עד דידע | אמנון בזק  

 

הלכות חג הפורים רבות מאוד ויש צורך בהנגשתן ובמתן תשובות לשאלות, מוותיקות ועד חדשות כקריאת נשים במגילה. ספר חדש בסדרה מציע מענה מפורט ובהיר

פוריםהלכה ממקורה פורים

הרב יוסף צבי רימון

מרכז הלכה והוראה וספרי מגיד, תשע"ו, 480 עמ'

בדור האחרון נפוצה סוגה של ספרי הלכה המסודרים על פי נושאים שונים, המביאים בהרחבה את הלכות הנושאים שבהם הם עוסקים. הספרים נבדלים זה מזה באופיים, ברמתם ובסגנונם, והמשותף להם הוא המגמה החיובית להנגיש את ההלכה לציבור הרחב.

בתוך סוגה זו תופסת מקום חשוב ומיוחד הסדרה "הלכה ממקורה" של הרב יוסף צבי רימון, העומד בראש מרכז הלכה והוראה, שידיו רב לו בלימוד הלכה ובהפצתה במסגרות רבות. סדרה זו, כשמה, עוסקת בבירור ההלכות מן המקורות ועד ההלכה למעשה, ובמסגרתה יצא לאור בימים אלו הספר החדש על הלכות פורים.

כמו שאר ספרי הסדרה, גם לספר זה יש מעלות ייחודיות רבות. בראשן, הדרך הבהירה שבה מוצגות הלכות הפורים, באופן מסודר וברור ובשפה מובנת לכל נפש, וזאת גם כאשר עוסקים בסוגיות מורכבות יותר, כמו סוגיית "בן כרך ובן עיר" או פורים המשולש. לבהירות זו מתלווה הדרך המיוחדת להצגת הדברים תוך סיכומים בתרשימים, בליווי תמונות ועיצוב המושך את העין. כשראיתי את הספר עלו לנגד עיניי דבריו של בעל ספר החינוך במצווה האחרונה בתורה, מצוות כתיבת ספר תורה, שאת טעמה הוא מסביר במילים הבאות: "למען יקראו בספרים חדשים כל אחד ואחד מישראל, פן תקוץ נפשם בקראם בספרים הישנים שיניחו להם אבותיהם". על פי דבריו, ישנה מצווה מיוחדת לתת לכל דור תחושה של התחדשות בשעה שעוסקים בתורה, מתוך הבנה שספרים ישנים עלולים לגרום לתחושת דחייה. משום כך, יש בעיצוב הנעים לעין של הספר משום קיום מצוות כתיבת ספר תורה, בכך שהוא מושך את לב קוראיו לעיין בו, לקרוא וללמוד.

הספר מלווה במידע מפורט על דמויות רבות הנזכרות בו, המוסיף לתחושת ההיכרות של הקוראים עם החומר הנלמד. כמו כן, בספר ישנו שילוב חשוב וחדשני בין הלכות החג לבין הצדדים הרעיוניים והמחשבתיים שלו, הבאים לידי ביטוי גם בצד ההלכתי, ובכך הוא תורם להעמקת הקשר אל הלכות החג לא רק מתוך מחויבות, אלא גם מתוך תחושת התחברות להלכה ולמשמעותה.

ניתן‭ ‬לברך‭ ‬גם‭ ‬את‭ ‬ברכת‭ "‬על‭ ‬מקרא‭ ‬מגילה‭". ‬קריאת‭ ‬מגילה‭ ‬בחוות‭ ‬האיילים‭, ‬פורים‭ ‬2015 צילום‭: ‬מרים‭ ‬צחי

ניתן‭ ‬לברך‭ ‬גם‭ ‬את‭ ‬ברכת‭ "‬על‭ ‬מקרא‭ ‬מגילה‭". ‬קריאת‭ ‬מגילה‭ ‬בחוות‭ ‬האיילים‭, ‬פורים‭ ‬2015
צילום‭: ‬מרים‭ ‬צחי

בין שתי ערים

הלכות פורים עצמן הן רבות, והספר עוסק בכולן – החל מדיני חודש אדר, ארבע הפרשיות, מחצית השקל ודיני שנה מעוברת, דרך דיני קריאת המגילה, ועד למצוות יום הפורים עצמו, ובהן גם התייחסות לפרזים ולמוקפים ולפורים המשולש. בנספח לספר מובא סדר תפילת ליל הפורים בנוסחים שונים ואף מגילת אסתר, כך שהקוראים יכולים להשתמש בספר עצמו לאורך תפילות היום בין בזמני התפילה ובין בשאר היום. מפתח מפורט המובא בסוף הספר מסייע לכל המעוניין למצוא את מבוקשו בכל נושא במהירות ובקלות.

כשקיבלתי את הספר לידי ביקשתי תחילה לעיין בשלושה נושאים העולים מדי שנה, שעניין אותי לראות את גישתו של הרב רימון ביחס אליהם. הראשון שבהם הוא סוגיית "בן עיר שהלך לכרך", שבה עולה שאלה שבשנים מסוימות הייתה רלוונטית לי מאוד, ואף חשתי כלפיה רגש אישי כפי שאפרט. מהו דינו של בן עיר, שכבר שהה בעירו וקיים את הלכות החג בי"ד באדר, אם בליל ט"ו הוא נוסע לירושלים ולן בה (ובעיקר נמצא בה בט"ו בעלות השחר)? האם הוא מתחייב בכל דיני החג גם בט"ו? הירושלמי (מגילה פ"ב ה"ג) התייחס לשאלה זו וכתב: "בן עיר שעקר דירתו לילי חמשה עשר – נתחייב בכאן ובכאן". אחרונים רבים הסיקו מכאן שאכן אדם חייב לנהוג במקרה כזה שני ימי פורים. ברם, נהיגה באופן כזה גורמת קושי נפשי לא פשוט: וכי אפשר באמת ובתמים לחגוג פורים יומיים רצוף, ואף לשמור על הכוונה הרצויה בקריאת המגילה במשך ארבע פעמים?

משום כך נהגתי להסתמך על פסקו של אדוני זקני הגאון הרב צבי פסח פראנק, שדייק מן הירושלמי שהכוונה היא רק למי שממש עבר דירה בליל ט"ו, אך "אם הולך בן עיר לכרך בליל ט"ו אחר שכבר יצא ידי חובה בעירו, אי אפשר לחייבו שנית אם דעתו לחזור". דברים אלו נכוחים וישרים, ושמחתי לראות שהרב רימון מביא גם את דעותיהם של מורינו ורבותינו הרב ליכטנשטיין והרב עמיטל זצ"ל, שאף הם סברו כסבי זקני, ועל סמך עמדותיהם כתב הרב רימון בצדק שהרוצה להקל ולא לקרוא שנית את המגילה יש לו על מי לסמוך (גם אם הוסיף שטוב יותר שיקרא שוב את המגילה בט"ו כדעת רבים מן האחרונים). מכל מקום, הרב רימון עוסק בסוגיה מעשית וחשובה זו, כמו בכל הספר, באופן בהיר ומסודר, וממחיש כיצד ניתן לפשט גם סוגיה סבוכה ומורכבת כמו זו.

בנושא אחר, הרב רימון עוסק בתופעת מנייני הנשים לקריאת מגילה שרבו בדור האחרון. הוא מכריע שבמקרה כזה ניתן לברך גם את ברכת "על מקרא מגילה", ולאו דווקא "לשמוע מגילה", כפי שציין הרמ"א, ואף מציין שאפשר לקרוא לכתחילה את המגילה בפני מניין נשים. בנושא עצמו מטפל הרב רימון באופן ענייני ומפורט, באופן שיכול לסייע רבות לכל המעוניין, ובעיקר המעוניינת, ללמוד את הנושא לעומק.

ולבסוף, אציין לשאלה מעשית שבה דווקא מצאתי את המשפט היחיד בספר שלא הזדהיתי איתו. הרב רימון מזהיר מאוד מפני משלוח מנות בין בנים לבנות, כגון ממדריך למדריכה ולהיפך, בגלל חשש לקידושין ומשום ש"קשר של אחווה ורעות בין בן לבת צריך להתקיים רק במסגרת הנישואין". ובכן, במציאות שבה הנוער גדל ברובו הגדול בתנועות נוער מעורבות וחי חיים טבעיים של קשרים חברתיים בין בנים לבנות, דומה שקביעה זו איננה תואמת את המציאות, שבה בלאו הכי מתנות בין בנים לבנות הן תופעה שכיחה (כולל סריגת כיפות, למשל). על כן, אין סיבה להחמיר דווקא לגבי משלוחי מנות, ואדרבה, דומה שעל מנת לקדם קשר חיובי וראוי בין מדריך למדריכה יש דווקא ערך במשלוח מנות זה לזו.

מכל מקום, עצם ההתייחסות לשאלה זו נראית בעיניי כמשתלבת עם מעלותיו הרבות של הספר, בהיותו מתייחס לשאלות מעשיות רבות, וביכולתו לתת מענה לכל שאלה הנוגעת להלכות החג.

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון ח' אדר ב תשע"ו, 18.3.2016

מודעות פרסומת

פורסם ב-20 במרץ 2016,ב-גיליון ויקרא תשע"ו - 971, יהדות. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: