרה את תולדות חייו, את יצירתו וכמה היבטים שכינתה "ענייני השיר" (תכנים וייעוד; אמנות השיר: לשון, תבנית ומשקל; המוזיקה). עוד צירפה למבואה המלצות לקריאה נוספת. השירים מוינו לעשרה שערים, ובראש כל אחד מהם מבוא קצר: שבת חג ומועד, "יהגה חכי מוסר השכל" (שירי הגות), "יהללך ניב שפתי" (שירי הלל ושבח לא–לוהים), אהבת הדוד והרעיה (אהבת כנסת ישראל לא–לוהיה), "יונה קולך שמעתי" (שירי נחמה שבהם כנסת ישראל משולה ליונה), "הָחֵש פדות מַהֵר נקם" (תפילות להצלת האומה ולנקמה באויביה), אבות ובנים (שירים על אביו ועל ילדיו, ששניים מהם מתו בילדותם), רננים לחתנים, איש רֵעים להתרועע (שירים לחבריו), שונות. בראש כל שיר ציינה בארי את חתימתו, משקלו, המקאם והלחן שעל פיהם הושר, ומה מקורו. עוד צירפה ביאור קצר, רהוט ומועיל למילות השיר, מעט המחזיק את המרובה.

האסופה חושפת בפני הקורא תמונה ססגונית של תחומי היצירה השירית של נג'ארה. שירים רבים נכתבו מלכתחילה על פי לחן מקומי ידוע ונועדו לביצוע כזֶמֶר, כפי שמעידות הכותרות המציינות מקאם (סולם מוזיקלי מזרחי) ולחן. הנודע מכל שיריו הוא הפיוט "יה ריבון עלם ועלמיא", המוכר כזמירה לליל שבת, אולם באמת אין לו כל זיקה דווקא לשבת. נג'ארה ספג ביקורות נוקבות על שכתב חלק משיריו על פי לחני חול מוכרים. מאות השנים שחלפו מאז שכתב מלמדות כי היטיב לקלוע אל צורכי הציבור בימיו ואל טעמו, ודווקא בזכות הלחנים המוכרים נשמרו שיריו לא רק כטקסט מילולי אלא גם כטקסט מוזיקלי. בדור האחרון הרים פרופ' אדווין סרוסי מן האוניברסיטה העברית בירושלים תרומה סגולית לזיהוי הלחנים התורכיים והערביים הרבים שעליהם השתית נג'ארה את יצירתו.

אביא עתה כמה דוגמאות משירי נג'ארה כדי להטעים את הקורא מעושר לשונו, מן הרגישות של עולמו הפנימי ומרעיונותיו. בשער "יהללך ניב שפתי" הביאה בארי בין היתר את השיר "אהיה אשר אהיה" (כג), אשר כל מילותיו (יותר ממאה!) פותחות באות אל"ף. השיר שקול ומחורז, בכל שורה 8–10 מילים, והוא וירטואוזיות לשונית, נוסף על התוכן.

בשיר "אוריד כנחל דמעתי" (נו) קונן רבי ישראל נג'ארה על בתו הבכורה שנפטרה כבת עשר, ובין השאר כתב: "רֵעַ אהיה תמיד לבנות יענים // וכמוהם אזעק נהי וקינים // על בת תַּאֲוַת עשר שנים // ברגע קטון נחטפה מאתי". כשקונן על מות בנו יעקב, שנפטר ממחלת האבעבועות, כתב: "שלוש שנים נתגדל // אָמוּן על חיק ונשוא // סר וזעף וגם דל // ונגעיו לא נחבשו // ועת כי התאוששו // רגליו וַיֹּסֶף דעת // אזי שתה קֻבַּעת // דרך כוכב מיעקב".

מיוחד במינו ובצורתו הוא השיר "בין תבינו לקנות בינה" (עד). עניינו – קריאה להעדפת הקניין הרוחני (החכמה) על פני הקניין החומרי. השיר פותח בבית בן שתי שורות, ובכל בית אחריו נוספה שורה, עד הבית האחרון שהוא בן 12 שורות. ועוד זאת: כל בית נחתם בנאמר בסוף קודמו, מעין "חד גדיא". פרופ' סרוסי זיהה את הלחן כשיר חתונה מהבלקן. בפסטיבל העוּד שנערך בירושלים לפני כשבע שנים הוא זכה לביצוע קצבי, ואפשר להאזין לו גם באתר "הזמנה לפיוט".

לא גנבה ספרותית

בארי העירה בכמה מקומות על מקורות ההשפעה על נג'ארה, והבהירה עד כמה ההשפעות הספרדיות הן ניכרות ומדודות. דוגמה נאה ושנונה להשפעה כזו יש בשירים (עב) ו–(עג), כל אחד מהם בן שתי שורות. הדוברת היא המניפה, ומילות השיר רקומות משני צידיה: "יד בי תתמוך יושב ציה // תום לבך ישקוט ינוח // עת לי תניף אומַר מאר–// בע רוחות בֹּאי הרוח". ובעבר האחר: "אותי תניד לך אפוח // מֵחֻמָּך אמציא לך פדיום // בי תמצא איש קורת רוח // הן עד שיפוח היום".

עוד הראתה בארי איך נג'ארה התכתב עם משוררי ספרד, הכיר היטב את שירתם ואימץ ממנה פסוקיות תוך שהוא משנה את תוכנן ואת הקשרן, ממש כפי שנהג עם פסוקי המקרא. באותם ימים לא נחשב מעשה כזה לגנבה ספרותית אלא ראו בו מהלך ראוי וטוב, המשקף את בקיאותו של המשורר או הפייטן ביצירות קודמיו ואת הערכתו להם.

השיר "ימלט אי נקי // ארץ צבי חשקי" (עו) הוא שיר בשבח ארץ ישראל וכמיהתו של המשורר לזכות בשמחת בניינה. בכל שורה יש ארבע צלעיות, וכל שורה נחתמת בתיבה "שמחה".

בקצרה, ספרה של טובה בארי מלא כל טוב, ומזמן לקורא מבחר משובח משירת רבי ישראל נג'ארה, מבואר ומונגש בצורה ידידותית ונאה. יש לקוות כי המפעל כולו יגיע לידי גמר טוב בזמן קצר, וכך ייתוסף נדבך חשוב וייחודי למדף ספרי השירה היהודית מן המאה הראשונה והשנייה שלאחר גירוש ספרד.

פרופ' נחם אילן עומד בראש התכנית לתואר שני במדעי היהדות בקמפוס ירושלים של הקריה האקדמית אונו

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון כ"ג תמוז תשע"ו, 29.7.2016

מודעות פרסומת

פורסמה ב-31 ביולי 2016, ב-גיליון מטות תשע"ו - 990, עיון ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: