מעגל ללא מוצא | זאב שביידל  

ספרו של הנס פלאדה שסופו "תוקן" על–ידי הנאצים קיבל את סיומו המקורי, ומספק תובנות על גרמניה שבין שתי מלחמות העולם ועל הלבטים שיש לה גם כיום, בין שימור הזהות הלאומית להתמודדות עם גלי המהגרים

גוסאטבגוסטב איש הברזל

הנס פלאדה

תרגום: יוסיפיה סימון

ידיעות ספרים, 2016, 
759 עמ'

בספרו האוטוביוגרפי "בארצי הזרה לי", הנס פלאדה מתייחס לטענות כלפיו על שלא היגר מגרמניה בתקופת השלטון הנאצי, בדומה לאריך מריה רמרק, למשל. בנימה מעורבת של אפולוגטיקה וכאב אמיתי פלאדה כותב על הפחד של הניתוק מהסביבה הלשונית הטבעית, העלול להיות קטלני עבור סופר, וגם על הצורך להשפיע מבפנים. ברם, גורלו של הרומן "גוסטב איש הברזל" מלמד על המחיר שהוא שילם על הישארותו.

זה התחיל טוב. בשנת 1932 פלאדה היה כבר סופר מוכר, וחברת הסרטים "טוביס" פנתה אליו כדי שיכתוב רומן שיעובד לאחר מכן לתסריט עבור השחקן אמיל ינינגס, שסבל תקופה ארוכה מהיעדר תפקידים מתאימים. פלאדה החליט להתבסס על סיפור אמיתי – סיפורו של עגלון ברלינאי בשם גוסטב הרטמן שירש את עסק הכרכרות של חמיו, חיזק וביסס אותו, וכשהעסק החל להידרדר רכב עם הכרכרה שלו מברלין לפריז והיה לגיבור לאומי לכמה רגעים. פלאדה יצר על בסיס כך סיפור עלילה רחב יריעה המתאר את קורותיה של משפחת בעל הכרכרות גוסטב האקנדל, ואת החוויות שעוברות על אשתו וילדיו בזמן מלחמת העולם הראשונה ואחריה, תוך כדי הטלטלות שגרמניה עוברת.

הספר נכתב ונמסר לעיבוד לתסריט, אלא שאז החל להתעניין בו קורא מוכר נוסף – שר התעמולה יוזף גבלס. הוא דרש שכדי שהרומן אכן יעובד לתסריט, בסוף הספר גוסטב האקנדל ובנו הצעיר היינץ יתפקדו לשורותיה של התנועה הנאצית. בלית בררה הסכים פלאדה ושינה את סיום הספר, כמי שכפאו שד. אלא שלאחר מכן הממונה על האידיאולוגיה, אלפרד רוזנברג, קבע כי פלאדה אינו סופר שראוי לאמון אידיאולוגי ואין לפרסם את ספריו או לעבדם לתסריטים בכל מקרה. פלאדה נותר קירח מכאן ומכאן, עם רומן שהוא אנס את עצמו לתקן. רק בשנת 1963, חוקר הספרות גינטר קספר הצליח בעבודת ארכיון קפדנית לשחזר את הסיום המקורי של הרומן.

סיפורו‭ ‬של‭ ‬עגלון‭ ‬שנסע‭ ‬מברלין‭ ‬לפריז‭ ‬ובחזרה‭. ‬הנס‭ ‬פלאדה‭ ‬עם‭ ‬בנו‭, ‬1934 צילום‭: ‬ullstein bild‭/ ‬גטי‭ ‬אימג‭'‬ס

סיפורו‭ ‬של‭ ‬עגלון‭ ‬שנסע‭ ‬מברלין‭ ‬לפריז‭ ‬ובחזרה‭. ‬הנס‭ ‬פלאדה‭ ‬עם‭ ‬בנו‭, ‬1934
צילום‭: ‬ullstein bild‭/ ‬גטי‭ ‬אימג‭'‬ס

עולם הולך וקורס

סיפורו של פלאדה על גוסטב מתחיל ב"זמנים הטובים", טרם פרוץ מלחמת העולם הראשונה. עולם מוכר, בטוח ומהוגן, הסובב על ציר פטריארכלי, כאשר בשמים יש אלוהים אחד גדול, על הארץ – קייזר אחד גדול, ובמשפחה – אב אחד גדול. והאב הגדול והנורא, גוסטב האקנדל, אכן שולט במשפחתו ביד רמה. הוא בעל עסק פורח ומשגשג, הוא מוכר בברלין, והוא מאמין בערכים שברלינאי טוב אמור להאמין בהם: סדר, משמעת, עבודה קשה, משמעת נוקשה ופטריוטיות. וכמובן בקייזר ובדת. כך הוא מחנך גם את ילדיו, או יותר נכון מצפה שכך הם יגדלו.

אלא שמשהו בדרכו להנחיל את המורשת לילדיו משתבש ובגדול. איש מהם אינו ממשיך את דרכו של אביו. הבכור, שגדל להיות חסר אופי ועמוד שדרה, מצליח לבסוף, בזמן המלחמה, לעמוד על רגליו ואף להודיע לאביו שיש לו בת זוג והיא מגדלת את הילד שלו, ומיד לאחר מכן נהרג בחזית. בן אחר מסתבך בעסקנות פוליטית מלוכלכת למדי, כזאת שלא הייתה חסרה בגרמניה בין שתי מלחמות העולם, ולאחר מכן שוקע בעולם של עסקי מניות והימורים. בת נוספת מידרדרת לעיסוק בזנות, עם סרסור מחליא שהופך אותה לשפחה נרצעת, ובת נוספת עושה סוג של "הפוך על הפוך", והולכת להיות אחות רחמנייה, אך לא מתוך אלטרואיסטיות, אלא מתוך רצון להשתחרר מאביה, תוך כדי ניתוק מוחלט ממנו.

רק הבן הצעיר, היינץ, גורם לאביו נחת, באופן יחסי. הוא לא עוסק בפשע ולא בזנות, אלא נושא לאישה בחורה צנועה שאותה הוא אוהב ומנסה להתפרנס ולשמור על צלם אנוש כמיטב יכולתו, שתי משימות לא קלות בגרמניה הווימארית. אך בגלל נכונותו לעמוד על עקרונותיו, חייו הופכים למסע הישרדותי בלתי פוסק. פלאדה מיטיב כאן לתאר הן את מסכת ההשפלות שאדם מובטל עובר והן את הניוון שבחיי האבטלה ואת הניצול שהיא מאפשרת.

לא רק ילדיו של גוסטב האקנדל מדירים שינה מעיניו. כל העולם מסביב קורס. אלוהים הגדול שבשמים אינו נענה לתפילות להצלחת הנשק הגרמני. הקייזר הגדול והנערץ ששולח רבבות חיילים אל מותם נמלט על נפשו להולנד ברגע שהוא שומע על הפסדים בשדה הקרב. הסדר החברתי המוכר קורס מול עיניו של העגלון הברלינאי, וקובר תחתיו גם את העסק המשפחתי שלו, ברגע ש"מגייסים" את הסוסים שלו וגם את ביתו המרווח, שכעת אין ביכולתו הכלכלית להחזיק. כאמור, איש מילדיו אינו הולך בדרכי אביו. רובם אינם מסוגלים לתמוך בו כלכלית, וגם אם היו יכולים ורוצים, האב הגאה היה מעדיף למות ולא להזדקק ליוצאי חלציו. הוא מאמין בסדר הישן, וכשהסדר הישן קורס תחתיו לא נותר לו עוד במה להאמין. הוא הופך למעין הכלאה בין עגלון לליצן קרקס שמשעשע תיירים במסבאה זולה כדי להרוויח כמה גרושים לביתו לעת זקנה.

דמות של קשיש שאינו מצליח להשתלב בזמנים החדשים המשתנים היא אחת הדמויות המוכרות בספרות העולמית. אחד מביטוייה המאוחרים היא דמותו של אלפרד לאמברט ברומן של ג'ונתן פראנזן האמריקאי "תיקונים", דמות שמזכירה בהיבטים רבים את גוסטב האקנדל. מדובר בקשיש נוקשה, איש תעשיית מסילות הברזל של פעם, שאינו יודע כיצד להשתלב בעולם של טכנולוגיות מתקדמות ושילדיו אינם סופגים את עולמו הערכי, ערכי מעמד הביניים של המערב התיכון בארה"ב. אלא שאלפרד לאמברט חולה פרקינסון והעיסוק במצבו הבריאותי מסיח את דעתו ממחשבות נוגות על סדרי בראשית קורסים. לעומת זאת, בריאותו של גוסטב האקנדל טובה וראשו צלול ואין מה שיסיח את דעתו מהמחשבות הנוגות על משפחתו ועל העולם. הרהורי תשובה אינם חלק מאוצר המושגים שלו, והוא אינו מתחרט על החינוך הנוקשה מדי שנתן לילדיו או על כך שהם גדלו חסרי עמוד שדרה. הוא רק הולך ומתכנס בשתיקתו ובשתייתו.

שנאת המלחמה

מה יש לפלאדה להגיד על גרמניה שבין שתי המלחמות? ניכר שהוא, וגם גיבוריו, נקרעים בין שני עולמות (ואיש מגיבוריו אינו בוחר להגר). מצד אחד, ביום שבו ברלינאים פשוטים מלווים את ילדיהם למלחמה וההתעוררות הפטריוטית מחברת את כולם עם כולם, גם גיבוריו של פלאדה חשים התרוממות רוח ואף מוכנים לוותר על הטינה ההדדית שלהם. מאידך, ההתפוררות והסיאוב שאנו פוגשים בספר לאחר מכן, ובייחוד השחיתות והתאוותנות הבוטה והמוחצנת במסדרונות השלטון הוויימארי בתחילת דרכו, שפלאדה מתאר בצורה נוקבת למדי, גורמים לנו להרגשה שהעולם אכן קורס תחתיו. כל הגיבורים לכודים כעכברים בגלגל ללא מוצא, חוץ מהבן הלוחם שנח בקבר. האב לכוד בין גלגלי הכרכרה, בתו האחת לכודה בעסק שלה ובתו השנייה ברשת הסרסור שלה, בן אחד שקוע בהימורים והבן השני ביציאה ממעגל האבטלה שסוגר עליו מכל הכיוונים. מעגל ללא מוצא.

מפתיע, אבל הראשון שמצליח לפרוץ את המעגל הוא דווקא האב. הוא מחליט על רכיבה מברלין לפריז ובחזרה. בגילו המופלג הוא מצליח לעשות את זה, ואפילו לשווק תוך כדי כך המון גלויות, להגיע לכותרות הראשיות ולזכות להערצה רבה גם בצרפת, מדינה שלא מזמן הנחילה לארצו תבוסה צבאית משפילה ולאחר מכן שללה ממנה חבל ארץ גדול. בדרך הוא רואה קברי חיילים ומהרהר האם אחד מהם הוא קבר בנו. החלקים האחרונים של הספר ספוגים בשנאת המלחמה, וגם בשל כך ברור שהניסיון "לדחוף" את גוסטב האקנדל ובנו לעבר שורותיה של המפלגה הנאצית נכפה לחלוטין על היצירה והיה בה נטע זר גמור. גוסטב האקנדל חזר לברלין כגיבור ועם קצת כסף, ושמח לשוב אל האנונימיות שלו, כעגלון ברלינאי קשיש.

הלבטים של פלאדה וגיבוריו בין המלחמות אינם זרים לנו גם ב–2016. כפי שגרמניה של פלאדה התלבטה בין לאומנות אלימה ורצחנית לבין גאווה לאומית על הישגים ראויים, כך גם גרמניה של היום מתלבטת עד כמה מותר לה לשמר את הזהות הלאומית והתרבותית שלה אל מול הגל הגואה של המהגרים המוסלמים. שליפת העבר הגרמני האפל על כל צעד ושעל אינה מהווה מענה מספיק להתלבטות זו. כמה אני אוהב את המולדת שלי? כמה אני מוכן להסתכן ולהישאר בה בשעתה הרעה? כמה אשפיע עליה וכמה היא תעצב אותי? קוראי פלאדה מוזמנים לחשוב על כך.

עקב עבודות שחזור, השתמרו מספר גרסאות לסוף הרומן. למשל, התרגום הרוסי מוסיף מספר פרקי סיום לאחר הפרק שבו מסתיים התרגום העברי – פרקים שמספרים, בין היתר, על מותו של הסרסור הרע. אף אני מנסה לדמיין סיום שונה או המשך לספר (מה יש, רק לגבלס מותר?): מה גוסטב האקנדל היה עושה לאחר עליית הנאצים ובזמן המלחמה? האם היה מתכנס לתוך עצמו? או שמא, בדומה לגיבור ספרו האחרון של פלאדה, "לבד בברלין", היה פותח במחאה של איש אחד נגד המשטר, כדי שעוד נערים גרמנים לא ימותו כבשר תותחים? נדמה לי שגוסטב האקנדל מספיק עקשן בשביל זה. איש הברזל כבר אמרנו?

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון ב' תמוז תשע"ו, 8.7.2016

מודעות פרסומת

פורסמה ב-9 ביולי 2016, ב-גיליון חקת תשע"ו - 987, סיפורת ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. מאמר מעניין והספר עושה רושם מעניין (לא קראתי אותו)

    רק חשוב לזכור שצריך להיות זהירים בקריאת ספרים נוסח "אילו ימים טובים היו אז איפה אז ואיפה היום?!" וכיו"ב נוסטלגיות

    לפעמים מדובר בהתרפקויות לא ענייניות ומסמאות את העיניים שהמקרה הספרותי המפורסם ביותר בז'אנר הבעייתי הזה הוא "חלף עם הרוח" המוכר לכל שמתרפק על החיים בדרום ארה"ב שהיו כביכול שלווים ומלאי הוד והדר שנהרסו לגמרי לאחר מלחמת האזרחים והספר והסרט על בסיסו מתפרקים על אותם חיים מלאי הוד שחלפו להם

    כמובן שמדובר בהתרפקות ריקה על תקופה בה ה"הוד וההדר הדרומיים של האחוזות" התקיימו על בסיס עבדות וגזענות והמלחמה שבאה ו"הרסה הכל" הגיעה לאחר שאנשי הדרום פרשו חד צדדית מארה"ב (קוראים שיתהו מה לא בסדר כאן ולמה לינקולן החליט שהוא יוצא למלחמה ולא מקבל את הפרישה שישאלו את עצמם האם מדינת ישראל הייתה מקבלת בהבנה אם למשל אנשי עמק יזרעאל היו מכריזים על עצמאות והתנתקות חד צדדית ממדינת ישראל והיו מתחמשים ומקימים צבא משלהם … ) וזאת בגלל שפחדו שיבטלו אצלם את העבדות

    אז אומנם במקרה של הספרים של פלאדה ( גם הספר המדובר וגם "איש קטן לאן? " ועוד. .) שמתרפקים על העבר לעומת ימי גרמניה של ויימאר יש בסיס הגיוני יותר להתפרקות הזו כי בגרמניה של ויימאר הדבר היציב ביותר היה חוסר היציבות, אך באופן כללי כדאי לקבל בזהירות התרפקויות מסוג זה

    וכמו שאמר החכם באדם שלמה המלך ע"ה "אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה כי לא מחוכמה שאלת זאת"

    יש מקרים שהנוסטלגייה אכן מצדיקה את עצמה ויש מקרים שהזיכרון מתעתע ומביא בשעות קשות רגעי נחמה מתקופות קודמות שלא מייצגות כלל את התמונה הכוללת שהייתה גרועה מהתקופה הנוכחית עליה בוכים ומתלוננים

    ויעויין עוד בעניין דוגמא מובהקת בדברי ימי עמינו " זכרנו את הדגה אשר אכלנו במצרים חינם. ….."

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: