תגובות לגליונות קודמים – 980

בתגובה ל"יחסים מורכבים" מאת אריאל הורוביץ

—-

הישיבות פורחות ומדעי הרוח קורסים

בבחירות 1984 התמודדה מפלגת מורשה לכנסת. המפלגה הורכבה ממפלגת מצ"ד שהתפלגה מהמפד"ל וממפלגת פועלי אגודת ישראל. לימים סיפר חנוך דאום על אכזבתו מתוצאות הבחירות. כילד בן 9 היה בטוח חנוך הצעיר שמפלגת מורשה תרכיב את הקואליציה הבאה. כל שכניו של חנוך הצעיר ברמת מגשימים הצהירו על תמיכתם במפלגה. כשהמפלגה קיבלה רק 2 מנדטים, חנוך היה בהלם.

הכתבה שפורסמה לפני שבועיים על התופעה ההמונית של תלמידי הרב ליכטנשטיין שפנו לאקדמיה כדי לחקור שם את עולם התורה מזכירה במידה מסוימת את הילד הצעיר מרמת מגשימים שבחן את העולם דרך משקפי המושב. נכון שמתוך 44 מחזורים שלימד הרב היה מחזור אחד (מחזור ט') שבו פנו מספר תלמידים מובילים וחשובים למכון "שלום הרטמן", אולם מול התופעה הייחודית במחזור זה היו תופעות הפוכות לחלוטין במחזורים אחרים. כך למשל, אם היה בודק כותב הכתבה את השנתון שלפני אותו מחזור היה מגלה תופעה רחבת היקף של ראשי ישיבות בולטים ומרכזיים שיצאו מבין כותלי הישיבה (בין השאר – הרב יובל שרלו, הרב רא"ם הכהן, הרב ברוך גיגי – כולם בוגרי מחזור ח').

מזווית זאת ראוי להתייחס גם לטענה של פרופ' לורברבוים על כך ש"הרב ליכטנשטיין… דחה מעליו את כל התלמידים בעלי היכולות היצירתיות, וטיפח את כל התלמידים המסורתניים". אפשר להגיד הרבה דברים על שלישיית ראשי הישיבה שהוזכרו לעיל. קשה להאשים אותם בחוסר יצירתיות.

אכן, לרב ליכטנשטיין היו תלמידים רבים ובולטים שהגיעו לאקדמיה. אולם הדבר אינו נובע מתופעה כללית ולפיה התלמידים הבולטים המשיכו דווקא לאקדמיה, אלא משום שהיו לרב ליכטנשטיין הרבה מאוד תלמידים בולטים ומשמעותיים שהתפזרו לארבע רוחות העשייה בחברה הישראלית.

*

לפני כשנתיים נערך מיפוי של בוגרי ישיבת הר עציון. תוצאות המיפוי לימדו שני דברים. ראשית הם לימדו שכמעט בכל תחום תלמידיהם של הרב ליכטנשטיין והרב עמיטל הגיעו להישגים משמעותיים. שנית, נמצא שהתחום שבו ישנה מסה קריטית של תלמידים הוא תחום החינוך והרבנות.

קרוב ל–25% מבוגרי הישיבה עוסקים בחינוך ורבנות. כמעט מאה מהם מכהנים כראשי ישיבות ומנהלי מוסדות חינוכיים. עשרות בוגרים מכהנים כרבני ערים, יישובים וקהילות. מתוך שמונה ראשי מחוזות בחינוך הדתי, ארבעה הם תלמידיו של הרב. מתוך שמונה ראשי מחוזות בחינוך הכללי, שניים הם בוגרי הישיבה. גם ראש החמ"ד הנוכחי, איש רב פעלים, ר' אברהם ליפשיץ, הוא תלמיד של הרב.

אולם כאמור לא רק בתחום החינוך, החשוב והמשמעותי, פרשו רבותיי את כנפיהם. כנפיהם הרחבות נפרשו מתחום המשפט, דרך עולם הרפואה ועד עולם האקדמיה, ועוד לא אמרנו מילה על הבוגרים הרבים המשרתים בשירות הציבורי.

הרב ליכטנשטיין חינך אותנו לאהבת תורה ולמצוינות. הרב לא חשב שכל תלמידיו צריכים להישאר בעולם התורה, והיה גאה מאוד בכך שתלמידיו הרבים מעורבים בצורה משמעותית בחברה הישראלית ותורמים לה את תרומתם הייחודית. הכתבה שהתפרסמה לפני שבועיים ואשר התמקדה במספר מצומצם וחשוב של בוגרי הישיבה שמצליחים מאוד בעולם האקדמי של מדעי הרוח משקפת את מפעלו הענק של מו"ר באותה מידה שבה כתבה על אחוז ההצבעה למפלגת מורשה ברמת מגשימים מלמדת משהו על תוצאות הבחירות הכלליות.

*

לאור כל זאת ראוי לבחון את הטענה של אחד העוזבים למכון הרטמן: "הישיבה כורתת את הענף שעליו היא יושבת… אני הרגשתי שהפרויקט של הישיבה לא נתן מקום לתורה שבעל פה להמשיך להתקיים".

הטענה שלפיה הישיבה כורתת את הענף שעליו היא יושבת ורק הכיוון האקדמי יציל את עולם התורה נראית מנותקת מהמציאות כשמסתכלים על העובדות. היכן נמצאים תלמידי מכון הרטמן ובוגריו והיכן נמצאים תלמידי ישיבת הר עציון ובוגריה? הדברים נכונים גם במבט רחב יותר. עולם הישיבות פורח ומשגשג, עולם מדעי הרוח לעומתו קורס. למרבה הצער, מספר התלמידים במדעי הרוח בכלל ובמדעי היהדות בפרט הינו קטן ואנו שומעים חדשות לבקרים על קורסים וחוגים שנסגרים מחוסר משתתפים.

אל תטעו. אני מייחס חשיבות רבה מאוד ללימודי מדעי הרוח וקריסתו כואבת לי בצורה עמוקה וכנה. אין עתיד למדינת ישראל בלי עולם מדעי הרוח. דווקא משום כך אני מציע לפרופסורים הנכבדים, לפני שהם מנבאים נבואות שחורות על עתיד עולם הישיבות והרלוונטיות שלו, שינסו לבחון מדוע עולם הישיבות פורח ועולם מדעי הרוח קורס, וללמוד מעולם הישיבות את הסיבות להצלחה שלו. אם במקום לבקר ולהכפיש את עולם הלימוד הישיבתי היו אנשי המחקר חוקרים את הסיבות להצלחתו, ייתכן שהחוג לתלמוד כבר לא היה מכונה החוג לתלמיד.

עמיחי גורדין

הרב עמיחי גורדין הוא ר"מ בישיבת הר עציוןֿ

————-

מייצג את בית המדרש של הרמב"ן

יום אחד שמעתי את הרב אהרן ליכטנשטיין אומר בבית המדרש שאם היו גוזרים עליו לגלות לאי בודד והיו מרשים לו לקחת רק ספר אחד, היה לוקח חמישה חומשי תורה עם פירוש רמב"ן. מיד אמרתי: "גם אני". התלמידים השתאו – הייתכן שהרב אהרן מבית בריסק לא היה לוקח רמב"ם, והרב יואל לא היה לוקח את "אורות" הראי"ה?

בכל פעם שסיפור זה חזר ועלה התברר שהרב אהרן דבק בבחירתו, וגם אני.

דרכו של רמב"ן בכלל, ופירושו לתורה בפרט, הם הבסיס להשקפת העולם התורנית שיש בה גם אמונה, גם שכל וגם מוסר, גם תורה וגם מדע, גם יראת שמים וקיום מצוות, גם חובת עלייה לארץ ישראל ויישובה, גם ציונות ובניין הארץ והמדינה, גם לימוד תורה וגם שירות צבאי, גם הלכה וגם חוקי מדינה. במקום "ציונות דתית", ו"דתיות לאומית ומודרנית" די לומר "בית המדרש של תלמידי רמב"ן".

לפי רמב"ן (ויקרא יח, כה), אין אותו משקל לקיום מצוות (גם אם הן "חובת הגוף") בחו"ל ובארץ ישראל, "כי עיקר כל המצוות ליושבים בארץ ה'", ובכלל זה שבת ותפילין, תלמוד תורה ועבודת השם. כך התבארה לנו הכרעתו הגדולה של הרב ליכטנשטיין לנטוש את עטרת הזהב שחיכתה לו באמריקה בתור רשכבה"ג ("רבם של כל בני הגולה"), ולעלות לארץ ישראל; לכהן בה דווקא כראש ישיבת "הסדר", ולהסביר אחר כך במאמר מפורט (כדרכו) מדוע "הסדר לכתחילה".

את אותו הרעיון של שירות בצה"ל לבחורי ישיבות כמצווה לכתחילה הסביר לי הרב יהודה עמיטל בציטוט פשוט מהגמרא, בפגישתנו הראשונה, כשבאתי לביתו לקבל את הסכמתו להקים את הישיבה ולעמוד בראשה: הגמרא (חגיגה יד ע"א) אומרת – "אין לך נאה בישיבה אלא זקן – אין לך נאה במלחמה אלא בחור". ואמר לי הרב עמיטל: לפי הגמרא אי אפשר לומר "בחור ישיבה" אלא "זקן ישיבה" ו"בחור מלחמה".

*

מחזה מרתק היינו רואים בשבתות בבית המדרש – הרב ליכטנשטיין ישב ולמד רמב"ם עם בתו אסתי, שהייתה אז בת 6. תמונה אחת טובה מאלף מילים.

כבר שנים רבות עומדת (הרבנית) אסתי רוזנברג בראש המדרשה לבנות במגדל עֹז, שהיא ישיבה גבוהה לכל דבר, אלא שתלמידות חכמים בצניעותן מעדיפות עבודת ה' נקייה מתארים ומכותרות, ממש כפי שנהג הרב ליכטנשטיין, אביה של אסתי.

במפגש עם ועידת הרבנים של צפון אמריקה וקנדה (RCA), אחרי הרצאתו בנושא, שאלתי את הרב ליכטנשטיין: "נראה לכאורה שהתיקון הפשוט ביותר הוא 'תפילת נשים', כמו שנהגה מרים הנביאה, ככתוב בתורה"; הרב ליכטנשטיין השיב לי: "אם צריך לתקן אני מסכים שזה התיקון הפשוט ביותר; אבל עדיין אינני בטוח שצריך לתקן".

לעומת זאת, כאשר הבאתי לפניו את הצעתי ל"גט משעה אחרונה" – גט על תנאי (בכמה עותקים, שיישמרו בכספות), שייכנס לתוקף רק בשעה האחרונה לפני מה שיגרום עיגון לאישה לשנים רבות – אמר לי הרב ליכטנשטיין (אחרי שקרא בעיון את פרטי ההצעה) שהוא תומך מאוד בכיוון הזה (בניגוד להפקעות קידושין, שגוררות פגימה מוסרית בילדים שנולדו להורים נשואים, ולפתע מתברר שנולדו מחוץ לנישואים, רק כדי לחלץ את אִמם מעיגון).

הרב ליכטנשטיין היה היחיד (עד כה) שתמך בהצעתי זו במפורש.

אני מאמין ומקווה שיום יבוא – תיקון הכרחי זה לפריצת המבוי הסתום, ולמניעת כל סוגי העיגון, שהם ממש אסון הלכתי ומוסרי, יתקבל, וייזקף גם לזכותו התורנית והמוסרית של הרב אהרן ליכטנשטיין זצ"ל.

יואל בןנון

הרב ד"ר יואל בן–נון הוא ממייסדי ישיבת הר עציון

—–

הודה שהתחומים לא מתמזגים

בשולי הדברים אבקש להעיר שלוש הערות קצרות.

  1. 1. פרופ' מנחם לורברבוים מעיר כי הרב ליכטנשטיין זצ"ל לא שיתף את תלמידיו בממד הרפלקטיבי שלו על ערבוב המוטיבים שבאישיותו: למדנות תלמודית מופלגת מחד, ומומחיות בספרות אנגלית מאידך. אני זוכר הערה חשובה של הרב בעניין זה ברב שיח שנערך בבית המדרש "יקר" בירושלים לפני כעשרים שנה, בין הרב ליכטנשטיין לרב שג"ר. הרב נשאל אז על ידי הרב מיקי רוזן האם התחומים השונים, התלמוד והספרות האנגלית, מתמזגים אצלו, ואמר – "אם לא – חבל, ואם כן – כיצד?". הרב הודה כי התחומים אינם מתמזגים אצלו, אם כי הוא נוטל לעתים דרכי הסבר מן הספרות לתלמוד.
  2. 2. פרופ' בנימין איש שלום צוטט בכתבה כך: "בית מורשה הוקם בגלל צורך שהרגשתי שאיננו מתמלא לא בישיבה ולא באוניברסיטה… הישיבה בחרה לא להתמודד באופן פתוח עם המציאות… הרב ליכטנשטיין וגם הרב יהודה עמיטל… בחרו ביודעין את מה שהם בחרו". כאן ראוי להעיר, למען הדיוק, כי למרות העובדה שהרב ליכטנשטיין קבע והתווה את דרך הלימוד בישיבה, עמדתו של הרב עמיטל הייתה שונה במידת מה. בסוף שנות התשעים הרב עמיטל פתח פתח, נענה לבקשת כמה מתלמידי הישיבה, ועודד את קיומו של שיעור אשר שילב כלים מעולמו של חקר התלמוד. זכיתי להשתתף בשיעור זה ודברי התורה שנשמעו בו היו מבחינתי כמים צוננים על נפש עייפה.

הרב עמיטל אף השתתף בכנס שנערך בירושלים לרפואתו של הרב שג"ר שבועות ספורים לפני מותו של הרב שג"ר ומדבריו עלתה הערכה עצומה לדרכו הלימודית של הרב שג"ר, שהייתה שונה בתכלית מדרכו של הרב ליכטנשטיין. הוא השווה את הרב שג"ר לרבי מאיר שלא עמדו חבריו על סוף דעתו.

  1. 3. ולבסוף סיפור אישי. במסגרת מסיבת פרדה מן התלמידים העוזבים את הכולל של הישיבה, בנוכחות ראשי הישיבה, הזכרתי שתי מימרות של הרב עמיטל וציינתי את חשיבותן בעיניי. "אל תהיו עמיטלים ואל תהיו ליכטנשטיינים – סללו את דרכם בעצמכם", "התורה לא נולדה בבריסק ולא בפורת יוסף" (דברים שהשמיע הרב עמיטל על הרב ח"ד הלוי בהספד בהיכל הישיבה). עוד שילבתי בדבריי קטע מתורת הרב קוק, "שלילת ההשפעה הזרה" (אורות הקודש א, עמ' צה), שבו הוא מסביר כי לצד התועלת שיש בהשפעת נשמה על חברתה יש גם נזק, ובמשתמע: תלמידים הנאמנים יתר על המידה לרבם ומבטלים עצמם בפניו עשויים להינזק במחיקת אמירתם העצמית. הרב ליכטנשטיין התייחס לדבריי במילים נוקבות. הוא ציטט ממורו ורבו הרב הוטנר שטען כי "הרב קוק חי בכל העולמות חוץ מן העולם הזה", ועוד ציין כי אינו מבין כיצד הרב קוק מערער על מסורת הקבלה של רב ותלמיד בישראל.

עדיאל כהן

הרב ד"ר עדיאל כהן מלמד במכללת בית ברל ובמכללות שונות

————

בתגובה ל"ציונות דתית אחרת" מאת הרב מאיר ליכטנשטיין

השקפה בעלת ניחוח חרדי

במאמרו מספר הרב מאיר ליכטנשטיין שאביו, הרב אהרן ליכטנשטיין , הזדעזע מדברי הרב צבי יהודה: "כל כלי הנשק למיניהם… כל מה ששייך ליום הזה של קימום מלכות ישראל – הכול הוא קודש". לאחר מכן הוא כותב: "הציבור הדתי–לאומי האמון על משנת הראי"ה קוק… מקדש את כל מערכות החול, כפי שציטטתי מדבריו של הרב צבי יהודה". הוא מראה את הדמיון של תפיסה זאת לתפיסה החרדית, ומעמיד את שתיהן בניגוד להשקפת העולם הציונית–דתית של אביו.

ואולם, רב המרחק בין תפיסת הקדושה של הרב קוק למוטציה הלאומנית מבית מדרשו של הרב צבי יהודה. אצל הרב קוק, מנקודת מבטו המצריכה רקע קבלי להבנתה, מעלים ניצוצות אף מ"אמונות זרות וטמאות" (ערפילי טוהר, תשמ"ג, עמ' ד. הושמט באורות הקודש ח"ב עמ' רצא), והקדושה מתפלשת גם לעבר עולמות הרחוקים מעולם המסורת היהודית. לעומת זאת, אצל תלמידי הרב צבי יהודה שלא עסקו ברקע הקבלי של הרב קוק (בישיבת מרכז הרב הקבלה הייתה מחוץ לתחום. כשהגעתי לספריית מרכז הרב בראשית שנות התשעים, אחרי שהתבסמתי מעושר הספרים שבישיבת הר עציון, נאמר לי שספרי הקבלה נעולים ולא אוכל לעיין בהם) נוצר מושג קדושה אחר ושונה מזה של הרב קוק עצמו. הקדושה הצטמצמה לערכים לאומיים בלבד כגון צבא וארץ ישראל.

לעומת המורכבות והמעוף של משנת הרב קוק, לתחושתי השקפת עולמו של הרב ליכטנשטיין הייתה מוגבלת, ובעלת ניחוח חרדי. הוא אמנם היה מביא מדבריהם של סופרים אנגלים, אבל לא יכול היה יכול למצוא חיוב בעולמם של פילוסופים אנטי–דתיים כגון ניטשה (כפי שעשה הרב קוק. ראו אורות הקודש ח"ב עמ' שצז). בעוד ששיעוריו בגמרא היו מלאים בחריפות, סדר מופתי ובקיאות עצומה, מדרשותיו הסתייגתי. בנושאים רבים, במקום להתייחס לעמדות המנוגדות ליהדות באופן ענייני, היה הרב בורח מהתמודדות ישירה, ופוטר את עצמו באמצעות המשפט: "כל זה בניגוד לדרכנו ולהשקפת עולמנו". גם הדגש שלו על כך שהאדם משועבד לא–ל ביטא שיח חרדי, שאיננו מצוי בכתבי הרב קוק. אמנם ביחס לתלמידי הרב צבי יהודה הוא הציב תפיסת עולם שונה ומאתגרת, אבל לא למי שכבר טעם מעץ החיים של הרב קוק.

אלחנן שילה

ד"ר אלחנן שילה הוא מרצה במכללת ספיר. ספרו "יהדות קיומית" נמצא בשלבי הוצאה לאור

———–

בתגובה ל"כולם בקדושה אחת" מאת שלומית רביצקי ומשה טורפז

מיהו גר ?

הכותבים טוענים כי "התורה עוברת ומתרחבת בהתייחסותה לגר הגר בתוך עם ישראל אשר איננו חלק מהעם ומחילה עליו תפיסה מוסרית חברתית וכן מחילה אותו בתוך מצוות האהבה 'כמוך'". אלא שהדברים פשוט אינם נכונים. התורה מצווה על תפיסה מוסרית זו ביחס למי שנתגייר ונכנס לדת ישראל ולא לגוי שגר בארץ.

ככלל, בכל מקום שנאמר במצוות התורה גר, המשמעות היא מי שהתגייר ונכנס לקהל העם היהודי. יש מספר קטן מאוד של מקרים שבהם התורה מתייחסת לתושבי הארץ שאינם יהודים, ואז היא מפרשת דבריה ונוקטת "תושב" או "גרך אשר בשעריך".

על הפסוק המובא במאמר הנ"ל, "וכי יגור אתך גר בארצכם לא תונו אותו כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר אתכם ואהבת לו כמוך כי גרים הייתם בארץ מצרים", אומר בעל החינוך בפרשת משפטים, מצווה סג:

"שלא להונות את הגר בדברים, שנמנענו מלהונות הגר אפילו בדברים והוא אחד מן האומות שנתגייר ונכנס בדתנו, שאסור לנו לבזותו אפילו בדברים, שנאמר וגר לא תונה. ואף על פי שאנו מוזהרים בזה בישראל, וזה כיוון שנכנס בדתנו הרי הוא כישראל, הוסיף הכתוב לנו אזהרה בו, וגם נכפלה האזהרה עליו דכתיב לא תוננו פעם אחרת, לפי שעניין ההונאה קרובה יותר מבישראל, כי הישראל יש לו גואלים שתובעין עלבונו".

יצחק כהן

יצחק כהן היה מנהל הכספים של אוניברסיטת בר אילן

————

בתגובה ל"רמב"ם כפי שהוא" מאת יוחאי מקבילי

התאסלמות מתוך אונס

סוגיית התאסלמותו של הרמב"ם עולה חדשים לבקרים ודנו בה רבים. נכון שכל הידיעות בדבר התאסלמותו יסודן במקור מוסלמי ואין להן הדים במקורות היהודיים. אולם אם נבחן את הדברים במקור הערבי נגלה שאף הוא אינו אומר שהרמב"ם באמת התאסלם אלא עשה זאת למראית עין, ולמעשה זה מה שהציל אותו, כאשר הדבר נודע. גדול חכמי האסלאם בדורו בעצם "ניקה" את הרמב"ם מאשמת ההתאסלמות, שכן מוסלמי (ובכלל זה מי שהתאסלם) הממיר את דתו – נגזר עליו למות.

המקור העיקרי לסיפור המדובר הוא אלקפטי (1172–1248), משכיל מוסלמי מצרי, שכתב חיבור חשוב ובדרך כלל מהימן בשם "היסטוריה של הרופאים". הוא הכיר היטב את הנפשות הפועלות בחצר המלכות, שכן הרמב"ם היה רופאו של אלמלכ אלאפצ'ל בנו של סלאח אלדין. מחיבורו של אלקפטי עולה שבעת שבתם של הרמב"ם ומשפחתו בצפון אפריקה קם שליט קנאי שחייב את היהודים והנוצרים לגלות או להתאסלם אחרת דינם למות. הרמב"ם בחר להתאסלם למראית עין, שכן להשקפתו ההלכתית וההגותית אין בדבר מניעה.

התאסלמותו כביכול של הרמב"ם נודעה בחוג מצומצם וכאשר התאפשר למשפחתו לברוח מצפון אפריקה הוא הגיע לארץ ישראל ושהה בה כמה חודשים. ייתכן שחזות זו אף הקלה עליו להיכנס להר הבית, שהרי ירושלים נשלטה באותה עת בידי הצלבנים שלא אפשרו ליהודים לשהות בה. הרמב"ם ניצל אפוא את ההזדמנות ועלה למקום המקדש (בהתאם למגבלות ההלכתיות), שכן אין לדעתו מניעה לכך מבחינת ההלכה היהודית. מכל מקום, לאחר שהות של כמה חודשים בארץ ישראל הוא הגיע למצרים בגלוי כיהודי. להלן נביא קטע מהמקור בערבית (מתוך מהדורה חדשה של ד"ר ירון סרי ושלי לחיבור "סמי המות" להרמב"ם, בהכנה):

וכאשר קרא עבד אלמֻאמן אבן עלי אלכומי אלברברי, שהיה שליט על המע'רב בערים שבהן מלך, להוציא את היהודים והנוצרים ממנה. וקצב להם פרק זמן והתנה למי מהם שיתאסלם במקומו מסיבות של פרנסה, את מה שחל על המוסלמים ומה שחל עליו חל עליהם ומי שנותר באמונת בני דתו או שיצא לפני המועד שקבע או אם איחר המועד הרי לפי דין הסלטאן הרי זה מאבד את נפשו ואת ממונו.

וכאשר הגיע הצו הזה יצאו הדלים ונותרו העשירים ומי שחס על משפחתו ועל ממונו והתחזה למוסלמי והמשיך לכפור בסתר. משה בן מימון היה מאלה שעשו זאת בארצו ונשאר וכאשר הופיעה קריאת האסלאם, הקפיד על קוצו של יו"דקרא קוראן והתפלל. הוא עשה זאת עד שהייתה לו ההזדמנות לנסוע, לאחר מכן "לקח את עצמו" בעת שנתאפשר לו ויצא מספרד למצרים ואיתו משפחתו. הוא חנה בעיר פסטאט בין יהודיה וגילה את דתו.

במצרים לא הכירו היהודים והמוסלמים את פרשת ההתאסלמות למראית עין שעבר הרמב"ם. הדבר התגלה רק בערוב ימיו, כאשר איש דת מוסלמי מאנדלוס הגיע למצרים, פגשו וביקש לדעת את האמת על התאסלמותו באנדלוס. הוא החל לבזות את הרמב"ם ולהפיץ ברבים שהרמב"ם היה בעצם מוסלמי שהמיר את דתו ובכך להזיק לו.

אלקפטי מציין שמי שנחלץ לעזרתו של הרמב"ם היה לא פחות מאשר הקאדי עבד אלרחים אבן עלי אלפאצ'ל, יועצו הקרוב של סלאח אלדין והאידאולוג שלו במלחמתו בכופרים. הקאדי טען שהתאסלמותו כביכול של הרמב"ם לא תופסת מבחינת השריעה המוסלמית: "אדם שנאנס – התאסלמותו אינה אמיתית מבחינה הלכתית". אנו יכולים אפוא לקבוע שיש יסוד אמת בעניין התאסלמותו של הרמב"ם באונס, אבל בסופו של דבר מבחינת הלכתית, יהודית ומוסלמית כאחד, הרמב"ם היה ונשאר יהודי כל ימי חייו.

זֹהר עמר

פרופ' זֹהר עמר הוא חבר המחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה באוניברסיטת בר אילן

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון י"ב באייר תשע"ו, 20.5.2016

מודעות פרסומת

פורסם ב-22 במאי 2016,ב-גיליון בהר תשע"ו - 980, תגובות. סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. מעבר לשאלה ההסטורית האם הרמב"ם נאלץ להתאסלם למראית עין או לא כואב שכמעט אין תשומת לב להקשר שבו הטענה חדרה אל השיח.
    יואב קרקובסקי ראיין באריכות את דוב הלברטל כמייצג גישה חרדית ששוללת עליה להר הבית מנימוקים הלכתיים. הלברטל ירד משידור ועלה להגיב ארנון סגל. סגל הביא ראיה לשיטתו (ואפשר להתווכח לגופה של ראיה אך לא כאן המקום) שגם הרמב"ם על להר הבית. כאן שלף המראיין ה"מלומד" "קלף מנצח" – מה אתה מסתמך על הרמב"ם? הרי הרמב"ם התאסלם…
    מעבר לאפסותה של הטענה שכפי שנאמר כאן הרי שאף היא נכונה מדובר על התאסלמות למראית עין ומתוך אונס, הרי שההקשר שלה הוא עלבון לאינטלגנציה.
    הרי אם הלברטל עצמו היה נשאר בשידור אל מול ארנון סגל הוא היה הראשון לזעוק כנגד הטענה המטופשת של יואב קרקובסקי ובמילים חמורות בהרבה מכל הכותבים שמגינים על הרמב"ם וארנון סגל.
    מראיין בקול ישראל שבויכוח בין שניים הטוענים לייצוג העמדה האורתודוקסית, מעלה טענה מעין זו צריך להינזף קשות לא בגלל האמת היסטורית כי אם בגלל תלישותו וטפשותו בהבנת הסוגיות שאותן הוא מסקר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: