מחכה לערב רב החדש | שלום רוזנברג  

 

ההכרה של היהדות בבני נח מלמדת על מגמה אנטי–מיסיונרית המקבלת דרכים שונות בעבודת הא–ל

כיצד מכנה העברית הקלאסית את האנושות האידיאלית? האם "בני אדם" – בניו של אדם הראשון שהכזיב? לכאורה הכינוי "בני אנוש" מוצלח יותר, מפני שהוא מקשר אותנו אל שושלת שת ומדלג בכך על קין. אך במקורותינו יש מושג שלישי, המנסה לדלג על מחסום נוסף – דור המבול המושחת. אנו "בני נח", כי איתו נתחדשה הברית עם הקב"ה, הכוללת על פי חז"ל את מצוות היסוד של הדת והמוסר.

רעיונות אלו על מצוות בני נח השפיעו באופן מכריע על ההגות האנושית הכללית במאה השבע–עשרה, השפעה הניכרת עד עצם היום הזה. מצוות בני נח הוצגו בלטינית על ידי ג'ון סלדן (1584–1654), מלומד אנגלי שידע עברית, והיוו אחד ממקורות ההשראה למפעלו של מבשר המשפט הבינלאומי, ההולנדי הוּגו גרוֹטיוּס (1583–1645). בספרו "חוקי המלחמה והשלום", מדגיש גרוטיוס את האוניברסליות של מצוות בני נח, מעין חוק–טבע מחייב שנמצא מעל לחוקי העמים. בלשון חז"ל אלו ה"משפטים", דהיינו מצוות הנגזרות מהשכל האנושי והמחייבות אפילו את הקב"ה! גרוטיוס מדגיש בהקשר לכך את הפסוקים הקלאסיים בדו–שיח שבין אברהם להקב"ה (בראשית יח, כה): "חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע… הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט?"

דרכים אלטרנטיביות לאל

מעניין, את הרעיון שמצוות בני נח מחייבות את כלל האנושות מצאנו במקום בולט במקורות היהודיים, אך לא כך ביחס ל"מיסיון" – הניסיון לגייר את כל העמים. המיסיון מאפיין את הנצרות ובצורה אחרת את האסלאם, אך לא את היהדות. שני הסברים ניתנו לתופעה. האחד, ההסבר האנטישמי: העדר המיסיון נובע מראייה הממוקדת בעצמי הקיבוצי של העם היהודי באופן "בלעדי". לפי השקפה זאת היהודים מתעניינים אך ורק בעצמם, ולדאבוני ישנם גם יהודים המקבלים גישה שקרית זאת.

ההסבר השני הוא היסטורי: בעבר הייתה היהדות פתוחה יותר לגיור, אלא שבניגוד לתקופה האלילית הקדומה, פעולות הגיור בעולם הנצרות והמוסלמי גרמו לרדיפות קשות. זוכר אני את הסיפור שסיפרו לי הוריי בימי ילדותי, על גרף (הרוזן) ולנטין פוֹטוֹצְקי, שלפי המסורת למד את יסודות היהדות מיהודי זקן בפריס, התגייר בהולנד, והתיישב בעיירה ליד וילנה. בעקבות הלשנה – איזו חרפה! – הוא נשפט, ונשרף על המוקד ב–1749. לפי המסורת חלק מהאפר שנשאר הובא אל קבר ישראל, וזה נהרס על ידי הפולנים. יהודי וילנה היו אומרים עליו קדיש והיו עולים לקברו בט' באב ובימים הנוראים.

אולם יש הסבר שלישי, ולדעתי הוא הנכון. לשם מה נועד המיסיון? התשובה פשוטה. עמדתה הקלאסית של הנצרות הייתה שאדם שלא נטבל, אף אם הוא מאמין באלוהים וחי חיים מוסריים, לא יזכה לעולם הבא, כי לא תיתכן תשועת הנפש אלא דרך הכנסייה. וכך, המיסיון כביכול בא לעשות חסד עם האנשים ולפתוח בפניהם את שערי השמים. רעיון זה הגיע לידי ביטוי אכזרי ביותר באינקוויזיציה, שסברה שצריך לשרוף את גופם של "הכופרים" כדי להציל את נפשם. אך לא כך היהדות. אותה היהדות המכונה לעתים קרובות "השוביניסטית והפרטיקולריסטית" היא דווקא זו שהאמינה והציעה דרכים אלטרנטיביות: דרכם של בני נח ושל חסידי אומות העולם.

אכן, עדים אנו כאן לפרדוקס. דווקא הנצרות המציגה את עצמה כדת אוניברסלית היא בעצם זו הפרטיקולרית והמצמצמת, בעוד ה"פרטיקולריזם" היהודי הוא היותר סובלני בכך שהוא מאפשר פלורליזם וטוען שקיימות דרכים לגיטימיות שונות בעבודת הא–ל. הרעיון המדריך את החיים היהודיים: "וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים… מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹש" (שמות יט, ה–ו), מתקיים בד בבד עם התודעה "כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ". וכדברי משה מנדלסון בספרו "ירושלים": אין זה הכרחי שכל האנושות תרעה באותה חלקת מרעה על מנת להיות חלק בעדרו של ה"רועה" האוניברסלי.

המתקת פעור

סיימנו, אך בואו ונתחיל את רשימתנו מחדש והפעם בהדרכתו של רבי נחמן מברסלב. "וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס סֻכֹּתָה…", כך מתארת התורה את יציאת מצרים, אך מוסיפה: "וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם", בני עמים אחרים שנלוו לבני ישראל. על פי הפרשנות הקלאסית, הם היוו גורם שהסית אחורה את ישראל בימי המדבר כאשר העם לומד את משמעות תורת הייחוד המקראית. כך למשל בפסוק "וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה". האם האספסוף הזה הוא הערב רב? הבה נקבל כאן תשובה זאת.

ועתה נלך בעקבות רבי נחמן לסיומה של התורה (לד, ה–ו): "וַיָּמָת שָׁם משֶׁה עֶבֶד ה'… וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי בְּאֶרֶץ מוֹאָב מוּל בֵּית פְּעוֹר". בית פעור האלילית והיצרית? האם לא יכלה התורה לציין בדרך נקייה יותר את מקום מותו של משה? התשובה לכך מבוססת על הרעיון שאכן ההכרזה המקראית על ה"קשר" בין משה לבין בית פעור הוא במקומו. זהו קשר של מלחמה, מאבק גורלי ומתמיד קיים ביניהם. משה מונע מפעור להמשיך ולהשליט את היצר שלו על העולם. אך האם זו שוב מלחמה כפשוטה לחיסול היריב? לא! לפי רבי נחמן: "זה היה עבודת משה רבנו ע"ה כל ימי חייו וגם לאחר מותו. כי השתדל לקרב הערב רב כדי לעשות גרים, וגם במותו נקבר מול בית פעור כדי להמתיק העכו"ם, כדי שיהיו נעשין גרים" (ליקוטי מוהר"ן קמא רטו).

המילה "להמתיק" מנסה לתאר שאווירה מיסטית חדשה וחיובית משתלטת על העולם. יש כאילו שני "אווירים". האחד הוא ה"שמד" המתאר את ההתרחקות המוחלטת מן האלוהים. השני הוא ה"רצון", כלומר הרצון הטוב הממלא את העולמות ו"מוליד" גרים. אכן, בהזדמנויות היסטוריות שונות נעשו ניסיונות לשילוב קבוצות מהעמים בעם ישראל, ניסיונות שהסתיימו פעמים בהצלחה ופעמים בכישלון. הניסיון של הערב רב כנראה נכשל. אולם בצורה ציורית נוכל לומר שמשה נקבר בגיא מול בית פעור, כדי לסמל שהוא מחכה לערב רב החדש, לגרים של העתיד, והם יבואו! בעתיד, משה יצליח.

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון ז ניסן תשע"ו, 15.4.2016

מודעות פרסומת

פורסמה ב-18 באפריל 2016, ב-גיליון מצורע תשע"ו - 975, מילה לסיום / שלום רוזנברג ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: