הלכות חניבעל | אברהם גיסר

החלטת הרמטכ"ל לבטל את "נוהל חניבעל" שגויה ומדאיגה. הניסיון לנהל מלחמה בחמאס על–פי עקרונות שדה הקרב הקונבנציונלי הוא טעות

בספר "אתיקה צבאית יהודית" (ידיעות ספרים, 2014) כתבו הרבנים עידו רכניץ ואלעזר גולדשטיין את מסקנותיהם הסופיות בנושא נוהל חניבעל: 1. במסגרת פעולות לחילוץ שבוי מותר לסכן את חיי המחלצים, ומכאן שמותר לסכן גם את חיי החטוף. 2. למרות זאת, אין לפגוע במכוון בחטוף כדי להרוג אותו.

לגבי פגיעה באויב, כתבו: 1. ההלכה מכבדת את החוק הבינלאומי. 2. החוק הבינלאומי מחייב הקפדה על עקרון ההבחנה (בין אזרחים וחיילים) ועל עקרון המידתיות, המחייב שהפעלת הכוח תהיה מידתית לחשיבות של המטרה הצבאית. 3. כיוון שהאויב פועל מתוך אוכלוסייה אזרחית החוק הבינלאומי מתיר הפעלת כוח גם במחיר של פגיעת לוואי בבלתי מעורבים, ובכך בעיית ההבחנה נפתרת. 4. לגבי המידתיות – כיוון שחטיפה הפכה לכלי אסטרטגי בידי ארגוני הטרור, ולראיה, מספר המחבלים הגדול המשוחרר בכל עסקה, לפיכך פגיעה רחבה באויב היא מידתית.

זו התגובה העקרונית לנוהל חניבעל כפי שגובשה במחקר של מכון "משפטי ארץ" בעפרה, כבר לפני מספר שנים. התגובה מתייחסת לשני חלקי הפקודה: סיכון החייל החטוף והפעולות הצבאיות הנדרשות מיד לאחר החטיפה גם בשטח שיש בו אוכלוסייה אזרחית.

המטרה‭ ‬היא‭ ‬למנוע‭ ‬חטיפה‭. ‬חיילי‭ ‬צה‭"‬ל‭ ‬ליד‭ ‬מנהרה‭ ‬שנחשפה‭ ‬במהלך‭ ‬מבצע‭ "‬צוק‭ ‬איתן‭", ‬2014 צילום‭: ‬דובר‭ ‬צה‭"‬ל

המטרה‭ ‬היא‭ ‬למנוע‭ ‬חטיפה‭. ‬חיילי‭ ‬צה‭"‬ל‭ ‬ליד‭ ‬מנהרה‭ ‬שנחשפה‭ ‬במהלך‭ ‬מבצע‭ "‬צוק‭ ‬איתן‭", ‬2014
צילום‭: ‬דובר‭ ‬צה‭"‬ל

שני סוגי חטיפות

אני מוסיף דברים בעקבות הידיעה שבה אנו קוראים שהרמטכ"ל הורה לבטל את הפקודה כבר לפני מספר שבועות, עוד לפני דו"ח המבקר שפורסם בינתיים רק במעגלי בכירים. אנו עדים שוב לדפוס פעולה שבו בבואנו לתקן טעות קטנה אנו עושים טעות גדולה יותר. לנוהל חניבעל יש שני חלקים והם שונים מאוד זה מזה. חלקה האחד של הפקודה מתייחס לניסיון סיכול החטיפה על ידי פגיעה בחוטפים עצמם, וחלקה השני מתייחס לפעולות שיש לנקוט כדי למנוע את היעלמות החוטפים עם החטוף במקום מסתור או בלב האוכלוסייה האזרחית המשמשת להם מעטפת הגנה.

אכן, בקרב מפקדים וחיילים רבים נשתרשה ההכרה המוטעית כי "מוטב חייל הרוג מחייל שבוי". על כן היו שפירשו את הפקודה כאילו היא מתירה ירי לעבר החוטפים גם במחיר "סכנה ממשית" לחיי החטוף. הבנה זו דרשה הבהרה וצה"ל והרמטכ"ל בראשו חייבים היו להתמודד עם התפיסה הזו בדרך הפיקודית המקובלת. אלא שבעקבות אירועי "יום שישי השחור" ברפיח סביב חטיפת סגן הדר גולדין ז"ל נפתח דיון משפטי וציבורי על הפעולות שנקט צה"ל בעקבות החטיפה, ובהן ירי מסיבי הכולל הפצצות מטוסים וארטילריה לכיוון הבריחה האפשרי שנועד להקשות על החוטפים להיעלם מן השטח ולמנוע מהם דרכי מילוט. ירי זה גרם לנפגעים רבים מקרב האוכלוסייה האזרחית. חלק מרכזי בדו"ח המבקר בפרק העוסק בדין הבינלאומי מתייחס לנושא זה. תגובתו של הרמטכ"ל בביטול הפקודה היא טעות גדולה הבאה לתקן טעות קטנה.

הרמטכ"ל צוטט כאומר שיש להתמודד עם הפאניקה הציבורית והתקשורתית בישראל כאשר קורה שחייל נחטף בשעת קרב. הוא אומר שיש להבדיל בין חטיפה בשעת רגיעה כמו מקרה שליט לבין נפילה בשבי במצב לחימה. שבי בלחימה הוא תוצאה אפשרית וכך יש להתייחס אליו. מדבריו עולה ביקורת ברורה על צעדי צה"ל באותו יום שישי.

לצערנו הגדול הרמטכ"ל מבטא כאן עמדה שגויה ומדאיגה. השגיאה היא בהשוואה בין מלחמה קונבנציונלית בין שתי מדינות או שני צבאות לבין יסודות העימות הא–סימטרי המאפיין לחימה בטרור כמו העימות בעזה. במסגרת הלחימה בחמאס, אין "שבוי" רגיל הנופל בשבי ומוחזר בעסקת חילופי שבויים לאחר תום המלחמה. לתפיסת חמאס, "חטיפה" היא מטרה אסטרטגית של המלחמה. בתודעת חמאס ובתודעת כל תושבי עזה "ניצחון" בא לידי ביטוי בהחזקת חייל צה"ל בידיהם. כמעט אין כל משמעות למספר ההרוגים שיהיו מצידם, ואין כל חשיבות למספר האזרחים הנפגעים או לחומרת ההרס הסביבתי שייגרם לכל האזור. יש לזה בעיניהם ערך תעמולתי בלבד.

פגיעה מידתית רחבה

כולנו זוכרים כיצד ב"צוק איתן" הסתובבו תושבי עזה ברחובות כשיכורי ניצחון וצעקו לכל מצלמה "אורון שאול". אז הם היו בטוחים שנפל בידיהם חי וכבר הושג הניצחון. בשום מלחמה קונבנציונלית אין האויב רואה בשבוי אחד ניצחון, ובשום תעמולה צבאית אין האויב שם את החטיפה בראש מטרותיו ובראש איומיו. ניהול מלחמה בחמאס ומלחמה בטרור בכלל על פי עקרונות שדה הקרב של עימות קונבנציונלי הוא טעות חמורה.

כך גם באשר לדיני המלחמה. דיני המלחמה והמשפט הבין–לאומי נכתבו לאורך המאה הקודמת ביחס לשדות הקרב הקלאסיים של מלחמות העולם ורק ביחס לעימות בין שני צבאות. עקרון המידתיות הנדרש בצדק בקשר לכל פעולה נגד אויב החוסה בצל אוכלוסייה אזרחית הוא עיקרון מוסרי חשוב הבא למנוע אבדות אזרחיות מיותרות. במלחמות ההן היו אירועים מסוג זה אירועי שוליים. עיקר הקרב התנהל בין כוחות שריון או רגלים על פני שטחים פתוחים ולא בתוך אוכלוסייה. המטרה הייתה למחוץ את צבא האויב ולהשתלט על שטחים. מה בין זה לבין העימות השונה כל כך המתנהל מול חמאס?

מטרת האויב היא חטיפה של חייל בודד ומטרתו של צה"ל אינה לכבוש שטח אלא רק למנוע חטיפה. רק על זה מתנהלת הלחימה. זו המטרה ואין בלתה. על כן גם הפגיעה המידתית המוצדקת במקרה זה היא הרבה יותר רחבה מאשר הפגיעה המידתית המותרת במלחמות הקונבנציונליות. רק לאור עובדה זו ניתן להבין את "נוהל חניבעל". לאור זאת ברור מדוע יש לדאוג מן ההוראה לבטלו. יש לקוות כי הפקודה החדשה המתגבשת תהיה מדויקת וברורה יותר בשני חלקיה.

הרב אברהם גיסר הוא רב היישוב עפרה, יו"ר מועצת החמ"ד וראש מכון משפטי ארץ בעפרה

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון כ"ה סיון תשע"ו, 1.7.2016

מודעות פרסומת

פורסם ב-11 ביולי 2016,ב-גיליון קרח תשע"ו - 986. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: