מעמד נולד | עדיאל כהן

 

אזהרת הכהנים על בני קהת הלויים החותמת את פרשת במדבר תובעת את ההבחנה בין המעמדות השונים. אקורד פתיחה לחומש הלויים

אם ספר ויקרא, שאותו סיימנו לקרוא זה עתה, מכונה "תורת כהנים", הרי שאת ספר במדבר ניתן לראות במידה רבה כ"תורת הלויים". הדבר משתקף במעקב אחר מופעי השם לוי/לויים על צירופיו השונים: ארבע פעמים בלבד בספר ויקרא (כולם בפרק כה), לעומת 73 פעמים בספר במדבר. הדבר עולה גם מהעדר התייחסות ללויים כמשרתי המשכן אף במקומות שבהם הייתה מצופה התייחסות שכזו: נוסף לספר ויקרא העוסק בעבודת המקדש, גם בכל התיאורים המפורטים של המשכן בספר שמות הלויים מוזכרים בפסוק אגבי אחד בלבד (לח, כא).

חומש במדבר מעלה על נס את הלויים: הוא מלמד שהלויים נבחרו לעבודתם על ידי ה' תחת בכורות ישראל המקודשים, מתואר בו הטקס שבו חונכו הלויים לעבודתם, ניתן בו הצו על מתנות הלויים כמו גם על הערים שישראל מצווים למסור להם. כמו כן, בלב הספר ניצב סיפור קורח ועדתו – מאבקם של בני לוי באהרן ובניו הכהנים.

משרתיו של אהרן

בפרשתנו נתחם במדויק הגבול בין הכהנים ללויים, ועולה בה היררכיה ברורה: הלויים נועדו לשרת את אהרן, והם "נתונים לו" מאת בני ישראל. הם נושאי המשכן וכליו: סביבו הם חונים ולשירותו הם עומדים. התיחום הברור הזה בא לידי ביטוי מובהק, בין השאר, בתיאור מלאכתם של בני קהת. הכתוב הפותח בכותרת החגיגית "זאת עבדת בני קהת באהל מועד – קדש הקדשים" ממשיך ומתייחס בהרחבה לאהרן ובניו הנדרשים לכסות את כלי המשכן בעת מסע המחנה (ד, ה–יד). אין מלכות נוגעת בחברתה, ורק לאחר שמסיימים בני אהרן את מלאכתם באים בני קהת לשאת את כלי המשכן, "ולא יגעו אל הקדש ומתו".

לאחר תיאור עבודת בני קהת (ד, ד–טו) מוצגת אזהרה חמורה (ד, יז – כ) למשה ולאהרן הנפתחת במילים: "אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי מתוך הלוים…". אולם קשה להבין מה טיבה של אזהרה זו ומה היא מחדשת מעבר למה שכבר נמסר בקטע הקודם לה, שהרי בין שני הקטעים שוררת הקבלה ברורה.

 נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי קְהָת מִתּוֹךְ בְּנֵי לֵוִי… (ב) / אַל תַּכְרִיתוּ אֶת שֵׁבֶט מִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי מִתּוֹךְ הַלְוִיִּם (יח).

זֹאת עֲבֹדַת בְּנֵי קְהָת…קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים (ד) / בְּגִשְׁתָּם אֶת קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים (יט).

וּבָא אַהֲרֹן וּבָנָיו (ה)/ אַהֲרֹן וּבָנָיו יָבֹאוּ (יט).

וְלֹא יִגְּעוּ אֶל הַקֹּדֶשׁ וָמֵתוּ (טו)/ (כ) וְלֹא יָבֹאוּ לִרְאוֹת כְּבַלַּע אֶת הַקֹּדֶשׁ וָמֵתוּ.

 מן ההקבלה המובהקת עולים גם ההבדלים: באזהרה מוזכר "שבט משפחות הקהתי" תחת "בני קהת"; כמו כן, נקוטה בה הלשון "כבלע את הקודש". מנגד, תפקידם של בני אהרן במסגרת האזהרה איננו מתמצה בכיסוי הכלים ועולה ממנו נימה כללית, עקרונית: "וְשָׂמוּ אוֹתָם אִישׁ אִישׁ עַל עֲבֹדָתוֹ וְאֶל מַשָּׂאוֹ".

מה פשרם של השינויים הללו? ומה תכליתה של אזהרה זו?

איור: מנחם הלברשטט

איור: מנחם הלברשטט

איש ועבודתו שלו

דומה בעיניי כי אזהרה זו מהדהדת כתובים מפרשת קורח ועדתו. קורח, שמבני קהת היה, ערער על כהונתו של אהרן וסופו שבלעה אותו ואת כל אשר לו האדמה (יח, ל–לא). השורש בל"ע מופיע בספר במדבר רק בפרשת קורח ובאזהרה החותמת את פרשתנו – בכתוב (העמום במידת מה) המתייחס לקהתים אשר לא יבואו לראות "כבלע את הקודש". בפרשת קורח אף נמסרת הפרדת הכוחות הנדרשת בין הכהנים ללויים, הפרדה שחוסר ההקפדה עליה עשוי להוביל לא להכרתת הלויים בלבד, אלא אף להכרתת הכהנים: "וְגַם אֶת אַחֶיךָ מַטֵּה לֵוִי שֵׁבֶט אָבִיךָ הַקְרֵב אִתָּךְ וְיִלָּווּ עָלֶיךָ וִישָׁרְתוּךָ… וְשָׁמְרוּ מִשְׁמַרְתְּךָ וּמִשְׁמֶרֶת כָּל הָאֹהֶל אַךְ אֶל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ וְאֶל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יִקְרָבוּ וְלֹא יָמֻתוּ גַם הֵם גַּם אַתֶּם" (יח, ב–ג).

האזהרה "אל תכריתו" היא רחבה, אם כך, מאשר הדרישה הספציפית בעניין כלי המשכן. תכליתה היא לתבוע את ההבחנה בין מעמד הכהונה למעמד הלוייה, הבחנה שחוסר ההקפדה עליה עשוי להוביל למוות.

מן הפסוקים הללו העלה הרמב"ם בספר המצוות (ל"ת עב), תביעה נורמטיבית:

היא שהזהיר הלויים מהתעסק בדבר מן העבודות המיוחדות לכהנים והכהנים גם כן מהתעסק בדבר מהעבודות המיוחדות ללוייםובאה האזהרה ממנו יתעלה לשניהם יחד שלא לעבוד אחד מהם בעבודת האחר אלא כל כת מהם במה שנצטוותה כמו שאמר איש איש על עבודתו ואל משאו. והלאו שבא בהם הוא אמרו בלויים (קרח יח ג) אך אל כלי הקדש ואל המזבח לא יגשו ואחרי כן שב ודבר אל הכהנים ואמר ולא ימותו גם הם גם אתם.

במדרשו של רבנו בחיי נתפסת אזהרה זו הניצבת בראש ספר במדבר כמידה טובה שבה נהג ה' עם הקהתים כדי שלא יחטאו במחלוקת קורח, עד שהוסיף י' לשמם, כדרך שדרשו חז"ל על האות י' שהוסיף ליהושע ערב צאתו לתור את הארץ עם המרגלים:

משפחות הקהתי. ולא אמר "משפחת קהת". אמר הקדוש ברוך הוא: גלוי וידוע לפני שעתידין קורח ועדתו לערער על משה ואהרן, אף על פי כן אמר הקדוש ברוך הוא: "אל תכריתו". נטל חצי שמו ונתן אותו על קהת ואמר "הקהתי".

התיחום המדויק בין הכהנים ללויים עשוי ללמדנו כי לכל אדם תפקיד שונה בעולם, ואל לו לאדם לתת עיניו בתפקידו של חברו. וגם העתיד לחטוא ולתת עיניו, במידה טובה נוהג עמו ה' ומזהירו ומראש כדי שלא יחטא.

הרב ד"ר עדיאל כהן הוא מרצה לתנ"ך במכללת בית ברל ובמכללות נוספות

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון כ"ו באייר תשע"ו, 3.6.2016

מודעות פרסומת

פורסמה ב-5 ביוני 2016, ב-גיליון במדבר תשע"ו - 982 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: