לפעמים חלומות מתנגשים | גילית חומסקי

 

יש הורים שחונקים את ילדיהם מרצונות טובים ובעיקר מרצון לראות בהם תיקון לעצמם. מהגר סיני ואשתו האמריקאית מגדלים בת שתגשים את חלומותיהם, עד שהיא מתה

סיפרתיכל מה שסיפרתי

סלסט אינג

מאנגלית: נעה שביט

תמיר\\סנדיק, 2016,
277 עמ'

"כל מה שלא סיפרתי" מתחיל כשהגיבורה מתה. למעשה, "לידיה מתה" הן המילים שפותחות את הספר. זה סיפור על הצטרפות הנסיבות שהביאו, בסופו של דבר, למותה. מה הרג את לידיה? ולמה שנתעניין בזה? כי כרגיל בספרות, כשהיא טובה, האישי הוא אוניברסלי. ומה שהרג את לידיה עשוי להרוג, ובמידה מטפורית רבה לפעמים אכן הורג, את כל הילדים והילדות.

לכאורה לידיה היא סיפור ייחודי. אבא שלה, ג'ימס לי, הוא סיני במוצאו ואמריקני באזרחותו. הוא התחתן עם סטודנטית שלו, צעירה בשם מרילין. מרילין היא התגשמות החלום האמריקאי. בהירת שיער ועור, יפת מראה. אבל לחלום האמריקאי יש חלומות משל עצמו. מרילין חונכה להיות עקרת בית, להתחתן עם גבר עשיר ולהקדיש את חייה למאפינס ולאחיהם הרוחניים. בזמן שג'ימס חלם להיות אמריקאי, מרילין חלמה להיות רופאה. לבעוט בחזון עקרת הבית ולהיות אישה עצמאית, מבריקה ופורצת דרך. בתם, לידיה, היא הכליא–ברק של החלומות של שניהם. היא משתדלת לא לאכזב. אמנם יש לה אח בכור (ובהמשך גם אחות קטנה) אבל לידיה היא זו שניחנה במראה האמריקאי, בצבעים הנכונים. אבא שלה רואה בה תיקון. אמא שלה רואה בה הזדמנות לצמוח לאישה אחרת. לידיה תגשים את כל החלומות. של אבא שלה להשתלב ושל אמא שלה לבלוט.

זום אאוט. כי לידיה היא כל הילדים כולם. לאכזבה ההורית אין מולדת. כולנו יודעים את כוחה. חוקיה אמנם משתנים עם השנים, אבל האם גבולותיה מתרחבים? פעם היה מקובל להתבייש בילדים שאכזבו וחזרו בשאלה. שולחנות שבת צקצקו בלהט. פרטי החוויה נותחו לעומק: רגע, אז כשהוא מגיע להורים הוא חובש כיפה או לא? ואיך הוא עשה את זה להורים שלו. כי אמנם אין חוויה אישית יותר מבחירת דרך חיים, זה לא משהו שעושים לאחרים אלא בדיוק להפך. אבל אדם בבית הוריו הוא תמיד ילד. הוא ייחור מייצג, שלפעמים עושה בושות. פעם חוזרים בשאלה עזבו את הבית, את העיר, לפעמים את המדינה. קיומם נלחש בסודי סודות. עם השנים התרגלנו. הגבולות התרופפו. נראה שאנשים אינם ששים עוד לוותר על ילדיהם בשם אידיאולוגיות קדושות, שהן לא פעם בעיקר מוסכמות חברתיות. ניצלנו. האמנם?

יש שני סוגים של אכזבה הורית: האחד נובע מהפרת הקוד האתי הרשמי של המשפחה: אצלנו הילדים דתיים, משכילים, סטרייטים. מהסוג הזה אפשר לומר שניצלנו. משפחות מורכבות נתפסות היום כמעניינות יותר, שמחות יותר. ההתחסדות גוועה עם קדושת היתר. אהבה ומשפחה קדושות יותר מהדברים האחרים, וכך ראוי. אבל הסוג השני של האכזבה הוא חמקמק. מה קורה כשההורים לא סתם רוצים, באופן טבעי, שילדיהם יחזיקו באותה מערכת ערכים כמוהם, אלא יהפכו למה שהם, ההורים, חלמו להיות?

מה‭ ‬הרג‭ ‬את‭ ‬לידיה‭ ‬שהשתדלה‭ ‬לרצות‭ ‬את‭ ‬הוריה‭?‬ צילום‭: ‬שאטרסטוק

מה‭ ‬הרג‭ ‬את‭ ‬לידיה‭ ‬שהשתדלה‭ ‬לרצות‭ ‬את‭ ‬הוריה‭?‬
צילום‭: ‬שאטרסטוק

לוויינים משייטים

"כל מה שסיפרתי" הוא ספר כתוב היטב ומהנה לקריאה. אבל משמעותו האמיתית מחלחלת רק אחר כך. ממש כמו החוויה שהוא מתאר. אין רגע ספציפי שבו הספר מבשר לקוראו: "אני ספר עם אמירה משמעותית", ממש כשם שאין רגע שבו הורה מביט בילדו ומבשר לו: "היה מה שציפיתי ממך, בני, אחרת אתאכזב ממך". המשמעויות הנסתרות נרקמות בטווייה בלתי נראית של מילים ומחוות ותנועות.

 קשה לכעוס על מרילין, כשהיא מטפטפת את אהבתה ללידיה בטיפות מתוקות המצטברות למינון רעיל. מרילין כלואה בסיפור הצר של עצמה. היא אוהבת את לידיה, אבל היא גם מתקשה להיפרד מהחלום, ולהשלים עם אובדן יקום אפשרי אחד של מרילין הנערה. היא רוצה שלידיה תקים לחיים את אותה מרילין אבודה. אבל, בפרפרזה על קלישאת מגנטים על מקררים: אם לידיה תהיה מרילין, מי תהיה לידיה?

מהבחינה הזו, הטרגדיה של ניית', האח הגדול, היא גם ההצלה שלו. ניית' הוא האח שלא רואים. חופשי וזנוח הוא צומח פרא, אל זהות לא מנותבת ולא מוסללת. אין לו בית. העולם הוא הבית שלו. הוא חולם להגיע אל הכוכבים. ובזמן שלידיה קורסת תחת עול הציפיות, הוא זה שמתקרב בהדרגה אל המטרה שבחר לעצמו. ועל האנה מה נאמר. האחות הקטנה, שנראה שלאף אחד אין מקום בשבילה. זו כנראה הדמות הנוגעת ביותר ללב בספר הזה, ועובדה זו היא הצדק הפואטי בהתגלמותו.

משפחת לי משייטת בחלל כמו חמישה לוויינים מנותקים. הם נפגשים לפעמים, מתנגשים לפעמים. אבל כל אחד מהם נמשך, בכוח מגנטי, אל מקום אחר. יש משפחות שהן אוסף אקראי של יקומים, ויש משפחות שהן גלקסיה. הטרגדיה של ג'ימס לי היא מקרה פרטי של ילד למשפחת מהגרים סינית. אבל יותר משזה סיפור על סינים, זה סיפור על מהגרים. ויותר מכך – על משפחה.

מתנת האישור

הספר אומר באומץ אמת פשוטה, שוברת לב: משפחה לא תפתור לך את כל הבעיות. הבעיות שהיו לך קודם תמיד יצוצו בסוף, כמו כתם עקשן מעבר לסיד. אבל יחד עם הגזֵרה, הוא מביא גם נחמת אמת: משפחה אולי לא תפתור לך בעיות. סביר להניח שהיא אפילו תיצור כמה חדשות. אבל היא יכולה להציל אותך. מכלל לאו, הספר אומר הן.

מילת אישור אחת מהורה מורידה, בבת אחת, נטל כבד מהילד. כל ילד. בגיל עשר כמו בגיל ארבעים. מותר לך לא לזכות בתחרות, לא לבחור במגמה הריאלית. מותר לך להתגרש. מותר לך להיות הומוסקסואל. אנחנו תמיד נקבל ונאהב אותך. כמה קל לתת לאדם אהוב את הגדולה במתנות. ובכל זאת לפעמים אנחנו בוחרים, במקום להקל, להוסיף סבל מעשה ידי אדם. כל אחד הרי סוחב את משא הבעיות המוחשיות שהעולם הזה מזמן. ההרגשה שאתה מאכזב מישהו היא לא יותר מסיפור ששני צדדים בחרו לספר. אפשר גם לבחור לספר סיפור אחר.

"כל מה שלא סיפרתי" הוא חווית קריאה מענגת, הן כי הוא, בפשט הדברים, ספר טוב, והן בגלל ההקלה המשמעותית שמגיעה בעקבותיו. זה מסע בזמן אל הרגע שבו כבר מאוחר מדי. אחרי ההלם הרגשי, אפשר לזכור בהקלה שזה רק ספר. זה הסיפור של לידיה. אצלנו, בחיים האמיתיים, עדיין לא מאוחר מדי. הסיפור שבחרנו לספר עדיין לא הרג אף אחד. אפשר עדיין לספר אותו מחדש. איזה מזל.

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון י"ט באייר תשע"ו, 27.5.2016

מודעות פרסומת

פורסם ב-26 במאי 2016,ב-גיליון בחוקותי תשע"ו - 981, סיפורת. סמן בסימניה את קישור ישיר. 2 תגובות.

  1. *האדם קדוש הוא*, מוטי לקסמן, אייר, תשע"ו

    motele777@gmail.com

    לשיר לפי הלחן, "שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם מַלְאָכֵי הַשָּׁרַת…"

    שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם בְּנֵי אָדָם, בְּנֵי אֱנוֹשׁ

    חֶסֶד, רֹךְ וְחֶמְלָה

    לֵב אָדָם, אֱלֹהִים, מָלֵא רַק בַּטּוֹב,

    לְנַסּוֹת אֲנִי חַיָּב.

    בְּנֵי אָדָם, בְּנוֹת חַוָּה בְּכָל מָקוֹם,

    הַתִּקְוָה, בְּיָדֵינוּ הִיא,

    אִם נִפְעַל, לֹא נַפְסִיק

    וְנַמְשִׁיךְ לַמְרוֹת הַכֹּל

    *הָאָדָם בָּרוּךְ הוּא.*

    לֹא תָּמִיד זֶה נוֹחַ, לֹא תָּמִיד זֶה קַל-פָּשׁוּט

    אֲבָל, תָּמִיד זֶה אֶפְשָׁרִי

    בְּאֱמוּנָה וּבְמַעֲשֶׂה נִצֹּר

    עוֹלָם חָדָשׁ, עוֹלָם יָפֶה

    בּוֹאֲכֶם לְשָׁלוֹם, אַנְשֵׁי הַשָּׁלוֹם

    יַחַד נַגְשִׁים אֶת הַחֲלוֹם

    כָּל אָדָם, כָּל אִשָּׁה;

    חֶסֶד, טוֹב וֶאֱמֶת

    *הָאָדָם קָדוֹשׁ הוּא*.

    *אני שר באמונה מלאה, *

    *מצטרפים?*

    *הנה הקישור לשירתי*

    *https://www.youtube.com/watch?v=THr3A-TW2ck
    *

  2. ספר מקסים ונוגע ללב. קריאתו כהורה מכבידה מעט וגורמת לך לחשוב על הטעויות שלך ולקוות שהן אינן פאטליות כל כך (וכמעט תמיד יש טעויות והן אינן פאטליות כל כך). אפילו שאנחנו כועסים על ההורים קשה להאשים אותם. הם בוודאי לא הורים רעים, אולם המשפחה שם בהתפרקות.

    הספר בהחלט מדגיש את חשיבותו של התא המשפחתי. בוודאי שהוא יוצר בעיות, החיים יוצרים בעיות, אבל המשפחה, היא הגורם שעוזר לצלוח אותם.
    סקירה מלאה שלי כאן
    http://www.שבוע-הספר.co.il/%d7%9b%d7%9c-%d7%9e%d7%94-%d7%a9%d7%9c%d7%90-%d7%a1%d7%99%d7%a4%d7%a8%d7%aa%d7%99/

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: