מה למחשב בבית המדרש | אליעזר שנוולד

הנגישות לאינטרנט, הרשתות החברתיות, הטלפונים הניידים והיציאה לצבא. כיצד היה ר' עקיבא מביט על בית המדרש המודרני והמתחדש שלנו? כאשר נשלח משה רבנו לביקור בבית המדרש של רבי עקיבא, מתארת הגמרא (מנחות כט, ב) התנהלות יוצאת דופן. משה התיישב בסוף שמונֶה עשרה שורות התלמידים, באחורי בית המדרש (כגרסת ה"עין יעקב" שם), וצפה בשיעור של ראש הישיבה, רבי עקיבא. משה לא הבין במה הם דנים וחלשה דעתו, עד אשר שאל אחד מהתלמידים את רבי עקיבא מנין לו כל מה שלימד. רבי עקיבא ענה "הלכה למשה מסיני", ודעתו של משה התיישבה.

פעמים אני מוצא את עצמי מדמיין מה היה קורה לו רבי עקיבא היה נשלח לביקור אצלנו, בבית מדרש ארצישראלי בן זמננו. יש בכך גם סוג של משאלת לב שאכן יסור לביקור שכזה, ולו לזמן מועט. הרבה שאלות ועצות הייתי מבקש ממנו אילו היה בא בתחומנו.

הדעת‭ ‬מוסחת‭ ‬כל‭ ‬כמה‭ ‬דקות‭. "‬מחוברים‭" ‬גם‭ ‬בכותל‭ ‬ צילום‭: ‬פלאש‭ ‬90

הדעת‭ ‬מוסחת‭ ‬כל‭ ‬כמה‭ ‬דקות‭. "‬מחוברים‭" ‬גם‭ ‬בכותל‭ ‬
צילום‭: ‬פלאש‭ ‬90

מבט של אהבה

מן הסתם, כמשה רבנו, היה ר' עקיבא מתיישב בסוף שמונה עשרה השורות של בית המדרש. משם הוא לבטח היה מתבונן במתרחש במבט חודר ובתשומת לב לכל פרט, בעיניים קורנות אהבה, שכן לא הייתה כמותו דמות אשר ראתה את כל העולם דרך המשקפיים של מידת האהבה. ר' עקיבא הלא הגיע ללימוד התורה מתוך אהבה גדולה בינו לבין רחל בת כלבא שבוע (כתובות סב, ב). הוא הגיע לפסגת המדרגה של אהבת ה' בכל נפשו ומאודו עד כדי מסירות הנפש, וכל ימיו היה מצפה שיגיע הדבר לידו ויקיימה (ואכן כך קרה; ברכות סא, ב). מידת אהבתו לקב"ה אף הביאה אותו לפסוק שכל הכתובים קודש אולם שיר השירים, כשיר אהבה לקב"ה, הוא קודש קודשים (משנה ידיים ג, ה); ואהבתו לתורה הגיעה "עד לכדי מסירות נפש של סבל בלתי גבולי" (מאמרי הראי"ה עמ' רג) כשמסר את נפשו כדי ללמד תורה ברבים, גם בשעת גזרה וסכנת נפשות (ברכות שם). לא לחינם זהו אותו ר' עקיבא אשר העמיד את כל התורה על הכלל הגדול של האהבה שבין אדם לזולתו: "ואהבת לרעך כמוך" (ירושלמי נדרים ט).

ממקום זה היה יכול ר' עקיבא להשקיף היטב על הנעשה בבית המדרש שלנו, על המאפיינים המיוחדים שלו בדורנו. הוא היה ודאי מבחין במחשבים ניידים המצויים על השולחנות, המכילים בתוכם מאגרי מידע של ספרות יהודית ונגישים לעשרות אלפי ספרים ברשת האינטרנט, אבל באותה עת גם נגישים לתכנים בעייתיים. במקומו, בחלק האחורי של בית המדרש, היה בוודאי גם רואה את כוורת הטלפונים החכמים, שמן הסתם היו מעוררים את תשומת לבו – מוקד פעיל ורוחש שאליו באים וממנו שבים התלמידים תוך כדי לימודם.

מעניין כיצד היה מגיב במהלך השיעור, כאשר היינו דנים על "חקירה בריסקאית" של ר' חיים, על סברה מעמיקה של ה"קצות", או על החיבור של ה"עיון" התלמודי עם ה"פנימיות" של "תורת ארץ ישראל" מבית מדרשו של הרב קוק זצ"ל. הייתי שמח לשאול דווקא אותו – כמי שהצליח להתגבר על כל מחסומי הלמידה לאחר שהתחיל ללמוד רק בגיל ארבעים והגיע לפסגת עולם התורה, וכמי שכל התורה שבעל פה נקבעה לדורות על פי משנתו – איך הוא מציע להתמודד עם שיעור כה גבוה של קשיי למידה שיש בדורנו, המהווה מכשול בדרך להצלחה בלימוד בכלל ובלימוד התורה בפרט.

אין לי ספק שהוא היה מתבונן בסקרנות על שפע העזרים והאמצעים שפיתחו הר"מים בני דורנו כדי להקל על הלמידה: תרשימי זרימה, טבלאות, סימון קטעי מפתח בצבעים ומצגות, תרגום של הסוגיה לשפת האקטואליה, הצגות, הטרמה של הקדמות וסיכומים בלשון התלמידים. אמנם אלו עזרים ששונים ממה שהיה בדורו, אולם לבטח היו לו עוד רעיונות כיצד להקל על הלמידה, עזרים שינגישו ללומדים את העומק והחכמה שבתורה. הוא לבטח היה שמח בכך, ובוודאי לא היה מבקש ליצור קשיים נוספים בפני הלומדים ולהעלות את רף העיון כדי לייקר אותו.

כראש ישיבה שביסס את מוקד העולם הרוחני על מידת האהבה, והפך אותה למניע העיקרי של המוטיבציה הרוחנית, הוא לבטח היה מבקש לתת עצה כיצד להרבות את אהבת התורה בקרב התלמידים בכלל ובקרב הציבור בפרט. אין לי ספק שהיה מציע להרבות בלימוד האמונה ולהסביר לתלמידים את חשיבות לימוד התורה ויקרת מעלתה, שהדבקות בתורה היא בעצם הדבקות בקב"ה, נותן התורה. אין לי ספק שהיה ממליץ להקנות לתלמידים את חוויית הלמידה באמצעות פתיחת צוהר לעולמות מיוחדים שגנוזים בתורה וגילוי של רבדים עמוקים שמיוחדים לה. במיוחד היה מבקש להטעים את התלמידים את הטעם המיוחד של חוויית ידיעת התורה, שכן "דברי תורה נעימים" ו"שמחה לאיש במענה פיו" – שה"שמחה לאיש בזמן שמענה בפיו" (עירובין נד, א).

אתגר הרשתות

כמנהיג ציבור בדורו וכראש רשת "ישיבות רבי עקיבא" שמנתה "שנים עשר אלף זוגות תלמידים" שהיו פרושים על פני כל הארץ "מגבת עד אנטיפטרס" (יבמות סב, ב), וכמנהיג הרוחני של דורו, הייתי מבקש ממנו עצה כיצד להגדיל את היקף לומדי התורה גם בדורנו, לא כאמצעי אלא כ"לימוד לשמה", שמבסס, בונה ומעצב את העולם הדתי של דורנו ואת עבודת ה' כבניין גבוה הבנוי לתלפיות. כיצד היה ממליץ להגביר את המודעות של הציבור לחשיבות לימוד התורה בדורנו, כיצד היה גורם לכך שהתורה תעמוד במקום הראוי לה בסדר העדיפויות, בקודקוד הפירמידה הרוחנית והערכית. כיצד היה מדרבן את הבנים לגלות בה עניין, בכל פרט שבה, לרוחב ולעומק; מגביר את המוטיבציה להתגבר על קשיי השפה הלימודית, ללמוד ולהסתקרן מהלוגיקה המיוחדת של המשא ומתן התלמודי, ולראות בכך אתגר ששווה לעמול ולהתייגע כדי להשיגו. כיצד היה מביא את בני הדור לראות בהצלחה בלימוד התורה את פסגת המאוויים ומדד להצלחה בחיים.

אך מעל הכול הייתי חפץ לשאול אותו כיצד היה מתמודד עם האתגר הקשה והמורכב של דור הרשתות החברתיות, הווטסאפים והפייסבוקים. אותן רשתות שיוצרות קבוצות שבתוכן מועברים אינספור מסרים קצרים וארוכים חשובים ושוליים. מנוי ממוצע מקבל מסר אחת לכמה דקות. ניתן גם לדעת האם הוא קיבל את המסר אף שלא הגיב, ובכך נוצרת ציפייה ומחויבות להיות זמין ומגיב כל העת, כמו גם עילה לעלבון אם לא הגיעה תגובה הולמת בזמן.

המנוי הממוצע ברשתות אלה, אם לא יכבה את המכשיר ויניחו בצד, אינו יכול לשקוע בעניין לימודי כלשהו מבלי שדעתו תוסח כל כמה דקות ממסרים הנקלטים במכשיר שלו, אם בליווי צליל מוזיקלי או רק ברטט. ואין לך גורם מסיח דעת ובעל השלכה קשה מזה על לימוד התורה שכן "שמעתתא בעי צילותא" (קידושין יב, ב). הלימוד דורש ריכוז לאורך זמן וברצף מתוך "יישוב הדעת", שהוא אחת מארבעים ושמונה מעלות שהתורה נקנית בהן (אבות ו, ו). כיצד היה ר' עקיבא מקיים בדור זה את ההדרכה של התורה: "אדם כי ימות באוהל" – שאין התורה נקנית אלא במי שממית את עצמו באהלה של תורה (שבת פג, ב). כיצד היה משכנע את הדור הצעיר לנתק ולבדל את עצמו מהסביבה ומהרעשים מסיחי הדעת, כדי שיוכל להתיישב בדעתו.

כיצד בדור זה שהתרגל לסטטוסים ומסרונים קצרים ושטחיים, שמאבד את הסבלנות ומתקשה באריכות לימודית "חפרנית", היה מצליח רבי עקיבא להושיב את הלומדים בסבלנות ובריכוז של קשב ללמידה מתמשכת, ארוכה ומעמיקה. כיצד היה מתמודד עם הכאוס וההצפה של המידע בגין הנגישות למידע דרך הרשת האינטרנטית שגורמים לבלבול. כיצד היה מסנן את המידע באופן שניתן למקד אותו.

וככלות הכול, כראש ישיבה שבצוק העיתים נאלצו תלמידיו לצאת להילחם בצבאו של בר כוכבא על חירות העם ושימור מורשתו, הייתי גם חפץ להתייעץ איתו כיצד הוא רואה את האתגר הגדול של בני דורנו בשילוב שבין צבא לישיבה. כיצד ניתן למנף את השילוב הזה כדי שיניב ברכה גדולה יותר לבניית עולם התורה על אושיות מידת הגבורה, ובה במידה יעצים את התרומה של התלמידים לביטחון המדינה. לו רק היה מגיע ר' עקיבא לביקור בבית מדרשנו.

הרב (אל"מ מיל') אליעזר שנוולד עומד בראש ישיבת ההסדר "מאיר הראל" במודיעין. בימים אלו רואה אור ספרו "צבא וישיבה – תרומה דו–חזיתית לקיום הלאומי של ישראל"

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון י"ט שבט תשע"ו, 29.1.2016

מודעות פרסומת

פורסמה ב-31 בינואר 2016, ב-גיליון יתרו תשע"ו - 964 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. אכן, יש בעיה וטוב שהצבעת עליה. אי אפשר גם ללמוד תורה בחברותא וגם לסגוד לליטופון (הידוע יותר בשם 'טלפון חכם'). יש מחקרים של ה-OECD על כך שהמסכים פוגמים בלמידה הבית-ספרית ולא מקדמים אותה – וגם בית המדרש הוא קורבן של זה. כולנו רואים שאין דומה דף יומי בשבת, או קריאה של ספר בשבת, לקריאה ביום חול, ובודאי קריאה של טקסט על גבי מסך. אין מה להשוות את רמת הריכוז וההעמקה שהטקסט זוכה להם.

    כל מקום אנושי השואף ליחסי-גומלין מכבדים שיש בהם ריכוז ולא רק פיזור (ובית המדרש בכלל זאת) צריך לכנס את הלומדים באסיפה, ולקבל החלטה משותפת לגבי מארת עגל המסכים. למשל, לרכז את מכשירי הטלפון הניידים, כך שיהיו על שקט, בפינת בית המדרש או מחוצה לו. אם יהיה משהו דחוף, יש טלפון במשרד או שיוגדר כונן שיענה רק לשיחות דחופות ולא לברבורי ווטסאפ. גם לגבי מחשבים ניידים צריך לשקול לסגור אותם בזמן שיעור כללי. לא שייך ולא מכובד למגיד השיעור.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: