נוכחות במגרש החיים | שמעון קליין  

 

מסע בעקבות הענן והאש בהתגלויות השונות בספר שמות ובמקרא חושף תהליך שבו השכינה התקרבה לעם, אך גם נסוגה כדי לאפשר לו עצמאות

וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן… כִּי עֲנַן ה' עַל הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם וְאֵשׁ תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ לְעֵינֵי כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּכָל מַסְעֵיהֶם (שמות מ, לד–לח).

מילים אלו, החותמות את ספר שמות, משמשות נקודת שיא לתהליך ארוך שקדם להן. במשך פרקים ארוכים תוארה בניית המשכן, והנה הסתיימה המלאכה וכבוד ה' מלא את המשכן. תיאור זה של התגלות בענן ובאש מוכר ללומד מאירועים קודמים, והנה כעת הוא לובש צורה חדשה.

הבה נערוך סוג של "מסע מדלג" בין ההתגלויות השונות שבהן נכחו הענן והאש בספר שמות. באיזו דרך נגלה ה' אל עמו בכל פעם? מהו התהליך המבוטא בכך ומהו ההיגיון המשוקע בו? נקדים ונאמר: בשונה מנבואה הנשמעת או נראית, הענן והאש מקפלים בתוכם ערך נוסף. "אני כאן", אומר ה' לבני עמו ומתייצב במגרש החיים, בְּמָקום, בזמן ובהקשר. זהו מפגש חי בין אדם לאלוהים, שבו בורא עולם יורד ושוכן במרחב כעובדת חיים ממשית, חיה ודינמית.

איור: מנחם הלברשטט

איור: מנחם הלברשטט

מנוכחות מזדמנת לקבועה

צעד ראשון של השוכן בדרכו אל בני ישראל נזכר עם עזיבתם את סוכות, מקום חנייתם הראשונה: "וַיִּסְעוּ מִסֻּכֹּת וַיַּחֲנוּ בְאֵתָם בִּקְצֵה הַמִּדְבָּר. וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ לְהָאִיר לָהֶם לָלֶכֶת יוֹמָם וָלָיְלָה" (שמות יג, כ). השוכן מתייצב, ומכאן ואילך הוא משמש להם מורה דרך במדבר. צעד שני מתקיים עם רדיפת מצרים אחריהם, ובו ה' מתייצב ומעמיד חיץ בין המחנות – "וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה כָּל הַלָּיְלָה" (יד, כ). עם כניסתם לים סוף גדלה המעורבות, והוא גם מתייצב למלחמה, מגן על עמו מפני המצרים.

נמצא שבתחילת הדרך שימשה ההתגלות מענה לצורך – ניווט במסע או הגנה מפני מצרים. בהתרחשות הבאה זוכה העם להתגלות שמהותה היא הקִרְבָה. העם מתלונן, ומשה מגיב: "קִרְבוּ לִפְנֵי ה' כִּי שָׁמַע אֵת תְּלֻנֹּתֵיכֶם. וַיְהִי כְּדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּפְנוּ אֶל הַמִּדְבָּר וְהִנֵּה כְּבוֹד ה' נִרְאָה בֶּעָנָן" (טז, ט–י). משה מזמן התגלות שבה ה' יביע את קרבתו אל העם בשומעו אל תלונותיהם.

קפיצת דרך בטיבה של ההתגלות מתרחשת על הר סיני. בפתחו של המעמד מוצב נושא: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם" (יט, ח–ט). הנושא הוא "המפגש" העומד להתקיים בין ה' לבין משה. אל המפגש נחשף העם, ובכך נוצר אמון בחלקו של משה בתורת האלוהים. למעשה נוכחות ה' על ההר היא רב ממדית, בעצימות שלא תשוער, ובתנועת נפש נוספת מתאר הכתוב את שקיקת העם אליה כמי שמבקש את קרבת אלוהים: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה רֵד הָעֵד בָּעָם פֶּן יֶהֶרְסוּ אֶל ה' לִרְאוֹת וְנָפַל מִמֶּנּוּ רָב" (שם, כא).

קרבה גדולה התקיימה בין משה לבין ה' בעקבות חטא העגל, כזו שלא זכה לה אדם מעולם. למעשה מוצב עמוד הענן בפתח האוהל – לעיני כל העם, ובאוהל מתקיים מפגש אינטימי בין ה' לבין משה: "וְדִבֶּר ה' אֶל משֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ" (לג, יא).

בפרשתנו נבנה המשכן ושוב מתייצבים הענן והאש גם יחד. בניגוד לנוכחות ה' המזדמנת עד כה, מעתה יוצבו השניים באורח קבע במשכן. התייצבות זו סוגרת מעגל שהחל ב"גישוש", המשיך בצעדי ההתקרבות הרבים, וכעת הוא הושלם בנוכחות קבועה של ה' במשכן.

מקום לאדם

שוב ושוב נזכרים עמוד האש ועמוד הענן בספר במדבר. תחילה בהקשר של סידור המחנה, ומאוחר יותר בהקשר של חרון אף ה' במשברים הרבים הפוקדים את העם. והנה, בשלהי התקופה, בשנת הארבעים, הם נעלמים, גם במקומות שבהם הם מתבקשים – כמו בתגובה לחטא מי מריבה, בזנות עם בנות מואב או במעשה זמרי עם כָּזבי בת צור. גם בספר דברים נפקד מקומם, ומכאן ואילך הם כמו מתעוררים לתחייה בצמתים היסטוריים בודדים: במעמד הפרדה ממשה ערב מותו (דברים לא); עם בניינו של מקדש שלמה (מלכים א ח, י–יג); ושוב הם ייעורו במעמד החורבן (יחזקאל י, ב–ד). מה מקופל בהיעלמות זו?

שתי תנועות בעולם הרוח מתקיימות זו לצד זו: הראשונה מעמידה קרבה ונוכחות לקודש בחייו של האדם. כפי שראינו, תנועה זו נבנתה במהלך ספר שמות, ושיאה הוא בבניין המשכן. והנה העם מתבגר, ובמקביל מבשילה תנועה נוספת בנפשו – של קיום אוטונומי ושל עצמיות. בניגוד לתנועה הראשונה שעשויה לראות במילים כמו "על פי ה' יסעו ועל פי ה' יחנו" יתרון ומעלה, התנועה הנוספת תראה בהם את הריחוק מן התכנון, מלקיחת האחריות ומערכים נוספים המוּנעים מעולמו הפנימי של האדם. חסרונות אלו מאיימים גם על הראשונה, שהרי כדי לקיים "מפגש" יש צורך באדם חשוב המתייצב לצידו של אלוהים.

פג תוקפם של עמוד האש ועמוד הענן, ותחת זאת הולכת ותופסת את מקומה תנועה רוחנית שבה ה' מפנה מקום לאדם. לתנועה זו ביטויים ספורים בספר שמות, ובספר דברים היא הופכת להיות מרכזית, כמו בריח תיכון המעמיד את החומש כולו. העם נכנס אל ארצו, ה' מפנה לו מקום והוא יוצר, בונה מערכות חיים ונוטל עליהן אחריות.

ומתחת לפני השטח, בתוככי קודש הקדשים מצויה האש, מצוי גם הענן. בחורבנו של הבית הם יצאו מחביונם, ובבניינו הם ישוקעו, רוחשים ומהווים עולם ומלואו. #

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון א' אדר ב תשע"ו, 11.3.2016

מודעות פרסומת

פורסמה ב-14 במרץ 2016, ב-גיליון פקודי תשע"ו - 970 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: