חצי חלון, חצי מראָה

מוני אנדר, ידיעות ספרים, 183 עמ'

גיבורי סיפוריו של מוֹני אֶנְדֶר הם חרדים, ועלילותיהם כרוכות בטבורן באורחות החיים החרדיים; אך הסיפורים הללו "חרדיים" גם מבחינה עקרונית יותר. אין אלה סיפורי צדיקים, רובם גם אינם סיפורי ניסים, ואין בהם הטפה. אדרבה, יש בהם שפע ביקורת עצמית אמיצה של החרדיוּת ואהדה ליחיד החריג. אז במה הם חרדיים? בכך שהם מממשים באופן ספרותי את המידה–הטובה החרדית. הם גמילות חסדים ספרותית, בדמות הארה חומלת ומבינה של נידחי החיים ונדכאי הנפש. וגם עין טובה. ואצבע אלוהים, שבדרך כלל מסַדרת חצי השלמה, חצי סוף–טוב.

הקורא הלא–חרדי המסתכל בספר כדי לקבל חלון הצצה אל החרדים מקבל, כשמו שניתן לו בהקשר אחר, חצי חלון וחצי מראָה. קורא זה לומד על הווי של עולם שדמותו בימינו (להבדיל מדמותו בגולה) טרם קיבלה בתרבות הישראלית ביטוי מספק של מבט מבפנים. הוא מגלה את האנשים שמעבר לסטריאוטיפ, אנשים שכל אחד מהם הוא עולם לעצמו, אנשים שחרדיותם דווקא מסייעת לחדד דילמות אוניברסליות. בקיצור, מה שמכונה בימינו שטיסל סטייל.

ועוד זאת, הבעיות האנושיות הנידונות בספר הן תכופות בעיות המועצמות בחברה החרדית: הפחד מנישואים למי שיש לו בני משפחה חריגים, כגון אוטיסטים (תרבות השידוכים החרדית היא כר פורה לדעות קדומות, וחריגויות גנטיות שכיחות במגזר בגלל ההימנעות מהפלות); ההפרעה הכפייתית–טורדנית (אובססיבית–קומפולסיבית, OCD) המתלבשת יפה על הדקדקנות ההלכתית ועל הפחד מפני החטא והעונש; והקושי להשתייך לקבוצת מיעוט מתבדלת, המתבטא, בסיפורים בספר, בקושי לגור מחוץ לעיר, או לגדל בעלי חיים, ובהרגשה הלא–נוחה שבאי–הנשיאה בנטל השכול הצבאי. הסיפור המוצלח בספר, "האופניים של ברוך", נוגע בעניין זה האחרון. בכמה סיפורים הרפתקניים יותר באופיים ההקשר החרדי מספק עילה להרהורי תשובה וחרטה ברגעי מצוקה קיצוניים.

הסיפורים ברובם נמצאים במרחב, המתאכלס בצפיפות בזמן האחרון, שבין ספרות לבין ספרי קואוצ'ינג. בעיקרם הם סיפורים אנקדוטליים, סיפורי פורקן העוזרים לקורא לעשות עבודה פנימית. "חצי חלון, חצי מראה" הוא מקור לא אכזב למדריכים המחפשים סיפור להקריא בפעולה, אך מקור אכזב למדי למבקשים תהליכי עומק נפשיים, יופי תיאורי או לשוני, סמליות ושאר צורכי פיינשמקרים של "ספרות–יפה". על משולש בפינת העטיפה כתוב "פרווה" – סליחה, עכשיו אני רואה ש"פרוזה" – ופרווה, חצי חצי, חצי ספרות חצי חינוך, הוא דבר שחוסך הרבה סיבוכים.

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון ה' באייר תשע"ו, 13.5.2016