מודרן–חסידיש | יואב שורק  

 

העילוי התלמודי שהחל את דרכו במעוז סאטמר מלמד כיום ב"חובבי תורה", הקצה הליברלי של האורתודוקסיה המודרנית האמריקנית, ונהנה לחוות בארץ דווקא את היהדות התל–אביבית והחילונית. את הדרת הנשים מהתורה הוא לא יכול היה לשאת, וגם לא את העדר העיסוק באמונה בחסידות שכבר מזמן הפכה לליטאית

בשביל להגיע אל בית המדרש להכשרת רבנים "חובבי תורה", המוכר יותר בשל המכון לנשים התאום ("ישיבת מהרת", המקום האורתודוקסי היחיד המסמיך נשים לתפקידים תואמי–רבנות), צריך לצעוד ארוכות ברחובות ריברדייל שבברונקס. הלבנים האדומות וריבוי הגזעים והצבעים מנכיחים היטב את החוויה הניו–יורקית על קסמה וזרותה, והכניסה אל בית המדרש, הדומה כל כך לישיבת הסדר ישראלית, משחררת חיוך ותחושת בית. כשמגיע בסערה, מהתחייבויות קודמות, הרב יששכר כ"ץ, ופונה מיד בעברית ובחיבוק, הבית כבר ממש כאן.

כ"ץ, תלמיד חכם מובהק שגם מחזיק דירה בתל אביב, שמח לנהל את הריאיון בעברית. ובכל זאת, ברגעים מסוימים האנגלית שבה ועולה. אחרי הכול הוא גדל כאן, בניו יורק, וזוהי שפתו – כמו גם נקודת המבט, שעוד נפגוש בהמשך השיחה המרתקת בינינו.

הסיפור של ר' יששכר בן ה–48 יוצא דופן בכל מובן. הוא נולד למשפחה שהייתה חלק מהמעגל הקרוב לר' יואל טייטלבוים, הלא הוא הרבי מסאטמר בעל ה"ויואל משה". הוא התחנך במוסדות של החסידות, שנודעה בעיקר בהתנגדותה החריפה מאוד לציונות, אך גם מתאפיינת בקנאות כללית בנוסח הונגרי, בחשדנות רבה כלפי המודרנה ובראיית התורה כדבר ששמירתה מחייבת עמידה כנגד העולם. ר' יואל נחשב עד היום בעיני רבים להתגלמותה של הקיצוניות והקנאות הדתית, דימוי שנשא בגאווה משך כל חייו ואף הפך אותו לסמל. ר' יששכר עצמו, אגב, הוא מצאצאיו של ר' יחזקאל פאנעט מדעש, המוכר גם כ"מראה יחזקאל", שכמו הרבי מסאטמר היה מייסדה של שושלת חסידית הונגרית.

שנות ילדותו עברו עליו בצלילה מלאת סיפוק אל תוך עולם לימוד התורה. "קיבלתי חינוך נפלא", הוא אומר, "אין לי מילה של ביקורת על החינוך שקיבלתי. אם אתה ילד טוב שאוהב ללמוד – זה חינוך נפלא. כבוגר סאטמר כל התורה פתוחה בפניי. אני יכול לקחת את תשובות החת"ם סופר, את תשובות הרשב"א, מה שאני רוצה. ויותר מזה: זה מלווה אותי כל חיי. דרך חשיבה, ידע, הכול".

צילום: אמיר לוי

אם‭ ‬אתה‭ ‬חושב‭ ‬באמת‭ ‬על‭ ‬מה‭ ‬שיש‭ ‬לאורתודוקסיה‭ ‬המודרנית‭ ‬להציע‭ ‬הרי‭ ‬זה‭ ‬נפלא‭: ‬זה‭ ‬עולם‭ ‬של‭ ‬אמת‭. ‬המודרנה‭ ‬היא‭ ‬אמת‭, ‬התורה‭ ‬היא‭ ‬אמת‭, ‬והשתיים‭ ‬הללו‭ ‬נמצאות‭ ‬במתח‭ ‬מתמיד‭ ‬ומפרה הרב‭ ‬יששכר‭ ‬כ‭"‬ץ‭ ‬
בישיבת‭ "‬חובבי‭ ‬תורה‭", ‬
ניו‭ ‬יורק‭, ‬השבוע צילום: אמיר לוי

החסידות כציונות

ההיתקלות הראשונה שלו עם המשטר הנהוג בסאטמר היה כאשר היה בן 18, ו"נתפס" מעיין בספר ה"תניא" החב"די, וזאת בתקופה שבה היה מתח גדול בין חב"ד ובין סאטמר. לא זו בלבד, אלא שהיה זה עותק שעליו הערות של הרבי האחרון, ר' מנחם מנדל, שנחשב בסאטמר כ"ציוני". אבל הבעיה לא הייתה רק היריבות הפוליטית: למרות שהיא מכונה חסידות, כץ מעיד שסאטמר היא למעשה מבצר של "התנגדות" מבחינת היחס ללימוד של נושאי אמונה. "אנשים טועים בין חסידים לחסידות. האתוס של סאטמר הוא ליטאי לגמרי. במידה רבה זו תוצאה של שינוי שעבר ר' יואליש כשהציונות עלתה. כל האדמו"רים נהו אחרי הציונות, והוא כל כך התאכזב מזה עד שהוא נמשך יותר לליטאים".

מה פירוש נהו אחרי הציונות? לכאורה נהו רק צדיקי רוז'ין, אם לדבר על הסביבה של סאטמר.

"הרוז'ינערס היו ציונים במפורש, אבל גם הרבי מרדזין וגם הרבי מבעלז והרבי מויז'ניץ תמכו בבחירות. כולם אכזבו אותו. מה שקרה כאן בארה"ב הוא שפתאום מי שהיו החברים שלו נהיו דווקא המתנגדים, כשבראשם הרב אהרן קוטלר. זה מאוד השפיע על האתוס של סאטמר.

“בעיניי, כיום, הדבר הכי חשוב ליהודי המודרני הוא לפתח לשון תיאולוגית. להעמיק בבירור האמונה, התיאולוגיה. לכן אני לא אוהב להגדיר את עצמי 'אורתודוקסי מודרני'. אורתודוקסיה זו נקודת מוצא, זה לא התוכן. התוכן בעיניי הוא חסידות. אני חושב שבקבלה ובחסידות יש תשתית לעומק שחסר היום בעולם היהודי, גם אם כמובן צריך לתת לזה פנים חדשות לפעמים. במילים אחרות, אני 'חסידי מודרני'.

פרשת ה"תניא" לא הוציאה את כ"ץ מהמסלול: כדי להימנע מהתנגשות עם מוסדות סאטמר בויליאמסבורג מכורתו הוא נשלח להמשיך את לימודיו התורניים בישיבת בריסק בירושלים, ה"שפיץ" הלמדני שהתאים לכישוריו. כאן בילה שנתיים, ובמהלכן נחשף גם לחברה הישראלית – חשיפה שהותירה בו חותם.  כשחזר לאמריקה נישא בשידוך וקבע את מושבו בשכונה הדתית בורו–פארק, שם למד בכולל והחל ללמד שיעור דף יומי, שהפך במהירות להצלחה גדולה. "היו מגיעים כמעט מאה איש בכל יום לשיעור הזה, חסידים וליטאים".

אבל ההצלחה במסלול החסידי–למדני לא שחררה את כ"ץ מהרוח הביקורתית שהמשיכה להטריד אותו. לצד אכזבתו מהנישואין המוסדרים, שלא היו מוצלחים, הוטרד כ"ץ בעיקר מכך שהתורה שהוא אוהב כל כך אינה פתוחה לנשים. "יום אחד אני חושב לעצמי: וואו, איזה חינוך נהדר קיבלתי. אבל יש לי אמא חכמה, יש לי שלוש אחיות, יש לי דודות חכמות – ואין להן כלום. עמי ארצות גמורים. בסאטמר הבנות אפילו לא לומדות חומש מהספר, חס ושלום, רק מצילום".

אבל אתה גבר ולאחיות שלך לא מפריע, לאמא שלך לא מפריע. למה לך זה מפריע?

“בהתחלה חשבתי שאם הן היו חושבות על זה – זה היה מפריע להן. והייתי שואל אותן: נו, אתן לא מקנאות? והן אמרו: לא. והן שמחות בחלקן. אבל זה מכעיס אותי עוד יותר… אני לא משוכנע שהן אומרות את זה מלכתחילה או בדיעבד, כיוון שזה כך. הן הרי לא קיבלו חינוך אחר, אז אולי הן משוכנעות מראש שזה בסדר.

“ועוד משהו: אין משהו יותר רוחני בחיי מלעלות לתורה, לגעת בתורה של הקב"ה, זה נותן לי 'היי' שלא יאומן. וזה בסדר אם אחותי לא מעוניינת בחוויה הזו, אבל אני רוצה שהיא תוכל להחליט".

והעובדה שעשרות דורות כך היהלהגיד שזה עוול זה מוזר.

“אני לא אומר שזה עוול, רק שזה חבל. למה לא? ניתן להן את זה, ואם הן מחליטות שזה לא מעניין אותן – בסדר גמור. אני לא חושב שכולם צריכים לעבור ל'שירה חדשה' ולקבל סמיכה במהר"ת. אבל האופציה הזו צריכה להיות קיימת. היהדות היא הרי מסורת אליטיסטית, היא שמה במקום הכי גבוה את ההצטיינות התורנית, להיות תלמיד חכם. אז זה בסדר גמור שלא כולם ולא כולן רוצים את זה – הנה, בת אחת שלי הולכת לצבא, בעוד אחותה הולכת לישיבת מהר"ת, ושתי הבחירות הללו הן בסדר גמור בעיניי, אני גאה בשתיהן. אחת מתקשרת עם ישראל דרך המדים והצבא, זו קדושה שווה בשבילי כמו ההתקשרות דרך הגמרא".

  אז הנושא של הנשים הוא שגרם לך לעזוב את העולם החרדי?

“זה והעניין של הפתיחות לעיסוק בתיאולוגיה. מאוד אהבתי את הלמדנות של בריסק, את החפצא והגברא. ושאלתי את עצמי איפה זה מגיע לתחום האמונה. תאר לך שר' חיים היה קם יום אחד ואומר 'אמונה זה שני דינים', או שאמונה זה לא סיבה, זה סימן, וכל הנושא התיאולוגי היה מתפתח. אבל הם התעלמו מכל הנושאים הללו, וזה היה חסר לי. עוד כשהייתי בבריסק הבנתי שעם כל היופי שיש ב'שני דינים' ברמב"ם, זה לא ישנה את חיי ולא ישפיע על בני הקהילה, ואילו העמקה רוחנית כן יכולה לעשות זאת. החלום שלי הוא לשכנע את כולם שהם יכולים להאמין באלוהים שהם לא מאמינים בו. זה מחייב כמובן תפיסה מורכבת והתמודדות עם הרבה מושגים, מה זה אמונה ועוד. אני עוד מקווה להגיע לשם".

וכך, כשהיה בשנות העשרים המאוחרות שלו, נשוי עם שלושה ילדים, קיבל כ"ץ משרת הוראה בבית הספר האורתודוקסי מודרני לבנות "מעיינות", ובמשך כשבע שנים חי מעין חיים כפולים: תלמידיו בשיעור הדף היומי ידעו שהוא מלמד במקום אורתודוקסי–מודרני ("זה בסדר, כי רואים בזה 'קירוב'"), אבל לא העלו על הדעת שהוא מלמד בנות. "הם הניחו כמובן מאליו שאני מלמד שם בנים, ואני לא תיקנתי אותם. אבל כל הזמן הרגשתי איזו סתירה פנימית בתוכי, משהו לא אתי – כי בעיניי זה היה בסדר גמור אבל ידעתי שאם הם היו יודעים הם לא היו מסכימים ללמוד ממני. הייתי מדמיין כיצד יום אחד, אחרי מאה ועשרים, כשאחד הלומדים הללו עולה לשמים ומציגים לו את רשימת המצוות שלו, הוא שואל – רגע, הרי גם הלכתי כל יום ל'דף יומי'! ואז ישיבו לו: זה לא נחשב, כי המגיד–שיעור שלך היה מלמד בנות. הייתי מדמיין את האימה שתאחז בהם אז.

“היה לי קשר מאוד חזק איתם. הזמינו אותי לחתונות של הילדים, לרקוד עם החתן, כאילו אני הרב'ה שלהם. זו הייתה גם תקופת מעבר שבה כמה מהאדמו"רים נפטרו – הרבי מסאטמר, הרבי מבובוב – ועבורם הייתי במידה מסוימת תחליף, למרות שאני בן של בעל–בית, ואולי דווקא בגלל זה – בלי השיגעון של משפחות האדמו"רים".

יום‭ ‬אחד‭ ‬אני‭ ‬חושב‭ ‬לעצמי‭: ‬וואו‭, ‬איזה‭ ‬חינוך‭ ‬נהדר‭ ‬קיבלתי‭. ‬אבל‭ ‬יש‭ ‬לי‭ ‬אמא‭ ‬חכמה‭, ‬יש‭ ‬לי‭ ‬שלוש‭ ‬אחיות‭, ‬יש‭ ‬לי‭ ‬דודות‭ ‬חכמות‭ ‬‮–‬‭ ‬ואין‭ ‬להן‭ ‬כלום‭. ‬עמי‭ ‬ארצות‭ ‬גמורים שמחות‭ ‬בחלקן‭, ‬אבל‭ ‬לא‭ ‬קיבלו‭ ‬חינוך‭ ‬אחר‭. ‬חתונת‭ ‬נכדתו‭ ‬של‭ ‬האדמו‭"‬ר‭ ‬מסאטמר‭, ‬2013 צילום‭: ‬אי‭.‬פי‭.‬אי

יום‭ ‬אחד‭ ‬אני‭ ‬חושב‭ ‬לעצמי‭: ‬וואו‭, ‬איזה‭ ‬חינוך‭ ‬נהדר‭ ‬קיבלתי‭. ‬אבל‭ ‬יש‭ ‬לי‭ ‬אמא‭ ‬חכמה‭, ‬יש‭ ‬לי‭ ‬שלוש‭ ‬אחיות‭, ‬יש‭ ‬לי‭ ‬דודות‭ ‬חכמות‭ ‬‮–‬‭ ‬ואין‭ ‬להן‭ ‬כלום‭. ‬עמי‭ ‬ארצות‭ ‬גמורים
שמחות‭ ‬בחלקן‭, ‬אבל‭ ‬לא‭ ‬קיבלו‭ ‬חינוך‭ ‬אחר‭. ‬חתונת‭ ‬נכדתו‭ ‬של‭ ‬האדמו‭"‬ר‭ ‬מסאטמר‭, ‬2013
צילום‭: ‬אי‭.‬פי‭.‬אי

שבירת הצלמים של בית אבא

בשנים שבהן לימד ב"מעיינות" הגיעו לקצם הנישואין, שלדבריו לא היו מתאימים מן הרגע הראשון. להפתעתו הגירושים לא הביאו להפסקת העסקתו כמגיד שיעור פופולרי – וממילא גם לא שחררו אותו מהייסורים שב"חיים הכפולים". בסופו של דבר כ"ץ עצמו נקט את הצעד שחשש ממנו והודיע על סיום השיעור, כשהוא פותח את השער לזהויות חדשות.

בשלב מסוים פנו אל הרב כ"ץ וביקשו ממנו ללמד בישיבת "חובבי תורה", שם חיפשו דמות רבנית פחות אופיינית לאורתודוקסיה המודרנית. "כשהייתי ב'מעיינות' זה היה מאוד מרכזי עבורי, ללמד תורה לבנות, וב'חובבי תורה' ידעו עד כמה זה קרוב ללבי".

מה שאני רואה בחברה החרדית בישראל הוא שבונים תפיסת עולם שלא יכולה לעמוד בביקורת הכי קטנה. קצת היסטוריה, קצת מבוא לתורה שבעל פה, והכול נופללך זה לא הפריע?

“נכון. זה קרה גם לי, אבל רק כשנפתחתי לשאול שאלות. זה היה תהליך. הייתה תקופה שגם אני חשבתי שהכול נגמר, שאני לא מאמין בשום דבר. אבל כל אחד עובר את שבירת הכלים, שבירת הצלמים של בית אבא, אבל אחר כך מחליפים את זה במשהו יותר חזק, יותר יציב".

זה מעניין, כי אתה נמצא היום במקום שמאוד מזוהה עם האורתודוקסיה המודרנית, ואומר "זה יותר יציב" מאשר המקום החרדי שבו גדלתי. והרי בעיני רוב האנשים זה הפוך. זה שביר, זהות מורכבת, שתמיד בורחים ממנהיש מעט אנשים שמגיעים למקום הזה בלי שצמחו בתוכו. אתה באמת מרגיש שזו תפיסת עולם אותנטית, חזקה, עם עתיד?

“כן. בהחלט. לאורתודוקסיה המודרנית יש בעיה של שיווק. מציגים אותה כפשרה, כאילו האמת היא האורתודוקסיה אבל מה לעשות יש גם מודרנה – וגם אותה מבינים כמשהו שטחי: ספורט, הצגות, משחקים. זה לא מה שאני מתכוון כשאני אומר מודרנה, כשאני גאה להיות מודרני. בעיניי המודרנה היא עולם של רעיונות. אין לי בעיה להגיד שחז"ל לא ידעו מה ששייקספיר ידע, כמו שהוא לא ידע מה שהם ידעו.

“אנשים לא מבינים מספיק מה זאת אורתודוקסיה מודרנית, וחוץ מזה יש תפיסה לא נכונה של החרדיות: רואים אותה מבחוץ, כמשהו נוצץ ויפה, ואני מכיר אותה מבפנים. ויש יופי שם, כמובן, אבל יש גם המון בעיות. בעולם החרדי כל הזמן משווקים לעצמם כמה הכול מושלם – והם עושים זאת דווקא בגלל שהם צריכים לכסות על העוני והקיבעון. אבל אם אתה חושב באמת על מה שיש לאורתודוקסיה המודרנית להציע הרי זה נפלא: זה עולם של אמת. המודרנה היא אמת, התורה היא אמת, והשתיים הללו נמצאות במתח מתמיד ומפרה. וזאת דת. דת זה מתח".

ערכי הליברליזם

כ"ץ מנחש אולי שכאשר הוא מציג את היהדות כ"דת" העומדת בהתרסה כנגד המוסר האנושי הוא עשוי להפוך את מה שהחל כריאיון לסוג של ויכוח תיאולוגי; אבל אין ספק שהוא מאוד מרוצה מהרעיון. דיון עסיסי מושך אותו הרבה יותר מעוד ריאיון.

“אני אומר לתלמידים שאני יודע בדיוק מה יקרה כשאני אגיע לעולם הבא", הוא מסביר בציוריות. "הקב"ה ייקח את הרשימה שלי, יסתכל בה ויסתכל עליי ויגיד לי: סליחה יששכר, מצטער, אני צריך לשלוח אותך לגיהנום. ואז כשאצא הוא יקרא לי שוב וייתן לי נשיקה ויגיד: 'אבל אני יודע שניסית ממש חזק', ואני אשיב לו: 'זה מה שרציתי לשמוע'. כי מה אנחנו יודעים? אנחנו יודעים את האמת? המודרנה תקפה, יש לה טענות חזקות, והמשימה של היהדות היא להיות מעורבת במודרנה, להקשיב לה. היא עלולה לטעות בדברים מסוימים".

מה אתה מתכוון כשאתה אומר שהמודרנה תקפה, שיש לה טענות חזקות?

“הטענות של המודרנה – התביעה לשוויון, לרגישות, להכלה, לפתיחות, לקדמה – אלו הן טענות שיש בהן אמת מוכחת מעצמה, אינהרנטית. אלו כמובן טענות שמציבות אתגר גדול ליהודי שומר המצוות. להתחמק ולהתעלם כאילו הטענות הללו לא שם זו מדיניות של בת יענה".

אבל תחת הכותרת "ערכי המודרנה" מה שמנית בעצם אלו ההיגדים הליברליים.

“נכון. זה אותו דבר".

אתה מודע לכך שזה רק סוג אחד של מודרניות. ולטעון שאלו אמיתות "מוכחות מאליהן" – נו, זה דבר שאפשר בהחלט להתווכח עליו.

"בעיניי אלו רעיונות מובנים מאליהם. הנה, כעת הנושא החם הנמצא לפני החברה שלנו הוא היחס ללהט"ב. ואני מוטרד עמוקות מהיחס של ההלכה לאנשים הללו. ואני שמח שאני מוטרד. אני אוהב את זה. אני חושב שזו עבודת ה'. עבודת ה' היא כשרצון ה' אינו הדבר המובן מאליו, אחרת זו לא עבודת ה'. כשיש כאן קבלת מרות. וכמובן אז עולה השאלה של מתיחת הגבול: היכן אני אומר שההלכה היא לא מוסרית וצריך למצוא את הדרך לתקן אותה, והיכן אני צריך לקבל את העמדה הא–מוסרית של ההלכה – זה לא מוסר, זה תורה!"

התורה אינה מוסר? היא לא מבקשת ללמד אותנו ערכים?

“יהודי אחד ניגש לרב מבריסק ואומר לו ביחס למה שהוא עושה – 'זה לא מוסרי!'. והרב מבריסק עונה לו: 'לא אכפת לי, אני לא אדם מוסרי, אני יהודי'. מביא לו אותו יהודי את הגמרא 'אלמלא ניתנה תורה היינו לומדים צניעות מחתול וכו", והרב עונה – 'אלמלא ניתנה תורה! אבל מכיוון שניתנה – אני יהודי של תורה'. אז אני לא רוצה להגזים עם זה, אני כן חושב שהתורה צריכה להיות מוסרית, אבל בסופו של דבר אם הדת אינה עול היא אינה דת."

מה שמביא לשאלה אם היהדות היא דת או לאהתפיסה שלך היא מה שאני הייתי מכנה "דתית" בצורה קיצונית: את הערכים אני לא מקבל מהתורה אלא מהעולם החיצוני, ומה שהתורה נותנת לי זה איזה עול סתום, על טבעי, שאני צריך להתמודד איתו כמו נוכח עקדה. בעיניי זו תפיסה מאוד בעייתית של היהדות: הרי העקדה היא היוצא מן הכלל המלמד על הכלל "לעשות צדקה ומשפט", "חוקים ומשפטים צדיקים".

"המוסר בא גם מן התורה. אני לא אומר שהתורה לא מלמדת אותנו מוסר בכלל, אבל מגיע זמן שבו הרגישות המוסרית שלנו מתפתחת אל מעבר למה שהתורה יכולה. כי היא ניתנה בסיני ומאז אלוהים חדל מלדבר איתנו".

רגע, אבל יש תורה שבעל פה!

"אבל לתורה שבעל פה יש מגבלות. האם חז"ל יכולים לשנות את הפסילה של עדות נשים? הייתי מאושר אם זה היה אפשר, אבל זה בלתי אפשרי".

אתה לא מאמין בתורה שבעל פה?

"ברור שאני מאמין! אבל התורה שבעל פה אינה יכולה לצאת נגד רצון ה'".

אבל מהו רצון ה'? מי קובע שרצונו הוא שעדות נשים לא תתקבל? הרי זו קביעה של חז"ל עצמם.

"אז דוגמה אחרת: מין הומוסקסואלי. אי אפשר להתיר את זה, זה פסוק מפורש. ואני לא רואה שום בעיה מוסרית בזה, אבל זה אסור".

אתה לא רואה בזה בעיה מוסרית, אבל התורה כן רואה. אתה חושב שזו "חוקה", משהו סתום, אבל לא כך זה כתוב בתורה, זה מופיע כחלק מהעריות.

"הרמב"ם בשמונה פרקים אומר במפורש שכל העריות הן מצוות שמעיות. ובכלל זה יחסים הומוסקסואליים. אני חושב שמין בתוך המשפחה הוא הרסני ומנוון, ואילו במין הומוסקסואלי אין שום נזק לחברה. זה פשוט חוק, ואני לעולם לא אתיר את זה. כיהודי אורתודוקסי אני יכול לפרש את התורה רק דרך המסורת. לו לא הייתי אורתודוקסי הייתי מפרש את הפסוק אולי כמדבר על אונס, אבל אני אורתודוקסי, וכאורתודוקס יש לי גישה הלכתית שלא מרשה לגשת לפסוק ולשנות את המשמעות מכפי שחז"ל הבינו. ולכן אני כאן עומד מול החוק כמו קירקגור מול העקדה.

 "לכן בענייני נשים, שם אני לא רואה כל אילוץ הלכתי למנוע מניינים משותפים ועלייה לתורה וכו', אני שמח לשנות את הנוהג בגלל שיש אפשרות בתוך ההלכה לעשות זאת, בניגוד למשל לקביעה של חז"ל לגבי עדות נשים. זה לא נוח לי שאמא שלי החכמה לא יכולה להעיד במשפט והשכן המטומטם כן, אבל זה הקו האדום שלי. התורה היא מערכת אהובה והגיונית רוב הזמן, ואני מקבל אותה גם במקום שהיא לא מתקבלת על דעתי".

רמזור תל אביבי

השיחה מקבלת תפנית מעניינת כאשר אנו מתחילים לדבר על ציונות, ציונות דתית וישראל. כ"ץ מעיד על עצמו שהוא מאוהב בישראל, ובתל אביב שבה הוא מחזיק דירה ומבלה חודשיים בכל שנה יותר מאשר בירושלים. "הציונות שלי הגיעה בגיל מאוד מאוחר, רק בגיל 25 או 30. בגיל שבו פיתחתי את האישיות הדתית שלי הציונות לא הייתה חלק מזה, אז כשאימצתי את הציונות היא הייתה במידה רבה תרבותית ולא דתית. אני אוהב את החילוניות הישראלית, את האינטראקציה בין הדתיות שלי לחילוניות הישראלית. בדרך בין הדירה שלנו לבין 'יקר' שם אני מתפלל בשבת אני עובר במעבר חציה, וזאת למרות שמישהו אולי עוצר בגללך – ולמרות שיש לי גם דרך אחרת. אני מעדיף למצוא את הפתרון ההלכתי ובכל זאת לעבור במעבר, בדיוק בשביל הרגע הזה שבו העיניים שלי ושל הנהג נפגשות, והגרסה הישראלית–חילונית של היהדות שלו ושל השבת שלו נפגשת עם הדתיות שלי".

והחילוניות הישראלית היא גרסה לגיטימית של היהדות?

"בוודאי! אני אומר לאנשים כל הזמן: אם אני אוהב תנ"ך, ומישהו בא ואומר לי שיש איזה פירוש חדש שאף אחד מעולם לא שמע – אני הרי ארוץ ואשתוקק לשמוע אותו. חילוניות ישראלית היא פירוש של היהדות. זה לא פירוש שאני מסכים איתו, אבל זה פירוש וזה מרתק! כשמישהו פותח את החלון של האוטו ואומר 'שבת שלום', זו פרשנות מאוד מצחיקה – זו לא השבת שלי, שהרי אסור לנסוע ברכב בשבת, אבל בשבילו זו כן השבת. זה מרתק!".

אבל הרי גם כאן באמריקה יש המון יהודים שנוסעים ברכב לבית כנסת בשבת. מה החידוש הגדול?

"לא, זה משהו אחר. החילוניות הישראלית היא אמירה יהודית, היא סוג של יהדות. יש בה משהו רוחני. אני אומר לאשתי שאם לא נהיה את החודשיים הללו כל שנה בתל אביב, תל אביב דווקא, לא אחזיק מעמד, רוחנית. יש בנמל תל אביב את קבלות השבת הללו, החילוניות כל כך, של 'בית תפילה ישראלי'. הם חברים שלי. יש משהו רב עוצמה בידיעה שאמנם זו לא היהדות שלי, אבל יש כאן קומץ של אנשים עצמאיים, עם מדינה שלהם, שאומרים לעצמם: בוא ננסה לעצב את השבת מחדש".

זו נקודת מבט מעניינת של מישהו מבחוץ. כי רוב הישראלים יגידו לך שלחילוניות הישראלית אין אמירה יהודית. היא ויתרה על הרעיון של בניית היהדות והותירה את העניין הזה לדתיים "אתם אחראים ליהדות".

"אתה צודק, וזו אחת הסיבות שאהבתי את הספר שלך כל כך. אבל התחושה שלי מהספר הייתה שאתה מבקש להחזיר את כולם לסוג של שמירת מצוות דתית, וזו תהיה החמצה".

הבן נהיה שייגץ

אני פוגש את כ"ץ בדיוק אחרי שסיים לכתוב מאמר הלכתי שנועד להשיב למאמרים שפורסמו ב"טרדישן" – כתב העת של האורתודוקסיה האמריקנית – ותקפו את הרעיון של מניינים שוויוניים. כ"ץ, שמשמש גם רב בית כנסת מודרני בברוקלין (פרוספקט הייטס) שבו נשים משתתפות באופן פעיל בתפילה (בגבולות המקובלים באורתודוקסיה), טרח להראות כי הטענה כי יש בעיה הלכתית מובהקת במניינים שוויוניים אינה מבוססת. מאמרים כאלה מרגיזים – או כלשונו "מאתגרים" – את אמא שלו, אישה חריפת דעת שתוהה איך הבן–יקיר שלה "נהיה כזה שייגץ". כ"ץ שומר על יחסים טובים וקבועים עם משפחתו שעברה בינתיים מויליאמסבורג לבורו–פארק, המעט יותר מגוונת, וכפי שסיפר בעיתון "פורווארד" כאשר הוא מתארח שם הוא מתהדר בלבוש הסאטמרי המלא ואף נותן שיעור באחד מבתי הכנסת.

מעבר לדיונים ההלכתיים שבהם הוא טורח "להכשיר" את המניינים השוויוניים, הוא חולם על עוד כמה מהלכים למדניים שנועדו להקל את המתח שבין האורתודוקסיה לערכים המודרניים.

“התרומה הגדולה של הרמ"א להגות ההלכה היא ההכרה בכך שיש שורה ארוכה של שיקולים משניים שמשפיעים על הפסיקה", הוא מסביר. "הרמ"א יוצר סוגה שלמה של שיקולים כאלה, מ'הפסד מרובה' ועד 'שעת הדחק' ו'צורך גדול'. כמובן שזה היה קיים גם לפניו, אבל הוא זה שמעניק לזה מעמד מרכזי בפסיקה, מעגן את זה בשיח ההלכתי. עבור הרמ"א השיקולים הללו היו בעיקרם כלכליים. אני שואל את עצמי האם אנחנו יכולים להמיר את השיקולים המשניים הכלכליים הללו בשיקולים משניים חברתיים. לומר ש'צורך גדול' זה שהקהילה לא תסבול, ש'הפסד מרובה' זה שנשים יודרו, וכן הלאה".

זה מה שפרופ' דניאל שפרבר עשה ב"דרכה של הלכה" לגבי נשים.

“נכון. דוגמה אחרת – קשה יותר – שחשובה בעיניי היא האמירה ש'מוטב שיחלל שבת אחת ואל יחלל שבתות הרבה'. מתי זה נכנס לשיח ההלכתי? כאשר העובדה היא שאנשים מוותרים על הזיקה שלהם ליהדות. זו הזמנה להתפשר, לא רק במקרה שבו חכמים השתמשו בזה – לעניין פיקוח נפש – אלא אולי גם במקרים אחרים, כאשר אנחנו מאבדים אנשים. כמה ומתי ובאיזה גבולות, אינני יודע, זה צריך דיון רציני. אבל העיקרון הזה הוא כלי שאנחנו יכולים לבחון את השימוש בו. כך או אחרת, גם בלי להשתמש באף אחד מהכלים הללו, הדרך לשוויון גדול יותר של נשים בחיים הדתיים שלנו פתוחה – ואת זה אני אומר כמי שהוא לא רק מודרני לגמרי, אלא גם אורתודוקסי לגמרי".

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון א' אדר ב תשע"ו, 11.3.2016

מודעות פרסומת

פורסמה ב-14 במרץ 2016, ב-גיליון פקודי תשע"ו - 970 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. 3 תגובות.

  1. חרטא אכולה בסתירות פנימיות שמשמעותה במילים אחרות- אני לא מאמין באלוהי ישראל אבל הוא יאהב אותי כי אני אמיץ ושובב. זכותו לבזבז את חייו על תורה שעל פי תפיסתו שקולה לתפיסה על פיה העולם עומד על צב. באיזה זכות הוא מכלה את זמנם של תלמידים שאינם בוגרים מספיק לבקר את גיבובי המילים האלה?

  2. תינוק שנשבה

  1. פינגבק: האורתודוקסיה המודרנית וההומואים הדתיים – עמותת כמוך – הומואים דתיים אורתודוקסים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: