תורה וענווה במקום אחד | יהודה שלוש

הגאונות בישיבת פורת יוסף, חידושי התורה המעמיקים והנועזים, החסד עם כלל ישראל והמשמעת העצמית שבזכותה האריך ימים. דברים לזכרו של הרב דוד שלוש שהלך לאחרונה לעולמו

אבי, הרב דוד שלוש, נולד בשנת תר"פ לאביו הרב יוסף יצחק שלוש, אב"ד העדה המערבית בירושלים. אביו היה המוציא והמביא של כל ענייני העדה המערבית בירושלים, החל מן העניינים הרוחניים, כמו מוסדות תורה וקופות גמילות חסדים, וכלה בהכנסת אורחים ובטיפול בנפטרים. הכול בהתנדבות מלאה וללא שכר.

הרב דוד למד בישיבת פורת יוסף המעטירה, בראשות הרב עזרא עטיה, לצד חבריו, הראשון לציון הרב עובדיה יוסף, הרב חיים דוד הלוי, הרב ציון לוי, הרב בן ציון אבא שאול ואחרים, זכר צדיקים לברכה.

הדמות הרוחנית שהשפיעה עליו ביותר מלבד אביו הייתה הראשון לציון הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל זצ"ל. הרב עוזיאל היה בוחן את התלמידים בישיבת פורת יוסף אחת לחודש, ובנוסף היה נותן להם שיעור קבוע בספר הכוזרי ובפירוש רמב"ן על התורה. דמותו המיוחדת הייתה מאוד דומיננטית אצל תלמידי הישיבה. דרשותיו ושיעוריו השאירו רושם רב על תלמידיו, אשר ראו בו דמות אצילית במיוחד. הרב דוד היה אומר עליו שאחריו לא העמידה הרבנות הספרדית דמות אצילית, מיוחדת ונעלה כמותו.

הרב עוזיאל עודד את תלמידיו לצאת לתפקידי רבנות בארץ, והלך לכל מקום על מנת לסייע להם להתקבל ולהצליח בעבודתם. פטירתו הייתה משבר גדול לתלמידיו, והם הפכו את המשבר לאתגר, והחלו להפיץ את תורתו ולקחו לעם ישראל בארץ ובתפוצות.

קריאתו המיוחדת בצוואתו – "הסירו גורמי הפירוד ממחננו… והיה מחננו קדוש… והאמת והשלום אהבו" – הייתה לאבן פינה במשנת תלמידיו. גם הרב דוד הפך את המשנה הסדורה הזו לדרך חיים, וכל פעם היה אומר – כל זמן שאפשר בדרכי שלום, יש לוותר מעט על האמת כדי לקיים את השלום. ברם, אם הדברים אינם מסתייעים יש ללכת אחר האמת הצרופה ללא פשרות.

סבר‭ ‬שהקראים‭ ‬הם‭ ‬יהודים‭ ‬שניתן‭ ‬לחתנם‭. ‬הרב‭ ‬דוד‭ ‬שלוש

סבר‭ ‬שהקראים‭ ‬הם‭ ‬יהודים‭ ‬שניתן‭ ‬לחתנם‭. ‬הרב‭ ‬דוד‭ ‬שלוש

פוסק לדור

לפני כשמונים שנה נכנס הרב דוד זריהן, רבה הראשי של טבריה, לישיבת פורת יוסף, ולמד עם הבחורים. בתום יום הלימודים פנה לראש הישיבה ואמר לו: יש לך כאן בחור עילוי, מעמיק באופן מיוחד בגמרא. שים עינך עליו. שמו ר' דוד שלוש.

הרב שלוש היה תלמיד חכם חריף שכל אשר לא מש מלימוד התורה, בכל עת שהתפנה מעיסוקיו הציבוריים. בתו מספרת שכאשר היו כינוסים משפחתיים קטנים בלי סיבה מיוחדת והיו מבקשים ממנו לבוא, היה אומר "קחו את אמא, אני אשב ללמוד, חבל על הזמן".

במהלך השנים חיבר הרב ספרים רבים, ובהם פסיקותיו וחידושיו. גישתו החריפה והחדשנית בהלכה בלטה מאוד ואף זכתה לפרסומים רבים בעולם ההלכה. בספריו הרבים ובדרכו ההלכתית פעל לפי הכלל של כוח דהיתרא עדיף, כאשר הקפיד לשמר את מנהגי רבני המרוקאים. את מהלכו זה הסביר בשורה של ספרים ופסיקות, שבהם הרחיב על חשיבות שמירת המסורות והמנהגים, לצד הכרת מסורות ומנהגים של כלל העדות.

הרב שלוש היה אחד ממנהיגיה של הרבנות הספרדית בארץ ישראל, ונהג בהתאם. דעתו המנומקת הייתה מוערכת אצל הרבנים והחכמים בארץ ובחו"ל, וחשיבתו הבהירה והחדה השמיעה קול צלול ובהיר בעולם הלימוד וההלכה. הנהגתו הציבורית באה לידי ביטוי בפסוק "ויהי דוד עושה משפט וצדקה". עתים משפט, וכפי הצורך צדקה, ולפעמים שילוב של שניהם גם יחד – צדקה ומשפט.

כמנהיג רוחני ראה הרב צורך לתת מענה הלכתי לבעיות הדור השונות, כפי שהתפתחו במהלך שבעים השנה האחרונות. תחילת דרכו ההלכתית החלה בליבון בעיות יוחסין. עשרה יוחסין עלו, והיה צורך לטפל בבעיות בירור יהדות, ממזרות ושאר שאלות שנבעו מקליטת העלייה הגדולה. לשם כך כתב הרב במשך חמש שנים את ספרו "בני עמי" והגיע בו לליבון הכללים שבהם ייבחנו עולים אלו.

בתוך הסוגיה הכללית של בני ישראל עלתה גם שאלת כשרותם של יהודי אתיופיה. לאחר חקירה ובדיקה מקיפה, "נצנצה רוח הקודש בבית מדרשו" והוא הכריז עליהם שהם יהודים לכל דבר. לאחר מאבק קשה ואיתן הסכימה הרבנות הראשית למסור לידיו את הטיפול בסוגיה זו. הרב הביא את הפונים לנתניה ודרך משרד הנישואין בנתניה נרשמו עולי אתיופיה לנישואין, והתחתנו כדת משה וישראל.

הרב ישב עם הקייסים שלהם ובנה אילן יוחסין לכל בתי האב. הוא חקר עד שבעה דורות כלפי מעלה והגיע לליבון יסודי של יהדות המשפחות, כדי שבדורות הבאים יימצאו הדברים ערוכים ומוכנים לכל דורש, ולא יצטרכו לחקור ולדרוש בכל פעם שיבוא אדם להירשם לנישואין. בזכותו, למעט מקרים בודדים, כמעט לכל שאילתא יש מענה במחשב באשר ליהדותו של הפונה.

לימוד עד היסוד

הרב היה יסודי מאוד בדרך לימודו וחקירתו ההלכתית. לא הניח אבן על אבן. כל נושא פירק לגורמים כדי להבין את סיבתו, ותמיד היה אומר: אגרא דשמעתא – סברא (שכר הלימוד אינו בעבור השינון אלא בעבור הסברה שבו). בלי שמיצה עד תום את חקירת טעם הדבר, לא הניח לו. בנוסף, הרב נתן מענה לקראים אשר סבר שהם יהודים שניתן לחתנם, למרות שרבנים אחרים סירבו לחתן אותם. משסבר שניתן לעשות כן, עשה זאת בגאון. מכל הארץ הפנו אליו תיקים עם בעיות מסוג זה.

נושא נוסף שבו טיפל הרב בהתאם לרוח הזמן היה נושא החשמל בשבת ויום טוב. יסודיותו בהלכה גרמה לו לפנות תחילה לכתוב בתורה ולראות כיצד היא מתייחסת לנושא. לאחר מכן פנה ללמוד את נקודת מבטם של חז"ל בגמרא. שעות רבות הסביר את משמעות הפסוקים בתורה הדנים בהבערת אש ורק לאחר מכן עבר לדברי חז"ל, כי סבר שהדיון ההלכתי מתחיל מן הפסוק, ורק השילוב שבין השניים יביא להבנה כנה ואמיתית של הדבר. הרב היה ידוע כמי שנשא בגאון את דעתו שלפיה אפשר להדליק חשמל ביום טוב ובמקרים מסוימים גם לכבות.

משנכבשה ירושלים ושב אליה כבן השב לכור מחצבתו, ניגש לדון בסוגית העלייה להר הבית. חקר, דרש ומדד, והגיע למסקנה שאפשר לעלות בגבולות מסוימים. כתב ועשה. הוא עלה יחד איתנו, בניו, בקדושה וטהרה. משעלו האסטרונאוטים לירח, דן בשאלה כיצד יתנהג איש החלל בשמירת שבת ושאר הזמנים. משעלה איש החלל הישראלי הראשון הוא פנה אל הרב, והרב השיא לו את דעתו ההלכתית. הייתה זו שעה של קידוש השם, שבה חברו יחדיו מדע והלכה.

הרב היה עושה חסד בגופו ובממונו. איני זוכר שולחן שבת שבו סעדו רק בני המשפחה. עניים רבים ופשוטים, אנשים חסרי בית ואלמנים היו סועדים בביתנו דרך קבע, היו יושבים ראשונה במלכות ואנו בני הבית בסוף השולחן.

בכל ליל שבת היו מגיעים אנשים אשר "נתקעו" בדרך ונכנסו לבית הכנסת שהיה בקרבת התחנה המרכזית. הרב היה מבחין בהם, מכניסם לביתו, משקה אותם ומאכילם, ולפעמים נותן להם מבגדיו על מנת שיסבו דרך כבוד לשולחן השבת ולא יתביישו. הרב היה מסביר לנו, בני המשפחה "הנפגעים" מן האירוח, כי הכנסת אורחים היא דווקא עם עניים וקשי יום, שקשה להיות במחיצתם. שם נמצאת המצווה היותר גדולה, לחייך אליהם ולעודדם.

הרב היה נזעק לכל עושק שנעשה לחלש והיה מפעיל את כל כוחו כדי לעזור לו, הן בעצה והן בהשפעה. כל מי שהגיע לבית שלו בא בשביל לקבל. ידעו שהלב שלו רחום וחנון והוא עושה הכול מבלי לחכות לתמורה.

כשרות לכולם

הרמב"ם כותב כי מעט אנשים מסוגלים לעמוד במשמעת עצמית של אכילה בריאה. הרב היה אוכל רק מה שבריא, ורק במידה הראויה, וכך זכה שלא היו לו מחלות והאריך ימים.

סיסמתו הייתה – מה שכשר לאחרים כשר גם לי. כל אוכל שאחר יכול לאכול ממנו, גם הוא יכול לאכול ממנו. לכן אמר שהוא אוכל בכל אולם או מסעדה אשר לה תעודת כשרות בנתניה. כך הפך את מערכת הכשרות בנתניה לאחת הכשרויות הטובות ביותר בארץ. הוא לא הסכים שתהיה מערכת כשרות מעל מערכת הכשרות של הרבנות. היה אומר לבד"צים כי הם לא יכשירו אותו. הכשרות שלו טובה מהכשרות שלהם.

ולסיום, סיפור המבטא את צניעותו הרבה שבאה לידי ביטוי לאורך כל חייו. הרב הוזמן רבות למקומות שונים. באחת הפעמים הוציאו המזמינים מודעה ובה היה כתוב "צדיק בא לעיר". כאשר הרב ראה את המודעה הוא ביקש לשנותה מיד. אחרת, אמר, לא יבוא. מעולם לא כיתר לעצמו כתרים. היה צנוע וישר, איש אמת, אוהב אדם ואוהב חכמה.

הרב יהודה שלוש הוא רב שכונת משכנות זבולון בנתניה ובנו של הרב דוד חיים שלוש זצ"ל

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון י"ח בסיון תשע"ו, 24.6.2016

מודעות פרסומת

פורסמה ב-24 ביוני 2016, ב-גיליון שלח תשע"ו - 985 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: