התגלות האדם במשפט | עמוס ישראל–פליסהואור

הרב פרופ' אהרן קירשנבאום היה מהחוקרים המעמיקים בתחום המשפט העברי ופעל ליישומו, מתוך מחויבות לאמת ורגישות לאדם.  על דמותו של משחרר העגונות שידע לחגוג את השונות  האנושית בכל מעגלי חייו

פרופ' אהרן קירשנבאום (2016-1926) היה מגדולי החוקרים והמרצים בתחום המשפט העברי. הוא זכה ללמוד בבתי מדרש שונים ומגוונים, ואלה הטביעו חותם על מחקריו ועל הוראתו. הוא נפטר בשבת "משפטים", כ"ז בשבט תשע"ו.

דמותו המיוחדת של קירשנבאום היא תוצר של מקום ותקופה אחרים – יהדות ארה"ב שאחרי מלחמת העולם השנייה. בשנת 1950 קיבל סמיכה לרבנות קונסרבטיבית, ובשנת 1957 קיבל דוקטורט במשפט עברי מהסמינר התאולוגי היהודי (ה–JTS) בהנחייתם של הרב פרופ' שאול ליברמן – מענקי חוקרי מדעי היהדות בדורו – ושל פרופ' בועז כהן. שבע שנים למד בישיבת "תורה ודעת" בניו יורק, ממעוזי הלמדנות הישיבתית החרדית–ליטאית, אצל הרב זעליג אפשטיין ואצל ראש הישיבה הרב יעקב קמינצקי. לאחר מכן למד במשך שלוש שנים אצל הרב יוסף דב סולובייצ'יק. במקביל לשני אלה, למד ולימד במסגרת הסמינר התיאולוגי של התנועה הקונסרבטיבית, תופעה שהייתה נדירה אז ולא יכולה לעלות על הדעת היום. תואר דוקטור שני קיבל מאוניברסיטת קולומביה, שם עסק מחקרו בניהול העולם הכלכלי במשפט הרומי על ידי שליחים שאינם סוכנים כלכליים רגילים (Sons, Slaves and Freedmen in Roman Commerce, 1987).

פרופ' קירשנבאום היה הומניסט, הקשוב גם לאדם הממשי וגם ליחס אל האדם במשפט. הוא חקר את זכויות האדם ביהדות, לימד יהדות לנשים בקולג' בניו יורק, ובמקביל שיחרר כעשרים עגונות. הוא צלל לנבכי נפשם של חשודים המודים בפשעים, הקדיש תשומת–לב רבה לאלה המוסרים הודאות שווא והשמיע קולו בנושא זה, למשל במסגרת תנועת "חזקת חפות". הוא שמע את קולה של Kitty Genovese, שנרצחה באכזריות כשאחרים עמדו מן הצד ולא התערבו – וכתב מאמרים על "השומרוני הטוב" ועל החובה ההלכתית "לא תעמוד על דם רעך". כן הוא שמע את קולות נפגעי העברה, כתב על קרבנוּת (ויקטמולוגיה), שמע אפילו את קולות העבריינים הנענשים וכתב על החובה לשמור על כבוד האדם ועל צלם האלוהים שבקרבו.

ההקשבה לאדם, אהבת הדעת והמחויבות לאמת היו הקרקע שעליה צמח מחקרו והתשתית להוראתו. הם שהניעו אותו להתעניין בתרבויות שונות, בתחומי דעת מגוונים ובקניית דרכי הסתכלות חדשות על התורה וההלכה. אמונתו בתורה, בהלכה ובאדם שעליו חל המשפט הביאה אותו לשלב בין כל תחומי הדעת וגישות המחקר, ולהסיק מהן הן תובנות תיאורטיות ודתיות והן מסקנות הלכה למעשה.

הקשבה‭ ‬לאדם‭ ‬ומחויבות‭ ‬לאמת‭. ‬הרב‭ ‬פרופ‭' ‬אהרן‭ ‬קירשנבאום‭.  צילום: באדיבות המשפחה

הקשבה‭ ‬לאדם‭ ‬ומחויבות‭ ‬לאמת‭. ‬הרב‭ ‬פרופ‭' ‬אהרן‭ ‬קירשנבאום‭.
צילום: באדיבות המשפחה

מן השוליים למרכז

מחקרים רבים של קירשנבאום עוסקים בנושאים שוליים לכאורה, כאלה שנזנחו באופן יחסי, או בגבולות שבין המשפט הרגיל למיוחד. הוא התמקד בנושאים אלה, תוך השוואה לשיטות משפט אחרות ולתרבויות אחרות ותוך העמקה בהיגיון של תיחומי הגבול ושל המושגים המיוחדים. מיקוד זה אִפשר לו להסיק מסקנות לגבי מושגים מרכזיים במשפט, ולפעמים גם לגבי יסודות השיטה המשפטית כולה.

מחקרו הגדול על "יושר" במשפט העברי (Equity in Jewish Law, 1991) עסק באותם מקרים שבהם הכלל המשפטי מביא לכאורה לתוצאה בלתי הוגנת, ובהתמודדות המשפט העברי עם תוצאה זו, ובכללה החיוב הפרדוקסלי, לפחות לפי חלק מן הדעות, לפסוק "לפנים משורת הדין". שני מחקריו הבאים עסקו במשפט הפלילי העברי. הראשון, שהקדים את השיח הציבורי בכשלושים שנה, עסק באיסור בדין הפלילי להסתמך על הודאה ובחשש מפני הודאות שווא. לנושא זה אף חזר בספרו המרתק והמקיף בעברית, "הרשעה עצמית במשפט העברי" (מאגנס, תשס"ה). מחקרו האחרון עסק בתורת הענישה במשפט העברי – "בית דין מכין ועונשין שלא מן הדין" (מאגנס, 2013). שני הנושאים הללו נחשבים משניים בחקר המשפט הפלילי ובהוראתו, אך הוא גזר מהם עקרונות יסוד בדין הפלילי העברי, המאירים את המשפט העברי כולו.

כך למשל, הוכיח במאמר נשכח וחסר מזל – “Towards a Restatement of Jewish Law: The State of Scholarly Research in Jewish Law Today (Aug. 1978)“ – כי ספרי ההלכה הגדולים של המשפט העברי, כמו משנה תורה לרמב"ם ושולחן ערוך, אינם קודיפיקציות, אלא דומים יותר ל–restatement שבמשפט האמריקני. מכך גזר מסקנות מעשיות על מטרת העיסוק במשפט עברי ועל הדרך ליישומו בדורנו.

קירשנבאום קיבל את עמדות הר"ן והרשב"א כי המשפט הפלילי העברי איננו מעשי ומעולם לא היה אמור להיות כזה, והפיק את המשמעויות המעשיות מתפיסה זו. כך, למשל, הסביר שהמשפט העברי מתאפיין בכך שהוא מקבל, מלכתחילה, שיטות משפט חוץ הלכתיות. בהקשרים אחרים הוא הציג בחריפות את ההיבטים בהלכה שאינם תואמים את תפיסות המוסר והמדינה המודרניות ובחר להתמודד עם פערים אלה באומץ ציבורי.

מחקרים אלה, יחד עם מחקרים אחרים של קירשנבאום – ובהם המחקרים על מידת חסידות (מאמר פילוסופי עם השוואה לsupererogation־), עברת הניסיון והמזל שבמוסר (moral luck), סנגוריה במשפט העברי ועוד – מתייחדים בארבעה מאפיינים: בחינת הדין העברי מתוך בקיאות היסטורית וישרות הלכתית; עריכת משפט משווה עם שיטות עתיקות ומודרניות; בחינת הדין העברי לאורן של האחרונות; ולבסוף, מיצוי החידושים של "משפט ו…" – היינו, חקר הדין העברי לאור גישות פילוסופיות וממצאי המדעים הרלוונטיים (סוציולוגיה, פסיכולוגיה, קרימינולוגיה, רפואה ועוד). מחקריו הרב תחומיים, המעמיקים בכל היבט ומציעים מגוון שילובים אפשריים ביניהם, מהווים אתגר ללומדים, לקוראים ולמחקרים עתידיים במשפט העברי.

‬קירשנבאום‭ )‬בשורה‭ ‬העליונה‭, ‬שני‭ ‬משמאל‭) ‬בבית‭ ‬המדרש‭ ‬למורים‭ "‬הרצליה‭" ‬
בניו‭ ‬יורק‭, ‬התש‭"‬ו צילום‭: ‬באדיבות‭ ‬המשפחה

‬קירשנבאום‭ )‬בשורה‭ ‬העליונה‭, ‬שני‭ ‬משמאל‭) ‬בבית‭ ‬המדרש‭ ‬למורים‭ "‬הרצליה‭" ‬
בניו‭ ‬יורק‭, ‬התש‭"‬ו
צילום‭: ‬באדיבות‭ ‬המשפחה

לקראת משפט ישראלי

אהבת הדעת היא שקירבה את קירשנבאום הצעיר, שלא גדל בבית "דתי", אל הדת. את כניסתו לעולם התורה תלה קירשנבאום גם ביהודית, אשתו. היסוד לאמונתו היה שילוב של חוויה דתית, סקרנות אינטלקטואלית ומפגש אישי עם אלוהים ועם היהדות.

באופן מרשים נשאר בקירשנבאום תום שהתבטא ביכולתו ליהנות ולהתפלא במלוא העוצמה ממוזיקה, מספר ומחכמה של נכד או תלמיד. הוא הפיק הנאה מרובה מלימוד תחום מדעי חדש, מתיאוריה או ממצא מדעי חדשים וכמובן מחידושי תורה. אלה גם אלה גרמו לו לא אחת לשינוי בדרכי חשיבתו ובמחקריו, תוך גדילה והתפתחות מתמידים, כצעיר נצחי.

במדרש מסופר:

אמר רבי יצחק: משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום, וראה בירה אחת דולקת. אמר תאמר שהבירה זו בלא מנהיג, הציץ עליו בעל הבירה, אמר לו אני הוא בעל הבירה. כך, לפי שהיה אבינו אברהם אומר תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג, הציץ עליו הקב"ה ואמר לו אני הוא בעל העולם" (בראשית רבה לט, א).

קריאה במחקריו של קירשנבאום היא הזמנה לקורא להצטרף ל–AARON הצעיר, אשר כמו אברהם אבינו התבונן בהתפעמות ובסקרנות בבירת המשפט העברי, ומכיוון שחקר בה נגלה עליו בעל הבירה. העיון במקורות, יחד עם העיון בנפש האדם והבנת הדינמיקה של הקהילה, חזרו והביאו אותו שוב ושוב לנסות להבין את האלוהים ולגלות בו פנים עתיקות וחדשות, שהיו בעיניו תמיד מאירות. דרך קריאה בתובנותיו המשפטיות, הערכיות, האנושיות והיהודיות – מתגלה לקורא אלוהיו של הרב הפרופסור.

פרופ' אהרן קירשנבאום לימד באוניברסיטת תל אביב ולאחר מכן במרכז הבינתחומי. הוא אהב ללמד, אהב את תלמידיו ושמח בהצלחתם. הוא למד מתלמידיו, ציטט מדבריהם במחקריו תוך אזכור שמותיהם, ונהנה יותר מכול להתמודד עם שאלותיהם הקשות. תמיד היה מרצה מוערך ואהוב, עד כדי בחירתו בגיל 80 למרצה למשפטים הפופולרי ביותר במרכז הבינתחומי. תלמידיו מעידים שחיבב עליהם את התורה, את היהדות ואת המשפט והרחיב את דעתם בכל נושא. כמה מהם ציינו בפניי שלא ביקש מעולם "להחזיר בתשובה", ועודד דווקא את היכולת לשאול שאלות, את הסקרנות ואת אהבת הדעת, שהיו בעיניו חזות הכול, ולא רק במחקר ובהוראה, אלא גם בחייו האישיים והמשפחתיים.

כפי שחיבק את משפחתו, שעליה העיד כי קיימת בה "מלחמת תרבות" בבחינת "אלה ואלה דברי אלוהים חיים", בין בניו החרדים לבנותיו המשתייכות לציונות הדתית, כך קיבל גם את תלמידיו כפי שהם – בעלי דעות ונהגים שונים, הרחוקים לעתים מאוד משלו. הוא חגג את השונות בכל מעגלי חייו במעין גרסה הומניסטית של פלורליזם חינוכי ומשפטי.

הוא סבר שעל המשפט העברי להיות "ישראלי". אימוץ המשפט העברי, או אפילו שילובו בדיון המשפטי הישראלי, חייבים לנבוע מהיות הדין או הדיון העבריים מעניינים, מפרים ומשכנעים. אם לאו, יהא כבודו של המשפט העברי במקומו מונח, בתור מסר חינוכי או כחלק ממשפט פנים דתי – אבל הוא לא יוכל להיות חלק מהמשפט הישראלי.

פעולות מקדמות

מתוך אהבתו העמוקה לארץ ולמדינה פעל פרופ' קירשנבאום במסגרות שונות לקידום המשפט העברי. בין השאר הוא ייסד והנהיג את עמותת שיל"ה להרצאות אקדמיות על יהדות בשיח הציבורי בישראל (1973–1985), ערך את כתב העת "דיני ישראל" (1970–1995), ייסד והנהיג את העמותה "נוער שוחר משפט עברי", שבמסגרתה מלמדים משפט עברי כמגמה בבתי ספר תיכוניים (1997–2016) וכן שימש כנשיא האיגוד הבינלאומי למשפט עברי, The Jewish Law Association (1990–1994).

ירידת קרנו של המשפט העברי – בפרקטיקה כמו גם באקדמיה – הכאיבה לו, כמו גם כל שימוש פשטני ונצלני במשפט עברי. הוא כתב וניסה לפעול בתחום זה, ככל שהמצב החמיר במובן זה, לדעתו.

בשנים האחרונות עסק קירשנבאום גם במשפט העברי כמשפט קהילתי – בעיקר בקהילה החרדית, אך גם בזו הציונית דתית. מידת האמת ואהבתו לקהילה הביאו אותו לדאגה עמוקה כלפי קהילות אלו, שהיה מחובר אליהן. הוא ניתח את התהליכים החברתיים, ההלכתיים והדתיים באיזמל מנתחים, וגם כאן ציערו אותו המידה המעטה שבה משתמשים במשפט עברי בקהילות אלו, והפשטנות הבעייתית של השימוש בו.

לפני כשנתיים פרסם אוטו–ביוגרפיה אינטלקטואלית "בין ישן וחדש: חיים, אמונה ומחקר באמריקה ובישראל". עורכת הספר העירה בהקדמתה כי הספר כתוב בעברית יפה וייחודית שכבר אינה מוכרת במקומותינו, שכן האדם שכתב אותו נולד וצמח במציאות אחרת שהוא עצמו היווה לה עדות חיה. ניתן למצוא ספר זה באתר של "מרכז אהרן קירשנבאום למחקר ולמשאבים בהוראת המשפט העברי" שהוקם לאחרונה על ידי האיגוד הבינלאומי למשפט עברי.

ד"ר עמוס ישראל–פליסהואור הוא עמית מחקר בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן ויושב ראש (במשותף) של האיגוד הבינלאומי למשפט עברי

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון כ"ה סיון תשע"ו, 1.7.2016

מודעות פרסומת

פורסם ב-11 ביולי 2016,ב-גיליון קרח תשע"ו - 986. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: