בסוף הם מתחברים | נתנאל רונצקי

בתי המדרש של ישיבות הר המור ושיח יצחק נראים במבט ראשון כמנוגדים ואף כסותרים בתפיסת התורה והגמרא שלהם. מבט נוסף מראה כי הם דווקא משלימים האחד את רעהו

לא  מעט פעמים, כששתי דרכים נראות כרחוקות ביותר זו מזו, מתברר במבט שני שהשוני החד ביניהן הופך אותן למשלימות, לשני צדדים של מערכת אחת, לתשובות לצרכים שונים בנפש, למענה כפול הנדרש כדי לבנות עולם רוחני אחד. בדבריי הבאים אטען כי זהו היחס בין תורת ישיבת הר המור לתורת ישיבת שיח יצחק.

להקשיב רק לתורה

הדגש של תורת הר המור הוא "התורה בטהרתה"; התורה כדבר עליון המציב לנו רף שאנו לא נמצאים בו, ואנו צריכים לעלות אליו. התורה אינה תלויה בנו ובמגע שלנו, אלא היא "חוקים רוחניים", שמתווים לנו באופן אובייקטיבי את המציאות הרוחנית הנכונה. אנו אמנם חיים בהווה, אך מה שקורא לנו כל הזמן הוא העולם הבא, ואנו מחפשים בעולם שלנו רמזים וניצוצות של אור מאותו עולם. כך כותב ראש ישיבת הר המור, הרב מרדכי שטרנברג:

אין אנו באים ללמוד את תורת האדם והעולם, אלא אנו באים ללמוד את תורת ה' שקדמה לעולם… ההבנה שהתורה קדמה לעולם קדימה מהותית מבררת לנו גם מהו העולם שבו אנו חיים. אנו מבינים שהעולם שלנו הוא מציאות זמנית, פרוזדור שאור העולם הבא מאיר בו (כי הם חיינו, עמ' 56).

נדמה שבתפיסה כזו, המקום של האדם מצטמצם מאוד. הגישה בלימוד צריכה להיות ביטול אל הדברים עצמם, והרב הוא צינור שמעביר את התורה באופן המדויק ביותר, כפי שקיבלה מרבותיו.

ברור שגם כאן קיימת ההבנה הסובייקטיבית:

כרבי אליעזר, שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו, ובכל זאת אמר דברים שלא שמעתן אוזן מעולם. אלא שהבנה סובייקטיבית זו היא תוצאה ממילאית ולא חלק ממכוונות ראשונית. אדם הבא ללמוד תורה צריך לבקש בלימודו רק את תורת ה', כדברי הפסוק "כי אם בתורת ה' חפצו". וכאשר זו אמיתת רצונו, הוא יבוא למדרגה של "ובתורתו יהגה יומם ולילה", שהיא מדרגה עליונה יותר, שבה תורת ה' הופכת להיות תורתו, הוא הופך להיות חלק מהופעת התורה. כאשר מקשיב כל אחד מאיתנו רק לתורה ולא לעצמו, נוצרת המציאות של "תורה דיליה" (שם).

העמידה של תלמיד מול רבו היא עמידה של קבלה, הרב הוא מעביר התורה:

ההלכה מחייבת את התלמיד ביחס מיוחד לרבו בשל העובדה שמרבו הוא מקבל את התורה, תורת רבו היא שמחייבת אותו במיוחד, וכלפיה צריכה להיות לו נאמנות ומשמעות (הרב מרדכי שטרנברג, תפקיד הרב בישראל, עמ' 18).

היחס בין רב לתלמיד הוא יחס שנשמר לעולם, תמיד הרב יהיה רב והתלמיד – תלמידו.

השלכותיה של הגישה הזו ממשיכות הלאה, ונוגעות גם, למשל, לחגי ישראל. ביחס לחנוכה שואל הרב שטרנברג מה היחס שבין "זדים" ל"עוסקי תורתך", ומשיב:

ישנם מצבים בהם האדם הוא גם זד וגם לומד תורההאדם נגש אל התורה עם כל רצונותיו, שאיפותיו, ודרישותיובמצב זה לימוד התורה מאבד את תכונת עוסקי תורתךעל נקודה זו בדיוק היה נטוש הוויכוח בין התפיסה הישראלית לתפיסה היווניתהתפיסה הישראלית באה וקובעת כי התפקיד הגדול המבוקש הואלהיות זך ונקי מכל התערבות של נטיות אחרותאיננו מצטרפים אל היוונים בשאיפותיהם לתיקון עולם ורק מוסיפים עליהם את התורה ומצוותיה, אין חלקנו עמהם כלל וכלל, אנו שומרים על טהרת שמנינו (אל מול פני המנורה חלק ב', עמ' יזיח).

אלו כמובן דוגמאות מעטות מתוך כתבים ושיעורים רבים אך הרעיון הכללי ברור: הדגשה של התורה כממד גובה, אובייקטיבי ועליון, הארת העולם הבא שאנו צריכים להתבטל אליה, להיות מוארים מאורה.

איור: נעמה להב

איור: נעמה להב

 תחושת חנק

אכן, יש בגישה זו עוצמה רבה, ואיכויות רבות נולדו בציבוריות הישראלית כתוצאה מהשפעתה של הגישה הזו. די אם נזכיר את זכייתו של הרב אלי סדן בפרס ישראל כאות הוקרה והכרה למפעל המכינות שהוא הוביל כשייך לבית המדרש הזה.

 אלא שלצד כל יתרון, עולים גם קשיים וחסרונות. לאט לאט גילו יותר ויותר אנשים שגישה מוחלטת זו אינה משאירה מקום להם ולאישיותם, לעולמם כאדם וכפרט. לא מעט אנשים חשו שהמנגינה שעלתה מתורה זו חונקת אותם במקום לרומם אותם, מקטינה אותם במקום לגדלם. הללו חשו בתורה זו ניכור, זרות ואף שעמום. הם חיפשו תורה שמשוחחת איתם, שמכירה במצוקותיהם ושמחה בשמחתם. תורה של יצירה וחידוש, תורה של מפגש עם עולמות נוספים, תורה של ודאות וספק. תורה קיומית.

בחלל הזה נכנס הרב שג"ר. אמנם לא רק הוא, אך הוא המייצג את התפיסה המסודרת והשיטתית ביותר שמהווה את "משקל הנגד" לתפיסת הר המור. ברבים מספרי הרב שג"ר שיצאו בחייו נכתבו השורות הבאות בפתח, שורות ההפוכות לחלוטין לתודעת "אנו שומרים על טהרת שמנינו":

אחת ממטרותיי הינה לנסות ולעצב תוכן ממשי ורלוונטי למועדים ולזמנים האמורים להיות זמנים משמעותיים של התחדשות וההעמקהמכאן השילוב של רעיונות מודרניים בתוך המהלכים החסידיים, כדי לתרגם רעיונות חסידיים אלו לעולמנו.

לא מפליא לאור זה שבספרו של הרב שג"ר לחנוכה נידונו דווקא "הפתחים", נקודות המגע והחיבור. לא מפליא שפרק שלם נקרא "בפתח האקדמיה". החיבור בין העולמות שמדבר אל הרב שג"ר הוא חיבור שמבוסס על התפיסה ש"את הרוח האקדמית חייבים המאמינים, גם אלו הנמצאים בישיבות ובמדרשות, כדי לייצר דתיות ממשית" (להאיר את הפתחים, עמ' 204).

הרב שג"ר מדגיש לא פעם את החידוש של התורה, כתורה שמתחדשת כתוצאה מהמציאות העכשווית ומהמגע של הלומד: "עניינה של התחדשות התורה אצל רבי נחמן הוא היכולת להפוך את התורה לאלמנט ממשי בחיינו, לדעת לתרגם את התורה באופן הרלוונטי למציאות הדור בה היא נאמרת" (שיעורים על ליקוטי מוהר"ן, א, 243). גם היחס בין הרב לתלמיד מקבל משמעות אחרת ממה שראינו לפני כן בדבריו של הרב שטרנברג. את דבריו של הרב שג"ר ש"אדם צריך להיות הצדיק של עצמו" מסביר הרב יאיר דרייפוס, חברו ושותפו לראשות הישיבה:

רב לא צריך להוליד תלמיד, רב צריך להוליד רב. על כך דיבר הרב שג"ר כשאמר שאדם צריך להיות צדיק של עצמו, להיות מי שהוא, לא לגזור את ישותו ואת דמותו ממערכת היחסים שלו עם רבו, אלא דווקא להשתחרר ממנה, להיות דמות חדשה. רק כך הוא יוכל בסופו של דבר להנכיח את רבו (נגיעות בשפת הלב, עמ' 69).

בנקודה זו נגזר הבדל נוסף בין הגישות. מקומו של הרב ביחס לתלמיד בגישת הרב שטרנברג הוא מקום של מעביר האמת. משה קיבל תורה מסיני, ומסרה בדיוק כמו שהיא ליהושע וכן הלאה, עד הרב של כל אדם שמעביר את התורה לתלמידו. מול כיוון זה, מתואר יחס אחר בין הרב, התלמיד והתורה אצל הרב שג"ר:

לימוד תורה איננו רק העברת תוכן אובייקטיבי, אלא גילוי תובנה מסוימת הניתנת בהקשר אנושי כלשהוהדיבור של החכם הוא פנייה אנושית לזולת וממילא היא מושפעת ומתפתחת ולא אובייקטיבית וקרהלמידה משותפת של מורה ותלמידים אינה חלק משני מהנחלת תורה חדשה, אלא התרחשות חיונית להיווצרות התורה, ולכן על הרב להיות קשור לעולמם של שומעיו (שיעורים על ליקוטי מוהר"ן, א, עמ' 242).

גם ביחס ללימוד גמרא יש הבדל שנדמה שנגזר מתוך השוני בגישות. בגישה הראשונה הגמרא היא צורת חשיבה עקבית שלוקחת אותנו אחורה אל צורת החשיבה של רבותינו:

מי שיש לו שכל של תורה חושב כמו רבותינו, רבותינו חושבים כמו הגמרא, והגמרא כמו המשנה והמשנה כמו משה רבנו. כך שאם יש לך בעיה חדשה אתה חושב עליה מה שהיו חושבים עליה רבותינועד משה מסיני, עד ריבונו של עולם (הרב שלמה אבינר, חיי עולם, עמ' 115).

הרב שג"ר לא שולל כיוון כזה, להיפך, הוא רואה בו מרכיב הכרחי, אבל רק מרכיב אחד. יחד עם המרכיב השמרני–מסורתי כותב הרב שג"ר:

לכל דור, כך אמר החזון אי"ש, ספר מוסר, ואנו נרחיב אפוא ונאמרגם הגמרא שלואופייה של הברית שעליה אנו מדבריםשהיא התורההכרחי לו שישתנה, יפשוט צורה וילבש צורה מדור לדור. פשיטת צורה ולבישת צורה אלו אינן עניין קוסמטיכי אם שינוי עמוק ומהותי הרבה יותר, שינוי הנובע מהשתנות התלמידים עצמם (בתורתו יהגה, עמ' 29).

לדידו, כל דור צריך לחפש את אופן לימוד הגמרא הנכון לו על פי אופיו. ויותר מכך, כל חברה שיש בה לימוד תורה, צריכה לבחון את האופן שבו נכון לה ללמוד גמרא. אינו דומה לימוד הגמרא הנכון לעולם החרדי ללימוד הנכון בחברה הדתית–לאומית.

בשל כך ניתן למצוא בתורתו של הרב שג"ר רלוונטיות וקיומיות, מגע עם עולמו של הלומד, עם המציאות ועם עולמות נוספים. התוכן מתורגם לשפתנו. אך טבעי שממקום שיש בו הדגשה של עולם קיומי ותורה מתחדשת יצאו אנשים העוסקים באמנות וכתיבה, ואכן רבים מתלמידי הרב שג"ר נוטלים חלק משמעותי למדי בעולם הרוח והאמנות בארץ. אלא שגם בכך ישנם חסרונות. בתורה קיומית ורלוונטית חסרים פעמים רבות להט והתמסרות, חסר הרצון למעגלי מעבר, חסרות מילים כמו "כלל ישראל", "גאולה", "מסירות נפש". לא לחינם הדמויות של הר המור אלו הראי"ה קוק של ספר אורות ובנו הרצי"ה הצועק "איפה שכם שלנו", ואילו של שיח הן רבי נחמן השבור והרב שג"ר המיוסר.

*

למי שרוצה גם אורות וגם רבי נחמן; למי שמחפש תורה רלוונטית וקיומית, אך גם מגביהה ומסמנת אופק; למי שחסרה לו תורה גדולה שיורדת אליו; למי שמתרגש משיר של זלדה, ומתגאה בבן משפחה קצין; למי שעולמו קרוע מחד, אך גם זועק להרמוניה מאידך – שני עולמות אלו מהווים עולם שלם אחד.

אם מרגיש (האדם) שיש לו תכונה מורכבת מכמה נטיות הופכיות אל ישים אל ליבו מה שאצל רוב העולם נטיה אחת סותרת לחברתהאלא ידון שכיוון שכך הוא טבע נפשו, הנהו מוכשר לחבר בקרבו את העניינים שאצל רוב בני האדם הם מפורדים (הראי"ה קוק, שמונה קבצים, קובץ ב ריב). 

הרב נתנאל רונצקי הוא ר"מ בישיבה הגבוהה באיתמר

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון כ"ה סיון תשע"ו, 1.7.2016

מודעות פרסומת

פורסמה ב-11 ביולי 2016, ב-גיליון קרח תשע"ו - 986 ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 2 תגובות.

  1. לא הבנתי כיצד הגישות מתחברות.

  2. תלמיד ישיבה

    מאמר מצויין ומושקע רואים שמדובר ברב שיש לו מורכבות וראיה נבונה . ב״ה שנגיע להבנה אמתית וביצוע לאחדות זאת ונגיע לגאולה השלמה ואשכרה נחייה אותה ( 😉)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: