שברי זכוכית צבעוניים | חיותה דויטש

פסיפס של כל החומרים שמרכיבים חיי אישה שהגיעה לגיל ארבעים מתלכד לכדי רצף סיפורים מרשים ומענג מאוד. דרמות ישראליות חשופות ואופטימיות

40

ארבעים

מיכל ווזנר

ידיעות ספרים, 2015, 
251 עמ'

איה, אחת משתים עשרה גיבורות הספר, היא עורכת דין, רווקה ובודדה. אישה ששמה לב לכל פרט. "אלוהים נמצא בפרטים הקטנים", היא אומרת לעצמה, "ומי אחראי לדברים הגדולים? הבדידות למשל?"

עולמה בנוי משברי פסוקים, פסיפס שבור. בכלל דומים חייה לאחרונה לפסיפס שבור, והיא מנסה ללא לאות לתקן אותם, להכניס את שברי הזכוכית הקטנים, הצבעוניים, כל אחד למקומו הנכון. כל שבר הוא חסר צורה, שולי, חסר חשיבות, ורק אם מניחים אותו במקום הנכון הוא הופך לתו אחד בתמונה הכוללת. איה מתאמצת מאוד, ובכל זאת נדמה לה שהכול מתפרק לה.

קשה להגדיר את הספר הזה, ועם זאת, המשפטים שמתארים פה למעלה את איה מתארים את הספר עצמו: שברי זכוכית קטנים וצבעוניים, חיים של אנשים שיכולים לזהור בשמש, או לדקור, להתפזר או להתאחד לתמונה שלמה ויפהפייה. הפאזל הזה הוא גיבור סמוי יחידי ממין זכר, בספר שכל גיבורותיו החשובות הן נשים. נושא הפסיפס השבור והמורכב מחדש הזה הוא נשיות, זוגיות, אימהות, גוף ונפש, ייעוד וגורל, כל החלקים והחומרים שמרכיבים חיי אישה שהגיעה לגיל ארבעים. חלומותיה כבר לא ממריאים גבוה כל כך, רגליה נעוצות עמוק בקרקע המציאות. פיכחון הפז"מ הזה מדגיש את החלומות, החלומות מדגישים את הפיכחון. יחי הפרדוקס.

ווזנר היא דוקטור לספרות, עורכת דין ומרפאה אלטרנטיבית. בעלת טור ותיק במקור ראשון, "עין של אישה", שהמשיך ונדד למגזין "נשים". אוזנה חדה כתער, שפת הגיבורות שלה מדויקת למילייה החברתי שלהן וחייהן הן תמהיל של אסונות קטנים ואסונות גדולים, שמחות קטנות ושמחות גדולות. "בטי המתקשרת" מדברת עם קולות עליונים, אבל מזניחה את המציאות ואת אמה החולה, איריס "בעלת סלון הכלות" אוהבת את כל הכלות, ובכל אחת מהן היא מחפשת את דמות בתה האבודה, דליה שהתחתנה עם הפסיכולוג שלה, רעיה ואם מסורה, מחפשת מאהב למלא את החוליה החסרה בנפשה.

כל אחת ואחת מהן תדבר ותחשוב בשפה הנכונה לה, מתוך אוצר המילים המדויק. עוצמת הסיפורים שבספר קשורה לדיוק הזה, כמו גם לריבוי הפרטים: הריהוט, העיצוב, התחושות, הבגדים וסימני המציאות הקטנים. תשומת הלב הדקה מן הדקה לתחושות וניואנסֵי–תחושות. כל הפרטים האלה לא פוגעים בחומר הנוסף שיש פה – אהבה גדולה ופשוטה שמרחפת מעל הסיפורים כולם, לכל הנשים–אחיות הללו. למרות אהבתה אותן, הסופרת לא מסתירה את פגמיהן, היא חושפת אותן בלי למצמץ, אבל מתוך חמלה ומתוך כבוד. כולנו נשים, היא אומרת. אף אחת מאיתנו אינה מושלמת. אבל נחמד מצדנו שאנחנו מנסות להיות.

 לאחרונה‭ ‬דומים‭ ‬חייה‭ ‬לפסיפס‭ ‬שבור צילום‭ ‬אילוסטרציה‭: ‬שאטרסטוק


לאחרונה‭ ‬דומים‭ ‬חייה‭ ‬לפסיפס‭ ‬שבור
צילום‭ ‬אילוסטרציה‭: ‬שאטרסטוק

בועת הדברים החשובים

נוטלת הקוראת את הספר לידיה, מתוך אמונה עזה שלפניה ספר של סיפורים קצרים ואחרי כמה סיפורים היא מבינה שעבדו עליה, והיא בעצם קוראת רומן. סיפור מתפתל ומתפצל על נשים שונות בנות ארבעים, שגורלותיהן קשורים זה לזה ובכך הם חלק מסיפור אחד. במהלך הקריאה דפדפתי וניסיתי להחזיק בראש את המידע, שוכחת שוב ושוב את השמות והפרטים (הצילו!) ולעצמי רושמת בלב – להתחנן בפני הסופרת הנכבדת שלמהדורות הבאות תוסיף מפת התמצאות! כמובן שבסוף הספר גיליתי שמפה כזו קיימת ועומדת לשירות הקוראים, אבל למה בסוף? לו רק הייתי רואה אותה בהתחלה!

אלא שזה כמובן כל העניין. חלק מהגימיק של הספר הזה הוא ההפתעה שישנה בגילוי הקשרים בין הגיבורות. אני עצמי השתמשתי בגימיק הזה בספרי "ככה נראית גאולה", דמות הנזכרת בשולי סיפור אחד היא גיבורת הסיפור האחר. אבל מיכל ווזנר מביאה את התעלול הזה לכדי שכלול מופלא, והיא שותלת רמזים ופרטים שונים שבאמת מתלכדים בסוף לכדי רצף מרשים ומענג מאוד. והשילוב הזה בעיניי הוא בכלל שיחת מוסר שתפקידה להגיד לנו: אל תמהרו לשפוט, חברים. הכול נעוץ בזווית הראייה. כשאתם כועסים על פלוני, דמיינו שהוא הבן שלכם, דמיינו שסיפור חייו נפרש לעיניכם כפי שהוא במלואו. על רגעי הצער והשמחה ושלל הניואנסים שמרכיבים סיפור זה.

אחד הסיפורים היפים בספר, אם לא היפה בהם, הוא הסיפור "תמר: רק חשבנו שזה חורף". שתי נשים, שעל חייהן שמענו בנפרד (בסיפורים אחרים), מגיעות לבית האם המנוחה כדי לפרק אותו. שם הקוראים מגלים שהן בכלל אחיות, ואילו הן עצמן מגלות משהו שמשנה בבת אחת את כל מה שחשבו על חיי אמן וחייהן שלהן. התמונה שמאחוריה הן מגלות את המסמך הסודי היא תמונת חורף, שמתבררת בדיעבד כציור של אביב. ממש כמו ילדותן וחיי המשפחה שהייתה להן – אותם חומרים, פרשנות אחרת. "לכל כך הרבה דברים לא שמנו לב מעולם", אומרת האחות לאחותה.

"דליה, את טבלת מספיק" הוא חלק מהסיפור הגדול על דליה האם שאין לה אף פעם רגע לעצמה, ושבעלה מתאים לה רק בערך. למרות אזכור המקווה והטבילה, הסיפור עצמו, כמו גם הספר כולו, אינו ספר "דתי", אפילו לא "מסורתי". למעט איה שמנהלת רישומים פנקסיים על "מצבה הרוחני" ו"מציינת לעצמה עברות, הרהורי כפירה, לשון הרע ומחדלי צניעות", חבורת הנשים אינה שייכת לקבוצה מגזרית ספציפית. החברה שבתוכה הדברים מתרחשים, כמו גם הבתים המעוצבים לפרטי פרטים שבתוכם מתרחשות הדרמות הקטנות והגדולות, היא ישראלית מאוד, אבל נטולת זמן והקשר. אין ולו רמז אחד לאירועים היסטוריים או פוליטיים שמתרחשים במרחב שמחוץ לדלת הבית. במובן זה הספר בועתי, חי ברובד נפשי–אישי שהחוץ אינו פורץ לתוכו. גם בכך יש אמירה – אלו הם החומרים החשובים, עם כל השאר נסתדר כבר.

תהיו טובים

אמירות מוסריות עדינות וסמויות נוספות מונחות כאן באופן מעודן ועקיף, ובהן ביקורת על תופעות בחברה הישראלית – במיוחד בזו הנוטה למיסטיקה, ומזניחה את ה"ארציות", בין אם דתית או סתם רוחנית–מיסטית. בשני סיפורים מזניחות גיבורות את מחויבותן לקרובים להן בשם אידיאל רוחני ערטילאי. באחד מהם, שכבר הוזכר פה, בטי מתקשרת עם כוחות עליונים ולא רואה את אמא שלה שחיה בזבל. בשני הולכת יעל לגור בחיק הטבע מנותקת מטכנולוגיה, ומשאירה – כך מתברר בדיעבד – את אחותה לטפל לבדה באמן חולת האלצהיימר.

"איך יכול להיות שהקליק אצלי לא מתפתח אף פעם לקלאק", שואלת איה הרווקה בת הארבעים את חברתה הנשואה. ובסופו של דייט כושל אחד היא שואלת בפרץ של כנות את הבחור: "הרי ברור לך וברור גם לי שאנחנו לא ניפגש שוב. אנא ממך, כמחווה אנושית פשוטה לבחורה שכבר בזבזת עליה דייט, תגיד לי למה".

תשובתו, שלא נגלה אותה כאן, מעמידה אותה מול עצמה, ובדיעבד משנה את חייה. וזהו היסוד היפה הנוסף שעובר בכל הסיפורים: החיים אולי בג'יפה, אבל דברים יכולים להשתנות. אישה יכולה לגדול, להיעשות טובה יותר. למעשה, "ארבעים" הוא מסוג הספרים שעושים חשק להיות טובים יותר.

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון כ"ו שבט תשע"ו, 5.2.2016

פורסם ב-5 בפברואר 2016,ב-גיליון משפטים תשע"ו - 965, סיפורת. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: