פרֵדה עצובה מחלום | נתנאל פישר

 

החרדים מעולם לא רצו בה, החילונים איבדו עניין, וגם הציונות הדתית הספיקה להתאכזב. פסיקת בג"ץ המכירה בגיורים פרטיים מבזרת את הרבנות הראשית מסמכויותיה ומעלה שאלות נוקבות

פסיקת בג"ץ בשבוע שעבר, שהכירה בגיורים אורתודוקסיים פרטיים, תירשם כציון דרך היסטורי בשינוי יחסה של הציונות הדתית לרבנות הממלכתית בישראל. אם עד כה חשבנו שאפשר לשמור על יהדות אחת המשותפת לכולם, בא בית המשפט העליון וקבע שאם אנחנו לא מצליחים להסתדר בינינו, אז כנראה שגם המדינה לא יכולה להחזיק את כולנו תחת הסינר.

פסק הדין קובע בפשטות שהמדינה חייבת להכיר גם בגיורים אורתודוקסיים שנעשו על ידי בתי דין אורתודוקסיים פרטיים. בית המשפט העליון החליט שאם אדם התגייר בבית הדין של הרב ווזנר בבני ברק או בבית הדין של הרב פרנק בירושלים, המדינה חייבת להכיר בגיורו שכן מדובר בבתי דין מוכרים ובני סמכא. פסק הדין לא מתייחס אמנם לגיורים שנעשים כיום על ידי הרבנים נחום אליעזר רבינוביץ, רא"ם הכהן, חיים אמסלם ושלמה ריסקין (אם כי השופט ניל הנדל יותר מרומז לכך), אולם ברור שנקבע תקדים והמדינה תצטרך להכיר בקרוב גם בגיורים שנעשים כעת על ידי רבנים אחרים בעלי שם. בקיצור, "חוק שטרן", שהממשלה והכנסת סירבו לאמץ בחקיקה, קיבל עכשיו אישור חוקי, בדלת האחורית, באמצעות בית המשפט העליון.

אולם פסק הדין מרחיק לכת הרבה יותר, שכן הוא קובע לראשונה שהרבנות הראשית אינה הסמכות הדתית היחידה במדינת ישראל. "יש רבנים בישראל", אישר בית המשפט את המציאות ההולכת ומתפתחת מול עינינו. מציאות שבה הציבור הדתי הולך ומתגוון וחלקים גדולים ממנו, מימין ומשמאל, אינם מרגישים מיוצגים במוסדות הרבנות הראשית. כולנו מכירים זוגות צעירים שמסרבים להתחתן ברבנות; הסכמי קדם–נישואין שנחתמים בניגוד לדעתם של רבים מרשמי הנישואין; יוזמות לכשרויות פרטיות ולאחרונה גם טבילות במקווה בניגוד לנוהל שהיה רווח עד לאחרונה.

איור‭: ‬נעמה‭ ‬להב

איור‭: ‬נעמה‭ ‬להב

אין אצלנו אפיפיורות

חשוב לזכור כי מודל היהדות הממלכתית הוא מודל חדש בתולדות העם היהודי. בניגוד לנוצרים, אצלנו מעולם לא הייתה אפיפיורות וכל רב היה פוסק לעצמו ולקהילתו. היו ועדיין ישנם, ברוך השם, גדולי דור, אולם סמכותם הייתה וולונטרית והיא שאבה את כוחה מהכרה בגדלותם המיוחדת ולא מכוח הכפייה של המדינה. עם חזרתנו לארצנו חידשה הציונות הדתית את הרעיון של יהדות ממלכתית. מאז הקמת הרבנות הראשית חזרו ואמרו דוברי הציונות הדתית שבארץ ישראל דרושה מערכת רבנית ריכוזית שכן אנו מעוניינים ביהדות אחת כדי שנוכל לחיות, לגור ולהתחתן זה עם זה. איננו רוצים עוד לחיות קהילות קהילות, טען הרב קוק.

ואכן, המערכת הרבנית שהוקמה יצרה מציאות הלכתית–רבנית חדשה: היא כפפה את כל רבני ישראל תחת מרות מרכזית. היא קבעה איזה רב יכול לחתן ואיזה גיור יוכר; מי יהיה רב העיר ומי רב השכונה; היכן יוקם מקווה ואיזה גוף יקבל מימון מהמדינה. היה זה חידוש עצום בהיסטוריה שלנו. הרעיון שיש סמכות הלכתית אחת היה מהלך מהפכני וכדי להצדיק אותו השתמשו הרבנים קוק, הרצוג ועוזיאל במודל הסנהדרין (!) כתקדים. הם היו חייבים ללכת עד לימי הסנהדרין כי אכן מאז אותה תקופה היסטורית רחוקה מעולם לא הייתה סמכות הלכתית כה ריכוזית כמו הרבנות הראשית.

בימי הקמת המדינה התנגדו החרדים בתוקף למהלך זה. את הרבנות הראשית הם כינו "רבנות מטעם". מבחינתם, הרבנות הראשית, שנשלטה על ידי הציונות הדתית, הייתה מוסד ממלכתי שכפוף למדינה החילונית. אולם גדולי התורה שעמדו בראש הרבנות שמרו על עצמאותה בתוקף, מול החרדים ומול החילונים. מנהיגי הציונות הדתית חזרו ואמרו שהקמת המדינה מחייבת סטטוס יהודי אחד ואפילו בן גוריון השתכנע והתחייב, ערב הקמת המדינה, כי "ייעשה כל מה שאפשר… למנוע חלילה חלוקת בית ישראל לשניים".

המדינה והמחלוקת

עברו שנים ומודל היהדות האחת הלך ונפרם. בהתחלה הוא נפרם מהכיוון החילוני. בכל שנה, עשרה אחוזים מכלל היהודים מתחתנים עם יהודים אחרים בנישואין אזרחיים, וחמישה אחוזים מתחתנים עם לא–יהודים. אם תמדדו נתונים אלו רק ביחס לאוכלוסייה החילונית, תמצאו להערכתי שכל זוג חילוני רביעי או חמישי לא מקים משפחה כדת משה וישראל. החילונים הצליחו למצוא דרכים לעקוף את המונופול ולחיות את חייהם כמעט ללא התערבות ומגע עם הממסד הדתי.

בעשור האחרון המודל הזה נפרם גם בתוך הציונות הדתית, שהתחילה להצביע ברגליים נגד הממסד. יותר ויותר זוגות נישאים שלא דרך הרבנות; זוגות אחרים חותמים על הסכמי קדם–נישואין שאינם מקובלים על חלק מרבני הציונות הדתית; רבנים גדולים כמו הרב נחום אליעזר רבינוביץ, זקן ראשי ישיבות ההסדר, מקימים בתי דין פרטיים לגיור והיו אף מקרים שבהם הוקמו בתי דין אד–הוק לצורך סידור גירושין. פסיקת בית המשפט לא חוללה שום שינוי. היא רק נתנה גושפקנא חוקית לתהליך זה.

יש המאשימים את הרבנות במצב הנוכחי. לטענתם, הרבנות אינה פתוחה מספיק לרוח הזמן. במקום לתת פתרונות לבעיות הקשות שלפנינו, היא הולכת ומסתגרת. יש יותר ממידה של צדק בטענות אלו וברור שלו הייתה הרבנות מאמצת עמדות ליברליות יותר היא הייתה יכולה לעכב את תהליך ההתרחקות ממנה. אולם ייתכן שמדובר בתהליך בלתי נמנע: האם ניתן באמת לצפות שהרבנות תאמץ את הגישות הליברליות ביותר בנישואין, בגירושין ובגיור? האם כמה רבנים שנבחרו בהליך פוליטי צריכים להכריע האם הסכם קדם–נישואין הוא הדרך הטובה ביותר למנוע עגינות? האם רבני הממסד יכולים לגייר עשרות אלפי עולים חדשים שאורח חייהם הוא חילוני למדי? והאם בית המשפט העליון הוא הכתובת להכריע במחלוקות שבין רבני ישראל?

באופן אישי הייתי שמח לו מנהיגי הרבנות היו מאמצים עמדות מתונות יותר, אבל אני מבין שהדבר לא ייתכן. לא יתכן לצפות מגוף אחד שיאמץ דווקא את העמדות שלי, צודקות ככל שיהיו. הרב נחום אליעזר רבינוביץ כתב בעבר מעל גבי מוסף זה כי "ברור שאין מקום לחוקק חוק או לקבוע נוהל שכל הגיורים צריכים להיות כפופים לסמכות הלכתית מרכזית אחת… אדרבה, לאורך הדורות כל בית דין היה רשאי לגייר". הרב רבינוביץ התעלם אמנם מהמודל הממלכתי הארץ–ישראלי שנוצר כאן במאה השנים האחרונות, אולם במבט היסטורי הוא צודק. מעולם לא היה מצב שבו כל הרבנים היו כפופים לסמכות הלכתית אחת. בית המשפט העליון כתב דברים דומים: "יש לאפשר לגישות השונות הקיימות בתוך המסגרת ההלכתית לפעול זו בצד זו… על המדינה להימנע מנטילת צד במחלוקת… כשם שאין לשלול את המחמיר, המדינה אינה רשאית לשלול את המקל", כתב השופט הדתי הנדל.

אלטרנטיבה פחות ריכוזית

אני כותב את השורות הללו בצער רב. גדלתי בערוגות הציונות הדתית הממלכתית ואני מאמין בלב ובנפש בצורך לשמור על אחדות העם היהודי. ללא כפיית סמכות ריכוזית אחת ייווצר מצב של יהודים מדרגות שונות והעם היהודי יתפצל. באופן אישי אני מתנגד לגיורים או לנישואים פרטיים, ולסטודנטים החילונים שלי חזרתי והסברתי מדוע חשוב, לטובת כולנו, לשמור על אחדות אורתודוקסית. אבל מה אומר להם כעת, כאשר אנחנו איננו מסוגלים עוד לשמור על אחדות המחנה? בתוך הציבור שלנו יש אי הסכמות עמוקות, אז כיצד נצפה מבית המשפט שיכריע עבורנו?

הדהוד למצוקה זו מצוי בפסק הדין הארוך של השופט אליקים רובינשטיין, גם הוא חובש כיפה סרוגה. רובינשטיין מתאר בפירוט את כל הניסיונות להגיע להסכמות על גיור ממלכתי, ניסיונות שהפכו לכישלונות, ואשר גם הוא עצמו היה מעורב בהם כמזכיר הממשלה וכיועץ משפטי. הוא מעיד שהוא שאף להגיע ל"הרמוניה כלל ישראלית", לשמר את הסטטוס היהודי הממלכתי וה"כלל יהודי". אולם דווקא צבר הכישלונות הזה מוכיח שכנראה איננו מסוגלים עוד לשמר את ההרמוניה. ככל שיחלוף הזמן המחלוקות בינינו ילכו ויעמיקו והיכולת שלנו להגיע לפשרה מוסכמת תלך ותתרחק.

בשעתו, כאשר הרב אברהם שרמן ביטל את גיוריו של הרב חיים דרוקמן, כתב אחד ממנהיגי התנועה הקונסרבטיבית מכתב פתוח לציונות הדתית ובו קרא לנו לשתף פעולה. לדבריו, כעת, כשגם הציונות הדתית מוצאת את עצמה מחוץ לגדר, היא יכולה להבין ללבן של הקבוצות היהודיות האחרות שהיו מודרות מאז ומעולם. אני מבין היטב את טענתו, גם אם מתקשה להזדהות איתה. אולם בסופו של דבר העובדה היא שלא החילונים ולא הרפורמים או הקונסרבטיבים הם אלו שמפרקים את מוסד הרבנות. הציונות הדתית שהקימה את הרבנות הראשית היא זו שמפרקת אותה. זהו רגע עצוב וכואב וניסיתי להתריע כנגדו בעבר גם מעל דפי מוסף זה.

אולם האם יש עוד בררה? האם ניתן עוד לאחות את הקרעים? האם ניתן להגיע להסכמות בנושאי נישואין, גירושין, גיור, כשרות, טבילה, מניינים שוויוניים או הסמכת נשים? האם הציבור הדתי, הציוני והחרדי יכול עוד לשתף פעולה במסגרת הרבנות? האם החברה היהודית בכללותה יכולה להסתופף תחת מסגרת ממלכתית אחת?

הלוואי שהיה ניתן לאחד את השורות, אך "כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות". צריך כנראה להתחיל לחשוב על אלטרנטיבה פחות ריכוזית. על מודל שיש בו יותר ביזור והכרה בשונות הפנימית בתוך הציבור היהודי. כנראה שגיורים של חלק מהרבנים לא יהיו מקובלים על אחרים וייתכן שגם נישואין או גירושין של קבוצה אחת לא יניחו את דעתה של קבוצה דתית אחרת. אבל מי יודע, אולי האלטרנטיבה הזו תהיה טובה יותר? אולי הגיע הזמן להיפרד מהחלום של יהדות ממלכתית אחת ולחזור למודל המבוזר שליווה אותנו במשך אלפיים השנים האחרונות? אולי מודל של יותר חופש ופחות כפייה יצליח להנמיך את אש המחלוקת? ואולי, כמוצא של הרגע האחרון, כדאי לשוב ולבחון מחדש את הצעתו של ח"כ שטרן לבזר את סמכויות הרבנות אך לא לבטל אותה לגמרי?

יש לי הרבה היסוסים ושאלות ואין לי אלטרנטיבה סדורה, אך ברור לי שהמציאות המשתנה מחייבת מענה. כדאי שנתחיל לחשוב על כך ויפה שעה אחת קודם.

ד"ר נתנאל פישר הוא חוקר במחלקה למדע המדינה באוניברסיטה הפתוחה ובמכון הישראלי לדמוקרטיה

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון כ"ט אדר ב תשע"ו, 8.4.2016

מודעות פרסומת

פורסמה ב-11 באפריל 2016, ב-גיליון תזריע תשע"ו - 974 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. 30 תגובות.

  1. תורה שיש לה בית אב

    בס"ד ג' בניסן ע"ו

    סמכותה של הרבנות הראשית אינה נובעת מהכרתו של בג"ץ בה. בג"ץ ניסה תמיד לצמצם את סמכויותיהם של הרה"ר ושל מערכת בתי הדין הרבניים. מזה זמן רב קבעו אנשי הבג"ץ שיש להעניק אזרחות מכוח 'חוק השבות' למי שהתגייר בגיור של קהילה בחו"ל, לרבות רפורמים וקונסרבטיבים. כעת הרחיבו את התקדים גם לגיורים פרטיים בארץ, כרגע דובר על בתי דין פרטיים אורתודוכסיים, אך ברור מ'עקרון השוויון' שהבג"ץ הבא יכיר גם בגיורים רפורמיים וקונסרבטיביים שייערכו בארץ.

    בג"ץ יכול לתת הכרה בגיור שלא נעשה כהלכה לעניין זכאות ל'חוק השבות', אך לצורך נישואין כדת משה וישראל יתפוס רק גיור שנעשה כהלכה, במילה טבילה וקבלת עול תורה ומצוות. וכאן לא יעזרו בג"צים ולא איומים. מי שלא התגייר כהלכה – אינו גר.

    סמכותה של הרבנות הראשית נובעת בראש ובראשונה מהיותם של חבריה ממשיכים נאמנים של מייסדי הרבנות הראשית וגדולי התורה שעמדו בראשה והתוו את דרכה, הראי"ה קוק והגר"י מאיר, הגר"י הרצוג והגרב"צ עוזיאל, הגר"י נסים והגרא"י אונטרמן, הגר"ש ישראלי והגרי"ש אלישיב, הגר"ש גורן והגר"ע יוסף, הגר"א שפירא והגר"מ אליהו, הגר"א גולדשמידט והגר"ב ז'ולטי, הגר"י קוליץ והגר"ש משאש, זכר צדיקים לברכה.

    לאורם הולכים ויילכו ממשיכי דרכם, ועל היסודות האיתנים שהניחו ראשונים – יתמודדו בבטחה עם כל השאלות, ישנות וחדשות!

    בברכה, ש.צ. לוינגר

    • אין צורך להיבהל מההתנגדות לפסיקותיה של הרבנות הראשית, לא מהצד החרדי ולא מהצד הליברלי. מובן מאליו שפסיקה ממלכתית השואפת לתת לשאלות ההלכתיות מענה הלכתי מבוסס המוסכם לרוב הפוסקים, תיתקל בביקורת מכל הצדדים, יש שיטענו שהיא מקילה מדיי ויש שיטענו שהיא מחמירה מדיי. אולי דווקא הביקורת משני הצדדים, יכולה לסמן שאכן הולכים ב'שביל הזהב' 🙂

    • והערה לגבי הבג"ץ הנוכחי

      הדיון הנוכחי בבג"ץ היה לגבי מתגיירים חסרי אזרחות ישראלית, שמערך הגיור הממלכתי אינו מוסמך על פי החוק לטפל בגיורם. אחרי שאיפשר הבג"ץ לבתי דין פרטיים ללא פיקוח ציבורי לטפל בגיורם, – על אחת כמה וכמה שראוי לאפשר למערך הממלכתי לטפל בגיורם, מה ההגיון שבתי דין פרטיים יורשו, בעוד שבית הדין הממלכתי הנתון לפיקוח ציבורי לא יורשה?

      [הלהיטות של בג"ץ לצמצם את סמכויותיו של בית הדין הרבני, הביאה בעבר לפגיעה בעגונה, שבעלה אזרח חוץ שעזב את אשתו וסירב לתת לה גט. בעת שביקר בארץ הוציא בית הדין הרבני 'צו עיכוב יציאה מהארץ' נגד הבעל המעגן. מה עשה בג"ץ? ביטל את צו עיכוב היציאה בטענה שלבי"ד רבני אין סמכות על יהודים אזרחי חוץ. הבעל המעגן הורשה ע"י הבג"ץ לשוב לביתו ולהותיר את אשתו עגונה לנצח…]

      • ש"צ, הערה להערה. המערך הממלכתי רשאי לטפל בגיורם כבר היום. לשם כך הוקמה "וועדת החריגים". יו"ר הוועדה הוא נציג הרבנים הראשיים, והוא זה שדוחה באופן שרירותי כמעט כל בקשה. זאת אומרת שבית הדין הממלכתי יכול לטפל בגיורים האלה, אבל הוא לא רוצה!

        בעניין הזה יש לרבנים הראשיים תמיכה נלהבת של פקידי משרד הפנים החילונים, שכל נושא הגיור הוא לצנינים בעיניהם. לשיטתם המדינה צריכה לשלוט על מדיניות ההגירה שלה, ולא יכול להיות שנתין זר יכפה על המדינה להעניק לו אזרחות על ידי הצטרפות לעם היהודי (גם אם היא על פי קנה המידה האורתודוקסי המחמיר).

        מה שעשו שופטי הבג"ץ (והדבר מפורט במיוחד בדברי השופט אליקים רובינשטיין), זה להודיע לפקידי ההגירה של משרד הפנים שעל פי חוק השבות הם חייבים לקבל כל יהודי, ולא הם יקבעו מיהו יהודי. מצד שני השופטים הביעו את דעתם שמדיניות הרבנים הראשיים לדחות מתגיירים באופן שרירותי לא מקובלת עליהם. הם אמר דבר פשוט (רובינשטיין כותב את זה במפורש): אם הרבנים הראשיים לא יסכימו לגייר את מי שראוי אז לא אלמן ישראל ויימצא מי שיקבלם. בכל מקרה יהדות לא נקבעת על פי כוח ואינטריגות פולטיות.

        במובן זה פסק בג"ץ הוא אולי הפסק הכי יהודי והכי ציוני שניתן אי פעם.

    • ארבע קושיות

      בס"ד ו' בניסן ע"ו

      לצבי – שלום רב,

      א. אם בג"ץ סובר שיש ליקויים בפעולת ועדת החריגים – הוא יכול לתת לועדה הנחיות ראויות או להורות על החלפת חברי הועדה, או שינויים בהרכבה.

      ב. אם אין לבג"ץ אמון בועדה ממשלתית שבה יושבים נציגים של רשויות ממלכתיות נפרדות ובני מגזרים שונים, אנשי הרה"ר ופקידי משרד הפנים וגורמי בטחון – איך יכול בג"ץ לתת 'צ'ק פתוח' לכל בית דין פרטי, יהיה אשר יהיה, ללא שום פיקוח ציבורי? שם אין חשש לקבלה ללא בדיקה קפדנית?

      ג. אם יש הסכמה הן מצד נציג הרה"ר והן מצד 'פקידי משרד הפנים החילוניים', שלפניהם מונח החומר הגלוי והחסוי, והם שפוגשים את המועמדים ומתרשמים מהם בצורה בלתי אמצעית- אולי הם פשוט צודקים?

      ד. אם הבעיה היא ב'ועדת החריגים' – מדוע באים בתלונות אל הרבנות הראשית, ויתירה מזאת: אל בתי הדין הממלכתיים לגיור שאינם מיוצגים ב'ועדת החריגים'?

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      • רש"צ, נראה כאילו אתה לא ממש מבין את תפקיד הבג"ץ. בג"ץ לא מנהל את המדינה. הוא לא יכול לתת הנחיות, להחליף חברי וועדה וכדומה. הוא רק יכול לפרש את החוק, והוא עושה את רק כשיש עתירות פרטניות המונחות לפניו.

        במקרה דינן מדובר בעתירות שהראשונה מונחת לפני הבג"ץ כבר 12 שנה! במשך הזמן הזה בג"ץ הציע, ביקש, התחנן, מה לא, שהמדינה תעשה את המוטל עליה ותסדיר את העניין או בצורה מנהלתית או דרך חקיקה בכנסת. בכל פעם היה משהו אחר על הפרק (בחירות לכנסת, בחירות לרבנות, "חוק שטרן", וכו' וכו') ובכל פעם הפרקליטות ניצלה את העניין כדי לבקש מבג"ץ הארכה נוספת, בטענה שאחרי הבחירות לכנסת/לרבנות/החוק החדש וכו' העניין הסתדר. (בעצמי נוכחתי באחת הישיבות של בג"ץ בעתירה הזאת וראיתי את תרגילי הסחבת של הפרקליטות).

        בסופו של דבר הבג"ץ נגרר לפסוק בעניין כמי שקפאו שד, והפסיקה היתה הנכונה ביותר בסיטואציה שנוצרה. בג"ץ פסק שהעותרים הם יהודים לפי כל קנה מידה ולכן הם זכאי שבות. אתה היית מצפה מבג"ץ לפסיקה אחרת?

      • לגבי שאר טענותיך (תגובתי הקודמת נשלחה מוקדם מדי):

        ב. בג"ץ בשום אופן לא נתן "צ'ק פתוח" לכל בית דין פרטי. בג"ץ פסק בשלושה מקרים שבהם מעורבים בתי דין חרדים ידועים ומעורכים. בג"ץ גם הגדיר תנאי מאוד קשיח להכרה בגיור פרטי – צריך שהגיור יהיה "מקובל בקהילה". אין צורך לומר שלא כל מי שמעמיד שלושה גברים ו"מגייר" ללא שום פיקוח מתקבל אוטומטית על ידי הקהילה. למעשה זה תנאי שיקשה מאוד על גיור לא אורתודוקסי או לא מספיק מחמיר. המדינה תמיד תוכל לטעון שבמדינת ישראל "הקהילה" היא כלל התושבים היהודים ולכן צריך שהגיור יהיה מקובל על רובם המכריע.

        ג. וועדת החריגים לא פוגשת את המועמדים ולא יודעת עליהם דבר (חוץ מאשר אם יש להם עבר פלילי). היא מחליטה לפי איך שבא לרב ד"ר רפי דיין. לרוב לא בא לו בכלל. שלא לדבר על זה שישנם תנאי סף שמי שלא עובר אותם בכלל לא מובא לפני הוועדה. למשל מי שיש לו ויזה עם רישיון עבודה (עובד זר, אבל גם בן זוג של תושב ישראל שנמצא בהתחלת "התהליך המדורג"), או במעמד א/5 (בן זוג של תושב ישראל בשלב יותר מתקדם של התהליך) פחות משנה. בקשות של אלו נזרקות אוטומטית לפח ולא מובאות בכלל לפני הוועדה.

        אני יכול לספר לך שבמקרה שלנו שליח בית הדין מטעם הרבנות שפגש אותנו הזהיר אותנו לא לנסות בכלל לעבור דרך הוועדה. הוא אמר שזה ייקח שנים, וידרשו מאתנו לחיות אותם שנים כזוג נשוי (ללא גיור של רעייתי) לפני שבכלל יעלו את המקרה לוועדה. כך גם אמר לנו הרב ישראל רוזן, והוא היה זה שהציע את הגיור הפרטי וגם דאג ללא לאות שסיון תתקבל ללימודים במכון מאיר ושתפגוש את בית הדין המתאים.

        ד. יו"ר "ועדת החריגים" ממונה בידי הרב הראשי, והוא זה שתוקע שם את הכל.

    • והקושיה החמישית:

      בס"ד ז' בניסן ע"ו

      ולמה באמת בג"ץ חיכה 12 שנים?

      הרי היו יכולים לפתור את בעייתם של העותרים במהלך פשוט: לדרוש מבית דין רבני ממלכתי מוסמך חוות דעת על תקפותו ההלכתית של הגיור שנעשה בבית הדין הפרטי. ובמקביל לדרוש חוות דעת מועדת החריגים, האם יש באיזרוחם סיכון פלילי ובטחוני,

      הרי תוך חדשים ספורים היו מקבלים את אישורו של בית הדין הרבני שאין בעיה הלכתית, ואת אישורה של הועדה שאין סיכון בטחוני – היו קובעים שהגיור נעשה בצורה תקינה והעותרים זכאים לאזרחות, והעותרים היו יוצאים שמחים וטובי לב.

      חוששני שמרוב מוטיבציה לקבוע סדרים חדשים, נשכחו הפתרונות הפשוטים.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      • רש"צ, הנאיביות הילדותית שלך ממש מכמירת לב…

        ומה אתה חושב קרה במשך 12 שנה? לא נראה שלך שעורכי הדין, הן מטעם המדינה והן מטעם העותרים הביאו לפי בית הדין כל בדל מידע שרלוונטי לעניין?

        ומה מביא אותך לחשוב שהרבנים הראשיים וועדת החריגים היו משתפים פעולה עם בג"ץ? הרי לו היו משתפים פעולה לא היה צורך בבג"ץ הזה!

        לענין "חוות דעת מבית דין רבני ממלכתי מוסמך על תקפותו ההלכתית של הגיור", ובכן, זאת נתנה! המקרים שהיו לפני בג"ץ קיבלו אישור בתי דין ממלכתי על תקפות גיורם. אבל זה לא עזר! על פי תקנות משרד הפנים רק הרב הראשי, אב"ד הרבני העליון, הוא זה שיכול לאשר גיורים. והם סרבו!

    • כולם מקובלים בקהילה

      ההמצאה הבג"צית של 'בית דין מקובל בקהילה', תתפרש ללא ספק בבג"ץ הבא בהתאם ל'עיקרון השוויון' כהכשר לכל 'זרמי היהדות' לרבות רפורמים וקונסרבטיבים. ייתכן שהשופטים הדתיים ביקשו לתת הכשר מראש לבתי הדין של הרב ריסקין והרב אמסלם, אך התקדים שנקבע – נקבע, וגם גיורים רפורמיים וקונסרבטיביים יוכשרו… , '

      • מעניין, רש"צ, איך שכאשר מדברים על רבנים אתה יוצא מגדרך למצוא להם צד זכות, ואילו לגבי בג"ץ אתה מניח אפריורית כוונות שליליות והטיות לרעה. סלח לי, אבל זה לא רציני ולא מכובד.

      • וגם אם נניח ש"גיורים רפורמיים וקונסרבטיביים יוכשרו". למה הם יוכשרו? לקבל אזרחות ע"פ חוק השבות, לא לשום דבר אחר. זה מה שמפריע לך? כדי למנוע את זה אתה מוכן להתעלם מ36 הפעמים שבהם צוותה התורה על אהבת הגר ואתה מוכן לפגוע בגרי הצדק שהמדינה מתעללת בהם כבר 12 שנה? אתה מוכן לתמוך במה שעשה משרד הפנים למרטינה רגצ'ובה, שהתגיירה אצל הרב קרליץ בבני ברק, עד שנשברה ועזבה את הארץ? ובשביל מה? בשביל מלחמה ברפרומים ובקונסברטיבים שרק מאדירה אותם?

        ולידעתך, גיורים רפורמים וקונסרבטיבים בחו"ל היו מוכרים גם עד עכשיו (באופן גורף, לא כמו גיורים אורתודוקסים שצריכים אישור של הרב הראשי). העתירה היתה רק לגבי גיורים הנעשים בארץ.

    • בס"ד ז' בניסן ע"ו

      הגר"נ רבינוביץ מדבר בספרו 'מסלות בלבבם' על האפשרות של גיור קטינים שמתחנכים בבתי ספר דתיים, כפי שציינתי כבר, ריכז הרב ישראל רוזן בסוגיה זו את דיעות הפוסקים לקולא ולחומרא (במאמרו על 'גיור קטינים' באתר 'מכון צמ"ת'), וכפי הנראה שם העניין שנוי במחלוקת גדולה. לגבי גדולים, הרי מבואר בגמ' ובשו"ע שצריך קבלת עול תורה ומצוות מליאה, ראה במאמרו של חבר בי"ד הגדול הרה"ג שלמה דיכובסקי, 'קבלת גרים וקבלת מצוות', באתר זה (ובחומר ההלכתי שהבאתי בתגובותיי למאמרו של הרב רונן נויבירט, 'השראה במקום דקדקנות').

      בברכה, ש.צ. לוינגר

    • ולגבי תמיהתי על בג"ץ

      אם היה בידם פסק דין של בית דין רבני ממלכתי המאשר את תקפות הגיורים, הרי יכלו כדרכם לדרוש מהרב הראשי לנמק את סירובו לחתום על תעודת ההמרה. אם הנימוקים הם הלכתיים, הרי פסיקת הלכה היא סמכותו ואין הבג"ץ מוסמך לפסוק הלכה; אם הנימוקים מנהלתיים, בזה יש לבג"ץ סמכות להתערב. כך או כך יכלו להגיע להכרעה בעניינם של העותרים לפני שנים רבות. והדרא קושיא לדוכתא…

      • יכלו. דרשו. סירבו. בלי נימוקים. רק אמרו שהם לא חותמים על תעודות המרה של אחרים.

        אגב, זמן לא רב לפני שעו"ד דוד גלאס ז"ל (שהיה עורך הדין של ש"ס) נפטר, פניתי אליו (הוא היה מתפלל איתי בבית הכנסת) ובקשתי שיפנה בקשה לרב יוסף בענייננו. הוא פנה, והתשובה שלו היתה: "שכח מזה. הם לא יכירו בגיורים האלה".

        אתה עדיין מאמין בנאיביות אין קץ שהרבנים הראשיים פועלים לפי ההלכה. שכח מזה. הכל פוליטיקה, ואצלם הכל פוליטיקה יותר מאשר אצל אחרים. באמת, רש"צ, תפסיק להתפתל בילדותיות.

      • אכן הנימוקים היו מנהלתיים, ואכן בג"ץ התערב. התוצאה היא הפסיקה המדוברת.
        אכן יכלו להגיע להכרעה לפני שנים רבות, וכמו שאמרתי לא רצו כי רצו שהמערכת תכריע בלעדם. המערכת לא הכריעה, אבל הצליחה לגרור את העניין בסחבת אין סופית, בתאנות מתאנות שונות, עד שבסוף נשבר לבג"ץ מכל העניין והוא הכריע.

        ואתה, רש"צ, במקום לשבח את בג"ץ, מתגולל עליו. קודם התגוללת עליו על ההכרעה שקיבל. עכשיו אתה מתגולל עליו על שלא קיבל אותה לפני שנים רבות…

    • בקיצור: במקום לפתור את הבעיה המנהלתית ולהסמיך את בית הדין הרבני הממלכתי לפקח על הגיור של בתי הדין הפרטיים – פותחים את הדרך לגיור 'לכל דכפין' ללא שום פיקוח…

      • יש לך בעיה קשה של הבנת הנקרא. רבינו ש"צ.

      • שִׁבְעָה דְבָרִים בַּגֹּלֶם וְשִׁבְעָה בֶּחָכָם. חָכָם אֵינוֹ מְדַבֵּר בִּפְנֵי מִי שֶׁהוּא גָדוֹל מִמֶּנּוּ בְּחָכְמָה וּבְמִנְיָן, וְאֵינוֹ נִכְנָס לְתוֹךְ דִּבְרֵי חֲבֵרוֹ, וְאֵינוֹ נִבְהָל לְהָשִׁיב, שׁוֹאֵל כָּעִנְיָן וּמֵשִׁיב כַּהֲלָכָה, וְאוֹמֵר עַל רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן וְעַל אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן, וְעַל מַה שֶּׁלֹּא שָׁמַע, אוֹמֵר לֹא שָׁמַעְתִּי, וּמוֹדֶה עַל הָאֱמֶת. וְחִלּוּפֵיהֶן בַּגֹּלֶם.

  2. נתנאל, על איזו אחדות אתה מדבר? מתי לאחרונה קראת איזה פסק הלכה חשוב של הרבנות? הבט מי יושב בראשה. החרדים שכבשו אותה בעזרת השמאל פשוט הרגו את המוסד, שפעם היה מוסד חשוב מאד. היום, זה פשוט צינור להעברת כספים ומשכורות לאנשים, שאפילו לא מקבלי את פסקיה של הרבנות. עזוב גיורים ונישואין. משגיחי כשרות שלא אוכלים את ההכשר של עצמם. איך זה? אני כבר לא מדבר על דברים חשובים יותר כגון אחדות העם וכו'. סיפור הגיורים וניסיון ביטולם בידי הרב שרמן יוכיח. אין עתיד למוסד הזה. ומי יודע, אולי כך יותר טוב. ברגע שהחרדים יצטרכו להתחרות בשוק החופשי ויאבדו את המונופול על חיי הדת בישראל, אולי ישתנה משהו לטובה. אני רוצה לגרום לרבנות לרוץ אחרי הציבור ולשרת אותו, ולא לחשוב שהציבור לא יותר משפוטים שלהם.

    • חומר ביבליוגרפי

      בס"ד ג' בניסן ע"ו

      לרבי קלמן, אישי היקר – שלום וישע רב,

      אם נפשך חשקה, ליהנות מפסיקה, חמה ומתוקה, מאת המורים לצדקה, ומתווי דרכה, של הרבנות הראשית לישראל, אתן לך רשימה חלקית, ו'תן לחכם ויחכם עוד'!:

      את פסקי ההלכה של הרה"ג דב ליאור אתה יכול לקרוא בשו"ת דבר חברון (5 חלקים) בהוצאת 'המכון לרבני יישובים' בקרית ארבע.

      את פסקי הרה"ג יעקב אריאל, רבה הראשי של רמת-גן (ומתווה דרכו של מערך הגיור הממלכתי), תמצא בשו"ת 'אהלה של תורה' (5 חלקים) בהוצאת 'מכון התורה והארץ'. כדאי לעיין גם בספרו: 'ההלכה – מורשתה, לימודה, הוראתה ויישומה בימינו', בו הוא פורס השקפת עולם מובנית בכל השאלות הכרוכות בקיומה של מדינה וחברה מודרנית

      את פסקיו של הראש"ל ורבה של ירושלים, הרה"ג שלמה משה עמאר, תמצא בשו"ת 'שמע שלמה' (6 חלקים), ובספרו 'כרם שלמה' על מצוות התלויות בארץ.

      את פסקיו של הראש"ל הרב הראשי לישראל תמצא בעשרות כרכי 'ילקוט יוסף', בהם סיכם את תורת אביו הגרע"י זצ"ל, בתוספת נופך משלו בחריפות ובבקיאות. על יסודות שיטתו ההלכתית של הגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל, תוכל ללמוד בספרו של הרב ד"ר בנימין לאו, 'ממרן עד מרן – משנתו ההלכתית של הרב עובדיה יוסף'.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

    • וכמובן בעשרות כרכי 'תחומין', בהם נידונות שאלות אקטואליות על ידי רבנים מכל החוגים, ובהם יש ייצוג נכבד לחברי מועצת הרבנות הראשית בעבר ובהווה, לרבני ערים ויישובים ולדייני בתי הדין הרבניים. [לגבי הדיון על 'גיור קטינים', ריכז הרב ישראל רוזן חומר הלכתי רב, הן מצד האוסרים בהחלט והן מצד המקילים בדיעבד או בתנאים מסויימים באתר 'מכון צמ"ת]

  3. בדורנו על רקע ההשכלה והשינויים הטכנולוגים, כדי לבסס את סמכות מערכת הדין הרבניים, מערכת זו צריכה להיות גדולה מבתי דין קודמים בחכמה ובמנין.

    • חוט אריאדנה

      בס"ד ה' בניסן ע"ו

      לעמית – שלום רב,

      המודרנה, והתפתחות המדע והטכנולוגיה שבעקבותיה אינן תופעה חדשה. הן קיימות בעולמנו כבר יותר ממאתיים שנה. אכן, היו שהסתחררו מהמודרנה וחשבו שתורתנו התיישנה, התחילו 'לתקן' פה ו'לשפץ' שם, עד שלא נשאר כלום מיהדותם וההתבוללות אוכלת בקהילותיהם בכל פה.

      לעומתם קמו גדולי תורה שידעו לקחת מהמודרנה את הטוב והמועיל, תוך שמירה קפדנית על אמונת ישראל ותורתו. כך קמו תנועות 'תורה עם דרך ארץ' והציונות הדתית, שהתוו כל אחת בדרכה, את הדרכים לבניין חברה דתית מודרנית, העוסקת בבניין הארץ וביישובו של עולם מתוך אמונה שלימה ומחוייבות להלכה.

      ומה נשתנה כיום? האם ה'סמארטפון' עושה אותנו חכמים ומשכילים יותר מרש"ר הירש, ר"ע הילדסהיימר, הראי"ה קוק, הרי"ד סולובייצ'יק והרבי מלובביץ', זכר צדיקים לברכה? ואולי אדרבה, הגירוי התמידי והצפת המידע האינסופית עושים אותנו קהי-חושים?

      נלמד מאריאדנה שהצליחה לשרוד ולעבור את ה'לבירינט' הסבוך מבלי לאבד את הדרך, משום שאחזה בחוט שהזכיר לה מאין באה ולאן היא הולכת!

      בברכת חג כשר ושמח, ש.צ. לוינגר

      ו

      • אני לא חולק על חוכמתם של החכמים, שהזכרת. גם בימינו יש חכמים תורניים, שאני לא חולק על חוכמתם. אבל כל החכמים שהזכרת והחכמים התורניים בימינו לא פועלים במערכת בתי דין תורניים גדולה במיניין. לפי הבנתי כונת הראי"ה קוק היתה שמערכת הדין הרבניים תהיה גדולה מבתי דין קודמים בחכמה ובמנין.
        מטרת הרפורמים היתה להפוך את בני ישראל לתושבים בני דת משה לכן הוצאת ציון מסידוריהם וביטול הכשרות שינויים, שאין להם קשר להתפתחות טכנולוגית.

    • בניין שיש לו יסודות

      בס"ד ו' בניסן ע"ו

      לעמית – שלום רב,

      את ירידת הדורות יכולים אנחנו לראות אם נשווה את תכניותיו של הרב קוק למציאות ימינו. הוא דיבר על הקמת 'ישיבה מרכזית עולמית' שבה ילמדו בחורים בני 16-22 שכבר רכשו להם ידע יסודי בשני סדרים שלמים בתלמוד. כיום, הלוואי שאחרי הישיבה הגבוהה יזכו התלמידים בידע יסודי בשני סדרים שלמים…

      מה שיש בכוחנו הוא ללכת בהנחייתו של הרב בהרצאתו בשנת תרפ"א לפני חכמי ירושלים, בה קרא לכינוס היצירה התורנית של הדורות, בהלכה ובאגדה, כינוס שמתוכו נוכל להתמודד בבטחה עם כל השאלות המתחדשות לאור היסודות האיתנים שהניחו לנו חכמי הדורות. וכפי שאכן עושים חכמי דורנו בספריהם ומאמריהם (וכפי שפרטתי חלקם בתגובותיי להלן ל'קלמן'.)

      בברכה, ש.צ. לוינגר

    • בסוף פיסקה 2:
      … וכפי שפירטתי חלקית לעיל בתגובותיי ל'קלמן'…

    • חזון מפעלי הכינוס

      באותה הרצאה בפני חכמי ידושלים התווה הראי"ה קוק את הדרך לכל המפעלים התורניים הגדולים ההולכים ומתגשמים בדורנו: האנציקלופדיה התלמודית, אוצר מפרשי התלמוד, הלכה ברורה, ביאור ביאורי הגר"א לשו"ע.

      עדיין מחכה לגואל הצעתו של הרב לכתוב מבואות למסכתות התלמוד ולפרקיו, שבהם יבוארו בעומק היסודות ההלכתיים והרעיוניים של כל נושא. התחלה בכיוון זה עשה לפני עשרות שנים תלמידו של הרב קוק, הרב ישראל פורת, שכתב מבוא למסכת כתובות, אך לא היה לזה המשך.

  4. לא חלום אלא סיוט, והפרידה ממנו ממש לא עצובה.
    האויב הכי גדול של האחדות הוא הנסיון לכפות אחידות. פסק בג"ץ תורם לאחדות עם ישראל יותר מכל הללו שרוממות האחדות בלשונם וחרב הכפיה בידם.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: