חיים מתוך האש | דב אלבוים

קריאת עשרת הדיברות לאור מוטיב האש מוציאה אותם מהבנה מצומצמת של מצוות והלכות פרטיות והופכת אותם למבשרים הגדולים של אידיאל החירות והאחריות

את עשרת הדיברות צריך לשמוע מתוך האש. לא מדובר רק בחוקים, חוקה, מצוות או הלכות. במעמד הר סיני ה"גדול" שמעו בני ישראל "קול א–להים חיים מתוך האש" (דברים ה, כג) בדיוק כפי שבמעמד סיני ה"קטן" נשמעו המילים של "אהיה אשר אהיה" מתוך הסנה הבוער באש ואיננו אוכל. בקריאתי אני מבקש אפוא לזנוח את האפשרות הפרשנית הקוראת את עשרת הדיברות רק באמצעות שפת המצוות וההלכה, ובמקום זאת להבין את יצירת עשרת הדיברות ככללים שנועדו לשמור את אש התמיד שבה בוער הסנה, לראות בהם כללי יסוד עבור ישראל בהקשר העיקרי של חירות ואחריות.

עשרת הדיברות נועדו להדריך את בני ישראל כיצד להימנע מהתנהגויות שיכפיפו אותם שוב לשעבוד, כיצד להיות בני חורין במובן של "אהיה אשר אהיה" המתהווה, המשתנה והמתפתח תדיר. זוהי העבודה המתבקשת מעם שייעודו להיות בן חורין ואף חיל החלוץ של החירות לפני המחנה הבינלאומי. וזוהי תרבות החייבת להיות כזו השומרת כל הזמן על הכוח והחיוניות של אש הסנה וסיני.

כפי שתשובתו של הא–ל למשה במעמד הסנה, "אהיה אשר אהיה", באה בעקבות השאלה "מהו שמו?" – כך גם עשרת הדיברות הם תשובתו של הא–ל לשאלה: באילו תנאים מתקיימת חירות בת קיימא בתוך המעגל החברתי? עשרת הדיברות הם הכללים לחירות ואחריות, לחברה חופשית בת–קיימא.

אולי זו הסיבה לכותרת עשרת הדיברות: "אָנֹכִי ה' אֱ–לֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים". כפי שטענו רבים מפרשני התרבות היהודית, פסוק זה איננו יכול להתפרש כדיבר בפני עצמו, שהרי איננו מבקש או מצווה דבר ואיננו מופנה אל נמעני הדיבור – בני ישראל. כפשוטו, פסוק זה הוא כרטיס ביקור שמציג "אהיה אשר אהיה" לעם שאיננו מכיר אותו. זה א–לוהי החירות הנצחית, שהתגלה למשה בסנה הבוער. "אנוכי ה' א–להיך" – זה שמו. "אשר הוצאתיך מארץ מצרים" – זה מה שעשיתי עבורך, הוצאתי אותך לחירות. עבור יצירת עקרונות החירות, א–לוהי הבריאה פחות רלוונטי ממוציא עבדים ממצרים. נעבור כעת לדיברות ונבחן את עבודת החירות שבהם.

פגישה חיה

הדיבר הראשון: לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי – מעמד הר סיני ה"גדול" מוסיף אל מוטיב האש את מוטיב ה"פנים". הפנים מקבלות הדגשה נוספת בדברי משה בספר דברים במילים "פנים בפנים דיבר ה' עמכם מתוך האש" (דברים ה, ד). גם כאן, ארצה לטעון, הדימוי הוויזואלי הוא המוקד שסביבו צריכה לנוע ההקשבה למילים. במובן זה, הסיבה לכך שה"פנים בפנים" הוא אחד העקרונות החשובים ביותר בהתגלויות סיני נעוצה ככל הנראה בהבדל העמוק והמשמעותי בין פנים למסכה. שהרי המסכה הופכת להיות דימוי חשוב למצב האלילי, כאשר בני ישראל פונים לעבודת עגל הזהב ויוצקים אותו כ"עגל מסכה".

ההבדל בין פנים למסכה הוא כהבדל בין עבודת "אהיה אשר אהיה" לעבודת האלילים. הפנים האנושיות הן דינאמיות ומשתנות תמיד, והן בה בעת שער הכניסה של החושים אל תודעתנו וגופנו וגם מוקד המבע של רגשותינו ותחושותינו הפנימיים כלפי חוץ. בפנים אנו נחשפים, מגלים מי אנו ואיך אנו משתנים לאורך הזמן – לפעמים, כתוצאה מהתבוננותם של הקרובים לנו בפנינו ומהתבוננותנו בהם.

ברגע שאדם מקים חיץ של מסכה בינו לבין פניו של "אהיה אשר אהיה", וזאת על ידי הגדרה קפואה כזו או אחרת של א–לוהים, הוא הורס בבת אחת את התהליך המורכב שמתחולל ביחסים שבין פני הא–ל ופני האדם, מערכת יחסים שבה השתנותו של כל צד היא הערובה גם להשתנותו של הצד האחר. פניו של א–לוהים תלויות בפנים של האדם המתבונן בו ומעיד עליו. כמה יפה בהקשר זה מדרשו של רבי שמעון בר יוחאי על הפסוק בישעיה (מג, יב), "'ואתם עדי ואני א–ל' – אם אתם עדי, אז אני א–ל; ואם אין אתם עדי – כביכול אינני א–ל" (ספרי וזאת הברכה, ה).

לפי קריאה זו בעיית האלילות איננה רק ההגשמה בחומר של האלוהות, או ריבוין של האלוהויות. הבעיה של האלילות היא בהקפאת הפנים, החותרת נגד מהותו העקרונית ביותר של "אהיה אשר אהיה" – הדינאמיות הנצחית שבחירות המוחלטת. אתה יכול לדמיין את א–לוהים באינסוף אופנים ככל שתרצה (ומי לא עושה זאת?), אבל אל תהפוך זאת למסכה, למשהו מקובע, כי בכך אתה מסתיר את הפנים שלו. ומכאן עד לאובדן חירותו של האדם ויכולתו להשתנות הדרך קצרה מאוד.

דיבר זה מבקש גם לשנות ולעדכן במקביל את דמות הא–לוהים הפנימי שבאדם, כאשר האדם עצמו משתנה. ההקשבה לדיברות מכיוון זה מציירת תקנון חירות עמוק מאוד, שאמור לשחרר אותו ממרותם של דימויים קפואים באופן חומרי או תודעתי, אשר מעצבים את חיי באופן חסר גמישות.

הדיבר השני: לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְאהשעבודים הגדולים ביותר באנושות נעשו בשמו של א–לוהים כזה או אחר. הדיבר הראשון מדריך את בני ישראל כיצד לא לשעבד את עצמם לאלילים קפואים, ואילו כאן מבקש א–לוהי ישראל שהאדם לא ישעבד את א–לוהיו לצורך מטרות השלטון האנוכיות שלו. אל תהיה משעבד ותתלה זאת בשם האינטרסים של הא–ל. באופן עקרוני וחד משמעי נאמר כאן – לא–לוהי החירות לא יכול להיות רצון לשעבד. עמידתם של ישראל כבני חורין מולו היא תכלית הוצאתם ממצרים.

חופש של יום בשבוע

הדיבר השלישי: זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוקריאה של השבת לאור האש, אין משמעותה להתעלם מהיבטים נוספים ורבים הבאים לידי ביטוי בקדושת היום השביעי. בשבת המקראית ישנם כמובן היבטים ברורים של "שמור", כגון חוקים הקשורים לאיסור מלאכה ביום השבת, הבערת אש, יציאה מן המחנה ועוד. אולם אם מנסים לעמוד על שורשה הרעיוני של השבת, הרי שאנו נפגשים עם שני טעמים עיקריים: הראשון, המופיע בניסוח של הדיברות בשמות כ', מנמק את השבת כעדות או זכר לסיפור הבריאה: "כי ששת ימים עשה ה' את השמים והארץ". השני, המופיע בניסוח הדיברות בדברים ה', מעמיד טעם אחר: "למען ינוח עבדך ואמתך כמוך. וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים".

אם נקרא את דיבר השבת מתוך האש, נמצא ששני טעמים אלה אין עניינם שונה, אלא שניהם מעמידים את החירות כעיקרון מכונן של השבת. השבת היא אות לחירותו של הא–ל לפעול כשהוא רוצה לברוא ולשבות כאשר הוא רוצה לחדול. ומן העבר השני, השבת היא אות ותרגול לאדם החפץ להישאר בן חורין שלא להיות משועבד לעבודתו ללא הפוגה. ולא מדובר כאן רק בעקרון המנוחה מן העמל. אם קוראים את השבת מתוך האש, רעיון השבת הרבה יותר מאתגר מכך.

השבת של עשרת הדיברות מנסה לבטל למשך יום אחד בשבוע את כל ההיררכיות החברתיות הרגילות המורכבות מיחסי עבד–אדון: "לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך ובהמתך וגרך אשר בשעריך" (שמות כ, ט). השבת יוצרת מרחב קבוע שבו מנוטרלים כל יחסי השעבוד – במישור האישי, הקהילתי והחברתי. בשבת מפסיק האדם להיות אדון, בעל בית או "בוס", והופך להיות כאחד מפועליו או שכיריו. המישור העסקי של החיים שיש בו ניצול ושעבוד מושבת וממילא נעלמים יחסי ההיררכיה של קונה–מוכר, עובד–מעביד, צרכן–נותן שירותים. בשבת – כולם שווים (גם בעלי חיים!) בפני החירות.

אם אני קורא את השבת לאור האש, השאלה המרכזית בנוגע למקומה של השבת בחיי צריכה להיות כיצד מקדמת השבת אותי ואת החברה לעבר חיי חירות. ההתלבטויות מהי שמירת השבת "כהלכתה", הפרשנות ה"אמיתית" לאיסורי המלאכה וחשיבות קיום חוקי התורה הנוגעים לשבת – כל אלו משניות לגבי שאלת החירות. למרות שישנם ללא ספק רבדים רבים בהלכות שבת התורמים לתודעת החירות האנושית, אין להתעלם מכך שתפיסה הלכתית בלבד של שמירת השבת, מוציאה ומרחיקה לחינם הרבה מאוד יהודים שאינם הלכתיים מתוך עולמה של השבת.

מנקודת המבט של עשרת הדיברות, גם מי שאינו יהודי "הלכתי" יכול לאמץ את הרעיון המחולל והמייסד של השבת ככלל חירות יסודי של התרבות יהודית: שמירה על יום אחד חופשי מעבודה וחופשי משעבוד. שומר שבת מסוג זה בוחר עד כמה הוא מקבל על עצמו שחרור משעבודים בשבת: חופש מעבודה, הפסקת יחסי מסחר, ניתוק מאמצעי התקשורת, הקדשת זמן ללימוד והתפתחות אישית או בילוי משפחתי משותף – המרווח לשיקול הדעת הפרטי של האדם בנושא זה הוא כמעט אינסופי. עבור אדם זה, שבת החירות מסמנת רף גבוה שאליו יש לשאוף ולהתקדם כל הזמן, גם אם הוא לא מצליח תמיד לממשו לחלוטין במציאות העכשווית.

תרגולת של עצמאות

הדיבר הרביעי: ששת ימים תעבודכל כך הרבה שנים ודורות אנו קוראים את עשרת הדיברות ואיננו נותנים לבנו לעוד דיבר אחד שמסתתר בתוך הדיבר של השבת. באותו אופן שבו מחוברים "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני" ו"לא תשא", גם הדיבר של השבת תלוי ומחובר בדיבר אחר: "ששת ימים תעבוד". העבודה בששת ימי המלאכה היא דיבר חיובי העוסק ביצירת עצמאותו וחירותו הכלכלית של האדם כפרט וכחברה. אדם שאיננו יכול לעבוד איננו בן חורין. גם חברה שאיננה עובדת לפרנסתה תלויה בחסדם ובממונם של אחרים וממילא גם בדעתם. זו חברה שהופכת מבלי משים לחברה מתרפסת, חנפנית, כזו שמאבדת את הזכות המוסרית שלה לקרוא לתיקון סביבתה ולתיקון העולם.

עבודת החול ועבודת השבת הן שתי עבודות המקיימות ביניהן קשר עמוק של חירות – עבודת המלאכה במשך שישה ימים היא תרגולת של חירות בדיוק כפי שהמנוחה בשבת היא כלל יסודי בתרגול של יכולות החירות. דברים מעין אלה נרמזים ככל הנראה באמירתו המדרשית הקדומה של רבי יהודה הנשיא במכילתא דרשב"י לספר שמות. "ששת ימים תעבוד – רבי אומר הרי זו גזרה אחרת, שכשם שנצטוו ישראל על מצוות עשה של שבת, כך נצטוו על המלאכה" ( מכילתא דרשב"י יתרו כ, ט).

הדיבר החמישי: כַּבֵּדכיצד יכול כיבוד הורים להיות חלק ממסלול של חירות? לכאורה, ההיפך הוא הנכון. כפי שכל המהפכנים בתרבויות העולם ידעו – מהפכה נוצרת על ידי אנשים שמורדים במסורת אבותיהם. אולם בקריאה לאור האש, אין לראות בדיבר זה רק ציווי בסיסי ומשפחתי לתת כבוד להורים, לשמוע בקולם או אפילו רק לסעוד אותם בשעת חולשתם וזקנתם. מדובר בקריאת קיימוּת לעם ישראל: אם ברצונכם להיות עם בן–חורין ולהאריך ימים על האדמה הזו, כדאי שתהיו מחוברים לעולמות שהוריכם העבירו לכם ולסיפור ההיסטורי היהודי שעבר בחיי אבותיכם ואמותיכם.

יש להבדיל כאן בצורה ברורה בין חובת ציות להורים, שלא תעלה על הדעת בתודעת החירות המנסחת את הדיברות, לבין ערך של כבוד והנכחה לעולם המסורת של האבות והאימהות. כבוד משמעו הענקת משקל. כיבוד הורים משמעו מתן מקום ונוכחות בתוך ההוויה. אין צורך לציית – אך יש לכבד.

ללא כבוד בעל משקל ונוכחות אין אפשרות לשרוד במקום הזה לאורך זמן. במובן זה, גם את הסיום של הדיבר "למען יאריכון ימיך" אין לראות כשכר ישיר, תמורה לכיבוד הורים בצורת הארכת ימים, אלא כסיבה ותוצאה. רק חברה היודעת לכבד את הוריה, כלומר את עברה, יאריכון ימיה על האדמה הזו. אינך יכול להושיב את ילדיך להתגורר על פתחו של הר געש מבלי שתיתן להם הסברים שורשיים לחידת שהותם שם.

לא על חשבון האחר

וכאן לחמשת הדיברות האחרונים. כדי שלא יחשבו שעובדת הֱיוֹתָם בני חוֹרין מַקנה להם זכות לעשות ככל העולה על רוחם, כדי שלא יתבלבלו בין חירות להפקרות, מתווספים חמישה דיברות שמנוסחים באופן שלילי ברור: יש גבולות לחירות, והגבולות הם מרחבי החירות של האדם האחר. "לֹא תִרְצַח", "לֹא תִגְנוֹב" ועוד כללים של חֵירוּת באים לחקוק בתוכנו שהגבול של החֵירות שלנו מופיע כאשר יש נגיעה לחֵירות של מישהו אחֵר.

כמה יפֶה לִראות בעברית אֶת מִשׂחק המילים בין "חֵירוּת" ל"אַחְרָיוּת": המילים "חֵירוּת", "אַחֵר" ו"אָח" כְּלוּלוֹת בַּמילה "אַחְרָיוּת", כאילו לרַמֵז שאִם אדם רוצֶה לִהיות בֶּן חוֹרין, מוּטֶלת עליו האחריות להגֵן גם על החֵירות של אחיו, האדם האחֵר. אינך יכול לחיות חיים של חירות על חשבון חירותו העקרונית של האחר למספר דברים בסיסיים. חירות ראשונה היא כמובן חירותו של האדם לחיות את חייו – לא תרצח! חירות שנייה ויסודית של כל אדם היא לקניין על רכושו. חירות שלישית היא חירותו של האדם לשמור על התא המשפחתי שהוא יוצר. אל תהיה זרז ומסייע לפגיעה בקשר זוגי ומשפחתי.

הדיבר הרביעי כבר קשור לחופש הדיבור – שלא יעלה על דעתו של מאן–דהוא כי בשם חופש הדיבור אדם יכול לומר מה שהוא רוצה על מי שהוא רוצה. אין חופש הדיבור מוקנה לאדם כאשר הוא משתמש בו כדי לפגוע בזולתו ללא הצדקה וצדק.

והדיבר החמישי והחותם את כל העשירייה: "לא תחמוד בית רעך, לא תחמוד אשת רעך ועבדו ואמתו ושורו וחמורו וכל אשר לרעך". החמדנות היא מצד אחד שטחית אך גם מסוכנת יותר לחירות מאשר אחותה העמוקה יותר והידועה בשם קנאה. משמעותה של החמדנות כלפי חייו של האחר היא שאינני חי את חיי מתוך מי שאני, מתוך הנקודה הפנימית שלי והיחסים שאני יצרתי, אלא להיפך – אני רוצה לשעתק את חייו של חברי לתוך חיי. זו תפיסה של אדם שחושב שרק מה שטוב לרעהו טוב גם לו. אם חמדת – איבדת את חירותך באופן העמוק ביותר. אתה חי חיים של מישהו אחר.

*

מעמד עשרת הדיברות הוא המקרה השני של התגלויות סיני שבו האש היא חיזיון שעומד במרכז האירוע. שתי ההתגלויות הללו האחוזות באש מבקשות שנקרא אותן באור החיזיון הזה, שנבין את הנאמר בהן צבוע באינסוף הגוונים, ההשתנויות והחירויות של האש. בשורת החירות של אש הסנה באה לכדי מיצוי באש של סיני, ושתיהן עוסקות בנושא אחד חשוב, שהוא הלב הפועם של התרבות היהודית: איך חיים חירות? איך יוצרים תרבות של בני חורין? איך מתרגלים חירות ביום יום? איך מחנכים ילדים לחירות? איך מנחילים ערכי חירות בכל מקום? איך דואגים שלעולם לא תתרחש עבדות מצרים שנית?

יציאת מצרים והר סיני הנם מסלול רצוף אחד – מחירות פיזית לחירות תודעתית ומחירות תודעתית למאבק בכל סממני האפליה והשעבוד שעדיין נוכחים בעולם ובהוויה. סיסמת סיני: "אהיה אשר אהיה", בקריאתה מתוך האש, צריכה לחזור לקדמת התודעה. לחזור להר סיני מתוך האש משמעו להחזיר לעצמנו את הפעימה הבסיסית והמתמדת העוברת לאורך הדורות בתרבות היהודית. תרבות הרואה את עצמה כמי שיוצאת ממצרים כל הזמן, כלומר באה לבשר חירות לעולם כולו.

דב אלבוים הוא סופר, מורה לתרבות ישראל, עורך ואיש תקשורת. ראש מרכז הגות ויצירה "בינ"ה –התנועה ליהדות חברתית"

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון ד בסיון תשע"ו, 10.6.2016

מודעות פרסומת

פורסם ב-13 ביוני 2016,ב-גיליון נשא שבועות תשע"ו - 983. סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. דיבור חשוב ביותר, ובעיקר, "יש גבולות לחירות, והגבולות הם מרחבי החירות של האדם האחר", חשוב מאוד שכל קוראי ולומדי התורה יזכרו זאת ולא ישכחו, למען "צלם אולהים"

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: