מה יגידו | חיותה דויטש

 

ראש הישיבה התיכונית נרצח סמוך ליישוב, חקירה סמויה תכריע אם הרצח חבלני או אזרחי. מותחן בהתנחלות: קלישאות וסטריאוטיפים ואולי העמדת מראה מול פני המתנחלים

שהםלמראית עין

ליעד שהם

כנרת, 2016, 381 עמ'

על תלמידיו אסר הרב מאיר ללכת לטבול במעיין מפני שהוא מחוץ לגדר היישוב. כמובן שלא עולה בדעתם להישמע לאיסור הזה. לטבול במעיין זה מגניב, הרפתקני, תחושת הסכנה וההתעלמות ממנה מזכירה קצת את הביטוי "טובל ושרץ בידו", ביטוי שבהמשך הספר יקבל משמעות נוספת ודרמטית.

ההליכה לטבול במעיינות סמוכים שכיחה מאוד ביישובים רבים. החיים ליד הטבע וליד המעיין עושים את שלהם. הסכנה שבדבר מתגמדת נוכח התחושה הייחודית והמטהרת של טבילה טבעית, לא במקווה סגור ומלאכותי. את מאיר גוטליב, ראש הישיבה התיכונית ביישוב הבדוי גופנה, אנחנו פוגשים בתחילת הספר, בדרכו לטבול במעיין. מאיר גוטליב לא יחזור לעולם לביתו ולאשתו העצובה, חנה חשוכת הילדים.

מי רצח את ראש הישיבה? מי הטביע אותו באכזריות במימיו הקפואים של המעיין? האם אלה הם בני הכפר הערבי השכן, זה שממנו יצאו לפני שנתיים פורעים שרצחו זוג הורים ואת שתי בנותיהם התאומות?

בהתנחלות גופנה נוטים לחשוב שכן, בהחלט, ואין ספק. אם יהודי נרצח, משמע היה זה ערבי שרצח אותו. לא רק מפני שלפני שנתיים התרחש רצח נורא של משפחה שלמה, לא רק מפני שהעקבות בבוץ הובילו בהחלט בכיוון הכפר ההוא אלא מפני שאם הרוצח אינו ערבי, משמע הוא יהודי, ומתוכם. והחזות הפסטורלית השלווה של ההתנחלות מסתירה בתוכה סוד אפל וקשה.  והמתנחלים? הם הרי חוששים כל כך מ"מראית עין", מ"לכבס כביסה מלוכלכת בחוץ" ומ"מה יגידו", ובכלל, מכל מה שחושבים עליהם "שם בחוץ".

שני בלשים ופרשייה רומנטית חביבה אחת מתגייסים כדי לפתור את התעלומה – יואב, סוכן שב"כ, שבמקרה הוא גם בנו של רב היישוב, וחברתו–לכאורה, ענת, שוטרת סמויה. השניים מציגים עצמם כבאים לביקור משפחתי כדי שהוריו של יואב הדתל"ש, הרב והרבנית, יכירו את החברה החדשה. יואב מתאים למשימה הזו ככפפה ליד. הוא בן היישוב, הוא מכיר אותו לפניי ולפנים וגם את מבחן הנועזות של "לא אכפת לי מה אומרים עלי ביישוב" עבר זה לא מכבר, כשהסיר את כיפתו. ענת היא חילונית שמופתעת כל פעם מחדש לגלות עד כמה המבנים המשפחתיים, דפוסי ההתנהגות והכיעור האנושי נמצאים בכל מקום. סיפור האהבה הנרקם ביניהם מהווה תוספת מלבבת לכל השאר.

הסכנה‭ ‬מתגמדת‭ ‬נוכח‭ ‬התחושה‭ ‬המטהרת‭ ‬של‭ ‬טבילה‭ ‬טבעית‭. ‬מעיין‭ ‬ליד‭ ‬גבעת‭ ‬זאב צילום‭: ‬יונתן‭ ‬זינדל‭, ‬פלאש‭ ‬90

הסכנה‭ ‬מתגמדת‭ ‬נוכח‭ ‬התחושה‭ ‬המטהרת‭ ‬של‭ ‬טבילה‭ ‬טבעית‭. ‬מעיין‭ ‬ליד‭ ‬גבעת‭ ‬זאב
צילום‭: ‬יונתן‭ ‬זינדל‭, ‬פלאש‭ ‬90

דיקטטורית פולנייה

מי שמחפש פה את טולסטוי, יתאכזב בגדול. מדובר בספר בלשים הנוהג לפי חוקי הז'אנר: חיבוטי הנפש של הגיבורים יוגשו פה במידה מצומצמת דיה כדי לשכנע את הקורא שבבני אדם עסקינן, אבל לא בכמות ובעומק מספקים כדי לשכנענו שלפנינו ספרות אמיתית. ממילא נפילה לקלישאות ותיאור סטריאוטיפי הם דבר בלתי נמנע.

דוגמה טובה לקלישאה מרגיזה במיוחד, אך כזו שלבסוף שהופכת את פניה היא דמותה של דבורה, אשת הרב ואמו של יואב. את הפחד מ"מה יאמרו" דבורה מקצינה על גבול הגיחוך. הדיקטטורה הפולנית שהיא מפעילה על ביתה וסביבותיה בלתי נסבלת ולא אמינה ומזכירה יותר קריקטורה מאשר אדם אמיתי. שוב ושוב היא חוזרת על אמרות השפר הקבועות והמעצבנות שלה, כאילו הייתה סבתא של עצמה, שחיה לפחות חמישים שנה קודם. איפה דבורה ואיפה חברותיי המתנחלות המודרניות, המבריקות והחכמות, המודעות לעצמן.

מצד שני, דבורה היא דמות קיצונית בכוונה, על כתפיה היא נושאת את הביקורת של שהם – אם אמנם יש כזו – על ההתנחלות שמראית העין חשובה לה יותר מהלכלוך הפנימי, שאותו יש לטאטא מתחת לשטיחים מסורתיים. המהפך המסוים שתעבור דבורה בסוף הספר יגיע בהפתעה מוחלטת, ובחוסר אמינות משווע מפני שלא ראינו אותו נבנה ומתפתח, וכל כולו "דאוס אקס מכינה".

עוד מאפייני התנחלות קלאסיים – המכוניות והבתים נשארים פתוחים, איש אינו חושש מגנֵבות. גן עדן, אלא שלמרבה הצער, ממש כמו גן העדן ההוא, הוא לא מצליח להרחיק את נחשיו: נוער גבעות הצמא לנקמה בערבים, טיפוסים מוזרים שמגיעים מבחוץ והופכים באחת לחשודים, כגון דמותו של יוסי הרבש"ץ או יוחנן האמריקאי החריג בהתנהלותו. הנער שמתבייש בזהותו המינית וכדי שלא להיחשף מסכים להשתתף בכל מיני אירועים מפוקפקים. גם בלנית המקווה תפציע לרגע ותיעלם, שלא לומר תיאלם.

בהתאם לחוקי הז'אנר, יוצגו החשודים לפנינו בזה אחר זה, ייפסלו כחוק, והאשם האמיתי יפציע, קצת מאוחר מדי. עם הפצעתו ירצח אדם נוסף, והקוראים ימצאו עצמם מופתעים, במקרה הטוב. מפני שרצח נוסף זה גם פוגם בחוקי הז'אנר וגם משרה עננת חוסר אמינות חמורה באשר לאופיו של הרוצח ולמניעיו.

סופר הבלשים המיומן ליעד שֹהם כתב עד כה רבי מכר מאותה הסוגה, וכל אחד מספריו מתרחש בעולם אחר. רצח בהתנחלות מזמין כניסה לעולם שסופר כשֹהם מכיר רק מהתקשורת וקלישאותיה, ועל כן עשה מעשה הגון והתנחל לביקורים חוזרים ביישוב טלמון כדי ללמוד ולהכיר את ההווי מקרוב. כאמור, מצד אחד זה לא ממש עזר לו להימנע מסטריאוטיפים, אך מצד שני אולי באמת חלק מהסטריאוטיפים נכונים.

בין קדושה לאפלה

בעודי קוראת את הספר לאורכה של שבת אחת, מצאתי את עצמי מהרהרת ב"שם הורד" של אומברטו אקו. רק כדי לגלות במוצאי שבת שהוא מת כמה שעות קודם. "שם הורד", רומן היסטורי שהפך לסרט מפורסם, מתרחש בימי הביניים, במנזר שסדרת רציחות מוזרות מתרחשת בו. אח פרנציסקני – מגולם למופת על ידי שון קונרי – מופיע שם עם עוזרו הצעיר, כדי לפענח את הרציחות המוזרות שמתרחשות שם. הפער בין הקדושה לכאורה של המנזר ונזיריו לבין האכזריות והביזאריות של הרציחות הוא בלתי נתפס, ובלתי נסבל.

גם הסרט "ספוטלייט" (Spotlight) נוגע בעניין דומה. הוא מבוסס על סיפורם של עיתונאים שחשפו את פרשת ההתעללות המינית בילדים על ידי כמרים בכנסייה הקתולית במסצ'וסטס וזכו על כך בפרס פוליצר לשירות הציבור. יש משהו בחברות דתיות סגורות שמזמין חשד שמתחת למעטה הקדושה והצדיקות הן מחביאות סודות אפלים. לא מדובר בדעות קדומות או בשנאת כל דבר שריח דתי נודף ממנו. זהו הפער בין התדמית לאמת. ככל שגדול הפער בין היומרה הצדקנית למציאות הנפשעת, כך גדולה הדרמה.

האם הפער בין התדמית המתנחלית המשתקפת בספר לבין המציאות אכן קיים או שהוא בעיני המתבונן–הסופר? הקורא המתנחל או סתם הקורא הדתי שיחליט לקרוא את ספרו של שהם, ייאלץ לשאול את עצמו את השאלה הזו בדיוק.

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון י"ז אדר א' תשע"ו, 26.2.2016

מודעות פרסומת

פורסם ב-29 בפברואר 2016,ב-גיליון כי תשא תשע"ו - 968, סיפורת. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: