דופק על דלתות החיים | חבצלת פרבר

 

צעיר פרוע ומקסים, אשף מילים החי בדוחק ובחיפוש מתמיד אחר מקום בעולם, משיג ומאבד חליפות מקומות מגורים ועבודה, קשרים ואהבות. סיפורו המוזר של נווד קיומי

טנרהאחים טאנר

רוברט ואלזר

מגרמנית: ארז וולק

אחרית דבר: טלי קונס

עם עובד, 2016, 294 עמ'

זהו ספר נפלא, פיוטי, מלהיב, משעמם, טרחני ודורך במקום. כל התארים האלה יחד, וכל אחד מהם לחוד, נכונים והולמים. ועדיין אין בהם כדי למצות את הספר המוזר הזה. הרומן הראשון והמעט–אוטוביוגרפי שפרסם רוברט ואלזר בשנת 1907 ותורגם כעת לעברית. יש שיתייאשו ממנו לאחר עמוד אחד או אחדים. אחרים יצטרפו להתלהבות של קפקא, המופיעה על גב הספר, שהגדיר אותו במילים: "קריירה רעה מאוד. אבל רק קריירה רעה נותנת אור לעולם". בהתחשב בכך שהסיפור המפורסם ביותר של קפקא מתאר את קורותיו של אדם שהתגלגל במקק – טבעי שהוא רחש חיבה מיוחדת לסימון טאנר, גיבור ספרו של ואלזר, וללא–קריירה שלו.

לפני התוכן אתייחס לעימוד: ספר שעמודיו נראים כמו בלוק יצוק של מילים מן השוליים הימניים העליונים ועד השמאליים בתחתית מרחיק מראש את מי שאוהב פסקאות תכופות ודיאלוגים בשורות מקוצרות ובין מירכאות, שמפיחים אוויר ואור בנחיל נמלי–הדפוס השחורות הנדחסות על הדף.

הדחיסות הגרפית משקפת במדויק את התוכן, ועניין "הקריירה הרעה" מתבהר כבר בפתיחת הספר: בוקר אחד נכנס צעיר נערי למראה לחנות ספרים וביקש לדבר עם המנהל… "אני רוצה להיות מוכר ספרים", אמר הצעיר חסר הניסיון. "יש לי כמיהה למקצועמאז ומעולם נמשכתי לעסקי הספריםאני חושב שאנימתאים באופן יוצא מהכלל למכור ספרים בחנות שלךאני איש מכירות מלידה: אדיב, זריז, מנומס"…

מנהל החנות מתבלבל משטף המילים היפות ומבקש המלצות, וסימון פוצח בנאום חדש:

עדיף אם לא תברר בכללמה כבר היית יודע עלי אם מישהו היה אומר לך, נניח, שאני בן למשפחה טובה מאודושאני עצמי בחור מועיל למדי, אולי קצת תזזיתיקצת אמון אפשר לתת בי וכן הלאה? חוץ מזה, חווֹת הדעת שתקבל עלי יהיו רק שליליות, אם לומר את האמתאת כל המקומות שעבדתי בהם עזבתי אחרי זמן קצר, מכיוון שלא נראה לי ראוי לתת לכוחות הנעורים שבי להתנוון במשרדים קטנים וטחוביםתמיד הצטערו שאני הולך ואמרו כמה חבלאבל תמיד גילו הגינות ואיחלו לי הצלחה בהמשך חייאצלך, אדוני מוכר הספרים, אוכל להישאר שנים ארוכות, אין לי ספק בכך

קשה לסרב לצעיר נחוש כזה, ובעל החנות משתכנע ואף מרוצה מעבודתו. מה רבה אפוא הפתעתו כש"בתום שבוע, עם ערב, נכנס סימון למשרד ונושא את הנאום הבא, 'אדוני, אכזבת אותי… אני עוזב היום את העסק שלך… אם מכירת ספרים פרושה לעמוד מעלות השחר עד רדת הערב… ליד שולחן בגב כפוף… ולעשות עבודה שאינה הולמת את שכלי… האם עלי לכלות את הכוחות שלי, את התשוקה שלי לעבוד… ואת הכישרון שברור כל כך שניחנתי בו… על שולחן ישן, דקיק וצר בחנות ספרים?…" (13–12).

צעיר‭ ‬המחפש‭ ‬את‭ ‬דרכו‭ ‬בעולם‭. ‬הסופר‭ ‬רוברט‭ ‬ואלזר‭ (‬1956-1878‭) ‬בנעוריו

צעיר‭ ‬המחפש‭ ‬את‭ ‬דרכו‭ ‬בעולם‭. ‬הסופר‭ ‬רוברט‭ ‬ואלזר‭ (‬1956-1878‭) ‬בנעוריו

מפתה ונעלם

נאום ההתפטרות הזה, שרק פירורים ממנו צוטטו כאן, משתרע גם הוא על שני עמודים צפופים, וכולו מדגים שוב את מה שידענו מן הנאום הקודם אך לא התייחסנו אליו ברצינות, כי האבסורד והלגלוג העצמי שבדברי סימון על עצמו היו כה ברורים. מתברר שהסצנה הפותחת את הספר היא התבנית שמאפיינת את חייו של סימון. שוב ושוב הוא הולך ללשכת התעסוקה, נשכר לעבודה בזכות כישרונו המילולי – ומתפטר לאחר זמן קצר ללא סיבה נראית לעין. ובכל עבודה חדשה הוא משבח תחילה את המקום והאנשים בנאומים ארוכים ומנוסחים להפליא, ואחר כך גם מבהיר היטב מדוע היה חייב לעזוב את המקום האיום והנורא הזה.

כך גם לגבי מקומות מגורים ומעברים מהעיר לכפר ובחזרה. תחילה "יש משהו מקסים בעיירות קטנות. אני אשכור לי שם חדר… תמורת סכום קטן להפליא… האנשים יברכו אותי ברחוב ויחשבו: 'מעניין מי הוא, האדון הצעיר'. הנשים… ידמיינו איך יחתנו את אחת הבנות שלהן אתי…" (107). אבל אחרי זמן קצר הכפר או העיירה חונקים אותו, ושוב הוא בורח לעיר הגדולה, שכמעט הרגה אותו בזיהום האוויר, בצפיפות, בעשן… וחוזר חלילה.

למרבה הפלא, להטוטי לשונו ונימוסיו הטובים מצליחים תמיד לפתות איזו אישה יפה, נערה צעירה או גברת מבוססת ונשואה. הן מרחמות עליו, נמשכות אליו, מאכילות אותו ומקצות לו חדר בביתן. מוותרות על שכר הדירה שהוא חייב להן ומלוות לו מכספן. והוא "מסודר, מאושר, אוהב את עצמו ואת העולם", ואולי אפילו את מיטיבתו – עד לפעם הבאה.

עלוקה תמימה

יש גברים ויש נשים כאלה. הם מוכרים לנו מהתקשורת, ולפעמים זה נגמר בתביעה משפטית על הפרת הבטחת נישואים ואפילו ברצח. ואלזר מפגיש אותנו עם דמות כזאת, אבל (אולי בגלל הזמן והמקום או בגלל אופיו של הסופר), סימון הוא רק עלוקה תמימה, אחד שאינו מֵרעַ לאיש ואינו מתרומם מעל לדמות זעיר–בורגנית פרובינציאלית שאינה שואפת להרפתקאות גדולות ומסמרות שיער כדרך הנוכלים מן החיים. זה יופיו של הסיפור, שמצליח להיבנות ללא מרכיבים סנסציוניים; או, כפי שמנסח זאת סימון עצמו:

אין לי אפילו חליפה לגופי… מי שמסתכל עלי לא יכול לראות שום סימן לבחירה כלשהי שבחרתי בחיי. אני ממשיך לעמוד מול דלתות החיים, דופק ודופק… ורק מאזין במתח לשמוע אם בא מישהו שרוצה להסיט עבורי את הבריח… אני אדם שמאזין ומחכה… אבל אני עושה זאת בצורה מושלמת… זה מתאים ונעים, ואתה נשאר כך הגון… אני נזהר לא להתפאר לא במעלות ולא בחולשות… שום דבר בעולם אינו שלי, אני גם לא מתאווה לשום דבר… אני אוהב אותם (את בני האדם) מכיוון שאני זקוק להם ומשום שאני מציע להם את עצמי, שיעשו בי שימוש… (285–284).

יש כאן שילוב של ענווה עמוקה, יושרה והשלמה מקסימה עם חייו ועם מה שהוא. ואלה התכונות שהוא מקרין ושרבים, ובייחוד נשים, נמשכים אליהן ונופלים ברשתן, לפחות לזמן מה. וכך אומרת אחת מהן:

אתה מעורר תהייה והפתעה, ואז מתאווים לשמוע אותך מדבר, ומדמיינים שהמילים שיצאו מפיך יהיו משהו מיוחד. אתה מעורר מין דאגהאי אפשר שלא להצטער עליך קצתבוודאי יש בך משהו עמוק כי אתה לא עושה כל מאמץ לתת לזה לצאת ולזרוחלפני רגע הרגשתי דחף לרוץ אליך, כאילו אתה מין אישיות חשובה… (276).

הקרינה המסקרנת תיגמר בכישלון, כי כמה אפשר להתלהב מצחצחות לשונו של סימון ומהלקיחה והתלות התמידית שלו? וכך גם בקריאת הספר: האם יאהבו הקוראים את סימון טאנר ואת השלמות שב"קריירה הרעה" שלו – כפי שכינה זאת קפקא? האם יימשכו אליו כמו האישה–המנהלת בסיום הספר, ויאמינו בו שגם כשיֵצא "החוצה, לליל החורף, אל היער ההומה…"?

במציאות, זה אכן הסתיים ברע: עשרים ושתיים שנה אחרי "האחים טאנר", לאחר שכתב עוד שני רומנים ומספר קובצי סיפורים, קרסה נפשו של ואלזר. בגיל חמישים, ב–1929, הוא אושפז במוסד פסיכיאטרי. וב–1956 הוא קפא למוות בליל החורף ביער שאליו יצא להליכה לילית. #

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון י"ט באייר תשע"ו, 27.5.2016

מודעות פרסומת

פורסמה ב-27 במאי 2016, ב-גיליון בחוקותי תשע"ו - 981, סיפורת ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: