למה לתת אכסניה לפרובוקציה? | אריאל בן עמי

בניגוד לעולה מחוברת  ליל שבועות שהוציא מיזם 929, התורה אינה יצירה ספרותית שניתן לחפור ולעשות בה כעולה על רוחנו. סכנת השקפות אנטי–דתיות באצטלה של לימוד שבו הכול לגיטימי

מיזם 929 של הרב בני לאו וטל גבאי הגיש לנו בחג השבועות האחרון חוברת לתיקון ליל שבועות ובה מאמרים שכתבו יחדיו רבנים, סופרים, אנשי רוח ופוליטיקאים.

לכאורה, לא דבר חדש במיזם 929. קבוצת כותבים המבקשים לייצג את רעיון המיזם, הלא הוא שיתוף מגוון דעות וגישות בחברה הישראלית ביחס לספר "הנמכר ביותר בהיסטוריה", כלשון החוברת. או כפי שכותבים העורכים: "כל הקולות נמצאים זה בצד זה בשווה בלי מגדר ובלי מגזר", ו"תורה מונחת בקרן זווית כל הרוצה יבוא וייטול".

ראשית יש לתקן את הפרשנות המעט מעוותת למשפט הנ"ל. "כל הרוצה יבוא וייטול" – אין משמעותו שכל הרוצה יהפוך בתורה כרצונו. המשמעות האמיתית היא שהתורה אינה מיועדת רק לשכבה מסוימת בעם כמו הכהונה או המלוכה, אלא כל אחד יכול לזכות בעמלה של תורה. למען האמת אין בין זה ובין הפירוש של עורכי החוברת, שכביכול כל אחד רשאי לקחת את התורה למקום שהוא חפץ בו, ולא כלום.

אכן התורה זמינה ונגישה לכל אדם, אבל אחד הכללים הבסיסיים הוא שהלימוד והעיון צריכים להיעשות מתוך רצון אמיתי וכן ללמוד ולהבין ולא מתוך ראייה שהתורה היא צירה ספרותית שניתן לעשות בה ככל העולה על רוחנו. להבדיל, גם שמורות הטבע בארץ פתוחות וזמינות לכל אדם, ובלבד שישמור על הכללים הבסיסיים בשמורה. התנ"ך אינו מוגן פחות משמורת טבע.

מסרים‭ ‬אנטי‭ ‬אמוניים‭. ‬מיזם‭ ‬929‭.  צילום: גדי אהד

מסרים‭ ‬אנטי‭ ‬אמוניים‭. ‬מיזם‭ ‬929‭.
צילום: גדי אהד

המחיר של א"ב יהושע

אבל מעבר לנקודה זו נראה שעורכי החוברת הלכו צעד נוסף והבליטו את הבעייתיות שישנה במיזם, שכבר הוצבע עליה בעבר. אם עד כה היו במיזם כותבים שבריש גלי כתבו דברי לעג, גסות וגיחוך ורוב הדברים הוסרו בסופו של דבר, הרי שבחוברת מאמרים זו לשבועות הוכנסו בדרך די מתוחכמת כמה מאמרים עם פרשנות כביכול לגיטימית, אך כזו שנזקה הפוטנציאלי רב מזה שבכתיבה שיש בה לעג וזלזול.

ופה אנו נוגעים בלב הבעיה. אין פרשנויות חינם. אם אתה מבקש מהסופר א"ב יהושע לכתוב מאמר לחג השבועות, "הרווחת" מצד אחד איש רוח ידוע, "סלב" המצטרף לחוברת, איש רוח שברור שדרך כתיבתו תהיה בלשון נקייה, אך מאידך גיסא, נראה שיהושע לא מנדב עצמו לכתיבה שיש בה רצון להאיר ללומדי התורה זוויות נוספות בהבנת דרכי הא–לוהות. סביר מאוד שא"ב יהושע לא יעלה סוגיות תנ"כיות כבדות משקל לדיון ושיח לכבודה של תורה.

כשהוא כותב בחוברת הנ"ל על סיפור כיבוש הארץ וממחזר כמה טיעונים על הכיבוש האכזרי בכניסה לארץ, ועל היותו של הא–לוהים אכזר לעומת עם ישראל הרחמן יותר ממנו, הדברים לא נכתבים במקרה. טיעונים מסוג אלו הושמעו כבר לפני שנים רבות על ידי אישים שונים (קבוצת רבנים מישיבת הר עציון כבר ענתה עליהם באריכות והוכיחה את הוצאת הדברים מהקשרם ואף את המוסר הכפול של מגידי הטיעונים הללו. ראו בחוברת מוסר, מלחמה וכיבוש, תשנ"ד).

רק תמים יהין לחשוב שיהושע כותב את הדברים הללו בתמימות. ברור שיש לו תפיסה וסדר יום חילוניים, וברור שהוא ישתמש בכל האמצעים, כולל דברי פרשנות לנושאים שונים בתנ"ך, כדי להעביר ולו באופן סמוי  את תפיסת עולמו.

כאמור, יש כאן כביכול פרשנות נקייה, ללא דברי לעג, אך מטרתה להעביר בדרך סמויה מסרים אנטי אמוניים על פי השקפת עולמו של הכותב. אגב כך מקבל א"ב יהושע אכסניה נדיבה מהרב לאו וגם סוג של לגיטימציה לדיון בטיעוניו.

שבירת מוסכמות

האם יוכי ברנדס, בדרך הספרותית–דרמטית שהיא נוקטת, אכן מאמינה בהאנשה שהיא עושה לא–לוהים כשהיא מדגישה ומציינת שהוא "מתחרט" על דברים שעשה, "חוזר בו" וכו'? או שאולי סגנון כתיבתה מושפע מתפיסותיה ומרצונה להיות שונה, לעקוץ, לשבור מוסכמות אמוניות? בלשון אחרת, האם יוכי ברנדס באמת כותבת לכבודה של תורה, להבנה של תורה – גם אם דברים קשים, או לכבודן של תפיסות ניאו–חילוניות שבאות בראש ובראשונה ליצור פרובוקציה, לקעקע, לשבור מוסכמות? ואם כן, האם גם לה אנו צריכים לתת אכסניה נדיבה כל כך?

האם נאווה סמל, שמפרשת את הדיבר "כבד את אביך ואת אמך" בכך שא–לוהים הוא לא פחות מאשר "ישות ערירית", "חשוכת בנים" ו"מתוסכלת", אכן מאמינה לדבר ההבל הזה? האם זו הקריאה שצריכה להיכנס לסלון הבית בערב שבועות, קריאה שאין בה דבר עם רצון להתעמק ולהכיר את עולמה של תורה?

ובכלל, האם הרב לאו ויוזמי הפרויקט נאיביים עד כדי כך שאינם מודעים לכך שישנם כיום, והיו לאורך כל הדורות, גורמים שונים בחברה הישראלית המנסים לקעקע כל זהות יהודית בעלת גוון דתי? האם אינם מודעים לכך שגורמים אלו יעשו כל מאמץ להיכנס ולהשפיע בשיח התרבותי–דתי באצטלה של כתיבה "רב גונית"? האם בשם ה"שיתוף" וה"רב תרבותיות" נאפשר זאת?

 יאמר מי שיאמר שחובה עלינו כחברה דתית להנגיש גם לדור הצעיר סוגיות מורכבות ומאתגרות הצצות ועולות מפרקים שונים בתנ"ך, ואכן יש בכך צדק רב. אך השאלה החשובה היא מי מעלה את הדברים, באיזו מסגרת, מה מניע אותו, האם ישנה בקרה, האם ישנן תגובות מסודרות לדברים והאם יש מי שלוקח אחריות לקיום דיון רציני ומעמיק לכבודה של תורה בהנחה מקובלת של קבלת העיקרון של התנ"ך כספר מצוות וספר אמונה (ושוב, לא כניתוח של יצירה ספרותית!).

בן-עמי-2

איפה האחריות?

מה שקורה בחוברת זו של שבועות למעשה משנה במהותו את כל לימוד פרקי התנ"ך כפי שמבקש המיזם לעשות. הרב לאו מאפשר בעצם כניסה בדלת הראשית של אג'נדות ותפיסות אנטי דתיות ואנטי אמוניות באצטלה של קולות שווים. בקיבוץ מאמרים שונים כביכול לשם לימוד תנ"ך, הוא מסיר את ההגנות הטבעיות של ציבור דתי מפני השקפות אנטי אמוניות.

אגב, לימוד מיזם 929 שונה באופן מהותי משיעורי צהר בחג השבועות. בעוד אלו האחרונים נועדו לקרב אנשים מסורתיים או חילונים לעולם הדעת הכללי של היהדות בנושאים שונים, הרי שמיזם 929 נוגע בכוונת מכוון בליבה של היסודות האמוניים ביותר שיש לאדם שומר מצוות.

אבל יש עניין אפילו עוד יותר חמור, מציק ובעיקר תמוה. הרב בני לאו הוא רב ודמות שמהווה השראה רוחנית לאנשים רבים. הרב לאו גם עומד בראש קהילה דתית מכובדת. גם אם נניח שנכתבים דברים כאלו ואחרים, וזו זכותם של הכותבים לכתוב – היכן האחריות? האם יכול הרב לאו להשיל מעליו את גלימת הרב ולתפקד כעורך ספרותי בהוצאת ספרים מבלי להיות מחויב לערכים הדתיים שלו? האם יכול הרב לאו להסיר מעליו את המחויבות הבסיסית שלו להנחיל  ערכי אמונה ותורה לכלל הציבור, ולציבור הרואה בו מורה דרך אמוני במיוחד? ובעיקר – האם יכול הרב לאו באמת לאזן בין חובתו להיות נאמן לפרשנות על–פי המסורת המקובלת לבין הרצון שלו להנגיש לציבור דעות שונות ומגוונות, ואף פרובוקטיביות, לשם העניין בלימוד?

לסיום אין לנו אלא לחזור למשנתו הידועה של בן בג: "הֲפָךְ בָּהּ וַהֲפָךְ בָּהּ, דְּכֹלָּא בָהּ". תחפור, תלמד, תעיין בתורה כרצונך. אבל זכור: "ובָהּ תֶּחֱזֵי, וְסִיב וּבְלֵה בַהּ, וּמִנַּהּ לָא תְזוּעַ, שֶׁאֵין לְךָ מִדָּה טוֹבָה הֵימֶנָּה". האם אכן כל הכותבים בחוברת לשבועות מכוונים למשנה זו? ספק.

אריאל בן עמי הוא יועץ ארגוני ומנכ"ל חברה העוסקת בתקשורת שיווקית ובייעוץ ארגוני–שיווקי

—————-

בית המכיל את כולם

רק ההכרה שהתורה שייכת לכל בניה ובנותיה מייצרת  הזמנה למפגש–אמת. הרב בני לאו משיב

שאלת הפתיחה "למה לתת אכסניה לפרובוקציה", כמו הדוגמאות שבתוך המאמר, מכילה בתוכה טיעון מוקדם שעל פיו יש בית, יש בעל בית ויש שוער בכניסה לבית. מחוץ לבית יש אנשים המחפשים אכסניה ושאלת בעל הבית היא מי ראוי להיכנס לביתו ומי יישאר בחוץ. התודעה המקובלת בקרב אנשי אמונה ושומרי תורה היא שהאחריות על בית ה' ותורתו נמצאת בידי מי שקיבל על עצמו את המחויבות לשמור על התורה בקדושתה ולהרחיק מעליה כל מי שמבקש לפגוע ולכרסם בטהרתה.

המציאות החברתית והרוחנית בישראל הגיעה למדרגה שבין יושבי הבית הזה לבין החוץ נוצר נתק קשה. רבים וטובים מהציבור הדתי חשים בכאב שבנתק הזה ועושים מאמצים להגיע למפגש. בדרך כלל המפגש הוא מהסוג שציין אריאל במאמר – הליכה מן הבית החוצה. חב"ד עושים זאת במסירות נפש מעוררת השתאות בכל פינה בעולם. צהר עושים זאת במשך שנים רבות, במיזם החתונות ובעוד השתדלויות (כמו תיקון ליל שבועות בצוותא). במשך שנים רבות הסתובבתי במרחבים האלה, אך עם כל ההשקעה והמאמץ מצאתי שהנתק הולך וגדל. הפער הרוחני והתרבותי בתוך החברה הישראלית מגיע לגבהים שמהווים סכנה קיומית של ממש לדורות הבאים. איבדנו את השפה המשותפת, הפכנו לחברה מתגודדת שבה כל קבוצה מתבצרת ומתגדרת בעולמה הפנימי.

לאחר הרבה מחשבה מצאתי שהמפתח ליצירת אקלים אחר במרחב החיים הישראלי שלנו מוכרח להיות מבוסס על תשתית אחרת. לא "בעל בית" שמזמין אורחים לביתו, או יוצא אליהם לרחוב עם פת לחם בידו. התנועה של הנפש מוכרחה להיות שונה. הבית צריך להכיל את כל יושביו, על כל גוניהם ועל כל דעותיהם. מחזיקי הדת אינם "בעלי הבית" יותר מאלה שעמדו בהר סיני ומבקשים לפרש את התורה בדרכם. ברגע שהסכמת לשחרר את הבעלות על התורה ולהכיר בכך שהיא שייכת לכל בניה ובנותיה יצרת הזמנה למפגש. ההזמנה הזו, שבאה בכנות ובאמינות, מייצרת תנועה זהירה אך יציבה של כניסה אל המעיין הזה, שממנו ינקו כל הדורות שלפנינו. המספרים לא משקרים. למעלה משמונים אלף (!) כבר משתתפים באופן קבוע במסע הזה. מכל חלקי החברה הישראלית. למעלה ממאה קבוצות מתכנסות ברחבי הארץ ללמוד את הפרק היומי. רובם לא היו עושים זאת בלי 929, כפי שהם מצהירים בעצמם. הקול של יוכי ברנדס, דב אלבוים וא"ב יהושע, העוסקים בתורה בדרכם, מוצא חן בעיני חלק מבני עמנו ובזכותם אותו חלק הולך ומעמיק את הקשר שלו למקורות אבותיו.

יצירת המרחב המשותף של 929 לא דומה לשמורת טבע כפי שכתב אריאל אלא דווקא לשביל ישראל. שמורת טבע מגודרת היטב. שביל ישראל מזמין את כל מי שרוצה להלך בתוכו. השביל שייך לכולם וכל אחד מבין שהוא מוכרח להתנהג בהתחשבות בעוד רבים הפוסעים בשביל לכל נתיביו. המערכת של 929 משתדלת לשמור על השלט האחד הקבוע בכניסה לשביל. "השביל הנו של רבים, נהג בהתאם". בתוך למעלה מעשרת אלפים מאמרים שנכתבו במהלך 400 הפרקים שכבר גמאנו, השתרבבו דברים לא ראויים שלא מביעים עמדה פרשנית אלא לעג וקלס. לעתים קרובות אנו עומדים על כך בזמן ולעתים מועדים וטועים.

כמו כל מרחב חיים משותף הוא לא מתאים לכולם. בני נוער צעירים הנמצאים בתהליכי גיבוש וזיקוק הזהות זכאים למרחב מוגן יותר, הדומה לשמורה או לחממה. יש גם אנשים מבוגרים המבקשים לחיות בהגנה מוגברת ולחסוך לעצמם את המפגש עם דעות ורוחות אחרות. לשם כך הקימה מכללת הרצוג את אתר התנ"ך הגדול ובתוכו את מסלול התנ"ך היומי, בקצב של 929, המתנהל בבקרה קפדנית של כניסה ל"בית" כמיטב המסורת הדתית.  אני בחרתי לעמוד בראש המיזם המשתף את כל הקולות, מתוך אמונה שבדרך זו תרבה התורה בישראל ותחזור להיות מקור של חיבור גבוה בין כל חלקי האומה.

בכל יום אני מתעורר לאמירת "מודה אני" ששם חלקי ביושבי בית המדרש הענק הזה, שרובו אור ושמחה.

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון כ"ה סיון תשע"ו, 1.7.2016

מודעות פרסומת

פורסמה ב-11 ביולי 2016, ב-גיליון קרח תשע"ו - 986 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. 4 תגובות.

  1. הגישה של "הכול או לא כלום" הביאה על עם ישראל את האסונות הגדולים ביותר . צריך ללבות אפילו רמץ של גחלת שיש בלבו של הישראלי החילוני ולהפיח בה רצון לדעת על המנוע ששימר את עמנו אלפי שנים . חלק גדול מאלה שחושבים שהם יהודים אבדו כול זיקה להיסטוריה ולתנך ואם יש כאלה ביניהם שמתעניינים חובה להלהיט סקרנות זו .

  2. ככל שאני עוקב אחר ההתקפות על מיזם 929 ועל תגובותיו של ראש המיזם עולה בדעתי הדימוי להתקפה על חומת יודפת המתוארת ביוסיפון; הצרים נערכים סביב איל ניגוח ענק ומסיעים אותו במהירות אל החומה, אבל הנצורים הספיקו בעוד מועד לשלשל אל הנקודה הקריטית שקים מלאים בקש ותבן הסופגים את המכה, והחומה ניצלת מקריסה.
    מתקיפי המיזם טוענים טענות פשוטות וממוקדות שהציר המרכזי שלהן הוא שזו אינה תורה אלא כפירה, אבל, מתקיפים נכבדים ויקרים, עליכם לדעת שמולכם אינה ניצבת חומה, מולכם עומד ספוג ענק המקבל כל התקפה בסבר פנים יפות, מנענע לה בראשו ונשאר על עמדו. אמרתם שכתובה שם כפירה? זו דעתכם חמודים שלי, יש יהודים נלבבים אחרים שדווקא מוצאים בכך טעם טוב, וכך זוכים אותם גדיים לבנים וזכים להגיע אל המעיין הטהור של התורה הקדושה…

    יש לי השערה, הנראית לי מסתברת, כלפי העומד מאחורי עמדתו של אותו ספוג, ורמזתיה כאן https://musaf-shabbat.com/2015/06/05/%d7%91%d7%aa%d7%92%d7%95%d7%91%d7%94-%d7%9c%d7%9c%d7%a4%d7%aa%d7%95%d7%97-%d7%90%d7%aa-%d7%90%d7%a8%d7%95%d7%9f-%d7%94%d7%a7%d7%95%d7%93%d7%a9/

    • בס"ד ז' בתמוז ע"ו

      לר' ינון – שלום רב,

      עד כמה שהתרשמתי מהמעט שנכנסתי ל929 בזמנו, שגם הכותבים שאינם דתיים לא באים בדרך כלל ממקום של כפירה, התרסה ולגלוג, והרבה מדבריהם ראויים וענייניים ומודעים ל'מאור שבתורה', על אחת כמה וכמה, שנמצאים באתר גם הרבה מדבריהם של תלמידי חכמים ואנשי אמונה.

      יש להבין, קורא שלא בא מרקע דתי, יירתע לעתים קרובות להיכנס לאתר דתי מובהק, ואתר כזה הפתוח למיגזרים שונים ומגוונים, מהווה בשבילו הזדמנות אולי ראשונה בחייו להיחשף גם לפרשנות מסורתית ואוהדת למקרא, לשמוע זוית ראייה שאליה לא הורגל בבית הספר, בו הולעט עד לזרא נבביקורת המקרא, ובתקשורת, הרוויה בלגלוג ובהתרסה, .

      כך שייתכן שגם אם לא ניתן לנעול הרמטית את האתר בפני תכנים שליליים, אפשר בכל זאת שבסופו של דבר 'ייצא הפסדו בשכרו', ויתקיים 'הרבה מן האור דוחה מעט מהחושך'. וצ"ב.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      • גם אם יש סיכוי שמבקר חילוני באתר 929 יצא נשכר מכך, אין זה נוגע לביקורת על דבריו של ראש המיזם המתפרסמים במוסף מקור ראשון.
        אדם זה ראוי לכל גינוי על חלומותיו ועל דבריו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: