אני נועדתי להנחיל | בכל סרלואי

 

מנהיג יהודי רבני באלג'יריה עמד בעוצמה באתגרי קהילתו בין אנטישמיות להתבוללות. הנובלה שכתב נכדו מדובבת את קולו ובאמצעותה נחשפים הקוראים לתודעתו ולתולדות יהודי צפון אפריקה

גיאוכל גיא ינשא

נובלה היסטורית בהשראת סיפור חייו של הרב יוסף גנאסיא

יוסף שרביט

ספרי צמרת, 89 עמ'

הרב יוסף גנאסיא היה מגדולי הרבנים שהעמידה יהדות אלג'יריה במאה הקודמת: כוחו התורני האדיר הקיף את תחומי ההלכה, הפילוסופיה, הבלשנות, השירה והקבלה; על אלה נוספה מלאכת תרגום כבירה של שישה סדרי משנה ומשנה תורה לרמב"ם לערבית יהודית – ניב של השפה הערבית שדובר בקרב יהודי הארצות המוסלמיות. לתרגומים אלה נוספו גם תרגומים ערביים ליוספוס פלאביוס ולספרות יפה שנכתבה בעברית. הוא כונה על ידי משכילי סביבתו "אבן תיבון של העת המודרנית".

אך לא רק הוגה, פוסק ומשורר. הוא עמד והנהיג את הקהילה היהודית בקונסטנטין, העיר הרביעית בגודלה באלג'יריה שבה חיו יהודים רבים, בזמנים של תמורות שהשפיעו רבות על החיים המסורתיים. מאז קיבלו היהודים בשנת 1870 את צו כרמיה (שחקק שר המשפטים היהודי אדולף כרמיה), צו שהשווה את מעמדם החוקי באלג'יריה הכבושה לזה של אזרחי צרפת, חיו יהודי אלג'יריה בין פטיש ההתבוללות לסדן האנטישמיות שגאתה בארצות המוסלמיות בשל מעמדם השונה. בתקופה הזו, שבה עמדו הקהילות היהודית בקונסטנטין, אוראן, תלמסאן ואלג'יר בפני אתגרים עצומים מבית ומחוץ, עמדה מנהיגותו של רבי יוסף גנאסיא בכל כוחה וגדולתה.

אלא שהגדולה הזו כמעט לא ידועה היום. מורשתם ההיסטורית, התורנית והתרבותית של רבים מאוד מקרב ענקי הרוח של יהדות צפון אפריקה בפרט ועדות המזרח בכלל ידועה רק למעטים המכירים את שמם מתוקף מסורת משפחתית או לחוקרים יודעי ח"ן. לא רבים מבין תלמידי החכמים של הדור או משכיליו מכירים את המורשת המפוארת הזו. פרקי היסטוריה חשובים ויוצאים מן הכלל לא ידועים ולא נלמדים בקרב מערכת החינוך הישראלית, שמעדיפה את תולדות יהדות אירופה על תולדות יהודי צפון אפריקה (כמה מבין הקוראים למדו בבית הספר על חלקם הכביר של יהודי אלג'יריה בניצחון על הנאצים במלחמת העולם השנייה במסגרת "מבצע לפיד"?) על שורשיה הכואבים של המציאות הזו לא נעמוד כאן אלא רק על פירות השכחה וההשכחה העצובים שלה; הספר "וכל גיא ינשא" הוא ניסיון עדין ויפהפה לתקן את העוול.

שילוב‭ ‬העולמות‭ ‬כגשר‭ ‬בין‭ ‬הרים‭ ‬וגאיות‭. ‬קונסטנטין‭, ‬אלג‭'‬יריה‭.  צילום‭: ‬Yellès Arif

שילוב‭ ‬העולמות‭ ‬כגשר‭ ‬בין‭ ‬הרים‭ ‬וגאיות‭. ‬קונסטנטין‭, ‬אלג‭'‬יריה‭.
צילום‭: ‬Yellès Arif

גשר יפהפה

הספר לא נכתב מתוך תודעת עוול אלא מתוך אהבה עמוקה. המחבר, ד"ר יוסף שרביט, בן בִּתו של הרב גנאסיא, הוא מומחה ליהדות צפון אפריקה והיסטוריון החוקר את התמורות שעברה במאות האחרונות. בין המחקר לכתיבה ספרותית פרוסה תהום ששורשיה נעוצים באופנים השונים של קליטת העובדות וההתייחסות אליהן. ספרו של יוסף שרביט הוא כאותו גשר יפהפה בין הררים וגאיות עמוקים המופיע על הכריכה. מעומקי המחקר פורץ עומק הנפש: החוקר ישב לכתוב נובלה ספרותית, דקה ומעודנת, על תולדות חייו של סבו הגדול; והתוצאה היא ספר שהוא שכיית חמדה של עדינות ורגש שמשוח עליו חוט של נשמה יתרה.

ספרים רבים נכתבו על רבנים, הגותם ותולדותיהם, אבל לא רבים נכתבו מנקודת מבטם שלהם; תודעתו של הרב מעניינת לא פחות מהתודעה שיצר בקרב קהילתו. הנובלה "וכל גיא ינשא" מתארת את תולדות חייו של הרב גנאסיא מנקודת מבטו שלו. הסופר ממלא את הפערים שההיסטוריון לא יכול למלא, וכותב פרקי חיים מדויקים ורגישים מפיו של אדם שגדולתו האינטלקטואלית עמדה בקומה אחת יחד עם קומתו האנושית:

בקהילה שאלוני גברים בגיל העמידה כיצד לנהוג ביחס לתפילת שחרית של שבת שהרי עליהם להשכים קום לעבודה. על פי חוקי צרפת היה עליהם להתייצב לעבודה בעל כרחם ולחלל את השבת. במציאות פרדוקסאלית זו, הכרעתי באופן שאושיט להם יד בשעת צרה: "אנו נקים מניין מוקדם לאותם עובדים ואשתתף במניין זה ואתפלל עמם", הבטחתי להם. בכך אמרתי להם מעין האמירה "עמו אנוכי בצרה"…

מעשה כתיבה שכזה יכול לנבוע רק מתוך אהבה עמוקה למושא הכתיבה, כאשר המחבר שחי בתקופה ובעידן אחרים כותב בגוף ראשון על חיים היסטוריים של אדם אחר. כתיבה כזו מחייבת תמהיל דק של רגש וענווה, כמעט ביטול למושא הכתיבה: יפה לראות כי ספרו של שרביט עומד במשימה שנטל על עצמו כמעט בכל פרק.

הספר בנוי מפרקים קצרים שבהם פונה הרב הישיש לאחד מבניו ומספר לו על חייו, אלא שאין מדובר במסה ביוגרפית אלא בפרקי זיכרונות העומדים כצוואה רוחנית המבוססת על תולדות חייו. כוחה של הנובלה הוא בניכוש היומיום ובנתינת דגש על המסרים ועל ההנחלה הרוחנית שמבקש הדובר להעביר לצאצאיו.

‬הרב‭ ‬יוסף‭ ‬גנאסיא‭ ‬ ‭, ‬באדיבות‭ ‬המשפחה

‬הרב‭ ‬יוסף‭ ‬גנאסיא‭ ‬
‭, ‬באדיבות‭ ‬המשפחה

בין חילון למסורתיות

פעמים רבות הועלתה השאלה מדוע בקרב עדות המזרח, בשונה מבני אשכנז, תופעת החילוניות לא עומדת במלוא כוחה וגם במצבים של אי שמירת כל המצוות נשמרת הזיקה העמוקה למסורת. דמותו המופלאה של רבי יוסף גנאסיא מעניקה תשובה לשאלה הזו בעצם מפעל חייה. בקרב יהדות צפון אפריקה, שהושפעה מאוד מהחילוניות הצרפתית הגאה, נשמרה הדלת פתוחה עבור התוהים, התועים הנעים והנדים. גדולי התורה הכירו בקונפליקט וגם אם לא יכלו להציע לו פתרון מוחלט הם נהגו ברכות כלפי המתלבטים והשאירו את לבם וקהילתם פתוחים בפניהם. בקרקע שכזו לא היה צורך בעקירה ובחיי חילון ותלישות, שכן השורשים היו איתנים – גם אם הענפים עצמם הרחיקו נדוד.

דמותו של הרב גנאסיא ממחישה את האפשרות הזו בהיכרות העמוקה, הסבלנית והמכבדת של תרבות צרפת, בהבנה שרחש להשפעתה הכבירה על יהודי אלג'יריה ובדבקותו העמוקה והאמיצה בחיי תורה ויראת שמים. דבקות זו, והרצון ליצור מציאות של חיבור שיאפשר חיים יהודיים מלאים מתוך קשר לתרבות החדשה, הם שהניעו אותו למפעל התרגום האדיר שמטרתו הייתה לקרב את הקורא היהודי לתרבותו שלו, ובמידה רבה הניעו את כל חייו: "ראה בני, לכל אדם תפקיד שלו הוא נועד – אני נועדתי להנחיל, ביקשתי להנחיל. כל ימיי התאמצתי לזכור ולא לשכוח, ולפעמים הייתי כמי ששכח מלזכור, וזאת כדי לא לשקוע במרירות העבר ולשים פניי אל העתיד".

בשנת 1962, עם תום מלחמת העצמאות העקובה מדם באלג'יריה, התרוקנה הארץ מכל יהודיה. רבים היגרו לצרפת ורבים אחרים עלו לארץ ישראל. העלייה לארץ הייתה חלום חייו של הרב גנאסיא, שהיה ציוני נלהב וראה את כל קיומו בגולה כהכנה לחיי שלמות רוחנית בארץ. בערוב ימיו זכה להגשים את חלומו – הוא עלה לארץ בן שמונים ושלוש שנים. חודש לאחר עלייתו חלה. על ערש דווי סופר לו כי המכלול הכביר של כתביו – למעלה ממאה ושלושים ספרים – הגיע לארץ. הוא נפטר ונקבר בדימונה; בקרב בני משפחתו הוא לא נשכח, אך בקרב ההיסטוריה הישראלית כמעט אין לו זוכר.

"וכל גיא ינשא" הוא עִברות של השם גנאסיא, וכמה שהוא הולם את דמותו של נושאו. הרב גנאסיא היה אדם דגול שלא נרתע מאתגרי התקופה וזוועותיה, וכאותם גשרים כבירים המחברים בין העיר קונסטנטין לסביבותיה אִפשר לדור שלם קשר עמוק ואינטימי ליהדותם. ספרו של ד"ר שרביט הוא צוואה חיה המעלה את קולו, צלול וחם, ומביאה אמירות עמוקות ומרוממות נפש על המפגש בין שמירת מצוות לחיים בקרב התרבות המודרנית, הרלוונטיות מאוד אף לימינו אנו.

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון כ"ו באייר תשע"ו, 3.6.2016

מודעות פרסומת

פורסם ב-5 ביוני 2016,ב-ביוגרפיה, גיליון במדבר תשע"ו - 982. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: