חומות 
ללא תקווה | יונתן דה שליט

חקירת רצח נערה ועדויות על זוועות במעון לילדים משתלבות בעלילה על עולם הדיקטטורה המזרח גרמנית. ניסיון בלשי לגעת בנושא הכשרת ילדים לריגול בימי המלחמה הקרה

שטאזיילדי השטאזי

דיוויד יאנג

מאנגלית: אילן פן

פן וידיעות ספרים, 2016, 364 עמ'

"ילדי השטאזי" משתלב במה שכבר ניתן לכנות מסורת של סופרים אמריקאים, אנגלים ואירים, המספרים במסגרת הז'אנר הבלשי על העולם המרתק והאפל של ברית המועצות וגרורותיה; עולם שהיה ונעלם במובנים רבים יחד עם קריסת מסך הברזל. הרעיון הוא כזה: בחר תקופה היסטורית, נֹאמר שלטון האימים של סטלין בשנות השלושים של המאה העשרים, עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה; המצא דמות של בלש משטרתי, ישר, אמיץ לב, מזדהה עם המשטר אך נאמן לאמת ולרעיון שהחוק צריך לחול על כולם באופן שווה; תאר מעשה פשע מחריד; עמת את החוקר המשטרתי עם אנשי המשטרה החשאית, למשל השטאזי המזרח גרמני, שאנשיו יהירים, ברוטליים, עם הפרעות אישיות קשות; כדי להוסיף ממד של אנושיות וקרבה גם לדמויות רחוקות ושונות מאיתנו הוסף ברקע סיפור אהבה נוגע ללב, היכול ללבלב גם כשמסביב הכול קפוא ועלוב.

פעמים רבות הנוסחה הזאת מצליחה. והיא הצליחה בגלל מה שעושה ספרות מכל סוגה לספרות טובה: עלילה אמינה ומרתקת, דמויות אנושיות מורכבות, תיאורי אווירה ונוף הלוכדים את המהות הפנימית של הזמן והמקום, ומעל הכול – כתיבה טובה. וכך זכינו להכיר את ארקדי רנקו, חוקר בכיר במשרד התובע הכללי של מוסקבה, בספריו של מרטין קרוז סמית האמריקאי (הספר הראשון בסדרה היה "פארק גורקי"); את לב דמידב, חוקר במיליציה המקומית, לשעבר חוקר במשרד לביטחון המדינה, בספריו של טום רוב סמית האנגלי (הספר הראשון בסדרה היה "ילד 44"); את קפטן אלכסיי קורולב, חוקר בכיר במחלקת החקירות הפליליות של המיליציה במוסקבה, בספריו של האירי ויליאם ראיין (הספר הראשון בסדרה היה "רקוויאם רוסי"); ואפשר להזכיר בהקשר זה גם את ספרו הנפלא של רוברט האריס, "ארץ אבות", רומן של היסטוריה חלופית, על עולם שבו גרמניה הנאצית ניצחה במלחמת העולם השנייה, ושפועל בו באומץ לב ומתוך יושר פנימי קצין החקירות של המשטרה הפלילית, זאוויר מארץ'.

סוכנים‭ ‬צעירים‭ ‬ריגלו‭ ‬אחר‭ ‬הוריהם‭. ‬חומת‭ ‬ברלין‭, ‬2011 צילום‭: ‬ullstein bild via Getty Images

סוכנים‭ ‬צעירים‭ ‬ריגלו‭ ‬אחר‭ ‬הוריהם‭. ‬חומת‭ ‬ברלין‭, ‬2011
צילום‭: ‬ullstein bild via Getty Images

חקירה מסויגת

"ילדי השטאזי" מפגיש אותנו עם אוברלויטננט קארין מולר, קצינה צעירה ביחידת חקירות הרצח של משטרת העם המזרח גרמנית. השנה היא 1975. מולר נקראת, עם צוותה, לחקור רצח של נערה צעירה, שגופתה התגלתה ליד חומת ברלין. במבט ראשון נראה שהנערה ברחה ממערב העיר אל חלקה המזרחי, ונורתה בגבה על ידי חיילי משמר הגבול של המערב. בדיקה מעמיקה יותר מגלה (לא ממש הפתעה) שהנערה מתה מחנק, היא נורתה בגבה אחרי שמתה, והדם שכיסה את גופתה הוא בכלל דם של חתול בר.

בזירת הרצח מופיע גם קצין שטאזי בכיר (השטאזי היה שירות הביטחון והביון הידוע לשמצה של מזרח גרמניה). הוא מפעיל את החוקרים של משטרת העם, מנסה באמצעותם, ממניעיו שלו, להגיע אל חקר האמת, ובה בעת מטיל עליהם סייגים ומגבלות רבים. בעוד צוות החקירה בראשות מולר עושה עבודה משטרתית מקצועית, שיטתית, יצירתית לעתים, נחושה תמיד, החותרת כל העת לפענוח הפשע המחריד, מרחף מעל ראשם מאבק כוחות פנימי בשטאזי. השוטרים אמורים להתקדם בחקירה, אבל לא ברור מה מותר ומה אסור להם לגלות.

במקביל לחקירת רצח הנערה מתנהל ציר עלילה נוסף, במעון מחריד לילדים שנלקחו מהוריהם. הילדים חווים התעללויות קשות ועבודת פרך, וחייהם קודרים ונטולי רוך, אהבה ותקווה. שני צירי העלילה – חקירת הרצח והמתרחש במעון הילדים – מתחברים כמובן. בנוסף, כשהיא ארוגה לתוך שני צירי העלילה האלה, מתפתחת, או ליתר דיוק מתדרדרת, מערכת היחסים בין מולר לבעלה, ונרקם קשר, ארוטי, אולי אפילו רומנטי, בין מולר לבין סגנה, אונטרלויטננט ורנר טילזנר.

משטרה ושירות חשאי

לצערי, "ילדי השטאזי", למרות שהוא מתחבר חזק לתת הז'אנר שתיארתי בתחילת דבריי, רחוק מאוד מאיכות הספרים של מרטין קרוז סמית או של רוברט האריס. המחבר, דיוויד יאנג, מעיד בריאיון עיתונאי שנערך איתו שהוא אדם אובססיבי. ואכן, ניכר שהוא חקר באופן אובססיבי למדי את התקופה שעליה הוא כותב. הוא למד הרבה, אבל הוא מתעקש לשתף אותנו בכל מה שהוא יודע. הוא מעמיס על הספר נושא על גבי נושא, אך לא מצליח להעמיק באף אחד מהם. אחת התופעות המרתקות, והמזוויעות, שקרו במזרח גרמניה הייתה כמות המרגלים הגדולה שגייס השטאזי בקרב הצעירים – בני נוער, חלקם ממש ילדים. ואחרי מי ריגלו סוכנים צעירים אלה אם לא אחרי הקרובים להם ביותר – הורים, בני משפחה, תלמידים ומורים בבית הספר?

יאנג נוגע בתופעה זו, כי הוא רוצה לגעת בהכול, אבל הוא לא משכיל לפתח אותה ולהעמיק בה. נושא אחר, מרתק אף הוא, הוא הבריחה מגן העדן הסוציאליסטי אל המערב. כולל בריחה של ילדים. באחד הסרטים המרתקים שראיתי לאחרונה סופר, על סמך מקרים אמיתיים, על כך שהשטאזי ניצל את תופעת הבריחה הזו כדי להחדיר למערב סוכנים רדומים. סוכנים שגויסו כילדים ואחרי שהשתלבו במערב נקראו לשרת את מולדתם הישנה. יאנג נוגע כמובן גם בנושא זה, אבל שוב, לא לעומק, ולא בצורה מספיק מעניינת ומשכנעת. מאבקי הכוח בתוך השטאזי יכולים להיות כר לסיפור מרתק. מאבקי כוח שנבעו לא רק מאגו ומאינטרסים אישיים אלא גם מתפיסת עולם, מוויכוח עמוק על מה נכון ומותר לעשות למען המולדת, והיכן הגבול חייב לעבור. מאבקים אלה נרמזים ב"ילדי השטאזי" אבל גם הם לא זוכים לפיתוח ולהעמקה.

ניכר שיאנג למד לא מעט על עולם החקירות המשטרתיות, ובעיקר על העולם הפורנזי (מעבדות הזיהוי הפלילי). הוא חלש מאוד בטכניקות של העולם החשאי. קצין השטאזי ייגר, שרוצה להיפגש בחשאיות עם קארין מולר, עושה זאת, בין השאר, בגן שעשועים הסגור למשך החורף. הוא מביא את מפעיל מתקני השעשועים כדי שיוכל להיפגש עם מולר במרומי הגלגל הענק. נו, באמת.

כדי לתרום לאותנטיות של הספר מרבה יאנג להשתמש במלים ובביטויים בגרמנית. הדבר כמובן גם מופיע בתרגום לעברית, הרצוף אף הוא גרמנית באותיות עבריות, כשבתחילת הספר מופיע לנוחות הקורא מילון מונחים גרמני–עברי. אותי הדבר בעיקר עצבן. זה מקשה על הקריאה וזה קצת מגוחך. כמו בסרט הוליוודי על גרמניה שבו השחקנים דוברים אנגלית במבטא מוזר (שאמור להישמע גרמני) תוך שילוב מילים וביטויים בשפת המקור.

ושתי הערות על רשלנות בהפקת הספר. תמונתו של דיוויד יאנג וכמה מילים על אודותיו מופיעות על הדש הפנימי של הספר ומיד אחר כך, אותו תצלום ואותן מילים ממש מופיעים גם בעמוד הראשון שלו. תקלה. ובסוף הספר, כחלק ממנו, "אחרית דבר" המתרחשת במארס 1975, באי רוגן במזרח גרמניה. ושלושה עמודים אחר כך עוד "אחרית דבר", והפעם דברים שכתב יאנג על תהליך כתיבת הספר. אפשר היה לקרוא לראשונה "אפילוג" או לאחרונה "דבר המחבר", וכך הייתה נפתרת בעיית הכפילות.

יש לומר שלמרות חסרונותיו, "ילדי השטאזי" מהווה קריאה מהנה למדי. אבל זה ספר מתאמץ, נוסחתי, לא תמיד הגיוני וסביר, וכבר נכתבו טובים ממנו, גם בתת הסוגה שאליה הוא משתייך.

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון י"ב באייר תשע"ו, 20.5.2016

מודעות פרסומת

פורסם ב-22 במאי 2016,ב-גיליון בהר תשע"ו - 980, סיפורת. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: