ריפוי החללים | יובל אשרוב  

אני אוהב את עם ישראל וכואב את כאבו. כואב את המחלות החברתיות, הניתוק, שנאת החינם, הניכור מכל מי שאיננו אני, וכואב את המחלות הפרטיות. קריאה אישית לצום אחדות של שלושה ימים

אני אוהב את עם ישראל. אני יודע. יש מקומות שבהם ינדו אותי על משפט כזה. יגחיכו אותי, אבל כאן, בין קוראי המוסף, קרוב לוודאי שאמצא אחים לאהבה הזו; יש אחים לנשק ויש אחים לאהבה.

אני אוהב את עם ישראל כי כל העולם מקופל בתוכו. כל התרבויות מתנגשות בו בערבוביה. כי אין מחלוקת שהוא לא חלק ממנה, אין פסיק חכמה שהוא לא דן בו במהלך ההיסטוריה.

אני אוהב את עם ישראל כי הוא לא שוכח. לא שוכח את יציאת מצרים, לא את מרד החשמונאים, לא את "ונהפוכו" שהתרחש בשושן ואפילו את אחד עשר סממני הקטורת. והוא יזכור, אף פעם לא ישכח, את אשר עשה לו עמלק, איך קירר אותו מאמונה, איך פער בו חללים.

אני אוהב את עם ישראל למרות שעד היום עמלק מזנב בו, למרות שעד היום הוא מפיל בו חללים – גשמיים ורוחניים.

הכפתור‭ ‬לשינוי‭ ‬נמצא‭ ‬בידיים‭ ‬של‭ ‬העם‭. ‬
ירושלים‭ ‬2016 צילום‭: ‬קורינה‭ ‬קרן‭, ‬פלאש‭ ‬90

הכפתור‭ ‬לשינוי‭ ‬נמצא‭ ‬בידיים‭ ‬של‭ ‬העם‭. ‬
ירושלים‭ ‬2016
צילום‭: ‬קורינה‭ ‬קרן‭, ‬פלאש‭ ‬90

א

אני פוגש אותו, את עם ישראל, בקליניקה שלי, ובכל יום מחדש אני מבכה את החללים שנפערים בו, החללים שהוא יוצר. בכל יום אני מתפלל עליו, שיתקרב לאביו שבשמים, שיפסיק לחלל ולהתחלל.

לא בכדי המילה הזו מלווה אותי – "חלל". מתוקף עבודתי אני פוגש בו. חלל הוא שורש המילה מחלה, והוא אכן השורש של המחלות הגופניות, הכלכליות, הזוגיות, החברתיות וכו'.

מה מייצר חללים? חטאים, בין אדם לחברו ובין אדם למקום. עבודת מידות, שנאת חינם, כעס וריב, גאווה ואגו. כי לא הנחש ממית, גילה לנו רבי חנינא בן דוסא. החטא ממית. החטא מאפשר אחיזה. החללים עושים מקום לחיידקים.

מהי המחלה? המחלה היא כבר תחילת ההחלמה. היא כבר הפיצוץ שיצר החלל. במחלות אנחנו צריכים לשמוח, הופעתן היא כבר תמרור העצור. נייר לקמוס לכך שצורת החיים שלנו איננה תקינה. וה' הרי הבטיח שאת המחלה ששם במצרים לא ישים עלינו, אז מהיכן מגיעות המחלות? מהחיידקים? מהחללים כמובן.

אבל היכן היא התרופה? אתה ה', רופא כל בשר ומפליא לעשות, הבה לנו עזרה מצר, למד אותנו איך להתקרב.

וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה וַיְדַבֵּר האֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַהמִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם.

ספר ויקרא נפתח בעצת “התקרבות“ נפלאה. ידוע לנו הרי מהרמב“ן שזו לא הבהמה הנשחטת שמכפרת על המעשה, אלא אתה, שחטאת, שהתרחקת, שיצרת חללים בינך לבין השם, אתה עומד עכשיו, הלווים מעוררים אותך בשירת קודש, אתה זה שצריך להתקרב.

כדי שיחשוב אדם בעשותו כל אלה, כי חטא לאלוקיו בגופו ובנפשו, וראוי לו שישפוך דמו ויישרף גופו, לולא חסד הבורא שלקח ממנו תמורה, וכפר הקרבן הזה שיהא דמו תחת דמו נפש תחת נפש, וראשי אברי הקרבן כנגד ראשי אבריו. והיינו שעיקר עניינו של הקרבן אינו רק עצם הקרבת הקרבן, אלא המחשבה והלב, מה ששם אל לבו וחושב בדעתו שכל מעשה הקרבן כפי שנתפרש בפסוקים היה ראוי להיעשות בו, זהו עיקר הקרבן שמוסר עצמו לגמרי לה' יתברך, ואם אין זה לרצונו חסרה כל התכלית של הקרבן.

וזה מה שכתוב בזהר הקדוש שאם הקרבן לא התקבל לרצון היתה נראית דמות כלב עלגבי המזבחוכתוב בספרי הקודש שהלווים בבית המקדש בשירם ובזמרם היו מעוררים את נשמת היהודי בכל מצב שהוא, והביאוהו לידי זה שיהיה מוכן שייעשה בו כל מה שעושים בקרבן, ואז היה מתהפך על גב המזבח מדמות כלב לדמות אריה

וזהו שאמר הכתוב "אדם כי יקריב מכם" ולא אדם מכם כי יקריב, להורות שעיקר הקרבן הוא מכם, היינו מעצמותכם, שתקריבו עצמכם לה' יתברך (האדמו"ר מסלונים, נתיבות שלום, ויקרא).

אני מוכן להקריב קרבן. אני אוהב את עם ישראל וכואב את כאבו. כואב את החללים שנופלים בדקירת סכין. כואב את המחלות החברתיות, הניתוק, שנאת החינם, הניכור מכל מי שאיננו אני. כואב את המחלות הפרטיות שנוצרו מהחללים ושיוצרות בעצמן חללים: הגירושין, כמשל.

ב

אני אוהב את עם ישראל ולא יכול לסבול יותר את כאבו. אם הקב"ה נותן לב מבין אז לבי מבקש ממני לעשות מעשה. להתקרב ולקרב. להתחבר עם אלה שנזעקים אף הם.

אבל מה הקרבן שאני נדרש להקריב? יש לנו צבא חזק, על כך אין עוררין. יש לנו עם נצחי, גם על כך אין עוררין. אבל הם עומדים שם, על הגבולות, ואומרים, בפה מלא, שהם רוצים להשמיד, להרוג ולאבד אותנו.

אם כך, מהו המעשה הנכון? האם מלחמה עם המן היא הפתרון הנכון? מתתיהו הכהן בתקופתו חשב שכן. למרות שלא גזֵרה על הגוף גזרו היוונים אלא על הנשמה היהודית, על תרבות הקודש. גדולי הדור מרדכי ואסתר, בתקופתם, חשבו שלא. לא מלחמה. למרות שהגזרה הייתה על הגופים. אולי הפתרון הוא שלום עם המן? למה לא עשו משלחת שתפתח בשיחות שלום? כי זה כנראה לא הפתרון. הפתרון הוא לטפל בחללים. או במילים של אסתר המלכה: לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן, וצומו עליי ואל תאכלו ואל תשתו שלושת ימים לילה ויום.

לך כנוס את כל היהודים – זה ברור. כאיש אחד בלב אחד. ואהבת לרעך לא רק אם הוא כמוך. תתכנסו ביחד למרות הפערים ביניכם. זה בוודאי מרפא חללים. את הקרבן הזה אני מוכן להקריב.

ולצום. צום? שלושה ימים של צום? אפשר לומר שגם אנשי נינווה פעלו כך, אפשר גם להביא את דברי הרמב"ם שתענית יכולה לבטל גזרות. רבי נחמן כותב שצריך כל אדם להכניע החומר וזה נעשה על ידי התענית (ליקוטי מוהר"ן, עז) וגם שעל כל צרה שלא תבוא גוזרין תענית (שם, מז). אבל שלושה ימים? צום שלושה ימים זה קרבן שקצת קשה להקריב, למרות שמסיבות בריאותיות כבר צמתי הרבה יותר.

צום הוא אולי הפתרון הכי טוב, גם בריאותית וגם רוחנית, לבטל חללים. בריאותית, מכיוון שכשהגוף לא עסוק בעיכול – המערכות משקיעות אנרגיות בהתחדשות, הדם מתנקה ורעלים יוצאים מהגוף.

אלא שסביר להניח שמרדכי ואסתר לא קבעו צום מסיבות בריאותיות אלא רוחניות – מי שצם מרגיש איך בשלב מסוים הגוף מפסיק "להרעיש" ולדרוש את שלו, איך ה"אני", האגו, העצמיות, הולכת ומשתכחת, ולעומת זאת – הנוכחות של הזולת, של ה' ושל האחר מורגשת בצורה עדינה יותר. גן עדן. גן של עדינות.

ג

רגע, ואם גם מתכנסים יחד וגם צמים? יש אנשים שיקראו לזה "טירוף". אני חושב שזו "גאולה".

השבוע ישנה הזדמנות כזו. מעל עשרים אלף איש, ואני הקטן בתוכם, מתכוונים להתכנס לשלושה ימים. מתוך אהבה לעם ישראל. מתוך כאב על החללים. בשר מבשרנו. שלושה ימים של חיבור שלא היה כדוגמתו. אולי מאז שושן הבירה. אולי מאז מעמד הר סיני. הזדמנות פז לעצור את הכול ולהיות יחד. לדבר על הכול. לעשות ריסטארט לקשר בינינו. לפתור בעיות ברמה הפשוטה. לאהוב יהודים אהבה פרימיטיבית. בלי סיסמאות. כמו שחברים נפגשים כדי למלא את החללים שנוצרו בזמן שלא נפגשו.

אנחנו מתכננים גם לצום באותם ימים. אנחנו מאמינים שהפירוד בינינו מביא על עם ישראל את הצרות המתרחשות ולכן רוצים לבטל את הגזרות. כמו אסתר ומרדכי. לא רוצים שלום עם המן. רוצים ללכת ולכנוס את כל היהודים. שיצומו שלושה ימים עד שתתפרץ בהם האהבה הגדולה, החיבור הזה, שלא ניתן לניתוק, בינינו.

האהבה הזו, שגם אם היא מתבטאת עכשיו בצעקות, היא לא תימוט לעולם. כי יהודי לא נוצר כדי להישאר קטן, מגיב, מתחבא מאחורי בטונדות. מוריד את הכיפה והמזוזה, שלא יזהו אותו. יהודי נוצר כדי להוביל את ההיסטוריה. כדי להיות צינור נקי, טהור, קדוש, מזוכך, מוסרי, שממנו יונק כל העולם. יהודי נוצר כדי לעמוד זקוף. כדי להוביל מהפכות. כדי להיות הראשון שפותח את הדלת לגאולה. יהודי נוצר כדי להרים את השמים.

אני מאמין שעד שלא נמלא את התפקיד שלנו, עד שלא נסגור את כל החללים, ימשיכו החיידקים לעשות לנו צרות. ביטחוניות, בריאותיות, חברתיות, כלכליות ומשפחתיות.

אני מאמין שהפתרון נמצא אצלנו, שהכפתור לשינוי נמצא בידיים של העם ולא אצל מישהו אחר. לא הפלשתינים הם שצריכים להשתנות ולא האירופים שצריכים להבין.

התחלנו להגיד איזה דבר גדול, בינינו לבין עצמנו ובאזני העולם כולו, ולא גמרנו אותו עדיין. הננו עומדים באמצע נאומנו, ולהפסיק לא נרצה ולא נוכל. לא נעזוב בשום אופן לא את אורחות חיינו הלאומיים ולא את שאיפותינו המופשטות, העולים מעל כל חוג פרטי, שהם יחד קשורים זה בזה. כשהם מסתלקים נשמת החיים מסתלקת. לא ניבהל גם כן משום מה שאנו מגמגמים כל כך במבטאנו כשאנו מדברים על דבר משא נפשנו. יודעים אנו שאין החסרון בבהירות הרעיון ואמתתו. האמת בקרבנו חזקה היא למדי, אבל עשירה היא כל כך ושוטפת עלינו המון רעיונות, עד שאין אנחנו מסוגלים עדיין להסבירה בשפה ברורה. בשביל כך לא נסוג אחור. כמה שכוח הדיבור שלנו ירשה לנו, נדבר ונסביר. בתוכיותנו אנו מבינים את הגיונינו. בהמשך הזמן יצא גם דיבורנו מהגלות הכבדה שהוא כבוש בה, ונוכל לדבר, לתאר ולהסביר במבטאים ברורים את אשר אנו מבקשים בהוויתנו השלמה (הרב קוק. שמונה קבצים א, קנו).


לפרטים נוספים: http://www.hatzom.com

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון ח' אדר ב תשע"ו, 18.3.2016

מודעות פרסומת

פורסם ב-20 במרץ 2016,ב-גיליון ויקרא תשע"ו - 971. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: