להיות רבה חילונייה | אילנה לוי

 

כחילונייה אני מעמידה את האדם במרכז ומעדיפה לראות את בחירת ישראל כחלק מהבחירה באנושות כולה. אני מבקשת לחשוף את תלמידיי לארון הספרים היהודי מתוך מקום של זכות, רשות ובחירה

כשאנשים שומעים שאני רבה חילונייה, הם תמהים ושואלים: מהו רב חילוני? כיצד יכול אדם חילוני לשמש כרב? ובכן, כדי להסביר את התפקיד החדש הזה עליי להציג את כברת הדרך שעשיתי בחיי עד שהשגתי אותו. את השאר יבינו הקוראים מעצמם.

יש רבנים אתיאיסטיים

גדלתי בקריית אונו בבית תימני–דתי על ברכי פיוטים מסורתיים ומשפחתיות עוטפת, לצד פעילות חברתית ענפה בבני עקיבא. החיים הדתיים היו לי כטבע שני אך תמיד בבחינה ושאלה. שירתי בצבא כמורה חיילת לנוער שוליים, והם אתגרו אותי ואת זהותי. עוד בתקופה ההיא עברתי להתגורר בגליל והמשכתי לבחון את עמדותיי במרחבים האישיים והחברתיים. החלטתי לקבל על עצמי את הגישה החילונית שלאורה הנני פוסעת עד היום. כמי שבוחנת את משמעויותיה של זהותי, אני רואה עצמי יהודייה חילונית, כזו שחלונה פתוח להביט החוצה בשפע הבריאה המשקפת ומחצינה את פנימיותם של חדרי לבי.

בשנת 2000 נחשפתי באנגליה לחוויה מכוננת בחיי, תופעה המכונה "לימוד". חזרתי ארצה חדורת מוטיבציה להקים לימוד שכזה גם בישראל, מפגש אשר בו יש מקום לכל אישה ואיש, השואלים ומביעים דעה ומחשבה יהודית, בלי קשר לשיוכם, דתם, גילם או השכלתם. כך הקמתי עם חבריי את "לימוד גליל", שמממש את החזון הזה כבר חמש עשרה שנים. מאז קמו "לימודים" רבים ברחבי הארץ והעולם, המזמנים מפגש של שיח פתוח, חברותא אמיתית על כל נושא המתקשר באופן כלשהו לעולם המחשבה והמציאות היהודי. ב"לימודים" מוצגות זוויות שונות ומגוונות של הזהות הישראלית–יהודית ושל החברה במדינת ישראל, במטרה לאפשר חווית לימוד עמוקה בארון הספרים היהודי. ב"לימוד" מתקיימים עשרות מפגשי לימוד וחוויה, כך שלכל אדם יש שפע אפשרויות שמתוכן הוא יכול לבחור וכך אף מתוכנן בכנס 'לימוד ערבה' שיחול בקרוב.

את לימודי ההסמכה לרבנות חילונית למדתי ב"תמורה", המכון הגבוה להכשרת רבנים חילוניים בירושלים, לצד חברותיי וחבריי שהגיעו מכל רחבי הארץ. הלימודים, באוריינטציה הומניסטית, הדגישו את היות האדם במרכז. למדנו ממשנותיהם של השופט חיים כהן, פרופ' ישראל קנוהל, ד"ר פנינה גלפז פלר, פרופ' יעקב מלכין ועוד. ומה מקומו של אלוהים? זה כבר עניין אישי של כל רב ורבה.

בין אלה שנטלו על עצמם את המחויבות להיות מוסמכים כרב או רבה חילוניים יש אתיאיסטים, ולעומתם כאלו, ואני ביניהם, שלאלוהים יש מקום מיוחד בחייהם. חלק מהמוסמכים עוסקים בטקסי חיים כמו חתונות ולוויות, לידה וטקסי בר מצווה, וחלקם, כמוני, בחרו כעיקר עשייתם את קידום החינוך היהודי בקהילות שבהן אנו חיים או עובדים. הלימודים וההסמכה שימשו לי נדבך נוסף בבחירות החינוכיות והערכיות שלאורן אני הולכת.

‭"‬דווקא‭ ‬בהיותנו‭ ‬בארץ‭ ‬אחרת‭, ‬חשנו‭ ‬חיבור‭ ‬מיוחד‭ ‬וחזק‭ ‬עם‭ ‬זהותנו‭". ‬אילנה‭ ‬לוי‭ ‬באתיופיה צילום‭: ‬Emilio Argiz Vázquez

‭"‬דווקא‭ ‬בהיותנו‭ ‬בארץ‭ ‬אחרת‭, ‬חשנו‭ ‬חיבור‭ ‬מיוחד‭ ‬וחזק‭ ‬עם‭ ‬זהותנו‭". ‬אילנה‭ ‬לוי‭ ‬באתיופיה
צילום‭: ‬Emilio Argiz Vázquez

חברותא בתוך הכיתה

שנים שאני מחפשת דרך טובה לחנך את ילדיי ותלמידיי, הופכת במסכת אבות ומוצאת בה מענה משמעותי לשאלותיי. הנה אני רואה שגם חכמינו התלבטו בכך. "צאו וראו איזוהי דרך טובה שידבק בה האדם", הם שאלו, ולשמחתי גם הם מצאו כי לא משנה כיצד אתה נראה או מה אתה לובש, מה למדת ומי הוריך, העיקר הוא שיש לך לב טוב. זו התשתית אשר נמצאת ככלי בתרמילי.

בשביל להיות יהודייה היום אני צריכה לקום כל בוקר ולבחור בכך. אני ישראלית באופן די אוטומטי בשל השפה שאני דוברת, המגורים בארץ ישראל, ילדיי, הצבא, המלחמות וכל מה שנכלל בהוויה התרבותית–לאומית של היות "ישראלי", אבל פחות ברורה מאליה היא הזהות היהודית. אני מאמינה שכאן מדובר כבר בעבודה. זו הסיבה שאני בוחרת לקיים את יהדותי בעשייה חברתית, בתרומה לחינוך ובשירה, שם אני מוצאת כר פורה להתייחסות ליהדות כתרבות שהדת מהווה מרכיב אחד בתוכה, ויש לכבדה כמו ההיסטוריה, המנהגים והמסורת.

בעבודתי ב"מורשה – כל ישראל חברים" אני מנחה מורים ותלמידים לשיח דיאלוגי סביב ערכים יהודיים. לדוגמה, בלימוד בית מדרשי בבית הספר נביא את דברי הלל הזקן לנוכרי "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך" ונפרש אותם בדרכים יצירתיות במילותיהם של המשתתפים. נשוחח על דרך החברותא, ונחפש כיצד דבר שנכתב לפני אלפי שנים יכול עדיין לשמש מסד לעיצוב חיים בעידן המודרני. לשמחתי, הלימוד הבית מדרשי מתעצם והולך בבתי ספר רבים וטובים בארץ. מנהלים ומורים מבינים שהחבר הטוב ביותר של התלמיד היום הוא הטלפון הנייד. לכן, כשהמידע זמין לכל דורש, נשאלת השאלה הטבעית מה מקומו של המורה בכיתה. לעתים הרי התלמידים יודעים את החומר אפילו יותר טוב ממנו. מכאן שמעמדו החברתי והלימודי של המורה אינו בלימוד העובדות, אלא בעיסוק בערכים. זהו המקום החדש שבו אנחנו מבקשים להעצים את המורה ואת הלימוד לשמו.

השיח האישי בחברותא מאפשר לכל תלמיד ותלמידה להביע דעה. הם מביאים את הבית וסיפורי המשפחה והמסורות תופסים מקום של כבוד. ממקום זה יש סיכוי שנהיה רגישים יותר זה לזה בהפסקה ונכבד את החבר שפגשנו בשעת הלימוד. נגלה שטעינו בכינויי גנאי שהצמדנו לילד או לילדה ושיש סיפור מרגש מאחורי השקט שלה או שלו. לעתים אנחנו ממשיכים את הלימוד ביציאה להתנדבות בקהילות חלשות בחברה כדי ללמוד איתן ומהן ולצאת מחממת חצר בית הספר למפגש עם מציאות אחרת.

נבחרנו עם העמים

בגיל חמישים יצאתי לשנתיים של מסע מיוחד בהודו ובאתיופיה, מטעם הסוכנות היהודית. שימשתי מנהלת מרכז המתנדבים TEN – תוכנית שמפגישה צעירים יהודים מכל העולם הבאים ללמוד ולהתנדב. מצאתי את עיקר עשייתי בחשיפת הצעירים הללו לארון הספרים היהודי כצדה לדרך בדרכם המאתגרת בעולם המתפתח, השונה כל כך מהעולם המערבי שבו הם גדלו. בשהותנו באותם מקומות, שבהם שררו עוני קשה והתנהגות קיצונית, לא פעם שאלנו את עצמנו מה אנו עושים כאן, מה נוכל באמת לשנות או להועיל במקומות כאלו.

כאן נכנסו הלימוד והשיח וסייעו בידנו במעט. לדוגמה, מקוהלת למדנו על הזמן בחיי האדם: "לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים", אל מול יהודה עמיחי אשר בשירו חולק וטוען "אדם בחיים אין לו זמן שיהיה לו זמן לכול". הרהרנו בדבריהם. שוחחנו, תהינו, חיפשנו את הרלוונטיות לחיינו היום, לזמן ולמקום המיוחד שלנו. מפגש הדעות אפשר מחשבה פורייה ותחושה שהיהדות היא שלנו, חלק מאיתנו, לא שייכת למגזר כזה או אחר וזמינה למחפשים ולשואלים. ושם, דווקא בהיותנו בארץ אחרת, חשנו חיבור מיוחד וחזק עם זהותנו. לא כעם סגולה – "אתה בחרתנו מכל העמים" – אלא דווקא ממקום צנוע ובוחן – "אתה בחרתנו" עם "כל העמים". אני רוצה להאמין שזהו מקום יותר טוב להיות בו.

בסיכום דבריי אזכיר את הפסוק "תורה ציווה לנו משה מורשה קהלת יעקב", שלפיו התורה שייכת לכולנו במידה שווה. שנים רבות קישרתי בין דת ויהדות כי כך חונכתי וזה מה שחוויתי, אולם בעשורים האחרונים בחיי אני עמלה להיות חוליה חזקה בשרשרת היהודית של עם ישראל, גם כשאיני שומרת בהכרח הלכה כהלכתה.

מנקודת מבטי ההלכה אינה "הולכת" מספיק (למשל בענייני גיור וחיתון) ובמידה כזו או אחרת קפאה על שמריה, בעוד העולם משתנה בקצב מסחרר ויש לנוע איתו. במקום הזה אני חוששת לאבד הרבה מבני עמי בשל אותה הלכה שתפקידה המקורי היה לאחד אותנו. אבל אולי גם איני יודעת מספיק. אני רוצה ללמוד כל הזמן ולשמוע דעות אחרות משלי כי זה יופיו של עם הספר ששב לאדמתו בשלל צבעיו ומסורותיו. חשוב לי לחשוף את תלמידיי לארון הספרים היהודי מתוך מקום של זכות, רשות ובחירה.

בימים שבהם התחושה השלטת היא של פילוג בעם, מלחמת דעות אלימה לצד אלימות מצד שכנינו, שמקשה ומחספסת את לבנו ואמירותינו, אני רוצה להאמין שאני, כרבה חילונית בפרט וכאדם בכלל, עוסקת באהבת חינם. אולי כך נצליח לבנות משכן בזמן, אם לא לנו אז באמצעות החינוך לדורות הבאים אחרינו.

אילנה לוי היא מנחת מורים ותלמידים במסגרת "מורשהכל ישראל חברים" לקידום מצוינות יהודית חברתית. ממייסדי "לימוד גליל"

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון ג' אדר א' תשע"ו, 12.2.2016

פורסמה ב-14 בפברואר 2016, ב-גיליון תרומה תשע"ו - 966 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. אני חושב שהרחבת המונח רב שמשמעותו המקורית היא מי שהוסמך על ידי רב אחר להיות מורה הלכה, לעשרות נושאים אחרים, נלקחה לקיצוניות מוגזמת במאמר הנוכחי.
    מורה או רועה רוחני אלו מונחים מוצלחים הרבה יותר, למרות הקונוטציות שלם לנצרות, שם הם מקובלים . אפילו ראש קהילה , מנחה, יהיה יותר טוב.
    מהכיוון הנגדי, כל פוליטקאי של ש"ס הוא רב, ולפעמים גם הרב החשוב, ולפעמים גם הרב הגאון.
    די להתעלל במונח רב, שנהיה פושט מרוקן מכל תוכן וחשוב לזכור שהיחידי בתורה שהיה לו רב הוא דווקא עשו שאמר ליעקב "יש לי רב".
    רב לנו מהשימוש במילה רב , מילה קצרה בת שתי אותיות שאינה יכולה להכיל את שלל המשמעויות שמצמידים לה מכל כיוון.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: