מנציג אלוהים לשליח העם | שמעון קליין

ההתייעלות המשפטית שעליה ממליץ יתרו למשה נראית פשוטה וטריוויאלית. עיון מעמיק בכתובים מלמד שמתחת לפני השטח הייתה זו מהפכה

בפרשתנו מגיע יתרו אל מחנה ישראל, ורואה את משה יושב יחידי, כשכל העם עומד עליו למשפט מבוקר ועד ערב. "לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה", הוא אומר לו, וגם מטעים את דבריו: "נָבֹל תִּבֹּל גַּם אַתָּה גַּם הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ כִּי כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר לֹא תוּכַל עֲשׂהוּ לְבַדֶּךָ".

יתרו לא נעצר בעמדת המבקר אלא אף מייעץ עצה טובה: להעמיד שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות. השאלה שתעסיק אותנו בעיון זה היא מה חידש יתרו בעצתו. אם חידושו הוא שאיש השופט לבדו עם שלם לבסוף נבול ייבול, דומה שלא צריך להיות מלומד גדול כדי להגיע למסקנה שכזו. "וַיִּשְׁמַע משֶׁה לְקוֹל חֹתְנוֹ וַיַּעַשׂ כֹּל אֲשֶׁר אָמָר", מסכם הכתוב את המפגש, ואנו תוהים על הכבוד הגדול שלו זוכות עצותיו של האיש, מבקשים להבין על מה ולמה.

איור: מנחם הלברשטט

איור: מנחם הלברשטט

שליח בלעדי

"וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֵּשֶׁב משֶׁה לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל משֶׁה מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב". יתרו רואה, והוא תוהה על העיקר: "מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה לָעָם?". בשלב שני הוא ממקד את שאלתו – "מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ וְכָל הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ מִן בֹּקֶר עַד עָרֶב?"

בשתיים משיב לו משה. תחילה הוא משיבו על העיקר: "כִּי יָבֹא אֵלַי הָעָם לִדְרשׁ אֱ–לֹהִים" – העם בא אליי מתוך רצון לדרוש אלוהים ולשמוע את דברו. בתשובה זו משוקעת הנחת יסוד: "אני שלוחו היחיד של אלוהים, וממילא המצב שבו אני יושב לבדי הוא בלתי נמנע".

בדבריו הבאים מפרט משה כיצד מתבצע הדבר למעשה: "כִּי יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר בָּא אֵלַי" – כאשר יהיה להם דבר כלשהו, יבוא הדבר אליי. מילים אלו הן תרגום לתיאור הראשון – "כִּי יָבֹא אֵלַי הָעָם לִדְרשׁ אֱ–לֹהִים", אך יש לשים לב לפער שבין כוונת העם לבוא אל משה לבין המציאות שבה ה"דבר" בא אליו, ולא העם. יישום מעשי נוסף מובא במשפט הבא: "וְשָׁפַטְתִּי בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ וְהוֹדַעְתִּי אֶת חֻקֵּי הָאֱ–לֹהִים וְאֶת תּוֹרֹתָיו" – משה נותן מענה ל"דבר" שבשלו הם באו למשפט, והוא גם מודיע את חוקי האלוהים ואת תורותיו. יש לשים לב ללשון שהייתה מתבקשת כאן – "והודעתי להם", המצביעה על העובדה שמדובר במענה של משה לפניות העם. תחת זאת ההודעה מתייחסת לחוקי האלוהים כמות שהם, ללא התייחסות לאנשים. מה מקופל בפערים אלו?

שינוי עמדה

תשובה ראשונית של יתרו היא בשלילה גורפת: "לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה". השלילה מצביעה על דחייה מהותית, לא מקומית (שמות יח, יט–כ).

עַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי אִיעָצְךָ וִיהִי אֱ–לֹהִים עִמָּךְ הֱיֵה אַתָּה לָעָם מוּל הָאֱ–לֹהִים וְהֵבֵאתָ אַתָּה אֶת הַדְּבָרִים אֶל הָאֱ–לֹהִים. וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַתּוֹרֹת וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן.

"עַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי אִיעָצְךָ", אומר יתרו, ובדבריו הזמנה למשה לשמוע בקולו, אפילו אם לא יזדהה לגמרי. ההזמנה תתפרש כאמירה: "משה, אני מבין בדברים אלו יותר ממך, אז בבקשה שמע בקולי". "וִיהִי אֱ–לֹהִים עִמָּךְ" – "אני עומד לומר לך דבר, שבעקבותיו אלוהים יהיה עמך". מילים אלו הן פלא, ובהן משתקף ביטחונו של יתרו שבידיו המפתחות לשאלה היאך יהיה אלוהים עם משה.

לאחר ההקדמות, עובר יתרו ומתאר מהי העמדה הרוחנית הרצויה למשה: "הֱיֵה אַתָּה לָעָם מוּל הָאֱ–לֹהִים": "היה אתה לעם" – שייך אליהם, "מול הא–להים" – אתה והעם מן העבר האחד, ואלוהים מן העבר האחר. "וְהֵבֵאתָ אַתָּה אֶת הַדְּבָרִים אֶל הָאֱ–לֹהִים" – בניגוד למשה הרואה את עצמו בצד של אלוהים וכמי שמביא את דברו אל העם, יתרו מדבר על משה כמי שמביא את דברי העם אל האלוהים. תוספת המילה "אתה" מעצימה עוד יותר את שיוכו של משה אל העם.

תורה פוגשת אנושיות

תיאורים אלו מפתיעים, והם מעידים על פער תפיסתי בין משה לבין יתרו. משה רואה את עצמו כשליח אלוהים, ואת העם הבא אליו כמי שבא לדרוש אלוהים. יתרו, לעומת זאת, רואה את משה כשליח העם, וכמי שאמור להביא את דברי העם בפני האלוהים.

השלכות רבות תהיינה לפער זה שבין העמדות, וכעת יתרו מונה כמה מהן: ראשית, בשונה ממשה, שכמעט לא הזכיר בדבריו את העם, יתרו עומד להתמקד באנשים במידה רבה: "וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַתּוֹרֹת" – האזהרה מתמקדת במוזהר, והיא מזמנת אותו לעמדת אחריות. שנית, יתרו איננו מדבר כמשה על "חוקי האלוהים ותורותיו" כי אם על "חוקים" ו"תורות" בהיבטם האנושי. ושלישית, בניגוד להודעת משה שלא הופנתה לאיש: "וְהוֹדַעְתִּי אֶת חֻקֵּי הָאֱ–לֹהִים", הודעת יתרו מכוונת לאנשים: "וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ". גם לשימוש במילה "דרך" יש משמעות יתרה. ה"דרך" הופכת רצף של נקודות להוויית חיים אחת מנקודת מבטו של ההולך בה, והיא עשויה להעניק משמעות למעשים הנגזרים ממנה: "וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן".

כעת ניתן לשוב אל השאלה שנפתח בה העיון, ולהבין שהנושא בפרשייה זו הוא הרבה מעבר להתייעלות משפטית. יתרו מזמין את משה לתפיסה מחודשת של תפקיד השופט, אשר הופך בדבריו מנציג האלוהים לשליח העם. באופן משמעותי יותר הנושא כאן הוא חוקי האלוהים ותורותיו, המזומנים כעת אל מגרש החיים, אל מחויבות עמוקה לחיים ערכיים ומדויקים. דומה שביסוד דבריו למשה "וִיהִי אֱ–לֹהִים עִמָּךְ" עומדת המשוואה האומרת שמפגש בין אדם לבין אלוהים יתקיים במקום שיש בו הרבה אלוהים, אבל יש בו גם הרבה אדם.

הרב שמעון קליין מלמד במכללות ליפשיץ והרצוג ובישיבה הגבוהה בבית אל

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון י"ט שבט תשע"ו, 29.1.2016

מודעות פרסומת

פורסמה ב-31 בינואר 2016, ב-גיליון יתרו תשע"ו - 964 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: