שירים; אסתר שקלים, רעיה עציון, מיכל שוורץ

אסתר‭ ‬שקלים
המלכה‭ ‬שלי‭ ‬

לֹא‭ ‬עוֹד‭ ‬יִמְשְׁחוּנִי
בְּשֶׁמֶן‭ ‬הַמּוֹר‭ ‬אוֹ‭ ‬שָׁאנֶל
וְגֵוִי‭ ‬לֹא‭ ‬אֶתֵּן
לְמִינֵי‭ ‬תַּמְרוּקִים‭, ‬נֵרְדְּ‭ ‬וּנְכֹאת
שִׁשָּׁה‭ ‬חֳדָשִׁים‭, ‬שָׁנָה‭ ‬אוֹ‭ ‬עַד‭ ‬מְלֹאת
מוֹחִילָה‭ ‬בְּיִרְאָה‭ ‬בְּעֵינַיִם‭ ‬כַּלּוֹת
לָדַעַת‭ ‬מַה‭ ‬יֵעָשֶׂה‭ ‬בִּי
הַאִם‭ ‬אֶבָּחֵר‭?‬

לֹא‭ ‬עוֹד‭ ‬אֲפַלֵּל
בִּרְעָדָה‭ ‬וּבְחִיל
לַשַּׁרְבִיט‭ ‬הַמּוּשָׁט
הַגּוֹזֵר‭ ‬לְחַיִּים‭ ‬אוֹ‭ ‬חוֹרֵץ‭ ‬לְעָפָר
לְלֹא‭ ‬חָת

לֹא‭ ‬עוֹד
‭ ‬
אֲנִי
אֶבְחַר‭ ‬בִּי
הַשַּׁרְבִיט‭ ‬לִי
וַאֲנִי‭ ‬הַמַּלְכָּה
שֶׁלִּי

—————-

רעיה‭ ‬עציון
שלוחה‭ ‬מאוד

בַּגִּלְגּוּל‭ ‬הַקּוֹדֵם‭ ‬הָיִיתִי
יוֹנַת‭ ‬דֹאַר
שְׁלוּחָה‭ ‬מְאֹד
כֻּלִּי‭ ‬תְּשׁוּקָה
לְהַגִּיעַ‭ ‬לְבַיִת
כָּל‭ ‬הַזְּמַן
רוֹצָה‭ ‬לַחְזֹר
מְשַׁיֶּפֶת‭ ‬אֶת‭ ‬כְּנָפַי
בְּאָמָּנוּת‭ ‬הַשִּׁיבָה
מִכָּל‭ ‬מָקוֹם‭ ‬וּבְכָל‭ ‬זְמַן
מִתּוֹךְ‭ ‬הַמֶּרְחָבִים
וְאַחֲרֵי‭ ‬כָּל‭ ‬הַמִּלִּים
תְּנוּעָה‭ ‬חוֹתֶרֶת‭ ‬כָּזוֹ‭ ‬מְפַרְפֶּרֶת‭ ‬דְּלוּקָה‭ ‬בְּ
גַּעְגּוּעַ

————-

מיכל‭ ‬שוורץ
אנחנו‭ ‬עומדים‭ ‬על‭ ‬שפת‭ ‬הנהר

אֲנַחְנוּ‭ ‬עוֹמְדִים‭ ‬עַל‭ ‬שְׂפַת‭ ‬הַנָּהָר‭, ‬וּמְבַקְּשִׁים‭ ‬לַחֲצוֹת‭,‬
לִבֵּנוּ‭ ‬לֹא‭ ‬נוֹתֵן‭ ‬לָנוּ‭ ‬לִקְפֹּץ‭ ‬לְתוֹךְ‭ ‬הַמַּיִם‭.‬
‭ ‬
הַנָּבִיא‭ ‬שֶׁלָּנוּ‭ ‬מְגַמְגֵּם‭, ‬וּמַרְבֶּה‭ ‬לְהִסְתַּכֵּל‭ ‬לְאָחוֹר‭. ‬
לִרְאוֹת‭ ‬מַה‭ ‬יֹאמַר‭ ‬לוֹ‭ ‬אָחִיו
הַזָּקֵן‭.‬
בְּדִמְיוֹנֵנוּ‭ ‬אָנוּ‭ ‬רוֹאִים‭ ‬חֹפֶשׁ‭, ‬
וּמִתְגַּלְגְּלִים‭ ‬סִפּוּרִים‭ ‬עַתִּיקִים‭ ‬עַל‭ ‬אֶרֶץ‭ ‬חוּמָה
שֶׁאָנוּ‭ ‬שַׁיָּכִים‭ ‬לָהּ‭.‬
אַךְ‭ ‬לִבֵּנוּ‭ ‬שָׁקַע‭ ‬בְּמֵי‭ ‬הַיְאוֹר‭ ‬הָעַתִּיקִים‭, ‬
וּמְבַקֵּשׁ‭ ‬לְהִדַּבֵּק‭ ‬בְּבָתֵּי‭ ‬הַצַּדִּיקִים
עַל‭ ‬גְּדוֹתָיו‭.‬
אָנוּ‭ ‬שַׁיָּכִים‭ ‬לִמְקוֹמוֹת‭ ‬שֶׁהַיָּרוֹק‭ ‬שׁוֹלֵט‭ ‬בָּהֶם‭, ‬
שֶׁהַשָּׂדוֹת‭ ‬מְכַסִּים‭ ‬אֶת‭ ‬גֹּבַהּ
הַבִּרְכַּיִם‭.‬
‭ ‬
אִם‭ ‬יָכֹלְנוּ‭ ‬לוֹמַר‭ ‬‮–‬‭ ‬
הָיָה‭ ‬פִּינוּ‭ ‬מְדַבֵּר‭ "‬אָהַבְתִּי‭ ‬אֶת‭ ‬אֲדוֹנִי‭"‬
אֶצְבְּעוֹתֵינוּ‭ ‬מְכוּרוֹת‭ ‬לְתָוֵי‭ ‬הַגַּעֲגוּעִים‭, ‬
תְּחוּשָׁה‭ ‬דַּקָּה‭ ‬וְשׂוֹרֶפֶת
בְּנִגּוּן‭ ‬הַקִּינָה‭ ‬שֶׁמְּזַמְּרִים‭ ‬אֲבוֹתֵינוּ‭ ‬בִּזְמַן‭ ‬יְצִיקַת‭ ‬הַמֶּלֶט‭.‬
מַבָּטֵנוּ‭ ‬מַכִּיר‭ ‬אֶת‭ ‬תּוּגַת‭ ‬הָעֵינַיִם‭.‬
‭ ‬
אֵיךְ‭ ‬נֶחֱצֶה‭ ‬אֶת‭ ‬הַגְּבוּל‭ ‬הַדַּק‭ ‬הַהוֹפֵךְ‭ ‬עֶבֶד‭ ‬לְאוֹר‭?‬
אֵיךְ‭ ‬נֶחֱצֶה‭ ‬אֶת‭ ‬הַגְּבוּל‭ ‬שֶׁהוֹפֵךְ‭ ‬אוֹתָנוּ‭ ‬
לִמְסַפְּרֵי‭ ‬מַעֲשִׂיּוֹת‭ ‬עַתִּיקוֹת‭?‬
‭ ‬
יוֹדְעִים‭ ‬לִבְכּוֹת‭ ‬אָנוּ‭.‬
יֵשׁ‭ ‬בָּנוּ‭ ‬פַּחַד‭ ‬לַחֲצוֹת‭ ‬אֶת‭ ‬הַנָּהָר‭,‬
אוּלַי‭ ‬שָׂרוֹ‭ ‬שֶׁל‭ ‬הַנָּהָר‭ ‬גָּדוֹל‭ ‬מִשַּׂר‭ ‬הָאֵשׁ‭ ‬שֶׁהוֹלֶכֶת‭ ‬לְפָנֵינוּ‭.‬

מודעות פרסומת

פורסם ב-20 במרץ 2016,ב-גיליון ויקרא תשע"ו - 971, שירים. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: