משה הכהן | שמעון קליין

 

מבין כל תפקידיו כמנהיג, כנביא וכשופט, מתגלה משה בפרשתנו גם ככהן. מדוע רוכזו כל סמכויות ההנהגה בידיו של איש אחד?

"אהרן הכהן" – מילים אלו נראות כמו דבוקות זו לזו מששת ימי בראשית, אך הלומד בפרשתנו מגלה שלא כן הדבר. עד כה נזכר אהרן בפרשיות ובאירועים רבים במהלך יציאת מצרים ובמעמד הר סיני, והוא אינו מזוהה בהם ככהן. מעמדו זה מתחדש כעת: "וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכַהֲנוֹ לִי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן" (שמות כח, א).

משה מקריב את אהרן ואת בניו, ובמשך פסוקים ארוכים מתואר תהליך חניכתם לעבודה. ומהו מעמדו של משה בתהליך זה? באופן מפתיע, הוא משמש בתפקיד הכהן החונך – מקריב קרבנות וזוכה בחלק הכהן בקרבן השלמים: "וְלָקַחְתָּ אֶת הֶחָזֶה מֵאֵיל הַמִּלֻּאִים אֲשֶׁר לְאַהֲרֹן וְהֵנַפְתָּ אֹתוֹ תְּנוּפָה לִפְנֵי ה' וְהָיָה לְךָ לְמָנָה" (שם כט, כו).

כך ניסחו חכמי המדרש את מעמדו (ספרא צו, פרשה יד):

"וישחט ויקח משה מן הדם": כל שבעת ימי המילואים היה משה משמש בכהונה גדולה. הוא היה שוחט, הוא היה זורק, הוא היה מזה, הוא היה מחטא, הוא היה יוצק, הוא היה מכפר, לכך נאמר וישחט ויקח משה… היה משה שוחט ואהרן רואה אותו, זורק ואהרן רואה אותו, מזה ורואה אותו, מחטא ורואה אותו, יוצק ורואה אותו, מכפר ורואה אותו.

תפקיד חדש יוצא אם כן לדרך בשבעת ימי המילואים – תפקיד הכהונה. תחילה משמש בה משה ככהן חונך, ומכאן ואילך היא משויכת לאהרן ולבניו. מהי משמעות מינויו של משה לכהן למשך שבוע אחד בלבד? את מה משרת מינוי זה?

עופר

ההפרדה מתבקשת

את התשובה לשאלה זו ניתן למצוא בתמונת המרחב הגדולה, בהקשר לכלל התפקידים שהוטלו על משה. עד כה שימש משה בשלושה תפקידים: מנהיג – "וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵא אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם" (שמות ג, י); נביא – מעמד המינוי למנהיג הוא גם מעמד נבואה, ולימים משה ייקרא גדול הנביאים – "וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים" (דברים לד, י); ושופט – "וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֵּשֶׁב משֶׁה לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל משֶׁה מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב" (שמות יח, יג). כעת הוא מתייצב בעמדה נוספת, עמדת משה הכהן.

ארבע רשויות הן המעמידות את החיים הציבוריים של העם, והן כתובות זו אחר זו בספר דברים: שופט, מלך, כהן ונביא (דברים יז, ח–יח, כב). את הארבע ניתן לחלק לשני צמדים: הכהן והשופט מגלמים רשות גבוהה, נבדלת. הכהן בהיבט של המקדש שבו הוא נתון, והשופט כמי שיושב בלשכת הגזית, מעמיד חוק ומשפט ומורה תורה לישראל. הצמד הנוסף, הנביא והמלך, קשורים יותר אל הנהגת חיי השעה ואל נבכי החיים. הנביא – כמי שמבין את המציאות במעמקיה ומעמיד חזון מעל לראשה, והמלך – כמי שמנהיג את חיי המעשה. בניגוד לשופט, המופקד על האמת הצרופה והטהורה, מנהיגות המלך מכילה במהותה את האחריות ואת המעורבות בכלל תחומי החיים.

אם נשאל את עצמנו האם נכון שאדם אחד יכהן בארבעת התפקידים, התשובה הפשוטה תהיה לא. מדובר בארבעה תחומים שונים, לימים – ארבע רשויות ציבוריות, ואך מתבקשת היא ההפרדה. עירובם של אלו עשוי ליצור ניגוד אינטרסים, פגיעה בהתנהלות המקצועית ואי יכולת של המערכות לבוא לידי ביטוי במיטבן. והנה, מתברר שמשה נבחר לשמש בארבע הרשויות גם יחד. איש אחד האוחז במרומי הכהונה והמשפט, ולצד זאת מנהיג את החיים הרוחניים והמעשיים גם יחד. מה מקופל בריכוז סמכויות זה? צעד ראשון בדרך אל התשובה הוא הצפייה בארבע הרשויות בהקשרן ההיסטורי הרחב.

אב אחד לכולן

עיון בהיסטוריה המקראית ואף בתקופות המאוחרות לה מצביע על מגמה של הפרדת רשויות ההולכת וסוללת את דרכה. צעד ראשון בתהליך התחולל בפרדת משה מן הכהונה. צעד שני התרחש בתקופת שמואל, בהפרדה שהתחוללה בין המלך לבין הנביא. ממנה ואילך שימש המלך מנהיג, ולצידו פעל הנביא כאיש המוסר והרוח. לדוגמה: דוד הוא מלך, והוא אינו משמש נביא. בהתאם, הוא שולח נביא לשאול בה', וגם ה' פונה אליו באמצעות הנביא. אחרונה להפרדה היא מערכת המשפט שבתיאורי מקרא רבים נתפסת כמי שמסורה בידי מלכים. מאידך, התורה שבעל פה מעמידה חיץ בין השתיים, ואף בפרשייה הנדונה בספר דברים מתוארת המערכת המשפטית ללא זיקה אל מוסד המלכות.

כעת ניתן לחזור אל משה, ולהבין מה עומד בבסיס ריכוז כלל הסמכויות בידיו. נדמיין מצב שבו כבר בראשית דרכן היו הסמכויות מפוצלות. מצב זה היה מעצים את הסתירות שאין להן מענה, ואת המתחים הקיימים בין הרשויות השונות – בין מלך לבין נביא, או בין מלך לבין כהן. מתחים אלו בגאותם היו מחדדים את הפערים ועִמם את התפיסה שהפער הוא בלתי ניתן לגישור. המענה לכך הוא במודל שבו בראשית הדרך עומד אדם אחד בראש כולם. ההבנה ש"אב אחד לכולם" מעמידה את הרשויות השונות כצדדים שונים של מטבע, וכאיבריה של מערכת חיים אחת. בנוסף לכך, העובדה שמדובר במשה – האיש שהוזמן אל קרבת אלוהים הגדולה ביותר שלה זכה אדם מעולם – מעמידה בבסיסן של אלו את הקודש. טעינה כפולה זו מהווה מקור השראה לייעוד הגדול שעוד נכון להן.

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון י' אדר א' תשע"ו, 19.2.2016

מודעות פרסומת

פורסם ב-21 בפברואר 2016,ב-גיליון תצווה תשע"ו - 967. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: