לא על המוח לבדו | שלום רוזנברג

פתיחת ענף החקלאות ליבוא מסוכנת לחזון הציוני. מדינה שרוצה לשמור על עצמאותה לא חיה רק על היי–טק

מבקש אני לפתוח עם קטע מאחד ממחזותיו של איש האשכולות, הרמח"ל (רבי משה חיים לוצאטו), בשם "מגדל עוז". במונולוג ארוך מעמת שלום, גיבור המחזה, את טהרת החיים הפסטורליים והרומנטיים הכפריים עם החיים המלאכותיים של יושבי הערים. זאת לפני שהאידיליה נהרסה על ידי התיעוש ועובדי האדמה התרוששו וחיפשו מחסה בשכונות העוני שבערים.

במחזה שם הרמח"ל בפיו של שלום את שבח הטבע: "הוי הררי עולם נעימי שבת, סתרי נאות שלום… מה יקרו לי אלה". עבודת האדמה היא מקור הברכה: "הן תוצאות חציר ודשא אלה… גן א–להים המה". כך גם רועי הצאן, "רועה עדריו נער, מה טוב מנת חלקו, ומה נעמה!.. בעוניו יגל, פניו ולבו תואמים ישישו". ומנגד, בז הוא ליושבי בתי הערים: "רק מרורים סוגרו בהנה, ברבות זהבם ירב אויב בקרבם, כי לרגלם רשת יפרוש, ולא יחדל עדי יפולו".

הכסף והזהב שבערים, "אוצרות איש, בית אסורים המה", הם מאסר שבו נתונים אנשי העיר יומם ולילה – "אם גם ישנים הם ואם יקיצו". לעומת זאת, בחיי הטבע מאושר איש האדמה: "דל הוא ואך שמח, מה טוב מנת חלקו, ומה נעמה".

השלמה בין היישובים

רוח קרובה מרחפת בכתביו של ר' שמשון רפאל הירש (רשר"ה), אך הוא מצייר לנו תמונה מורכבת יותר. בפירושו לפרשת בהר מפתח רשר"ה את חשיבות ההשלמה שבין שני סוגי יישובים: כפרים שתושביהם קשורים קשר איתן לאדמה, וכרכים – ערים המוקפות חומה, שבהן מתפתחת אוכלוסייה עירונית במהותה.

ואולם, למרות ההערצה לעבודת האדמה, חייו של איש האדמה אינם קלים, וכבר נכתב על כך במקרא ובפרשניו. כך אומר קהלת (ה, ח): "וְיִתְרוֹן אֶרֶץ בַּכֹּל הוּא מֶלֶךְ לְשָׂדֶה נֶעֱבָד". וכדברי המהר"ל (חידושי אגדות א, עמ' קלז): עובד האדמה אינו כשאר בעלי המלאכה. כליו של כל אומן "הם תחת רשותו". לא כך עֹבֵד אַדְמָתוֹ. הוא לא ריבון ולא בעל, הוא "עבד אל האדמה שהוא עובד". רק אז הוא יצליח.

התלמוד המשיך לפתח רעיונות אלה ובייחוד הרבה לעסוק בסוגיות אלה רבי אלעזר בן פדת, האמורא הארצישראלי החשוב, שסיכם את הרהוריו וניסיונותיו בנושא זה בכמה משפטים מוחצים (יבמות סג, א): "כל אדם שאין לו קרקע אינו אדם", והוסיף: "עתידים כל בעלי אומניות שיעמדו על הקרקע". ומנגד, אמרה נוספת, שוב משל רבי אלעזר, חשובה עד למאוד: "לא נתנה קרקע אלא לבעלי זרועות, שנאמר (איוב כ, ח): וְאִישׁ זְרוֹעַ לוֹ הָאָרֶץ"! רש"י מפרש בטון עצוב שרבים הם האתגרים העומדים בפני החקלאי (ובעלי החוות), נזקים מסוגים שונים, "וגנבים באין וגונבין, ועוררין עליו [על זכויותיו על הקרקע] וצריך שיהא חזק לעמוד כנגדן". החקלאות זקוקה גם לזרוע: "וְאִישׁ זְרוֹעַ לוֹ הָאָרֶץ".

איבוד העצמאות

וכאן נשאלת השאלה, האם הפנים המחוקק במדינת ישראל של היום את דברי רבי אלעזר? האם ישתמש החוק בזרוע שלו כדי להגן כנגד הזרוע של אלו המאיימים על בעל הקרקע? המסגרות והבעיות השתנו, ודאי במדינת ישראל הקטנה, ולמרות זאת המתח הכלכלי שבין ענפי הכלכה השונים קיים, אם כי בנוסח אחר, עד עצם היום הזה. אנו שומעים שוב ושוב על חזון ההיי–טק שבו נעוץ, לכאורה, עתיד קיומנו. אכן, העולם השתנה. מהתעשייה שמילת המפתח שלה הייתה אנרגיה התקדם העולם לתעשייה שניתן אולי לכנותה במילה "אינפורמציה". כאן נפתחה דלת חדשה למדינה קטנה כישראל ולעם שתכונותיו התפתחו ברקע של עולם אבסטרקטי, של סמלים מתמטיים וספרות הפלפול, שבהם תרים אחר פתרון לבעיות הקונקרטיות. נפתח בפנינו עולם חדש ומופלא שאפשר לנו לשגשג ולהצליח.

אלא שכדי לפתור בעיות של יוקר המחיה מדברים כעת על פתיחת השוק החיצוני לחקלאות על כל ממדיה. זה יהיה הרס האידיאל הציוני של החזרה לאדמה, וגרוע מכך – סכנה לאובדן העצמאות החקלאית שלנו. זהו חזון מסוכן, כי ממד הגובה של הטכנולוגיה העילית המתבצרת במגדלי הערים זקוק למרחבים הדו–ממדיים של הקילומטרים הרבועים, המבטיחים את הקשר ל"אמא אדמה". עצמאות פירושה שאנו חייבים שתהיה בידינו היכולת למלא את כל הצרכים הבסיסיים של תושבי המדינה, למרות שלכאורה זול יותר לייבא אותם. ללא עצמאות זאת עלולות לבוא עלינו קטסטרופות בתקופות משבר עתידיות, שבהן היבוא והיצוא יסבלו ואולי אף יגיעו לידי שיתוק.

החזון הלא אחראי עלול להחזיר אותנו אל מה שהציונות ראתה כטרגדיה של הגלות – החיים בפירמידה הפוכה, מצב פתולוגי שכנגדו נאבקה היא קשות. כלכלה בריאה פירושה כלכלה בעלת בסיס רחב, שבקודקודה מגיעה ליצירות ההיי–טק. והנה, כמו בגולה הקלאסית, עלולה כעת פירמידה זאת להתהפך ולעמוד בצורה בלתי יציבה על קודקוד "המוח היהודי" נטול הידיים והרגליים. הפעילות הכלכלית החד–ממדית הזאת היא מסוכנת. עוד ייתכן שיבוא יום שבו הפארקים התעשייתיים, שבהם יזמות, הון וידע ישראליים, יעדיפו להעסיק פועלים זרים זולים יותר, ובהמשך לכך אולי אף ירצו ה"ילידים" לתפוס את הדרגות הגבוהות יותר של הפירמידה. הפירמידה ההפוכה היא בלתי יציבה ופירושה אובדן עצמאות.

ללא סמכות

ועתה הערה אחרונה. "וּשֲׂדֵה מִגְרַשׁ עָרֵיהֶם לֹא יִמָּכֵר כִּי אֲחֻזַּת עוֹלָם הוּא לָהֶם" (כה, לד). שוב אזהרה מקראית חשובה! מנין סמכותן המוסרית והלאומית של רשויות עירוניות למכור לבעלי המאה מה ששייך לכלל האומה ולדורות הבאים, החופים למשל? מנין זכותן של ועדות לשנות תוכניות ערים באופן שערורייתי ומתוך כך לחנוק אוכלוסיות שלמות? האמנם הכסף, על פי רוב נזיד עדשים עלוב, מטהר הכול? גם על כך אולי נאמר: "וְהָאָרֶץ – חמדות הארץ, החופים ושמורות הטבע – לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת, כִּי לִי הָאָרֶץ כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי". אתם. ולא הטייקונים בעלי הקרקע.

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון ה' באייר תשע"ו, 13.5.2016

מודעות פרסומת

פורסמה ב-13 במאי 2016, ב-גיליון אמור תשע"ו - 979, מילה לסיום / שלום רוזנברג ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. חקלאות ומרעה במקום יצור מזון מודרני(היי–טקי) מקבילה למלאכה פרימיטיבית במקום תעשיה מודרנית בענפים אחרים.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: