סודה האפל של ההצלחה | רבקה שאול בן צבי

 

ההצלחה כמשאת נפש שאליה מוכוונים משאבים וכוחות נפשיים הפכה לפולחן בתרבות המערבית. מחקר במקורות המיתוס מנער את החיבור האוטומטי בינה לבין האושר

כישלוןכישלון ההצלחה

גנאולוגיה של 'הצלחה' ו'כישלון' בתרבות המערב

בינה ניר

רסלינג, 2016, 218 עמ'

כמה מלאכים יכולים לשבת על חודה של מחט? בנושא זה ובדומים לו עסקה הסכולסטיקה של ימי הביניים בשיא הרצינות. גם עבודות אקדמיות שונות שאליהן נחשפתי הזכירו לי את המלאכים על המחט, אך לאחרונה נתקלתי במספר עבודות דוקטורט שעובדו לספרים לקהל הרחב, ומה שאופייני להן הוא דווקא רלוונטיות עמוקה ומסע אישי רוחני, בד בבד עם ביקורת החברה וניסיון לתרום לשינויה על ידי כתיבת העבודה ופרסומה. וכך הספר שלפנינו, המעניין באופן מיוחד.

הנושא הוא ההצלחה כמשאת נפש המובנית בקוד המערבי ובתת המודע הקולקטיבי. כותרת הספר בונה רמז מוקדם על אודות הבעייתיות שבמיתוס ההצלחה – מיתוס שהוא כביכול כל כך מובן מאליו. נולדנו להצליח, לא כן? לקבל ציונים טובים ותארים אקדמיים, לצבור ממון, להיות יפים ומוצלחים, וגם הילדים שלנו צריכים לעמוד בציפיות החברה והמשפחה. מעטים מצליחים לחרוג מנורמת ההצלחה. ומעטים עשויים להצליח מאוד בלי לשלם את המחיר הבריאותי, המשפחתי והנפשי הנדרש.

כותבת שורות אלה מכירה אומללים שלא הצליחו דיים לפי טעמם, או שהצליחו מאוד בעבר אך נשכחו עם חלוף השנים. קל מאוד להיות דידקטי כשמדברים על תופעה כה טעונה, אך כותבת הספר בינה ניר אינה מטיפה ואינה מתיימרת לחנך. הספר "כישלון ההצלחה" הוא ספר עיון, נגזרת של מחקר אקדמי, שמתבונן בנושא בעיקר דרך השיטה הגנאולוגית, שמשמעותה חשיפת השורשים והתולדות של תופעות. יש בספר אמירה ברורה, שהדברים שהורגלנו אליהם כאילו הם הכרח אישי וחברתי אינם כאלה באמת, והדברים יכלו גם להתגלגל באופן שונה.

בקריאת הספר הידידותי והמרתק הזה חוויתי הנאה צרופה, ועדיין מהדהדים בי רעיונות מעניינים שליקטתי ממנו ו"מכרתי" לחברים. המחברת סוקרת את הנוף הטקסטואלי לאורך הדורות ומנסה להוכיח את הקשר בין פולחן ההצלחה בתקופתנו בתרבות המערבית לבין דגמי יסוד של התרבות שמקורם במקרא, בברית החדשה, בתיאולוגיה הנוצרית לתקופותיה וזרמיה, בתרבות היוונית הקדומה, ברוח הרנסנס, בפילוסופיה המודרנית ובתהליכים היסטוריים.

לקבל‭ ‬ציונים‭ ‬טובים‭ ‬ותארים‭ ‬אקדמיים‭, ‬לצבור‭ ‬ממון‭, ‬להיות‭ ‬יפים‭. ‬נולדנו‭ ‬להצליח‭, ‬לא‭ ‬כן‭?‬ צילום‭ ‬אילוסטרציה‭: ‬שאטרסטוק

לקבל‭ ‬ציונים‭ ‬טובים‭ ‬ותארים‭ ‬אקדמיים‭, ‬לצבור‭ ‬ממון‭, ‬להיות‭ ‬יפים‭. ‬נולדנו‭ ‬להצליח‭, ‬לא‭ ‬כן‭?‬
צילום‭ ‬אילוסטרציה‭: ‬שאטרסטוק

דפוסים של הישגיות

הדפוסים המתוארים הם הפרדה בין האדם והטבע, השיפוט החיצוני לאדם והיחס לזמן. ביטוי ראשון להפרדה נמצא בספר בראשית שבו, בניגוד לתפיסות אליליות שונות, מעשי האדם משפיעים על הטבע, והאדם מצווה להיות שותף ליצירה האלוהית. בדיון ארוך, ממצה ורב פרטים, שמגובה בהגות פילוסופית, מראה הפרק את הקשר בין ההפרדה הזאת לבין הפרדות אחרות שנגזרו ממנה, כולל ההפרדה בין הגוף והנפש. יסוד ההפרדה מופיע גם בתרבות היוונית וגם בתרבות הנוצרית שהושפעה מזו היהודית. בדוגמאות רבות מבססת הכותבת את טענתה שההפרדה בין האדם והטבע היא מקור לאורח חיים שעומד בסימן השאיפה להצלחה, אם כי ההצלחה עצמה אינה מהות אחת, ויש לה צביון ייחודי בהתאם לתקופה, לדת ולאורח החיים.

דפוס אחר הוא השיפוט כמבט חיצוני על מעשי האדם. בדתות המונותאיסטיות זהו מבטו של הא–ל, אך בעקבות תהליכי המרה מתרבות דתית לתרבות חילונית הופך השיפוט לחברתי ומבוסס על קריטריונים ונורמות שהחברה כופה על הפרט. השיפוט החברתי מופנם באדם והופך לחלק מזהותו. גם מושג זה נבדק ומפורט מבחינה גנאולוגית וניר מוכיחה שיסודות של שיפוט בולטים מאוד בטקסטים הקנוניים החל מספר בראשית. בהקשר זה מובאת המסה הידועה של מקס ובר, ששמה מעיד על תוכנה: "האתיקה הפרוטסטנטית ורוח הקפיטליזם". ובר אומר ששורשי הקפיטליזם מצויים בהשקפה הקלוויניסטית שלפיה קיימת גזרה קדומה עוד מלפני הלידה, ומה שנשאר לאדם הוא רק לברר את מעמדו האישי בעיני הא–ל, כמקולל או מבורך. אם הוא עשיר סימן שהוא מבורך, והדבר מביא לשאיפת הצלחה וגם לערכים של עבודה קשה וחיסכון.

תפיסת זמן ליניארית קשורה גם היא לאתוס ההצלחה. מקורה של התפיסה בתנ"ך והיא קשורה להצלחה כביטוי להתפתחות ולהשתכללות לאורך זמן. תפיסת זמן זאת, שמצביעה על ראשית ועל אחרית, קשורה כמובן למושג הגאולה. הכותבת אומנם מציינת גם תפיסת זמן מעגלית שמתבטאת בחגים ובשבתות, והיא קשורה לזמן המיסטי, שאינו ליניארי, אך הזמן החד–כיווני הוא המתווה את התהליכים. גם בדפוס זה חלים שינויים עם המעבר מתרבויות דתיות לתרבויות חילוניות, כאשר בימינו הזמן נחשב למשאב כלכלי. וכמובן ששלושת הדפוסים הנזכרים כרוכים זה בזה, אומרת המחברת, וההבחנה ביניהם היא רק לצורך האנליזה.

מה עם פסיכולוגיה?

חשוב לציין שטיב ההצלחה משתנה מדת לדת ומתרבות לתרבות. ביהדות בולט השכר הגשמי לעושי דבר ה'. בנצרות ההצלחה היא ההתגברות על הגוף והתאוות, ברוח "הדרשה על ההר" של ישו שרואה בגשמיות ובכסף את מקור הרע. בתקופת הרנסנס ההצלחה היא מדינית, כלכלית או  אמנותית וקשורה לתהילה אישית. ביטוי אופייני לכך בפולחן האמן שהחל בתקופה זאת. גם "הנסיך" של מאקיוולי עומד בסימן השאיפה להצלחה, אמנם בקיצוניות רבה.

הדיונים מגוונים מאוד ורבי מקורות, וכדרכם של ספרי עיון טובים נפתחים חלונות לנושאים רבים שמסתעפים מהנושא המרכזי. כך למשל, תיאור אורח החיים המודרני דרך עיניהם של הוגים המצביעים על הניכור ועל הצרכים הכוזבים ויוצאים נגד הנורמות הטוטליטריות, המרוץ, ההדוניזם וההתנוונות הרוחנית. נושא אחר שנדון הוא הקשר בין הצלחה לאושר. לכך מתקשרת גם ההבחנה של ניטשה בין השאיפה לעוצמה לבין השאיפה לעליונות. בשאיפה לעליונות כרוכות הנמכת הזולת ותאוות הכבוד יחד עם תלות באישורים חיצוניים, מה שמראה על חולשה. ואילו הרצון לעוצמה הוא פנימי ומשמעותו גיבוש "אני" אינדיווידואלי. החזק באמת אינו האדם המוכתר בזרי דפנה למיניהם, אלא מי שבונה את חייו על עוצמה פנימית. רעיונות דומים מופיעים גם אצל פילוסופים אחרים.

האם התהליכים המתוארים הם "נכונים"? האם אכן קיים קשר בין גלגולי הדפוסים העתיקים לבין תאוות ההצלחה הפרטית של פלוני אלמוני? בינה ניר יצרה מבנה רעיוני מאוד משכנע, וללא ספק הישג אינטלקטואלי מרשים. הספר אינו עוסק בפסיכולוגיה ובתורת האישיות, ולכן לא אוכל לבקר אותו על דבר שמראש לא נועד להיכלל בו. אך אני חשתי בחסרונו של הממד הפסיכולוגי–אישיותי. כדוגמה לממד זה אזכיר את "הליכי טנטלוס" של שלמה גיורא שוהם, שבו מבחין הכותב בין שני סוגי אישיות אוניברסליים: האדם ההישגי השואף לנפרדות ולהדגשת ה"אני" ואיש הרוח השואף לאיון ולאחדות בחוויה הרוחנית. ידועה גם ההבחנה של יונג בין האינטרוברט לאקסטרוברט. אני תוהה האם אין השאיפה להצלחה חיצונית גם עניין אישיותי הקשור לנטיות טבעיות או למבנים דוגמת אלה שעליהם הצביע שוהם.

הספר מסתיים בפרק מסכם המביע את מה שעמד ביסוד המחקר: התחושה שהגענו למקום לא טוב בחיינו המודרניים המבוססים על מרוץ והישגיות. בינה ניר מנסה לפקוח את עינינו למודעות מסוג אחר, ולנער יסודות שגדלנו עליהם והם כאילו מובנים מאליהם. ללא הטפה גלויה מביע הספר את המסר הסמוי שאפשר גם אחרת.

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון ב' תמוז תשע"ו, 8.7.2016

מודעות פרסומת

פורסם ב-9 ביולי 2016,ב-גיליון חקת תשע"ו - 987, עיון. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: