משה רבנו של העולם | עדיאל כהן

במקרא מתואר בלעם כקוסם אשר נכשל במשימתו מול ישראל, אך התגלית הארכיאולוגית יכולה ללמד כי מבחינתם של הגויים הוא היה נביא לכל דבר

והנה, הדבר שנקף [= שהטריד] לבבות רבים, ואחרים הביא לידי כפירה מוחלטת בתורה מן השמים, ואח"כ לידי הריסה מעשית ובעיטה [= עזיבת הדת]… הוא השיווי [= הדמיון] הנמצא בכמה עניינים סיפוריים, בין הכתוב בתורה אל החקוק בלוחות העתיקות מקדמוניות בבל ואשור, כמו ענין המבול, ההפלגה וכיוצא בזה. אע"פ שהדברים שָׁמָּה באים בשינויים, מכל מקום גמרו מזה להבין שהדברים כמו אלה הם היו אגדות מצויות אצל העמים הקדמונים, ונכתבו בתורה בסגנון קצת אחר לפי תוכן האומה ורוחה. והנה, כשנסתכל בדבר נמצא ההוכחה היא עומדת להוסיף אומץ לכל מי שרוצה בּאמת. שהרי דבר פשוט הוא… שהעניינים הנמצאים בתורה בתור סיפורים שהיו, ודאי אי אפשר כלל שלא נמסרו מהקדמונים לכל העמים הקדומים. ובודאי שאי אפשר כלל שלא יתערבו באלה הסיפורים הקדומים דברים של דמיון ושל טעות (הראי"ה קוק, לנבוכי הדור, עמ' 171).

דברים עקרוניים אלו של הרב קוק מתווים כיוון להתמודדות עם טקסטים סיפוריים קדומים שהתגלו במזרח הקדום, המקבילים באופן מפליא לסיפורי התורה. לדעת הרב ההקבלה הזו אין פירושה ערעור על תוקפה הא-לוהי של התורה, אלא להיפך: הוכחה לאמיתות סיפוריה. מאורעות שעל אודותיהם סיפרה התורה סופרו גם על ידי העמים הקדמונים, לפי דרכם. ההשוואה ביניהם עשויה לאתגר. דווקא באמצעותה נוכל להבין את המסר הייחודי של הסיפור בתורה ולעמוד על "תוכן האומה ורוחה".

מקבילה חיצונית

דברים אלו חשובים במיוחד לקורא בפרשת בלק. לסיפור בלעם המקראי מקבילה חיצונית. בתל דיר-עלא אשר בעבר הירדן המזרחי נמצאה בשנת 1967 כתובת (בשני קטעים) שנכתבה בדיו שחורה ואדומה על טיח של קיר. הכתב ארמי, הלשון: כנראה ניב מקומי. תיארוך: המחצית הראשונה של המאה השמינית לפנה"ס. פיענוח הכתובת לא פשוט. נעיין תחילה בשורת הפתיחה של הכתובת (תעתיק לפי ש' אחיטוב, הכתב והמכתב, ירושלים תשס"ה, עמ' 385 -407):

זֶה] סֵפֶר [בִּלְ]עָ[ם בַּרְבְּעֹ]ר אִשׁ חֹזֵה אֱלֹהִן הֻא. וַיֵּאתוּ אֵלָוה אֱלֹהִן בּלַּיְלָה וַ[יַּחַז מַחֲזֶ]ה כְּמַשָּׂא אֵל

הימצאות שמו של בלעם בטקסט קדום מחוץ לתורה היא לא פחות ממלהיבה. בשמו נפתחת הכתובת והוא מתואר כ"חזה", "ויחז מחזה" – בהקבלה ברורה לכתוב: "…אֲשֶׁר מַחֲזֵה שַׁ-דַּי יֶחֱזֶה" (כד, ב). בלעם זוכה להתגלות בלילה (ויאתו = ויבואו), ומתוארת (בהמשך הכתובת) קימתו בבוקר: "ויקם בלעם מן מחר". גם זאת בהתאמה בולטת לאמור בתורה. בלעם אומר לאורחיו: "…לינו פה הלילה והשבתי אתכם דבר כאשר ידבר ה' אלי…", ואז בלילה: "ויבא א-להים אל בלעם… ויקם בלעם בבקר" (כב, ח-יג). גם המונח "משא" מוכר לנו מן המקרא כשם לנאום נבואי, כגון "משא בבל" (ישעיהו יג), "משא מואב" (ישעיהו טו).

דא עקא, כבר בשורת הפתיחה נחשפת התהום הרעיונית הפעורה בין הכתובת ובין האמור בתורה. ההתגלות שלה זוכה בלעם היא התגלות של "אֱלֹהִן" – זו צורת ריבוי. הכתובת משקפת אמונה בפנתיאון של אלים רבים. ולכן "ויאתו אלוה" (= ויבואו אליו) כנגד "ויבא א-להים" שבמקרא. בתורה א-ל אחד הוא המנווט והמכוון את כל היסטוריה והטבע. הכתובת, לעומת זאת, מבוססת על ההנחה כי השלטון בעולם נמסר לגלריה שלמה של אלים, כוחות שונים המנווטים אותו. גם המונח "אל" בכתובת אינו כינוי סתמי לא-לוהי ישראל אלא הוא שם עצם פרטי של אלוהות המוכרת גם מן המיתוס האוגריתי – אל הוא ראש פנתיאון האלים. והם, בשליחותו באו לבלעם.

כתובת בלעם בתל דיר־עלא

כתובת בלעם בתל דיר־עלא

תדמית נשכחת

המשך עלילת הכתובת בתמצית הוא כדלהלן: תוך בכי וצום פונה בלעם ואומר לקהל שומעיו:

שְׁבוּ אֲחַוְכֶם מה שַׁדַּ[יִן יִפְעֲלוּ], וּלְכוּ רְאוּ פְּעֻלַּת אֱלֹהִן [אחוכם = אראה לכם]

ואז הוא מגלה את אשר נודע לו בלילה: האלים החליטו באסיפתם להביא חושך על השמים, לכסותם בעב ולחתום אותם בחותם עד עולם. משמעות ההחלטה: הבאת בצורת על העולם. בלעם מוצג כנביא פורענות המגלה לבני האדם דברים שנסתרו מהם, כדרך שנאמר בעמוס ג: "כִּי לֹא יַעֲשֶׂה אֲ-דֹנָי ה' דָּבָר כִּי אִם גָּלָה סוֹדוֹ אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים".

משפט הפנייה של בלעם מקביל לפסוק מפתח בפרשה: "כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל / כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵ-ל" (כג, כג). במילים אלו במשלו של בלעם מתחוללת תפנית מרעישה. בלעם הלוא קוסם היה (יהושע יג, כב), ולאור המוניטין שצבר נשכר על ידי בלק להשפיע כמאגיקון על הא-לוהים ולקלל את ישראל. כאן בדבריו מתבצעת תפנית: "כעת" מתברר לו כי אצל ישראל הדברים "עובדים אחרת". כאן אין נחש וקסם. מעתה עליו לפעול כנביא שיחשוף את  המעשים שעתיד א-לוהים לעשות בארץ. להשפיע עליו – אין בכוחו. ואכן מכאן ואילך הוא מנבא על העתיד לבוא על ישראל, ועל העמים.

בתורה מתואר המעתק של בלעם מדמות הקוסם לדמות הנביא. חשוב היה לתורה לחדד את ההבדל בין הפרקטיקות הללו. אל מול א-להי ישראל לא יצלח הכישוף. הוא ברצונו ינבא את האדם. לעומת זאת,  הכתובת לא מציינת את המפנה הזה. במסגרתה מתואר בלעם כנביא גמור, אמנם אלילי, אך לא כקוסם. תכלית מעשיו – לגלות את הנסתר מבני האדם. האופן שבו התקבעה דמותו של בלעם בתודעת העמים ועוצבה בכתובת היא של נביא. קריירת הקוסם הכושלת לא נותרה בזיכרון הקולקטיבי. ולא קם נביא עוד בישראל כמשה –  בישראל לא קם אבל באומות העולם קם.

הרב ד"ר עדיאל כהן הוא מרצה לתנ"ך במכללת בית ברל ובמכללות נוספות

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון ט' תמוז תשע"ו, 15.7.2016

מודעות פרסומת

פורסמה ב-14 ביולי 2016, ב-גיליון בלק תשע"ו - 988 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: