השיבה אל המקום | אבי-רם צורף

קריאה בפרשה חושפת קשרים ספרותיים בין מצוות השבת לבניית המשכן ומלמדת על משמעותה של השבת דווקא בתוך המרחב שאינו מופקע מן הזמן

בחיבורו על השבת, מכנה אברהם יהושע השל את היום השביעי כממלכתו של ממד הזמן. הזמן נתפס על ידו כממד ש"יש לו עצמאות מוחלטת". הוא גילומו של תהליך הבריאה עצמו, ובו מתרחש המפגש עם האלוהות. המרחב, לעומת זאת, הוא ממד של הדברים אשר "מסתירים את הבורא". השביתה ממלאכה ביום השביעי מתפרשת אצלו לאור זאת כהעפלה מעולם המרחב המעמעם את רישומיה של האלוהות אל הממד הבהיר של הזמן. שם "האדם פוגש את אלוהים, שם האדם נהיה ער לכך שכל רגע הוא אקט של בריאה, מעשה בראשית".

ההבחנה החדה שיוצר השל בין זמן ומרחב מקבילה לחלוקה האריסטוטלית בין "צורה" ו"חומר", או לחלוקות בינאריות אחרות של "גוף" ו"נפש", או "רוחניות" ו"גשמיות". בדרך זו עוברת השבת בתיאורו תהליך של הרחנה וניתוק מעולם המרחב – היא הופכת לאתר הטהור של ההעפלה אל המפגש עם האלוהות.

אני מבקש לערער את התפיסה הזו. בחוויה היומיומית הזמן איננו נחווה כיסוד מופשט המנותק מן הלבושים שעטה על עצמו כביכול בעולם המרחב. אדרבה, הוא נחווה מתוך האותות שאותם הוא זורע בעולם המרחב. אף המרחב עצמו איננו אתר מקובע אלא כזה המשתנה תדיר, כזה שאין להכירו אלא מתוך התמורות שמחולל הזמן בתוכו. אלה הם יסודות המפעפעים זה אל זה ואחוזים זה בזה לבלי הפרד. ממילא המפגש שמצייר השל איננו יכול להתקיים בממד הריק של הזמן, במופשטות המוחלטת שלו מכל היאחזות במקום, אלא דווקא מתוך הצורות שהוא משרטט במרחב. ניתן אם כן להציע לפרש את השבת לא כוויתור על המקום, אלא כזמן שיש להבינו מתוך הרישומים שהוא מותיר בעולם המרחב.

שיבה‭ ‬אל‭ ‬האינסוף‭. ‬בשבת‭ ‬מחוץ‭ ‬לבית‭ ‬הכנסת‭, ‬גרמניה‭, ‬המאה‭ ‬ה‮–‬19

שיבה‭ ‬אל‭ ‬האינסוף‭. ‬בשבת‭ ‬מחוץ‭ ‬לבית‭ ‬הכנסת‭, ‬גרמניה‭, ‬המאה‭ ‬ה‮–‬19

איסור ללא טעם

נראה שהסתכלות מעין זו על השבת עשויה לעלות מתוך עיון בחטיבת הפסוקים המצומצמת על השבת הפותחת את פרשת ויקהל ועומדת בתווך בין פרשיות המשכן. במבט ראשון נדמים הפסוקים הללו כתלושים מן ההקשר. החטיבה נראית כאילו הושתלה באופן מלאכותי, כמו לא הייתה נתונה שם מלכתחילה. ואולם, עיון במרקם הטקסטואלי הנוצר בינה לבין חטיבת הפסוקים הבאה אחריה מלמד שדווקא ההקשר הזה מנהיר את המשמעויות הנקשרות במושג השבת.

בטרם תחילת העבודה על בניית המשכן מקהיל משה "את כל עדת בני ישראל" ומצווה אותם על השבת (שמות לה, א–ג):

וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשֹׂת אֹתָם. שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה' כָּלהָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָֽת. לֹאתְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹֽתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּֽת.

גם בחטיבת פסוקים זו, כמו בזו שבפרשת "כי תשא", מתוארת השבת באמצעות ההימנעות והשביתה מן העבודה. עם זאת, בניגוד לאופן שבו מוטעמת השבת במקומות אחרים – כשיבה אל היום השביעי הקמאי של שבעת ימי הבריאה, כשִחזור בזעיר אנפין של מנוחת הקב"ה ושל השלמת העולם – בחטיבת פסוקים זו נותרת השבת כציווי ללא טעם המובא בצידו. המסומן העומד כביכול מאחורי המסמן "מלאכה" איננו מוקבל לדבר.

אמנם, רפרוף קל אל הפסוקים הפותחים את החטיבה הבאה, העוסקת בציווי על התרומה לבניית המשכן, יחשוף את הקשר ההדוק בינה לבין זו שקדמה לה (שם, ד–ה):

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמֹר. קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַה' כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת ה'…

פנייתו של משה "אל כל עדת בני ישראל", והשימוש החוזר במחרוזת "אשר צוה ה'", מלמדים על הדמיון הספרותי בין שתי קבוצות הפסוקים ומצביעים על הצורך לפרש אותן מתוך בירור יחסי הגומלין שהן מקיימות ביניהן. בעוד תיאורה של השבת היה ממוסגר ומצומצם, תיאורה הספרותי של עבודת המשכן מצייר מעין רשימה מתמשכת של כלל חומרי הגלם המצויים בתוכו. הציור של עבודת המשכן מחייב את הקורא לבלוע את נשימתו: החזרה הנמהרת על המילה "ואת", המורה על חומרי הגלם המיתוספים אל הרשימה, איננה מאפשרת לו לעצור.

תיאור הציווי על איסוף החומרים לעבודת המשכן טבוע אף בחותמה של המילה "כל" השזורה לאורך הפסוקים – "כל עדת בני ישראל"; "כל נדיב לבו"; "וכל חכם לב"; "כל אשר צוה"; "ואת כל כליו" – ומורה על ההתגייסות המוחלטת מצדם של בני ישראל לבניית המשכן. נמצא שתהליך יצירת המשכן מתואר כתהליך כובש, התובע את העוסק בו להיות שרוי בו לחלוטין. זהו תהליך כולל כול, המכוון לעיצובו של המרחב המקודש ולשרטוטו האמנותי. חומרי הגלם נילושים ומקבלים צורה המושלכת על פני המרחב. כך במהלך יצירת המשכן מוטען המרחב במישור הסמלי המגולם בבגדים, בכלים ובקירות ההולכים וקורמים עור וגידים. המרחב המקודש נוצר באמצעות חקיקתם של הסמלים על פניו. המרחב הראשוני הולך ועוטה את הלבוש הסמלי הנארג עבורו.

מקום כפי שהוא

העימות ההולך ונרקם בין השבת לבין תהליך יצירת המשכן הולך ומתברר עם תיאור "כל עדת בני ישראל" היוצאים מלפני משה ומביאים את התרומה "למלאכת אהל מועד ולכל עבדתו". השימוש בלשון המפורשת "מלאכה" משיב אותנו אל הלשון שבפרשיית השבת נדמתה כסתומה. לאור הקבלה זו השבת מצטיירת כעצירה של עיצוב המרחב המקודש. התהליך האמנותי החורץ את עצמו על פני המרחב כדי להפכו למקודש נעצר. המלאכה שאותה מפסיקה השבת איננה אלא זו המעמיסה במטען סמלי את פני המרחב.

השבת, אם כן, אין בה משום פרישה מן המרחב אלא אדרבה, שיבה אל האינסוף הגלום במקום בטרם הוטען בסמלים. העמסתו של המטען הסמלי על המרחב בימי החולין מפנה את מקומה אל השביתה, שיש בה מעין שיבה אל תוהו ובוהו הגלום במקום. השבת מטשטשת את הגבולות שחקק המשכן בתוך המקום, והמרחב המקודש הופך בלול מן המשכן הבנוי ומן המקום הבלתי–מובנה. אם אשתמש בדבריה של חביבה פדיה, הרי שהשבת מייצרת סיטואציה שבה ה"מרחב", כלומר המקום כאשר הוא רווי בנוכחות של סמלים, וה"מקום" כשהוא לעצמו, שתכניו עודפים על הסמלים הנוכחים בו, דרים בכפיפה אחת.

נמצא לאור זאת שבניגוד לתיאורו של השל, המפקיע את הזמן מן המקום ומציג את השבת כממלכת הזמן המופשט, מציע המרקם הטקסטואלי של פרשיות השבת ויצירת המשכן פרשנות אחרת. על פיה השבת איננה מבחינה את הזמן מן המרחב אלא משיבה למרחב את שלל האפשרויות הגלומות בו. השבת מחוללת תמורה באופן שבו נחווה הקיום בתוך המרחב – לא כמקום המציע את עצמו לעיצוב, אלא כמקום כפי שהוא. היא משיבה את המרחב אל עצמו, לאתר הקיים ועומד לשאלה.

אבירם צורף מלמד במדרשת באר בירוחם ובבית מדרש דרומא, דוקטורנט במחלקה להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת בןגוריון

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון כ"ד אדר א' תשע"ו, 4.3.2016

מודעות פרסומת

פורסמה ב-13 במרץ 2016, ב-גיליון ויקהל תשע"ו - 969 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: