שינוי מעמד השיער | רוני שויקה

התלמוד אמנם אוסר להוריד שיער ממקומות מסוימים בגוף הגבר אך כבר בדברי הגאונים התירו זאת. מדוע ביחס לשיער הנשי אין כל שינוי אצל הפוסקים?

סוגיית כיסוי הראש לנשים מדגימה באופן מובהק את יחסי הגומלין המוכחשים בין חברה והלכה. מצד אחד מדובר בפריט אופנתי המשמש למיתוג חברתי: עצם הכיסוי מציין את האישה כנשואה, כאשר סוג הכיסוי וצורת הנחתו יכולים לייצג קודים חברתיים ולציין את המגזר והקהילה כמו גם את רמת האדיקות הדתית של האישה, בדומה לפונקציית המיתוג שיש לכיסוי הראש הגברי. מצד שני, עצם החובה בכיסוי ראש לנשים היא הלכה מוסכמת וברורה אצל כל הפוסקים.

והנה כתוצאה מאותם יחסים בלתי–נמנעים בין חברה להלכה עולים דיונים רבים הקובעים לכאורה מסמרות הלכתיים באופן כיסוי הראש הנדרש וסגנונו, ולמעשה מבקשים לעצב את גבולות הקהילה. דוגמה קיצונית לזה היא הסאגה הבלתי–נגמרת של הפאה הנוכרית שעדיין מייצרת קונטרסים וספרים שלמים חדשים לבקרים. דומה שהמקום הרחב שפולמוס זה תופס בחברה החרדית והאמוציות העזות שהוא מעורר הם עניין לסוציולוג יותר מאשר לאיש ההלכה.

ההיבט החברתי של כיסוי הראש לנשים אם כן גלוי ומפורסם. בדברים הבאים אתמקד בהיבט ההלכתי ואבקש להעיר על בעיות עקרוניות העולות ממנו.

האם‭ ‬כשם‭ ‬שבטל‭ ‬הכיסוי‭ ‬לפנויות‭, ‬הוא‭ ‬בטל‭ ‬אף‭ ‬לנשואות‭? ‬
חנות‭ ‬כיסויי‭ ‬
ראש‭ ‬בירושלים צילום‭: ‬נתי‭ ‬שוחט‭, ‬פלאש‭ ‬90

האם‭ ‬כשם‭ ‬שבטל‭ ‬הכיסוי‭ ‬לפנויות‭, ‬הוא‭ ‬בטל‭ ‬אף‭ ‬לנשואות‭? ‬
חנות‭ ‬כיסויי‭ ‬
ראש‭ ‬בירושלים
צילום‭: ‬נתי‭ ‬שוחט‭, ‬פלאש‭ ‬90

כיסוי ראש הרווקה

כידוע ישנם שני מקורות עיקריים לחיוב זה: "דת יהודית" ומדרש ההלכה של פרשת סוטה. המשנה במסכת כתובות מונה "יוצאה וראשה פרוע" ברשימה של דברים שהעושה אותם מוגדרת "עוברת על דת יהודית". אישה המוגדרת כך מאבדת כתובתה אם בעלה יבקש לגרשה (הגם שלהלכה הוא אינו מחויב לעשות כן). עולה מרשימה זו, כמו גם מהרשימה של "עוברת על דת משה", שמדובר במעשים הפוגעים בכבודו של הבעל (דת יהודית) או מכשילים אותו באיסורים הלכתיים (דת משה). אולם בכל מקרה נושא המשנה הוא כתובתה של האישה המותנית בחובותיה כלפי הבעל ולא בחובותיה ההלכתיים כשלעצמם. אישה העוברת על איסורי תורה אך אינה מכשילה את בעלה, הרי הוא חייב בכתובתה לכשיגרשה. ואם כך ביחס לאיסורי תורה החמורים, קל וחומר ביחס לפרטים של דת יהודית כגון "המדברת עם כל אדם" שאינם איסורים כלל. מדובר בהתנהגות לא נאותה הפוגעת בכבודו של הבעל ותו לא.

סוגיית הבבלי הרגישה בחריגה של "ראשה פרוע" מרשימה זו, שהרי כיסוי הראש לנשים הוא לכאורה חיוב עצמאי על האישה: "ראשה פרוע דאורייתא היא! דכתיב 'ופרע את ראש האישה' ותנא דבי רבי ישמעאל: אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפרוע ראש". זהו המקור השני, והעיקרי, לחיוב ההלכתי של כיסוי ראש לנשים.

והנה הרמב"ם כאשר קבע דרשה זו להלכה ניסח אותה כך: "לא יהלכו בנות ישראל פרועי ראש בשוק, אחת פנויה ואחת אשת איש". פרשנות זו של הביטוי "בנות ישראל" כמתייחס אף לפנויות ייחודית לרמב"ם, ובכל אופן זו ההלכה שנקבעה בספר הטורים ובשולחן ערוך. אלא שמה שהתאים לזמנו ומקומו של הרמב"ם לא היה מקובל באירופה הנוצרית אף לא אז, וודאי שבתקופה מאוחרת יותר.

ה"בית חדש" על הטור, ובעקבותיו נושאי הכלים של השו"ע, פירשו אם כן שפנויה האמורה כאן היא אלמנה או גרושה, אבל רווקה אינה מכסה את ראשה. פרשנות מעין זו היא מהלך מקובל בדיון ההלכתי, אולם יש להדגיש שנקודת המוצא שלה היא המנהג המקובל בזמנו ובמקומו של הפוסק, כאשר ההלכה עוקבת אחריה. ואם המציאות לא תמיד מתאימה למה שכתוב בספרי ההלכה, הרי שיש צורך בפרשנות יצירתית כדי ליישב ביניהם.

פרשנותו של הרמב"ם המחייבת כיסוי ראש גם לפנויות מלמדת כי העובדה שחכמים דורשים הלכה מסוימת מפסוקי התורה אינה מעמידה אותה כאמת נצחית התקפה תמיד בכל מקום ובכל זמן. מה שהיה נכון לזמנו ומקומו של הרמב"ם לא היה נכון לפולין במאה השבע עשרה, ולאו דווקא בגלל שהרמב"ם החטיא את כוונת הגמרא אלא כיוון שאין כל המקומות והזמנים שווים. על דרך זו יש לבחון גם את כיסוי הראש לנשים נשואות בימינו. האם בחברה שבה נשים נשואות הולכות בגילוי ראש קיים עדיין חיוב הלכתי לכסות את הראש? או שמא כשם שבטל הכיסוי לפנויות (על פי פרשנות הרמב"ם) בטל הכיסוי אף לנשואות? ואם ראשונים ואחרונים כתבו מה שכתבו בחברה שבה בנות נישאו בנערותן, מה נדון בחברה שלנו שבה נשים נישאות בשנות העשרים ובשנות השלושים ועד אז הן שותפות מלאות במרחב הציבורי וראשן מגולה? האם אין מצב חברתי זה מגדיר מחדש את אופיו של כיסוי הראש?

דוגמה להשפעה של המציאות החברתית החדשה על ההלכה נמצאת אצל פוסקים כרבנים עובדיה הדאיה ומשה פיינשטיין שפסקו כי בזמן הזה אישה שאינה רוצה לכסות את ראשה אינה נידונת כעוברת על דת לאבד כתובתה כיוון שאין להחשיבה פרוצה. פסיקה זו, שהיא נגד משנה ותלמוד וכל המסורת ההלכתית עד המאה העשרים, מדגימה כיצד בכוחה של מציאות לבטל הלכה פסוקה. דעה זו אינה מוסכמת לכול, אך אם נאמץ אותה ייפול במידה רבה גם היסוד השני של חיוב כיסוי ראש לנשים מדין "דת יהודית", שכן דין זה נמצא רק ביחס לכתובה ואין לו קיום במרחב ההלכתי אלא בהקשר זה.

פערים הלכתיים

עד כאן באשר לכיסוי ראש לנשים. אולם על מנת לעמוד על משמעות התופעה שכל הפוסקים מתנבאים בעניין זה בלשון אחת כחיוב גמור שאינו תלוי בזמן ובמקום, אני מבקש להפנות את המבט לסוגיה אחרת העוסקת בענייני שיער, אך לא שער הראש אלא שער הגוף, ולא של נשים אלא של גברים.

הגמרא במסכת נזיר מביאה מחלוקת אם גבר שמוריד שיער מבית השחי ושער ערווה לוקה מהתורה או מדרבנן. אמנם לכל הדעות מדובר באיסור משום "לא ילבש גבר שמלת אשה", הכולל איסור לגבר "לתקן עצמו תיקון נשים". והנה בתשובה מפורסמת לרב שרירא גאון, ראש ישיבת פומבדיתא בסוף המאה העשירית, הוא מעיד: "מנהג כל הרבנים בשתי ישיבות שלנו ממאתיים שנה שמעבירים בית השחי ובית הערווה ואין נמנעים מהם".

על מנת לנמק מנהג זה, שהוא נגד גמרא מפורשת, רב שרירא אינו נכנס לדיון בסוגיית התלמוד כלל אלא טוען טענה אפריורית: "כי יש הפרש בין תכשיטי נשים ובין הזמנים ובין המקומות… כל מקום האסור כמנהגו והמותר בו כמנהגו… לפיכך מותר הדבר עכשיו באלו המקומות וכיוצא בהם היתר גמור, אין בו חשש כל עיקר". כלומר לשיטתו, שאין לה רמז בגמרא, על מנת לקבוע מהם תכשיטי אישה האסורים לגברים אין להיזקק לסוגיית התלמוד אלא לברר במכון הקוסמטיקה הקרוב מהם הטיפולים המיוחדים לנשים, וטיפולים הניתנים גם לגברים יהיו מותרים ללא חשש. כאלף שנה מאוחר יותר יושב באותה עיר הבן איש חי, ואף הוא מעיד "כי פה המנהג פשוט וברור להעביר שער בית הערווה". אמנם הרמב"ם והשו"ע לא החזיקו בשיטת הגאונים ואסרו הסרת שיער לגברים, אך ההלכה למעשה המקובלת היום מתירה הסרת שיער לגברים וכדעת הרמ"א שהתיר במקום שנוהגים כן, וכן פסק הרב עובדיה יוסף.

והעניין אינו מסתיים כאן. רפרוף קל בשו"ת מהשנים האחרונות יגלה רגישות הלכתית מופלאה לצורכי הטיפוח של הגבר החדש, גם במקרים הנוגעים באיסורי תורה ממש. כך לדוגמה ישנם פוסקים המתירים לגבר לצבוע את שערו, אף שלדעת הרמב"ם הצובע אפילו שערה אחת לוקה מן התורה, ולכל הדעות הדבר אסור לכל הפחות מדרבנן, וכן פסק השולחן ערוך. אמנם המתירים מחלקים בין צובע להתייפות האסור, לצובע לצורך תועלת מעשית כגון שידוך או פרנסה, או מחמת בושה וצער. אין צורך לבאר שחילוק זה מלאכותי במידה רבה ואף יוצא דופן, וכפי שתמה אחד האחרונים בעניין דומה: "מאין להם לבדות סברות מלבם ולהתיר איסור תורה שיש בו מלקות? וכי איסורי תורה דווקא במכווין לאיסור תליא מלתא?".

ואם באיסורי תורה כך, קל וחומר באיסורים קלים יותר, כגון ההלכה הפסוקה בשו"ע בשני מקומות "אסור לאיש להסתכל במראה" שעליה כתב הרב עובדיה: "בזמנינו שגם האנשים דרכם להסתכל במראה אין בזה משום לא ילבש ומותר להסתכל במראה אפילו לתלמידי חכמים".

כמובן שאין עיני צרה בנדיבות שמפגינים הפוסקים כאשר הם נענים לשאלות שהזמן גרמן. אלא שאני תמה על הפער בין דימוי הגוף הגברי בהלכה, הפושט צורה ולובש אחרת בהתאם לזמן ולמקום, לעומת דימוי הגוף הנשי שנשאר בלתי משתנה מזמן התלמוד לימינו.

מי שיסקור את הספרות ההלכתית על כיסוי הראש לנשים יעמוד משתאה מול הדיונים בפרשנות הגדרים ההלכתיים העולים מהתלמוד, כגון מהי אותה "קלתה" שמוציאה את האישה מדין פרועת ראש אך לא מדין עוברת על דת יהודית, מהי השבכה ומה מתחתיה ומה ומעליה, מהו ה"קפליטין" שבירושלמי ומהם הכיפה והרדיד ועם איזה כיסוי יוצאת לחצר ומה אם רבים בוקעים בה ועם איזה למבוי מפולש ושאינו מפולש ומחצר לחצר דרך מבוי ועם איזה לשוק.

כמובן שאפשר לנסות לתרגם את אביזרי האופנה במאות הראשונות לספירה כמו גם את המרחבים הציבוריים שלהם לימינו, ובכך עוסקים הפוסקים. אולם האם יש צורך בתרגום כזה? מדוע לא קם פוסק וטען: בתקופת התלמוד הנורמה החברתית של צניעות דרשה כיסוי ראש לנשים, ולכן חכמי התלמוד נזקקו לתת גדרים הלכתיים מדויקים בכיסוי הראש. אולם בזמננו הנורמה החברתית של צניעות אינה דורשת כיסוי ראש לנשים, וממילא אנו פטורים מכל הגדרים ופרטי הדינים שציינו בזה חכמים, ממש כמו שרב שרירא לא חש לכל סוגיית הגמרא ופרטי הדינים במעביר שיער בית השחי, כיוון שהנורמה החברתית בזמנו לא ראתה בעשיית שחי טיפול המיוחד לנשים.

דרך כל הנשים

ובכן, יש להודות על האמת. הפוסקים בדורות האחרונים אכן עשו את המהלך המתבקש הזה. מאמר התלמוד "שיער באישה ערווה" התפרש על ידי הרבה מהראשונים לעניין איסור קריאת שמע כנגדו, וכן פסק השולחן ערוך. אבל הסכימו הפוסקים ששיער של פנויה שאין דרכה לכסותו מותר לקרוא קריאת שמע כנגדו.

והנה בדורות האחרונים התעוררה השאלה האם בזמננו שרוב הנשים הנשואות מגלות את ראשן מותר לקרוא כנגד שיער של אישה נשואה. יש שהחמירו, אבל כך כתב הבן איש חי: "הנשים בערי אירופא שדרכן לילך תמיד פרועי ראש מותר לקרות כנגדן, כיון דכל הנשים דרכן בכך", וכן כתבו פוסקים רבים. הרציונל המוסכם לפסק זה הוא שהאיסור לקרוא קריאת שמע כנגד שער אישה הוא מחשש הרהור, אולם כיוון שבזמננו רוב הנשים מגלות את ראשן כבר הורגלו בכך הגברים ושער האישה אינו נידון כערווה לעניין זה.

אמנם אותם פוסקים גם מדגישים שאין בעובדה זו כדי להתיר לנשים לגלות שערן או להכשיר את התופעה בדיעבד. כלומר, שינוי המציאות והתפשטות התופעה של גילוי השיער שינו את נקודת המבט הגברית על השיער הנשי והפכו אותו לחסר קונוטציה מינית, ובהתאם לכך השתנתה גם ההלכה – אולם שינוי זה הוא מנקודת המבט הגברית בלבד. מבחינת האישה אין שום שינוי במעמד השיער שלה, והיא נדרשת לכסותו כמשנים קדמוניות.

הפוסקים הפנימו אם כן את שינוי המציאות הן ביחס לפגיעה אפשרית בכבוד הבעל – שכבר אינה קיימת כיום, והן ביחס להגדרה התלמודית של שער האישה כערווה – שלדעת הרבה מהפוסקים כיום פשוט פג תוקפה, לכל הפחות מנקודת המבט הגברית. אולם עדיין נותר לכאורה קלף מנצח בארסנל של הפסיקה המסורתית. ציינתי לעיל את הדרשה מפרשת סוטה שלפיה "ראשה פרוע דאורייתא היא", ואת פרשנות הרמב"ם שנפסקה להלכה בטור ובשולחן ערוך ולפיה דרשה זו מתייחסת אף לפנויות. אולם אם נאמץ את הפרשנות המקובלת שלפיה הדרשה מתייחסת לנשואות דווקא, נצטרך לכאורה להרים ידיים מול גזרת המלך, כנגדה "אין עצה ואין תבונה". ובכן, אני מבקש להתמודד גם עם טענה זו ושוב מסוגיה אחרת העוסקת בשיער של גברים.

היתר מכונת הגילוח

בפרשת קדושים נצטווינו "לא תשחית את פאת זקנך". ופירשה המשנה שיש חמש פאות בפנים, והמגלח כל פניו לוקה חמש פעמים. בטעם האיסור כתב הרמב"ם שכך היה דרך הכמרים לעבודה זרה להשחית זקנם. אולם בספר הטורים כתב על דבריו: "אין אנו צריכים לבקש טעם למצוות, כי מצות מלך הם עלינו אף לא נדע טעמן". אמנם לא כל גילוח אסור. על פי התלמוד רק גילוח שיש בו השחתה נאסר, והוא גילוח בתער. בפרט הותר לגלח במספריים, ולדעת חלק מהראשונים, וכן פסק השולחן ערוך, הוא הדין לגילוח במספריים כעין תער, וזהו הבסיס המקובל להיתר הגילוח במכונות גילוח חשמליות המקובל כיום.

אלא שהיתר זה אינו פשוט. ישנן שיטות רבות בראשונים באשר למהותם המדויקת של גילוח והשחתה, והדימוי של גילוח במכונה למספריים כעין תער רחוק מלהיות מוסכם. יתר על כן, ישנן שיטות שלפיהן אף אם נדון את הגילוח במכונה למספריים כעין תער עדיין יהיה אסור לגלח בצורה זו את כל הפנים באופן שהתוצאה המתקבלת תהיה השחתה מלאה של הזקן.

גם המתירים עושים זאת תוך כדי הסתייגויות משמעותיות. יש שהתירו בתנאי שלא ידחק את המכונה לעור אלא ישאיר זיפים, יש שפסקו שאסור להשתמש בדגמים הפועלים בטכנולוגיה מסוימת, ויש שכתבו להפך, שדגמים עם טכנולוגיה זו עדיפים מבחינה הלכתית ואסרו דגמים מסדרות הייצור האחרונות המשיגות גילוח חלק יותר. סיכום כן למצב ההלכתי נמצא בדברים שכתב הרב ישראל רוזן: "כל מכונות הגילוח גרמו אי נחת לפוסקי ההלכה… והמגמה השלטת היא כי 'יש בעיה'. למעשה הציבור הרחב מתגלח ובפועל יש כאן מעין 'גזרה שאין רוב הציבור יכול לעמוד בה'". אלא שאיסור הגילוח אינו גזרת חכמים אלא איסור תורה הנוגע בחיוב מלקות כפול חמש בכל גילוח.

לכאורה היתר הגילוח במכונה המקובל כיום כדבר פשוט אינו יותר מאשר ניצול של טכנולוגיה מודרנית יחד עם עיון מדוקדק במבוך ההלכתי של שיטות הראשונים והליכה בעקבות השיטה שתאפשר את הגילוח במכונה, ומה בין זה לחיוב כיסוי הראש לנשים. אלא שהסתכלות על היתר הגילוח רק דרך המפרט הטכני של המכונה וההלכה התלמודית תחמיץ את העיקר. למעשה מדובר במהפכה של ממש החוצצת בין החברה המסורתית לחברה המודרנית. בפוסט שפרסם הרב חיים נבון הוא כתב כי אין לדון את התופעה של הסרת כיסוי הראש אצל הנשים רק מנקודת מבט הלכתית, שכן היא מבטאת רצון להתנערות מסמן של זהות, והוא ממשיך שם ומציין מיד כי סמן הזהות אצל הגברים המקביל לכיסוי הראש של הנשים הוא הכיפה, והדברים נכונים ביחס לחברה הישראלית.

אלא שרק לפני כמה עשרות שנים הגברים הצליחו להיפטר ממציין זהות בולט ומשמעותי הרבה יותר מהכיפה – הזקן. האיסור על השחתת הזקן סימן באופן טבעי את היהודים בחברה הנוכרית. המצאת מכונת הגילוח נתנה למעשה לגברים היהודים פספורט זר אל החברה הכללית, והם אימצו אותו בהתלהבות. אלא שביציאתם מהשטעטל אל העולם הגדול מגולחים למשעי, הם שכחו מאחורה את נשותיהם והשביס לראשן.

ההלכה הצליחה להתמודד עם השינויים שעבר דימוי הגוף הגברי, הן ביחס לשער הגוף הן ביחס לשער הזקן והראש, גם במחיר של עיצוב מחדש של הגבר היהודי, ואף התחשבה בשינוי שעבר דימוי השיער הנשי מנקודת המבט הגברית, אך לא קיבלה שינוי מעין זה ביחס לנשים עצמן, וזאת למרות שחיוב כיסוי הראש לנשים קל בהרבה מאיסורי תורה חמורים הנוגעים בשיער הגברי.

*

ד"ר רוני שויקה הוא חוקר בפרויקט פרידברג לחקר הגניזה ועמית מחקר באוניברסיטת חיפה

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון י"ב שבט תשע"ו, 22.1.2016

מודעות פרסומת

פורסמה ב-25 בינואר 2016, ב-גיליון בשלח תשע"ו - 963 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. 51 תגובות.

  1. מצאתי את המאמר הזה בעייתי מאד.

    זה מתחיל ברמת האנלוגיות ההלכתיות. הכותב עוסק בשאלת כיסוי ראש ושער האשה, ומביא שתי דוגמאות הקשורות להסרת שיער מגברים: גילוח הזקן והסרת שיער בית השחי ובית הערוה. הנושא של כיסוי ראש האשה קשור, אם בכלל, לעניני צניעות או יחסי המשפחה, ואילו שני ענייני הסרת השער בגברים קשורים, בהתאמה, לאיסור השחתת הזקן ולאיסור "לא ילבש". עולמות הלכתיים שונים. מה הקשר? האם ד"ר שוויקה דורש גזירה שווה שיער שיער? מדוע לא הביא רבנים המקלים בהלכות כיסוי הדם והקשה מדוע הם מחמירים בכיסוי הראש? למה שלא נוכיח מדיני ראש השנה להלכות ראש האשה?

    המניפולציה הלינגויסטית הזו איננה, כך נראה, צדדית אלא היא ממהותו של המאמר. שכן הכותב חוזר ומדגיש את עמדתו לפיה ההלכה היא הפלסטלינה של הרבנים שעושים בה כרצונם בהתאם לצרכי השעה (או לפי מה שמתחשק להם), באמצעות פרשנות שלא בתום לב של הטכסטים שמאפשרת להגיע מכל מקום לכל מקום. כך הוא מסביר את הפשר שנתן הב"ח לדברי הרמב"ם בעניין שיער הבתולות ("מהלך מקובל" של "פרשנות יצירתית") וכך הוא דן בהיתר הגילוח לגברים ("עיון מדוקדק במבוך ההלכתי … והליכה בעקבות השיטה שתאפשר את הגילוח").

    אישית אני מתנגד בחריפות להשקפה הזו, אבל כאן ברצוני להדגיש שתי נקודות אחרות.

    ראשית, אם אכן זה המצב אז שאלת כיסוי ראש הנשואות היא זניחה. אם לרבנים יש רשיון לעשות בהלכה כאוות נפשם, למה שלא יתירו לנו, באותם מהלכים מקובלים של פרשנות יצירתית, לנסוע בשבת לים ולאכול שם חזיר ונסגור עניין? האם מתוך "עיון מדוקדק במבוך ההלכתי" לא ניתן יהיה למצוא שיטות שיתירו הצתת מנוע (סיבוב המפתח יכול להיות גרמא) וכדומה עד אינסוף?

    שנית, במידה ושוויקה צודק אזי קשה להבין מה הטענה שיש לו נגד הרבנים. נכון, מותר לאשה לצאת לרשות הרבים וראשה פרוע, אז מה? הרי ההלכה היא הפלסטלינה של הרבנים כזכור, ואם הם חושבים, לדוגמה, שהדור שלנו פרוץ בעריות יותר מדורות קודמים (במובנים מסוימים קשה להכחיש זאת) אז אולי הם דווקא ינקטו ב"פרשנות יצירתית" ויסיקו שעל האשה לצאת לרשות הרבים רק בבורקה או בניקאב, או שעליה להשאר בכלל בבית?

    המאמר עומד או נופל, כך נראה, על שתי טענות עיקריות. האחת, כפי שאמרנו, היא שההלכה היא פלסטית לגמרי וסובייקט למניפולציות לשוניות. השניה, לא פחות חשובה, היא שערכי החברה המערבית בה אנו חיים הם הערכים הנכונים או הגוברים, ואשר על כן חובתם של הרבנים היא לנצל את כחם המניפולטיבי ולשנות את ההלכה באופן שתתאים עם עולם הערכים של מאמרי המערכת בניו יורק טיימס. כפי שכבר כתבתי, התוצאה היא מרחיקת לכת הרבה יותר משאלת כיסוי הראש.

    הבעיה הראשית אותה אני רואה היא שמאמר מסוג זה, ויש כמוהו לא מעט, מייצר אנטגוניזם. לא כולם מטומטמים, ואפילו לא כל הרבנים מטומטמים. יש ביניהם לא מעט שקוראים את המאמר של ד"ר שוייקה ומבינים בדיוק מה כתוב בו, ובעיניהם, יש להניח, זו עמדה המבטאת בוז תהומי גם למטען התרבותי שאותו הם (לדעתם) נושאים וגם לשכל הישר שלהם, כאילו שניתן לשכנע אותם בעזרת מניפולציות מילוליות או רגשיות לקשר נושאים הלכתיים נפרדים לגמרי.

    נדמה לי שחלק גדול מן התגובות המאד לא נעימות שיוצאות מתוך עולם התורה והרבנות קשורות בדיוק להרגשה הזו של מספר רבנים, לפיה האנשים שמחוץ לעולם שלהם, בעלי הבתים, הם בעצם שבויים של מערכת ערכים זרה וכי הם דורשים שינויים לא מוגבלים בהלכה מתוך תפיסה עקרונית האומרת שהתרבות המערבית עיקר והתורה טפל. זו עצמה תפיסה שבודאי ראויה לדיון לפחות כמו רעיונות אחרים הרווחים בחלל הציבורי שלנו, אבל כאשר הדברים מצטרפים לכתיבה שהיא עצמה מניפולטיבית, שאיננה מציגה את הטענות הללו "על השלחן" וכמושא לדיון אלא מנסה למכור אותן בדרכי עקיפין כהנחות יסוד, קשה לצפות לתוצאות חיוביות.

  2. נדב,
    הקשר בין שיער באישה לבין גילוח השיער (לפחות הזקן) אצל גבר, הוא שבשני המקרים מדובר על מגבלה הלכתית הקשורה למראה החיצוני (אך בעוד אצל גברים התירו, אצל נשים לא). נכון שמדובר באיסורים שונים, אבל אם אתה חושב שזאת הסיבה להבדלים בפסיקה, אנא התכבד והוכח זאת. מהציטוטים שהובאו במאמר (של רב שרירא ושל הבן איש חי) נראה שהסיבה להיתרים לגברים הוא התאמה למציאות הנוהגת.
    אין ספק שההלכה היא לא פלסטלינה שאפשר ללוש, אבל גם לא צריך לומר ההיפך – שההלכה אדישה למציאות, וההתפתחויות בהלכה נובעות רק ממהלכים הלכתיים פנימיים. יש עקרונות פסיקה שמתחשבים במציאות הנוהגת. האתגר הוא כמובן להשתמש בעקרונות הפסיקה בצורה מושכלת ומאוזנת. כפי שכתבתי, הובאו כאן ציטוטים שמראים שכאן ההיתרים קשורים להתאמה למציאות הנוהגת, ואם אתה חושב שהציטוטים סולפו, יהיה נחמד אם תביא נימוקים ענייניים.

  3. אם נניח לספקולציות, הקונספירציות והדימויים הויזואליים על גוף, שיער ופנים גבריים ונשיים, ונישאר בתחום הדיון ההלכתי בשלושת הנושאים שהכותב מעלה,אז כך:
    א. אחרי שהכותב קיבל כי הדין של "לא תהלכנה בנות ישראל פרועות ראש בשוק" הוא דאורייתא כפשט הגמרא, הדיון הסתיים. השאלה האם מדובר רק בנשואות או גם בפנויות מסוג זה או אחר (והדיון הזה עומד בפני עצמו גם ללא דברי הרמב"ם) אינו מעלה ואינו מוריד, אלא אם כן נזקקים לשלל קונספירציות, כפי שעשה מחבר המאמר.

    ב. הסרת שיער לגברים היא ישום של האיסור על הגבר לעדות כלי אישה. לשם כך עלינו להגדיר מהו כלי אישה, ודבר זה משתנה לפי המקום והזמן. רב שרירא גאון לא חידש דבר אלא הסיק את המתבקש מהגמרא. האם כותב המאמר חושב שמהמקראות או מהגמרא משתמע איסור קבוע על הגברים להוריד את שערם?

    ג. הסרת זקן הייתה קיימת גם לפני הרב חיים נבון, ואפילו לפני הדיונים על מכונת גילוח. הסיפורים של כותב המאמר על מהפכה דרמטית הם משהו בין טעות לשקר. מאחר שכותב המאמר טוען כי קרא את תשובות הפוסקים בעניין, הוא כנראה שם לב לכך שחלק מספרות התשובות לגבי גילוח הזקן היא מסוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19 (חיים שאל סימן נב, חת"ם סופר או"ח סימן קנט) – מה שמעלה את החשד שמדובר בשקר יותר מאשר בטעות.

  4. נדב,

    א. לא בקשתי לעשות גזירה שווה הלכתית שיער-שיער, אלא להדגים כי דימוי הגוף והשיער הגברי בפרט אינו קבוע ויציב אלא משתנה מזמן לזמן וממקום למקום, ושינויים אלה באים לידי ביטוי גם בהלכה. בדומה לכך, גם דימוי השיער הנשי אינו קבוע והוא משתנה מחברה לחברה. לדעתי אי אפשר לקרוא את סוגיית כיסוי הראש לנשים במנותק מדימויים אלה וההקשר החברתי בו הם פועלים.

    ב. הפרשנות של הב"ח לדברי הרמב"ם מוציאה אותם ודאי מפשטם. במקומו של הרמב"ם גם פנויות היו יוצאות בכיסוי ראש, בארצות אירופה פנויות היו יוצאות בראש גלוי. הב"ח ממשיך מסורת הלכתית אשכנזית, אולם על מנת שהיא תתאים לפסק הטור (והשו"ע) שפסקו כרמב"ם, הוא פירש אותם כפי שפירש.

    ג. לא טענתי ואיני חושב שההלכה היא פלסטלינה. אולם לא מקובל עלי שהדיון בסוגיה זו יתקיים בחלל ריק, ויתעלם מההקשרים החברתיים והתרבותיים. הפוסקים כבר הכירו שבזמננו שיער באשה אינו ערווה (וניתן לקרות כנגדו קריאת שמע), והכירו גם שבזמננו אישה ההולכת בגילוי ראש אינה פוגעת בבעלה וזכאית לכתובתה (וזו פסיקה לטובת האישה כמובן). כלומר אם כיסוי הראש קשור כדבריך "לצניעות או יחסי המשפחה", יש לבחון אותו מחדש בהתאם למציאות החדשה שהפוסקים עצמם כבר הודו בה. אם כיסוי הראש אינו קשור בשני דברים אלו (וכפי שאתה מסייג "אם בכלל"), האם נדון אותו כגזירה בלא טעם? אני חושב שקריאה כזאת של סוגיית הגמרא, כביכול ישנה מהות דמונית לשיער האישה שהיא יציבה וקבועה המחייבת את כיסוי ראשה, היא סילוף של התורה וההלכה.

    ד. איני חושב גם שיש להכפיף את ההלכה לערכי החברה המערבית באשר הם. אולם אני בהחלט מצפה מפוסק שעוסק בשאלות מעין אלו שייגש אליהם אחרת משאלות של כף חלבית שנתחבה בתבשיל בשרי. אין לי סנטימנטים לכפות וסירים חלביים או בשריים, אבל יש לי תפישה ערכית על מקומן של הנשים במרחב הציבורי. תפישה זו אכן יונקת מערכי החברה המערבית המודרנית, ואני מצפה מהפוסקים שישקפו ערכים אלו במערכת ההלכתית של ימינו.

    • רוני,

      אתייחס לתגובתך לנדב לסעיפים ג' וד'

      לגבי ג:

      אתה לא חושב שאם פוסקים שהלכו בקו שאתה מתאר ושהתירו למשל לקרוא ק"ש מול שיער מגולה של אשה נשואה כתבו באותה נשימה למרות זאת שאין הדבר מתיר את גילוי הראש [בעל ערוך השולחן שפוסק כך מקדים לדבריו דברי כאב ואכזבה מהפרצה בתחום כיסוי הראש ויעוין שם בדבריו, הרב עובדיה שפסק גם הוא כנ"ל לא רק שלא מבטל את חובת כיסוי הראש אלא כידוע מחמיר בעניין ובניגוד לפוסקים רבים הוא אוסר פאה נוכרית ואכמ"ל] זה אומר דרשני?

      זה אומר שיש כמה השלכות הלכתיות לעניין כיסוי ראש וחלקם כמו שציינת לא רלוונטיות כיום לפי שיטת חלק מהפוסקים אבל זה לא אומר שכל עניין הכיסוי ראש בטל ומבוטל ,לפי דעת הפוסקים שהולכים בכיוון הנ"ל ישנה חובה עצמית של כיסוי ראש ומעבר לה יש כל מיני נגזרות הלכתיות שחלקן תלויי מצב וחברה מה שלא מבטל את "כל הקופה"

      אם כיום ישנה רגילות לראות ברחוב נשים עם זרועות גלויות ולבושות במכנסיים ולכן אולי יהיה מותר לקרוא לידם ק"ש האם זה אומר שגם צורת לבוש זו הופכת להיות מותרת וכל ההלכה והרעיון בדבר צניעות הלבוש הולכים פייפן?

      לגבי ד: מחילה אבל אתה סותר את עצמך ,אתה כותב שלא צריך להכפיף את ההלכה לערכי החברה המערבית ברישא אך בסיפא אתה כותב שאתה מצפה מהפוסקים לעשות בדיוק את הדבר הזה!?!?

      אז תיובתא דרוני תיובתא

      ולציפייה שלך עצמה: הרי על זה נדב הקשה עליך בצדק : מדוע אתה חושב שהפוסקים חייבים משהו לתרבות המערבית? הרי אם ערכי החברה המערבית הם אלו שלדעתך אמורים להנחות את דרכינו ולאורם נלך אז למה בכלל אנחנו צריכים את הדבר הזה שנקרא "תורה" ו"הלכה"? למה להסתבך אם אפשר לאמץ את ערכי החברה המערבית וזהו? למה צריך להכניס לשם כך את כל הדיון הארוך בפוסקים? אפשר ללכת ישר למקור לא?

      אם אתה מצפה מההלכה להתאים את עצמה לתרבות המערבית אז מה בעצם התפקיד שלה? אם אין לה מסרים עצמאיים משלה מה היא יכולה לתת לנו שלא "המקור" המערבי כבר נותן לנו? התפקיד שלה בעיניך הוא לא ערכי אלא רק פולקלוריסטי?[דהיינו:יש לה מה לומר בהלכות פסח אך לא בענייני מעמד האשה?]

      ולסיום: אומנם זה יאכזב אותך אבל לא ממש נראה לי שהפוסקים ירוצו לעשות את מה שאתה מצפה מהם……..

    • לרוני שויקה,

      אתיחס לנקודות שהעלית שלא לפי הסדר, למען הבהירות.

      ב. אני מתעקש שלא להבין את מה שכתבת על הב"ח. הב"ח פירש את דברי הרמב"ם "פנויה" בתור גרושה או אלמנה. יש שתי אפשרויות: או שהפירוש נכון (או לפחות סביר), או שהוא ברמת אי סבירות כה גבוהה עד שניתן להניח שהוא לא נכון. אם הוא נכון הכל טוב ויפה, אם הוא לא נכון אזי הב"ח טעה וצריך להתעלם מדבריו ככל שהדברים אמורים בפירוש דברי הרמב"ם הזה. אין אפשרות שלישית. הרצון לתרץ את דברי הרמב"ם כך שיתאימו עם המנהג בארצות אירופה הוא לגיטימי כמוטיבציה לנסיון לתרץ, לא כהצדקה לאמירת פירוש לא נכון.

      אני חוזר וטוען שאם אתה חולק על כך, כלומר אם אתה רואה את המטרה (לישב את פסק הרמב"ם עם המנהג) כצידוק לפרשנות שגויה, הרי שאין שום ערך לא לדברי הרמב"ם, לא לדברי הב"ח, לא לדבריך ולא לדברי, אפשר לזרוק את התורה והפוסקים לים ולעשות מה שמתחשק לנו, ונפרש ש"ערות אשת אביך לא תגלה" הכוונה רק לאביך שהוא גם כהן וכן הלאה.

      ספרים כתובים במלים שיש להן משמעות והן נועדו לשמש כאמצעי קומוניקציה, ולא (כפי שניסו לשכנע כמה פילוסופים צרפתיים מוזרים) במלים חסרות משמעות שפרשנותם היא מניפולציה.

      ד. בהמשך לנ"ל, היחס לתרבות המערבית יכול להיות פקטור בהעלאת שאלה לדיון, כי דבר X או Y מפריע לנו או להיפך מושך אותנו בהיותנו בני התרבות הזו, אבל הוא לא יכול לשמש צידוק להוצאת טקסטים מכוונתם, מעשה שהוא מרחיק לכת הרבה יותר מכל שאלות היחס לתרבות כזו או אחרת.

      [בלי קשר לכך, גם אם נחליט שאנו עושים בטקסטים כרצוננו, עולה השאלה האם אנו תובעים "התחשבות" של ההלכה בתרבות המערבית או כניעה של ההלכה לתרבות המערבית, כלומר למה הסברה של אותו רב היפותטי לפיה בדורנו צריך להחמיר מאד בדיני צניעות כדי להלחם במגיפת הפריצות נחותה מהסברה שלך לפיה חשוב לשמור על מקומה של האשה במרחב הציבורי.]

      ג. שוב בהמשך לנ"ל, אם מקבלים את הרעיון לפיו ניתן לתת פרשנות שלא בתום לב למלים כדי להשיג מטרה, ההלכה הופכת לפלסטית בין אם רוצים בכך ובין אם לא. זו מסקנה הכרחית לעניות דעתי. ההקשר התרבותי יכול להכתיב את נושא הדיון, אבל לא את מסקנתו.

      א. מכאן אני מגיע לנקודה הראשונה שהעלית (בשילוב עם השלישית).

      אם אתה רוצה לטעון, נאמר, שחיוב כסוי ראש האשה נובע מחשש ששערה יגרום לגברים הרהור, ושבדורנו עם השתנות הרגלי האנשים אין בשער משום גרימת הרהור, ולכן יש להתיר את ההליכה בראש פרוע, והראיה שניתן לעשות שינוי כזה היא מפסק הגאון בעניין שיער בית השחי בגברים שגם הוא עשה שיקול דומה – זהו טיעון הלכתי סביר והגון לגמרי, שניתן להעלותו ולדון בו (כמובן שאפשר יהיה לטעון כנגדך ולחלק בין, נאמר, איסור לא ילבש שניתן לטעון שבמהותו הוא תלוי תרבות, לבין דבר שהוא אולי גזירה דרבנן ובטל טעם לא בטלה גזירה, ואתה תוכל לענות וכן הלאה).

      אבל עלי להודות שלא כך תפסתי אני את מאמרך. מה שקלטה עיני (אולי מתוך רגישות יתר) בתוך כל הדיבורים על "פרשנות יצירתית", "רגישות הלכתית מופלאה לצורכי הטיפוח של הגבר החדש", "ביציאתם מהשטעטל אל העולם הגדול מגולחים למשעי, הם שכחו מאחורה את נשותיהם והשביס לראשן" וכדומה, הוא התקפה בסגנון פוקו ודרידה, הישר מהמרחב התרבותי שבין ז'רדין דה לוקסמבורג לקתדרה לתיאוריה קווירית פוסט קולוניאליסטית במחלקה ללימודי מגדר. לאחר העיון יכול להיות שטעיתי בכך, אבל אני עדיין חושב שהסגנון המערב נימוקים הלכתיים בכל מיני פניות (שהן בעיני לא ענייניות) אל הרגש הוא לא נכון.

      • נדב, למה אתה מתכוון כשאתה כותב "פירוש נכון"? האם כוונתך שהפירוש קולע לכוונת הרמב"ם?
        אם כן, אז יש לנו אי-הסכמה משמעותית ביחס לאופיו של התהליך ההלכתי ומעשה הפרשנות ההלכתית. ברור לי שהרמב"ם התכוון גם לפנויות שהן רווקות. זו המציאות החברתית והתרבותית בה הוא פעל, והדבר עולה ממקורות נוספים. מאידך, הפירוש של הב"ח הוא "סביר" במובן זה שהטקסט סובל אותו. הב"ח אינו מחוייב למציאות ההיסטורית בה פעל הרמב"ם, אבל הוא מבקש להישאר מחוייב להלכה שכתב הרמב"ם ושנפסקה בטור ובשו"ע. וזו בדיוק האפשרות השלישית שאתה לא מוכן לקבל:
        ישנו קאנון הלכתי. משנה תורה לרמב"ם הוא קאנון. כך גם ספר הטורים, כך גם השולחן ערוך. קאנון כזה נכתב פעם בכמה מאות שנים. אי אפשר להחליף אותו באותו קצב שמיקרוסופט מוציאה גירסה חדשה לחלונות.
        אבל החיים לא עוצרים. מעבר לכך, ישנן מסורות הלכתיות שונות שאינן באות תמיד לידי ביטוי בקאנון. הרמ"א זיהה את הפונטציאל (והסכנה) בשו"ע, והצמיד לו את המסורת ההלכתית האלטרנטיבית שהוא אחז בה. מעתה השו"ע והרמ"א מייצגים את הקאנון יחד. ועדיין, גם כך נשארו מסורות הלכתיות נורמטיביות מחוץ לו, או היה לחץ בגלל נסיבות חדשות שהתפתחו לאורך הזמן לפסוק אחרת מהשו"ע.
        אז אפשר להחליט שמותר לפסוק אחרת מהשו"ע. יש מקרים שאין ברירה, הלחץ גדול מדי. הנה, אפילו הרב עובדיה יוסף שמצהיר על מחויבות טוטאלית לפסקי מרן בשו"ע פוסק בעשרות מקרים נגדו. דוגמה זעירה ביחס אבל מספיקה: השו"ע פסק במפורש שהקהל בקדושה אומר רק את המענה "קדוש", "ברוך" ו"ימלוך", אבל "נקדישך" אומר רק החזן. מה לעשות שהמתפללים אוהבים מאוד לשיר את "נקדישך" עם החזן? אז הרב עובדיה יוסף פוסק נגד השו"ע, שאפשר לקהל לשיר "נקדישך". הלחץ גדול מדי והעניין ההלכתי אינו חמור מדי.
        אבל כעקרון, נעדיף להישאר מחויבים לקאנון, אחרת נגיע לאנרכיה, שתורת כל אחד בידו.
        הב"ח היה יכול לפסוק נגד הרמב"ם, הטור והשו"ע. עמדה לו מסורת הלכתית אלטרנטיבית יציבה שנהגה בפועל. אבל אם הוא יכול לפרש את הקאנון כך שיסבול מסורת זו, הוא יעדיף לעשות זאת, כדי לשמור על מעמדו של ספר הטורים כספר פסיקה. מה שצריך להטריד את הב"ח זה לא מה שהרמב"ם חשב במצרים בסוף המאה ה-12, אלא איך אני יכול לשמור על משנה תורה כספר הלכתי רלוונטי עד כמה שאפשר בזמן, במקום ובמציאות שונה לגמרי. כי אחרת אני צריך לכתוב משנה תורה חדש, ואת זה לא הוא ולא אף אחד אחר יכול לעשות.
        זה כמובן לא חידוש. זה בדיוק מה שהתלמוד עשה למשנה. ובשביל הדברים האלה אני לא צריך ללמוד תיאוריות מודרניות של פילוסופים צרפתיים, מספיק ללמוד דף תלמוד אחד כראוי.

        ההלכה אינה פלסטית, אבל היא גם אינה אלגוריתם של מכונה. היא משקפת ערכים, היא משקפת אידיאולוגיות, היא משקפת תרבות וחברה. כל אלה אינם יציבים וקבועים, אלא משתנים ונתונים בדרך כלל במחלוקות, לעתים אף עזות וקשות, בין חברות שונות ובתוך חברה מסוימת. טקסט כתוב הוא דבר קבוע (אלא אם כן מזייפים אותו). בדיוק בגלל זה הוא אינו יכול לייצג נאמנה את התורה שבעל פה, שהיא מטבעה אמורה להיות גמישה בהתאם למציאות המשתנה, ולכן "דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרם בכתב".
        אבל כתבנו את התורה שבעל פה. אמנם אם הטקסט נשאר קבוע, הרי שהפרשנות שלו עדיין גמישה. המילים סובלים משמעויות שונות. וזה בדיוק תפקידו של איש ההלכה: לדאוג שההלכה תמשיך ללכת, שתהיה בתנועה, וזאת על ידי פרשנות חדשה לטקסטים ישנים. לא לספר לי סיפורים מה היה, אלא כיצד אני יכול למצוא תשובות חדשות לשאלות שמטרידות אותי בדברי רבותינו.
        זאת עבודת ה' של דורנו, כמו של כל דור ודור.

        • רוני,

          אז אני רואה שאתה מסכים לכל דברי, מודה בטעותך, מבטיח לכתוב מאמר תיקון ל"שבת" וגם מתחייב, בתור פיצוי, לבוא ולחתום לי ערבות על המשכנתא. מצוין.

          [רק לב"ח מותר?]

      • פרופ' שנרב היקר
        אפשר בהחלט לזלזל בכמה פילוסופים צרפתיים זה טוב לבריאות. שכן הצחוק כבר הוכח יפה לבריאות. מאידך אפשר גם לממש את אותו צחוק על דרכם של התנאים בקריאת התורה שבכתב – במדרשי ההלכה כמו במדרשי ההגדה. וכך גם על האופן בו התלמוד קורא את המשנה, קריאה רחוקה מאוד ממשמעותן המקורית של המילים. וכן הלאה וכן הלאה.
        ידועה הבדיחה על הכומר שלמד תורה וחכמה עם הרב. שידל את הרב שילמד אותו תלמוד. אך הרב סרב בנימוק שלגוי אין שכל של גמרא. לאחר שכבר לא יכל לעמוד בלחץ של הגוי אמר הרב: אחוד לך חידה, ואם תדע מה להשיב אלמד אותך גמרא.
        שני אנשים יורדים דרך ארובה, אחד מלוכלך והשני נקי. מי יתרחץ?
        ענה הכומר – כמובן שמלוכלך יתרחץ.
        ענה הרב: הוא אשר אמרתי אין לך שכל של גמרא.
        שאל הכומר וכי מדוע?
        ענה הרב: משום שהמלוכלך רואה את הנקי וחושב שגם הוא נקי ולכן לא יתרחץ, והנקי רואה את המלוכלך ולכן יתרחץ.
        שוב ניסה הכומר לשדל את הרב וכו' ושוב אמר ארב אחוד לך חידה וכו'.
        שאל הרב: שני אנשים וכו'
        ענה הכומר הנקי רואה את המלוכלך וכו'. והמלוכלך רואה את הנקי וכו'.
        ענה הרב: הוא אשר וכו' אין לך שכל של גמרא.
        שאל הכומר וכי מדוע?
        ענה הרב: מה הם לא יכולים לדבר בניהם ולהבין שהנקי נקי והמלוכלך מלוכלך? ודאי שהמלוכלך יתרחץ והנקי לא.
        שוב שידל הכומר וכו' והרב ענה וכו' וכו'.
        שאל הרב: שני אנשים וכו'
        ענה הכומר: מדברים בניהם ומבררים שהנקי נקי ועל כן לא יתרחץ והמלוכלך מלוכלך ועל כן יתרחץ.
        ענה הרב הוא אשר וכו'
        שאל הכומר מה עכשיו?
        ענה הרב: וכי יכול להיות ששני אנשים ירדו מערובה ואחד ישאר נקי?
        את הבדיחה הזו כתב הרב מימון בספרו שרי המאה.
        בדיחה יהודית קלסית שיש לה עומק רב שממחיש את מהות הדיון התלמודי. לא מזמן יצא ספר של בחור בשם אלחנן נאה 'אפשר אחרת' בו הוא מראה כיצד החשיבה היצירתית של התלמוד דומה לחשיבה היצירתית המודרנית. וכך מסתבר שהתלמוד יצר שיח לוגי שהוא בעצם סיפור שמאחוריו מסתתר רעיון. הלוגיקה היא אפשרית. בכל סוגיה אפשר להכיל לוגיקה אלטרנטיבית.
        כך גם במשחק ההלכה. מי שיישר רואה את זה בעיניים פקוחות.
        ועל כן עמדו על כך חוקרים חדשים כגון בויארין שמראים כיצד השיח של הקריאה הפוסט-מודרנית קרוב לשיח של התנאים והתלמוד ברמת הפרשנות. שיח ששומר על מתח בין הטקסט, במקרה של התנאים התנ"ך המקודש, ובמקרה של האמוראים החומר התנאי המקודש, ומתוך כך במהלך של קריאה יצירתית נותן פרשנות לפעמים חדשנית והפוכה לחלוטין מה'פשט'. כל אוקימתא היא כזו.
        לכן לא הייתי שופך את כל הפוסטמודרניות לפח. למרות שיש הרבה מה לשפוך שם לפח. כמו תמיד – וכמו כל רעיונות מתחדשים. יש גרעין של אמת וקליפה חסרת חשיבות או מטעה.

        • אני רק שאלה: כמה מאמץ השקעתם (אתה או הרה"ג בויארין, או האוחזים בדעה שאתה נוקט בה כאן) בנסיון להבין את דברי התנאים והאמוראים כפי שהם, at face value, לפני שהגעתם לרעיונות על פרשנות יצירתית?
          אני לא יכול לדבר על כל הש"ס, אבל האמירה ש"כל אוקימתא היא כזו" (="מהלך של קריאה יצירתית הנותן פרשנות חדשנית ולפעמים הפוכה לחלוטין מ'פשט'") רחוקה מאוד מרוב האוקימתות שאני מכיר – אלא אם כן קוראים בשטחיות מרשימה.

    • צניעות וכבוד

      בס"ד טו"ב בשבט ע"ו

      תמוהים דברי ד"ר אהרן שוויכה, שנורמות הצניעות שקבעו חז"ל באו מנורמות חברתיות שהזמן גרמן. וכי בנות יוון, רומי ופרס הקפידו על כיסוי ראשן? ברור שהנחיות חז"ל בזה באו ממקור עצמי.

      כבר בתורה נתכבדו בני אהרן ללבוש מגבעות לכבוד ולתפארת. תלמידי חכמים הקפידו שלא ללכת ארבע אמות בגילוי הראש (שבת קיח,ב; קידושין לא,א). אימו של רב נחמן מייעצת לבנה: 'כסי רישך כי היכי דתיהוי עלך אימתא שמיא' (שבת ).

      בנשים נתווסף עניין הצניעות, אף הוא חידוש של התורה. בעוד לבני נח נאסרו העריות במעשה – בני ישראל נצטוו גם על טהרת המחשבה, 'לא תחמוד', 'ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם'. עיקר האחריות של שמירת העינים והלב הוא כמובן על הגבר, אך גם האישה תורמת חלקה בלבוש צנוע המכבד את לובשו.

      מהתרבות המערבית ראוי שניקח את הטוב והיפה, מדע ופילוסופיה, ספרות ואמנות, תוך שיפוט ערכי קפדני ממקור הקודש. לא את המתירנות המדברת גבוהה גבוהה על 'מעמד האישה' וחירותה, ובאמת אינה אלא עצת אחשוורוש ל'הראות העמים והשרים את יפיה'. וכי משהו נפל מערכן המדעי של פרופ' נחמה לייבוביץ ופרופ' אסתר כהן-סמואל ז"ל, או תבדלחט"א פרופ' שולמית לבנברג, בגלל שהן מכסות את ראשן כדת משה ויהודית?

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      כפי שהעירו כבר, אין שום מקום להשוואה בין דברים שכל איסורם הוא משום 'לא ילבש גבר שמלת אשה', שכאשר המציאות משתנה אין כאן 'כלי אשה', לעומת מה שקבעה תורה ותיקנו חכמים משום סייג לקדושה, שלא פג טעמו,

      אף מאי הפעלת הסנקציה החריפה של 'תצא בלי כתובה', ודאי שאין ללמוד היתר גמור למעשה. גם לגבי כפירה וחילול שבת הנחו חכמי דורותינו לנהוג בסבלנות ובדרכי נועם כלפי התועים. ואכן, הן לגבי החילון בכלל, והן לגבי כיסוי הראש בפרט – הוכיחה הסבלנות את עצמה. לימוד התורה ברבים, ששולב בהשכלה ו'דרך ארץ', הביא לתחייה דתית גדולה, לאדם דתי חדש שאינו מביט בחגביות אל מול תרבות המערב.

    • סוף פיסקה 2:
      'כסי רישך כי היכי דתהוי עלך אימתא דשמיא' (שבת קנו,ב)

    • כך אמר הב"ח?

      בס"ד י"ט בשבט תשע"ו

      לגבי מה שטען הכותב שהב"ח ביקש לתאם את פסק הרמב"ם למנהג מקומו וכיו"ב – מעיון בדברי הב"ח (אה"ע סימן כא) מבואר שלא דק….

      הב"ח לא מתייחס שם לדעת הרמב"ם, אלא לדברי הטור, שאף הוא כתב: 'לא יילכו בנות ישראל פרועות ראש בשוק, אחת פנויה ואחת אשת איש', ומקשה מדברי המרדכי בשם ראבי"ה: אבל בתולה הרגילה בגילוי שיער, לא חיישינן דליכא הרהור'.

      למעשה, יכול היה הב"ח להקשות מדברי הטור עצמו, שכתב באו"ח סימן עה: 'אבל בתולות שדרכן לילך פרועות הראש – מותר'. אותה שאלה קיימת גם בדברי השו"ע שהעתיק, (באו"ח עה ובאה"ע כא) את דברי הטור הסותרים לכאורה.

      קושיא נוספת שמעלה הב"ח על דברי הטור (והיא תהיה קשה אף לפי הרמב"ם) היא מדברי הגמרא עצמה: 'דהא בריש פרק ב דכתובות שנינו: אם יש עדים שיצאת בהינומא וראשה פרוע – כתובתה מאתים'. שם מדובר בסימן שהיו עושים בנישואי בתולה, שהיו מוליכים אותה מבית אביה לבית בעלה כשראשה פרוע, ומשמע – אומר הב"ח – שאף דרך השוק היתה התהלוכה עוברת, וכיצד ייתכן הדבר אם נאמר שהאזהרה לבנות ישראל שלא תצאנו פרועות ראש מתייחסת לבתולה?

      לפיכך, מתרץ הב"ח: 'וצריך לומר דבפנויה בעולה קאמר, אבל בתולות אינן באזהרה'. וכעין זה יישב ה'פרישה' (שם): 'ולכאורה נראה לומר דפנויה רצונו לומר, כגון אלמנה וגרושה, אבל בתולות מותרות להלך, כמנהגנו'.

      ה'מגן אברהם' (או"ח סימן עה, אות ג) נוטה שלא לקבל את תירוצם (ש'פנויה' שבאה"ע כא היא אלמנה): 'ודוחק לומר דפנויות דקאמר היינו אלמנה – דאם כן הוה ליה לפרש'. ולפיכך הוא מציע יישוב אחר. שדברי הגמרא שלא תלכנה בנות ישראל גלויות ראש הנלמדים מ'ופרע את ראש האישה' נאמרו רק בנשואה, אך גם בפנויה נהגו משום צניעות שלא תלך בשיער פזור, וזו כוונת דברי הטור באה"ע שאף בתולות לא תלכנה פרועות ראש.

      על כל פנים מבואר שדיונם של רבותינו האחרונים מיוסד על הקושי שבטקסט עצמו – הסתירה לכאורה בין דברי הטור באו"ח ובאה"ע והקושי מגמרא מפורשת לפיה בתולה יוצאה וראשה פרוע – והם יגעו לירד לסוף דעתו של בעל הטורים ולהעמיד דבריו על מכונם. אשרי מי שבחר בהם ובמשנתם.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      לגבי הרציונל בדברי הב"ח והפרישה, שחילקו בין בתולה לבין מי שכבר היתה נשואה – כתב לי בזמנו ר' אמיר שכטר (באחת מתגובותיו ל'חיים אצורים בגוף', באתר זה) בשם הגאון רבי גדליה נדל זצ"ל, שהדברים מקבילים למנהג שהיה באשכנז שבחורים לא היו מתעטפים בטלית כמבוגרים נשואים.

      יש להטעים זאת במה שהצעתי לעיל, שיש מרכיב כפול בכיסוי הראש – צניעות וכבוד – ולא היה נראה להם מכובד שנער או נערה יתהדרו בבגדי גדולים..

      • ש. צ שלום רב

        מה שהבאתי בשם הרב גדליה נדל זצ"ל היה משהו אחר ולא מה שכאן כתבת

        מה שכתבתי על הטלית וכו' היה בבדיחותא בתגובה למאמר של יואב שורק על הקונסרבטיבים

    • לאמיר – שלום רב,

      עיינתי שוב בדברים. את ההקבלה בין אי התעטפות רווקים בטלית לבין אי כיסוי ראש לרווקות, הצעתי (שם, במאמר 'חיים אצורים בגוף') בתגובתי מיום 20.1.2013 (שעה 23:08).

      בתגובתך הצמודה (מיום 21.1.2013, שעה 14:32), ציינת שסברה דומה לשלי כתב אחד המתדיינים בפורום עצכ"ח (שאליו קישר שם פרופ' שנרב) בשם הגר"ג נדל זצ"ל. בהמשך הבאת מילתא דבדיחותא מהרב נדל בעניין אחר.

      נראה איפוא ש'מר אמר חדא ומר אמר חדא', ודברי שנינו אמת.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      • ש. צ, אוקיי הבנתי ותודה על ריענון הזיכרון

        הבדיחה אליה התכוונתי הייתה בתגובתי למאמר של יואב שורק על הקונסרבטיבים מלפני כמן גליונות ויעויין שם

  5. עוזיה,

    א. אם זה לא היה ברור, אז אפרש כי איני מקבל את הטענה כי חיוב כיסוי הראש לנשים הוא מדאורייתא. כבר בעל "תרומת הדשן" כתב בדעת הרמב"ם כי הנראה מלשונו שאיסור זה הוא "זהירות מדרבנן" בלבד, והדרשה היא אסמכתא בעלמא.

    ב. הייתי שמח לראות כיצד הסיק רב שרירא גאון מהגמרא שאיסור לא ילבש משתנה לפי המקום והזמן. בתשובתו הוא אינו מצטט את סוגיית הגמרא כלל, וגם בסוגיית הגמרא בנזיר הדבר אינו מפורש. אדרבה, הגמרא שם מחלקת בין מעביר שיער הגוף בתער שאסור, למעביר בתער כעין מספריים שמותר (כמו שאנו פוסקים להלכה ביחס לגילוח הזקן). אם איסור זה תלוי במנהג המקום, מה אכפת לי אם העביר את השיער בתער או כעין תער? וכי בהשחתה תליא מילתא? ובאמת השו"ע (סי' קפב סעיף א) לא פסק כרב שרירא גאון, ואף ציינתי זאת במאמר בפירוש.

    ג. כתבתי כי גילוח הזקן מסמן את המעבר "בין החברה המסורתית לחברה המודרנית". במערב אירופה יהודים אכן גילחו את הזקן גם לפני מכונת הגילוח, חלקם באיסור בתער, חלקם בהיתר במשעי, ויש שהורידו את הזקן במספריים כעין תער. אלא שמערב אירופה במאה ה-19 אינו "חברה מסורתית", וברלין ופרנקפורט של אז אינם "שטעטעל". גילוח במשעי אינו חוויה נעימה כלל, והורדת הזקן במספריים כעין תער אינה יכולה להגיע לתוצאות דומות כמו גילוח בתער או במכונה. פשוט בעיניי כי לולי המצאת מכונת הגילוח, רוב ככל ציבור שומרי המצוות שהיה נמנע מגילוח בתער היה מגדל זקן מלא או זיפים, והיה ניכר במראה פניו לעומת החברה הכללית.

    • א. בסדר. אז זה לא קשור לב"ח ולא לפרשנות יצירתית של הרמב"ם, אלא לכך שנראה לך לפרש את הגמרא ש"דאורייתא" אינו דאורייתא ממש. אולי תשמח לשמוע שזו לא המצאה שלך וקדמו לך כמה ראשונים (ובאמת נראה שהרמב"ם ביניהם), אבל זה מייתר את כל הדרשה שבנית על היחס המשתנה לגוף הגברי והשיער הנשי ועל פרשנות יצירתית תלוית תרבות. מדובר פשוט בפירוש לדברי הגמרא, פירוש שיש לו יתרונות וחסרונות כמו לכל פירוש אחר ושיש לדון בהם מצד עצמם.

      ב. כמדומה שפשטות הגמרא היא כדעת רב שרירא גאון – בתורה נאסר על גבר להידמות לאישה בלבושו. הרחבה הגיונית אותה עושה הגמרא היא שמדובר לא בלבוש בלבד, אלא בכל צורות ההידמות החיצוניות. העברת שיער היא אחת מהן. כעת, אם הסרת שיער אינה מיוחדת לנשים, מדוע שלגבר יהיה אסור לעשות זאת? לו היה הכתוב מתייחס בפירוש להסרת שיער (לשם השעשוע, "לא תסירו שיער גופכם ולא תשחית פאת בית שחייך") היית צודק שדעת רב שרירא גאון משונה. אך זה אינו המצב כאן.

      ג. הספקולציה יפה, אך תמונות בחורי הישיבות המגולחים מתחילת המאה ה-20 מראות שלא כדבריך.
      לעצם העניין, גילוח במכונה הוא דוגמה יפה להרגל שהפך לרווח בציבור למרות התנגדות רוב הפוסקים לו, אך דווקא לכן אינני מבין כיצד ניתן ללמוד מכך על תופעות בעולם ההלכה. הוא דומה יותר להלכות שליח ציבור (אורח חיים סימן נה) שאף אחד לא מקיים אותן היום מלבד בזמנים מיוחדים, או לנטילת ידיים על דבר שטיבולו במשקה ז"ל, או לדיבורים בחזרת הש"ץ, או לאיסור מלאכה בחול המועד או לעוד כל מיני דוגמאות אחרות שאינני מצליח להיזכר בהן כרגע.

  6. רוני שלום
    ישנה תשובה של הרב יוסף משאש שמתיר בדורנו לנשים, ואדרבה רואה בכך היתר והודן תפארתן וכו' של הנשים, ללכת בראש גלוי.
    באוצר המכתבים עמוד רי"א תשובה אלף תתפ"ג.
    את התשובה הראה לי חכם דוד מנחם.
    מדהים כמה ניתוח הסוגה שלך דומה לדבריו.
    מדוע השות של הרב משאש לא מופיע בפרויקט השו"ת [שאלה לאבא…]
    אשמח לשלוח לך PDF של התשובה אם תשלח לי את המייל שלך
    שלי bdshmu@gmail.com
    שמואל בן דוד

    • שמואל שלום,
      אני מכיר את תשובת הרב משאש, ובגרסה הראשונה של המאמר אף ציינתי לה. בגרסה הסופית הורדתי את ההפניה בגלל קוצר היריעה ועל מנת למקד את הטענה של המאמר. תודה בכל אופן.

      • רוני, מה בדבר הסתירה שמתמיהה בתגובתך לנדב שאתה כותב לו שאתה לא סובר שצריך להכפיף את ההלכה לערכי התרבות המערבית אך לאחר כמה שורות אתה כותב שדווקא זה מה שאתה מצפה מהפוסקים לעשות?

        • אמיר, כתבתי שאין להכפיף את ההלכה לערכי התרבות המערבית "באשר הם", כלומר באופן עיוור. עם זאת, פסיקת הלכה אינה עבודה טכנית. ישנם נושאים הלכתיים רבים הנוגעים בשאלות אידיאולוגיות, חברתיות, תרבותיות וערכיות. כל פוסק העוסק בשאלות מעין אלה מביא עמו את השקפת עולמו אל תוך הפסיקה, ומטבע הדברים פוסקים בעלי השקפות שונות יגיעו גם למסקנות שונות. השקפת העולם שלי מעוצבת במידה רבה גם על ידי התרבות המערבית, והייתי שמח לראות יותר פוסקים החולקים עמי השקפת עולם דומה ומשקפים אותה בתוך פסיקתם ככל האפשר.
          הנושא רחב ועמוק ואני חושש שאין זה הפורמט והמקום הראויים לדון בו.

  7. שמואל, זה היה צפוי שתגיע תגובה לגבי תשובתו של הרב יוסף משאש זצ"ל בנושא והנה הגיעה בעניין תגובתך והאמת תמהתי שרוני שוויקה לא הזכיר אותה בכלל בדבריו והרי בשנים האחרונות תשובה זו התפרסמה מאוד בעיקר בחוגים הדתיים הליברלים שמבחינתם מדובר ב"מוצא שלל רב" ( מי שיעשה בחיפוש גוגל "הרב יוסף משאש" יגיע ישר למאמרים בנוגע לתשובה הזו )

    ועל כל פנים מדובר בדעת יחיד שכבר התייחסו אליה ולנימוקים בה ודבריו לא התקבלו – קרוב משפחתו של הרב יוסף משאש הרב שלום משאש זצ"ל רבה של ירושלים התייחס לדברים ושלל אותם בשו"ת שלו "שמש ומגן" ובעז"ה אביא בהמשך את המקור משם לטובת המתעניינים

    חשוב לזכור גם שהרב יוסף משאש כתב תשובה זו על רקע הריפיון בנושא זה ביהדות מרוקו ואלג'ריה "מאז בא הצרפתים " לשם כלשונו ועל רקע הבעיה שיכולה להיות בשלום הבית אצל זוגות בעקבות רפיון זה ולכן צריך להבין גם את לימוד הזכות שהוא עושה ולהיות זהירים בקריאת תשובתו בנושא

    • רבי יוסף משאש: 'בכל דור ודור היו גודרים גדרים...'

      בס"ד י"ט בשבט ע"ו

      כדאי לציין שהגאון רבי יוסף משאש זצ"ל, שהיקל בנקודה ספציפית זו של כיסוי ראש האישה – לא ראה זאת כעיקרון מנחה לכל ענייני הצניעות,. אדרבה, יש דברים בהם סבר שיש להוסיף גדרים וסייגים עקב ירידת הדורות.

      כך בתשובתו בשו"ת מים חיים, חלק ב, סימן קמ, בה הוא קובע שהטעם העיקרי לאיסור עליית נשים לתורה הוא מחשש לפריצת גדרי הצניעות: 'כי בכל דור ודור היו חכמי הדור רואין הקלקלות היוצאין ממעשי דור הקודם ומתקנים אותם, ובפרט בענייני תערובת אנשים ונשים… כי ראו שעניין העריות קשה מאד על האדם להתגבר בו על יצרו… וכן בכל דור ודור היו גודרים גדרים בעריות, ומה גם בדור הזה שהפרוץ מרובה…'.

      וכך בהיותו רבה הראשי של חיפה ביטל את מנהג הספרדים מקדמת דנא לערוך חופות בבתי הכנסת, משום בעיות הצניעות שהתחדשו בדורו, והסכים עמו הראש"ל הגאון רבי יצחק נסים זצ"ל. איגרתו של הרב משאש ותשובתו של הרב נסים כלולות בקובץ 'זכור לאברהם' בענייני קידושין ונישואין.

      חלק מתשובתו בשו"ת מים חיים, ח"ב סי' קמ, ומקורות נוספים, הבאתי בתגובתי 'עין הקורא' (13.1.2014) למאמר 'תורה על הבר', באתר זה

      בברכה, ש.צ. לוינגר

    • את דבריהם של הגר"י משאש והגר"י נסים הבאתי בתגובתי, 'התנגדות רבי יוסף משאש לחופות בבית הכנסת', מיום 28.10.2014, למאמרה של אפרת שני-שטרית, 'השד העדתי הדתי-לאומי', באתר זה.

  8. המקור לתגובתו של הרב שלום משאש לדברי קרוב משפחתו הרב יוסף משאש בעניין כיסוי ראש בימינו הוא בשני השו"תים שלו, גם ב"שמש ומגן" כמו שציינתי אך אני לא זוכר את המקור וגם בשו"ת שלו "תבואות שמש" אה"ע סי' קלח יעויין שם שם הרב שלום מתייחס לטענותיו של הרב יוסף ומתנגד אליהם

    נ. ב

    למי שזה מעניין אותו בתשובה קודם לכן בתבואות שמש הרב שלום משאש גם מתייחס לשיטתו של הרב עובדיה זצ"ל לאסור פאה נוכרית והרב משאש מתנגד לאיסורו ומתיר זאת

  9. אמיר שלום
    יש בנינו פער עצום בהבנת מהות ההלכה. לא מאמין שאפשר בהתכתבות לסגור את הפער הזה. על רגל אחת אומר שאחד מהמאפיינים של ההלכה מבחינתי הוא יסוד שהרב יוסף משאש חוזר עליו רבות בשימוש שלו בפרפרזה על שלושת הרגליים להלכה – ובניהם, ההיגיון והשכל היישר כרגל לפסיקת ההלכה.

  10. שמואל,אכן מהסתכלות בלינק שהבאת לבלוג שלך נראה שהמחלוקת בינינו לגבי התפישה של ההלכה היא תהומית , הטיעונים שאתה מעלה מוכרים גם מוכרים לי ובאתר הזה התווכחתי עם אנשים שמעלים את אותם הטיעונים בדיוק אולי עשרות פעמים אם לא יותר

    אבל כמה נקודות בכל זאת:

    1.מחילה על מה שאומר לך אבל אין מנוס מכך: אני הבאתי לך ולשאר הקוראים הפנייה לתשובתו של קרובו המפורסם של הרב יוסף משאש הרב שלום משאש שהגיב על התשובה שהבאת לגבי הכיסוי ראש ,לא תגובה "פשקעווילית" סטייל "שומו שמיים והזדעזעי ארץ" אלא תגובה עניינית מאוד שמגיבה נקודתית על טענותיו של הרב יוסף משאש ובמקום להתייחס לעניין כתבת לי ברמז [מבלי להכיר אותי בכלל] שתפישתי על ההלכה לא נובעת מ"שכל ישר"

    לי זה די עושה רושם שבכלל לא מעניינים אותך הטיעונים השונים והמקורות ופרשנותם שעלו במחלוקת של הרבנים משאש אלא רק העובדה שיש רב חשוב ופוסק מוכר שכתב משהו שרצית שהוא יכתוב וזהו לא צריך דיון לא בירור של המקורות העיקר שיש תשובה בשלוף שרוצים וזהו….

    סליחה על הנימה התוקפנית אבל זה המסר שנראה מהתייחסותך לתגובה שלי וההפניות בה

    2. הפוסקים לא מנותקים מהמציאות ועיון בספרות השו"ת לדורותיה רואה איך גדולי הפוסקים עסקו ועסוקים בשאלות רבות מאוד שנגעו למציאות החיים הדינאמית והמשתנה וענו והשיבו בהתאם לשיקול דעתם בהבנת המקורות והמציאות, אני רוצה להזכיר לך שבמיוחד זה כך בנוגע לענייני "אבן העזר" ו"חושן משפט" שם הפוסקים והדיינים לא עוסקים באיזה עלם מנותק ואוטופי אלא "מלכלכים את הידיים" בעיסוק בבעיות של ניאופים ובגידות וסירובי גט [במקרים של "אבן העזר"] ובסכסוכים כספיים ורמאויות ונוכלות [במקרים של "חושן משפט"] -זה שהם לא תמיד פסקו כמו שהיית רוצה שהם יפסקו זה לא אומר שהם "מנותקים" וחיים באיזה עולם אחר או איזה מגדל שן,

    3. ובכלל מה זאת אומרת מבחינתך "התאמת ההלכה למציאות"? אתה מתכוון בדומה לרוני [שבאופן משונה ביותר הכחיש ואישר שזה הלך החשיבה שלו באותה פסקה ,כתב משהו ולאחר כמה שורות בודדות כותב בדיוק ההיפך] שהפוסקים צריכים להתאים את ההלכה לערכי התרבות המערבית המודרנית?

    אז אם זה כך אשאל גם אותך מדוע בכלל לעשות התאמה כזו? אם התרבות המערבית של ימינו היא מדד לאמת לטוב ולמוסר אז מדוע שלא ללכת אחריה וזהו? למה לנסות לעשות התאמות מלאכותיות בין שתי מערכות סותרות? אם ההלכה היא בעצם בפוטנציה שיקוף של מאמר המערכת של "הארץ" אז מה בעצם הייחוד והמטרה שלה? למה צריך אותה אם כבר יש מדד ערכי שלאורו נלך?

    מי שמבחינתו התורה היא היא המדד לדרך בה ילך האדם וחי בה אז מובן שיהיה חשוב לו מה היא אומרת לגבי שאלת כיסוי הראש לאשה למשל, אבל מי שהקו המנחה שלו הוא שונה למה הוא צריך את ההלכה? מה היא נותנת לו?

  11. ובכלל זה נכון שפוסק צריך לפסוק בשכל ישר ובסברה ישרה ובהירה וזה פשוט אבל מאידך צריך להיזהר גם מ"שכל ישר" שלא מתואם עם "שכל של תורה" [וידועים הדברים של הסמ"ע על ההבדל בין דעת בעלי בתים לדעת ת"ח]

    כדאי מאוד מאוד לעיין ב"שיחה לפרשת קורח" של הרב סולוביצ'יק זצ"ל שמדבר בדיוק על זה :

    http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=993110&forum_id=1364

    • אמיר היקר, ובהמשך גם רוני ואריה.
      אני ממש מתנצל שהבנת כך את דברי. בוודאי לא זאת הייתה כוונתי. אבל אם כך הבנת אותה קבל נא את התנצלותי הכנה.
      כוונתי הייתה רק ששכל ישר פירושו שהפוסק שרואה לפניו את המקורות הקדומים הסוגיה על מרכיביה השונים, ויחד עם ניתוח שלו של המקורות הוא מביא את מה שאני קורא לו 'השכל היישר'. רוצה לומר ההיגיון של האדם הסביר. לא רק בניתוח הסוגיה שזה משהו אחר לחלוטין. אלא ממש כמקור נוסף לפסיקה. כך התבטא פעמים רבות הרב משאש בפסקים רבים. וכך לדעתי כוונת הרב פיינשטיין שהוא פעמים רבות אומר 'אין לדיין אלא מה שעיניו רואות'. ואכן לשניהם יש פסקים רבים שמקלים ולא מקובלים על רוב פוסקי הדור, שהם לטעמי 'פוסקים מסכמים' כפי שכתבתי בבלוג. יש פסקים של הרב פיינשטיין שהוא בונה על הו"א בתוספות. למה? כי אין לדיין אלא מה שעיניו רואות.
      זו הייתה טענתי בבלוג על היותה של ההלכה יחסית.
      לכן לדעתי לא רלוונטי עמדתו של הרב סולובציק שתפיסת ההלכה הבריסקאית שלו מנותקת לגמרי מהחיים באידאולוגיה. הרב סולוביצ'יק התנגד באופן עקרוני לשכל היישר במובן שאני הבאתי. רוצה לומר שום שיקול פיסיכולוגי היסטורי או אנושי לא שייך בהלכה. רק מערכת חשיבה מנותקת מטמתטית כאילו היא ההלכה. ראה 'איש ההלכה'. למרות ששמעתי סיפורים רבים על כך ששאלו אותו, הפסיקה שלו הייתה מאוד גמישה ומותאמת לשואל.
      ובהתייחסות להמשך הדיון על ערכים מערביים מול התורה. גם כאן אני חולק אפילו על רוני. כן, מעמדה החברתי של האישה השתנה ולטובה. ההתייחסות ההלכתית המסורתית לאישה לאורך כל הדורות הייתה לטענתי יחסית למעמדה הנחות בכל תרבויות המהפכה החקלאית בהם האישה הייתה סוג של רכוש הגבר – האב או הבעל. להבנתי, לתורה ולחז"ל לא היה נוח עם זה, ובמסגרת האפשר איזנו את זה בכך שהתייחסו לאישה כבעלת זכויות, כמו למשל הכתובה שהייתה פורצת דרך בעולם העתיק. אבל כל זה במסגרת המקובל ויחסית לתרבויות האחרות כולל ההלניסטית ואחרות שהיו לכאורה נאורות.
      כאן בעיניי יש תיקון עצום שהיהדות בעומק הובילה, ועכשיו היא מפגרת. בדיוק כמו שאטען שהתורה לא היה לה נוח עם עבדות. למרות שאפשרה אותה במגבלות, ובהתייחסות יחסית אנושית. יבוא היום אדם ויומר – מותר לי עבד כנעני. אבסורד.
      במעמד האישה אותו דבר. ואני מאמין שאנחנו רק בתחילת השינוי ההלכתי של מעמד האישה. אין לי ספק שאישה תקדש גבר, תהיה חלק מהעדה לדברים שבקדושה, תהיה כשרה לעדות וברת הכי לדון. זה רק עניין של תהליך טוב מאוד. ושוב אחזור ואומר, בעיני התורה הייתה פורצת הדרך בעבדות ובשוויון חברתי לאישה, ועכשיו אנחנו מפגרים אחרי תרבויות אחרות.
      רק על קצה המזלג. כל העניין של חיוב נשים במ"ע שהזמן גרמא הוא כלל יוצר של רשב"י. ישנם מקורות תנאיים רבים שמחייבים נשים בציצית למשל. גם התלמוד מביא מקרים רבים של מעש""ג שנשים חייבות ומקשה על הכלל, ועונה תשובות. עד שבסוף הסוגיה בקידושין מובאת מיימרא של רבי יוחנן שלא מקבל ואף דוחה את כללו של רשב"י. כלומר חיוב נשים במצוות כן או לא, היה חלק מתהליך בירור של חיוב כל מני אוכלוסיות במצוות, כולל יציאת מצוות רבות מהמקדש ומהכהנים לכל ישראל. רמז לכך אתה יכול למצוא בכל החומר התנאי שמשתמש בניסוח של 'הכל חייבם ב.. חוץ מ..'
      על כן כיוון שכך – לי ברור שאנחנו חיים בעידן של שוויון מעמדי בין נשים וגברים, עידן של חיים מעורבים של גברים ונשים – ואלו שני שינויים חיוביים במושגי התורה. על כן גם כל מושג הצניעות חייב להשתנות. והשינוי העמוק ביותר הוא להפסיק להבין שהצניעות היא כיסויי והדרה ואחריות רק של האישה.
      כתבתי על כך בהרחבה כאן
      https://musaf-shabbat.com/2012/06/08/%D7%9C%D7%90-%D7%94%D7%9B%D7%A0%D7%A2%D7%94-%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%A7%D7%94-%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%90%D7%9C-%D7%91%D7%9F-%D7%93%D7%95%D7%93/

      • שמוליק ,תודה על ההבהרה וזה בסדר ממש לא נפגעתי אישית או משהו כזה ,

        רק הבהרה לגבי דברי הרב סולוביצ'יק שהבאתי והתייחסת אליהם:

        כתבת שאתה מתנגד לשיטתו הבריסקאית שתיארת כמערכת כללים המנותקת מהחיים אך אין זה כך

        קראתי את "איש ההלכה" ואת "מה דודך מדוד" של הרב סולוביצ'יק שעוסקים בנושא והוא ממש לא כותב שם מה שתיארת אלא בדיוק להיפך שיופיה של ההלכה הוא שהיא מחוברת לחיים ולא נשארת רק בעולמות עליונים ויעויי"ש בדבריו

        מה שהוא כן כותב ומדגיש ב"שיחה לפרשת קורח" זה שלהלכה יש כללים משלה כמו לכל מערכת יש כללים משלה ולכן זו תהיה טעות לשפוט את ההלכה ולדון בה במנותק מהמתודה שלה עצמה שלא חייבת להיות זהה תמיד למה שנקרא "סברא בעלי בתית" -לדעתי גם אתה וגם רוני כותב המאמר קצת נופלים בזה ולכן הבאתי את הלינק ל"שיחה לפרשת קורח"

        הרב סולוביצ'יק לא חידש זאת וכמו שכבר הבאתי הסמ"ע כבר הביא זאת בשו"ע חו"מ סי' ג' .

        לדעתי הרב סולוביצ'יק מבטא בשיחה הזו לא רק את היושבים על מדין בבתי הדין וההוראה אלא גם את אופי החשיבה האינטואטיבי של רוב ככל היהודים האורתודוקסים ובפרט בני האורתודוקסיה המודרנית

        לדעתי למשל רוב ככל הציבור הדתי לאומי [גם בפלג המכונה "חרד"לי" ] שמחים מאוד בקידום נשים בחברה ואפילו במפלגה הנחשבת "חרד"לית"- "תקומה" הייתה חברת כנסת [מצויינת!] -אורית סטרוק ומצד שני הם לא יראו שום בעיה בכך שנשים לא ישלימו מניין או לא יהיו כשרות לעדות

        זו לא סכיזופרניה מחשבתית אלא צורת חשיבה ברורה ובהירה שאותה מביא הרב סולוביצ'יק ב"שיחה לפרשת קורח " האמורה

  12. שלום רוני

    תודה על המאמר המלומד. אני רוצה להוסיף נקודה, שהיא בעצם חידוד של דברים שנכתבו כאן. נכון ששינוי מציאות משפיע על ההלכה בכל התחומים ואולי עוד יותר בתחום הצניעות. אבל רוב הדוגמאות להתחשבות בשינויי הנורמה בתחום הצניעות היו מהתקופה שלפני החילון הגדול או לפחות לפני עידן המתירנות, כלומר עידן של אנשים שהצניעות היתה חשובה להם והשינויים שנערכו נעשו במגבלות הצניעות. כשאת נורמות הלבוש קובעים אנשים שמקדשים את המתירנות, אנחנו בבעיה. כי לפי זה יהיה מותר ללכת עם מכנסיים קצרים וגופיה ועם ביקיני בחוף הים.
    הדוגמה מאיסור לא ילבש אינה טובה כי שם השינויים אינם מושפעים משינויים ערכיים אלא משינויי אופנה נטו.
    דברי ערוך השולחן אמנם נכתבו כבר בעידן החילון, אך כמו שכתבו כאן, הוא מקונן על השינויים ולא מקבל אותם ורק טוען שעובדתית בגלל השינוי שקרה – שיער גלוי אינו גורם להרהור. יכול להיות שהוא היה כותב אותו דבר היום על קריאת שמע מול אשה עם רגליים מגולות וגופיה.

    • שלום ארי,
      אינני מבין מה פירוש "אינם מושפעים משינויים ערכיים". השו"ע כותב שאסור לגבר להסתכל במראה, והיום כולם מתירים. זה לא שינוי ערכים? זה שינוי של אופנה? כיסוי ראש לאשה כיום נראה לי דוגמה מובהקת של עניין אופנתי. לא ברור לי מדוע גילוי השיער של נשים הוא עניין של צניעות, ואילו, לדוגמה, המעבר של הגברים במזרח מגלביות המסתירות את מבנה הגוף למכנסיים הוא עניין של אופנה.

      • שלום רוני
        נראה לי מוזר לנתק את הסרת כיסוי הראש מהשינוי הערכי שהתרחש. זה שהיום חברות דתיות (יהודיות ומוסלמיות) נוהגות בכיסוי ראש וחברות חילוניות לא, זה במקרה? האם גם הליכה לים בביקיני שמקובלת היום ולא היתה מקובלת לפני 100 שנה, היא רק שינוי אופנתי, שלא קשור לשינוי ערכי? זה כמו שינוי של הצבע השולט באופנה שמשתנה מדי שנה או כמה שנים? אני מסכים שהפוסקים נענו גם לשינויים שהושפעו משינוי ערכי, אבל עדיין אנחנו בבעיה גדולה: איפה עובר הגבול? כיצד תחליט מה מאמצים ומה לא? לפי ההצעה שלך, למה שאשה דתיה לא תלך ברחוב עם מכנסיים קצרים וגופיה?

        • יפה. אז אנחנו מסכימים ששינויים אופנתיים יכולים לבטא שינוי ערכים, בין אם מדובר באיסור לא ילבש או בחיוב כיסוי ראש לנשים. מה שבקשתי להראות במאמר שבזמן שהפוסקים נענו לשינויים כאלה אצל גברים, הם היו פחות גמישים ביחס לנשים.

          • בוודאי. זה קשור לתפיסה הכללית של צניעות שאומרת שהיא נוגעת הרבה יותר לנשים מאשר לגברים. העניין הזה שווה מאמר בפני עצמו. יש בו הרבה היגיון אם כי יכול להיות שבימינו ההיגיון הזה קצת פחות קיים. יש גם פוסקים שמדברים על שינוי שאומר שצריך גם הלכות צניעות לגברים – לחבר או אפילו לאכוף הלכות קיימות.

        • הנה דוגמה לדברי. ההשוואה למוסלמים מעציבה. משום ששם מעמדה של האישה הוא רע מאוד. בעיניי זהו מדד אולי החשוב ביותר למצבה המוסרי של חברה. ממילא כל השוואה לחברה המוסלמית מרחיקה אותנו מאוד מהתורה ומוסריותה. רוצה לומר היות האדם עבד לה' לבדו, וחופשי מכל שררה אנושית.

  13. רוני, לא ענית לשאלה החזקה ששאל ארי מה אמור לדעתך להיות המדד ההלכתי העכשווי להלכות צניעות הלבוש

    וכמו שהוא שאל אותך בצדק האם על פי אותו הגיון גם תותר לבישת מכנסיים קצרים וגופיה?

    אם לא אז מה ההבדל שאתה עושה בין התאמה לאופנה והערכים המודרניים לבין מה שאתה לא מוכן ללכת על פי אותה אופנה ושמשנה ראשונה לא זזה ממקומה?

  14. כלומר: מה ההבדל בעיניך בין כיסוי ראש לנשים בו לדעתך ההלכה צריכה להתעדכן לבין אופנות לבוש אחרות בהן ההלכה לא צריכה ליישר עמן קו ולהתעדכן?

    מהו הקרטריון שמבחין בין הדברים? בין מה שלדעתך דורש עדכון למה שנשאר כשהיה?

  15. שלום אמיר,
    אין לי מדד הלכתי מדוייק להלכות צניעות, ולא באתי במאמרי להציג מדד כזה.
    בסביבתי הקרובה, בחברה בה אני חי, אני רואה כל יום נשים רבות שאינן מכסות את ראשן, אך לבושות באופן צנוע ומכובד. רבות מהן שומרות תורה ומצוות. תופעה זו של גילוי הראש אינה חדשה בדורנו, ורבות מאמותינו מכמה דורות היו מגלות את ראשן, מבלי שהדבר יפגע בחוש הצניעות הטבעי שלהן. כך אני מכיר מסביבתי הקרובה, וכך מעידים הפוסקים כבן איש חי, הרב יוסף משאש, ורבים אחרים.
    ייתכן ואחרים מכירים מציאות אחרת, ובה כל הנשים הנשואות תמיד כיסו ראשן, ומי שלא כיסתה הוציאה עצמה מהכלל ונחשבה כאשה לא צנועה. כאמור במאמר, כבר הפוסקים מעידים שזו לא המציאות שהם מכירים.
    מה שבקשתי לעשות במאמר הוא לחלץ עניין זה מהדיון ההלכתי המצומצם והתפיסה המקובלת הרואה בו הלכה ברורה ומוחלטת מדאורייתא, ולהציב אותו בתוך הקשר רחב יותר שיאפשר גמישות מחשבתית ופרספקטיבה שונה על ידי בחינתו ביחס לנושאים הלכתיים מגדריים אחרים.

    • שלום רוני,

      אתה כותב שאין לך מדד מדוייק לדעתך איך לפסוק בענייני צניעות וזה קצת מקשה בהבנת המסר שאתה רוצה להעביר כי דיון בענייני הלכה ללא הדיוק ברמת ההערת שוליים של "שער הציון" הוא לדעתי יהיה לוקה בחסר

      כל המו"מ ההלכתי מתנהל בירידה לפרטים הקטנים והמדוייקים ביותר ובלי ניתוח דקדקני כזה מאמר בנושא הלכתי נשאר ללא "בשר" והוא מעלה יותר סימני שאלה מאשר תובנות ברורות יותר

      זו דעתי לפחות

      בקשר לדברי הרב יוסף משאש- בניגוד למשתמע מדבריך נראה מדבריו שלא מדובר באופן לבוש צנוע יותר אלא דווקא פירצה שנעשתה אצל הנשים באלג'יריה ומרוקו "מאז בא הצרפתים " ובשביל ללמד זכות על ציבור הנשים הגדול שהפסיק להקפיד על כיסוי ראש הוא כתב את תשובתו המפורסמת , נשות אלג'יריה ומרוקו עליהן הוא מדבר לא ממש מתוארות כאידיאל לצניעות וצ"ע

      • ואוסיף עוד משהו חשוב-

        אם אתה מעוניין להשמיע את דעתך לגדולי הפוסקים ולעוררם בעניין שמא הם יקבלו את דבריך אז נדמה לי שטעית בכתובת

        לא תגיע לכך דרך כתיבת מאמר במוסף שבת אלא בדרך בה נכתבו ספרי השו"ת בכל הדורות – ללכת לשאול את הפוסקים עצמם! בין אם בפנייה אליהם ישירות ובין אם במכתב

        כך נענו ונענים תשובות הלכתיות ובירורים מסוג הבירורים שאתה מעוניין לעשות

        אתה יודע היטב מן הסתם שהתשובות הלכתיות מפורסמות מאוד נכתבו כתשובות לשואלים מ"עמך בית ישראל" או מרבנים זוטרים יותר

        אם רצונך לברר את הנושא אצל הפוסקים פשוט תלך לשאול אותם

        עצה טובה קמ"ל

  16. הבנתי, רוני. זה נשמע לי הגיוני, גם אם אני לא ממהר לאמץ את זה. שווה מחשבה.
    עם זאת, כשכותבים דברים כאלה חשוב להדגיש שהם מתייחסים אך ורק לנושא כיסוי הראש. יש בימינו חוגים שמבקשים להרחיב את העיקרון של שינוי הנורמות גם לנושאים אחרים בתחום הלבוש על בסיס הטענה שמקובל ללכת חשוף וזה כבר לא מגרה באופן מיוחד.

  17. לעניין הצניעות – כל התייחסות לצניעות בגדרי הלכה היא לגמרי פספוס של עניין הצניעות במהותה. וכבר טענתי טענה זו להוציא את הצניעות מההלכה לעולם המידות במאמר הבא:
    https://musaf-shabbat.com/2012/06/08/%D7%9C%D7%90-%D7%94%D7%9B%D7%A0%D7%A2%D7%94-%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%A7%D7%94-%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%90%D7%9C-%D7%91%D7%9F-%D7%93%D7%95%D7%93/

  18. רוני שלום,

    מתוך קריאת המאמר נראה שאתה לא סובל מ"אהבת תורה" ויראת שמים לא יראת העונש וודאי לא יראה מאהבה וע"כ תואיל בטובך לא ללמוד תורה כלל ושכרך רב מן השמיים.
    אתה מואשם:
    1. חוסר הבנה של רוח המפקד וחתירה תחת רצונו.
    2. גילוי סודות (ברמה של סודות מדינה) להמון. בכל מקום, מפעל ,צבא, מדינה, ארגון, מעשה כזה נחשב כבגידה! (אם היית אוהב היית דן ע"כ בפורמים סגורים עם רבנים גדולים ואוהבים)
    3.התחזות, אתה זורה חול בעיני הציבור שיש לך גישה לפסיקת הלכה וכל לומד צעיר רואה בחוש שאתה אף לא תלמיד חכם קטן, ההשוואות לא השוואות והסברות לא סברות .

    אני בכוונה לא נכנס לפולמוס וכותב בסגנון פאשקוויל משום שזה מה שאתה עשית ועוד לתורתינו האהובה , אם אתה לא אוהב אז תלך, אבל לבד!

    ניכר מדבריך שאם תצליח בכיסוי הראש תמשיך הלאה.

    אם אתה טוען שהדבר תלוי במציאות אז המציאות היום, ברוך השם שרוב הנשים הדתיות מכסות את ראשן אז מה העניין שלך ? למה להרוס?
    אתה פשוט לא אוהב ולא מבין.

    כמה שנים בישיבה יעשו את ההבדל.

    שבת שלום.

  19. אלי, אני מזדהה עם ביקורתך נגד מאמרו של רוני ( אם כי פחות אם הסגנון הבוטה …..) אך שאלה לי אליך, אלו "סודות" הוא גילה?

    מעבר לכך שלא מצאתי אצלו שום סוד אין כאן שום עניין ל"סודיות"

    תורה היא ולחומדה אנו צריכים וטוב ורצוי לדון בדברי תורה והלכה מתוך כבוד ורצינות ומיני ומינך יתקלס עילאה

    מה שכן אני מסכים ואף כתבתי את הדברים באחת מתגובותיי כאן לרוני שאם הוא רוצה לדון במשהו עם הפוסקים ולהציע הצעות וכו' אז כדאי לו לדבר איתם ישירות ולא בכל מיני כבישים עוקפים כמו מאמרים בבמה זו וכד'

    • "ה"בית חדש" על הטור, ובעקבותיו נושאי הכלים של השו"ע, פירשו אם כן שפנויה האמורה כאן היא אלמנה או גרושה, אבל רווקה אינה מכסה את ראשה. פרשנות מעין זו היא מהלך מקובל בדיון ההלכתי, אולם יש להדגיש שנקודת המוצא שלה היא המנהג המקובל בזמנו ובמקומו של הפוסק, כאשר ההלכה עוקבת אחריה. ואם המציאות לא תמיד מתאימה למה שכתוב בספרי ההלכה, הרי שיש צורך בפרשנות יצירתית כדי ליישב ביניהם."

      עד כאן הציטוט , הדברים נכונים אך אין לאומרם בפני ע"ה .
      התורה ניתנה בידי חכמים ללמוד ולפרש ולא אחת נדחקים בדוחקים שונים , הדבר מסור לחכמים ואוהבים .

      לבוא ולספר לחברה, בלי לתת את כל הרקע והזהירות, זו בגידה של לומד.

      אם היא היתה ארוסתו הוא לא היה עושה לה את זה !!!

      ואני הקטן כאחד מרבבות ארוסיה נפגעתי.

  20. אלי, הקטע המצוטט הוא ממש לא "דברים נכונים"

    יש הבדל בין יישוב מנהג שנהגו בו יראים ושלמים במשך דורות על דעת חכמים ונראה כסותר את ההלכה הפסוקה עם ההלכה לבין ניסיון להכניס בכח בלשון הפוסקים הצדקה למציאות קיימת שלילית ,זה מעולם לא קרה וכשיש מנהג רווח ללא שום בסיס אז לא מנסים לתת לו לגיטימציה בכח אלא הפוסקים בפשטות כותבים שמדובר המנהג שטות וכד'

    מעבר לכך אתה צודק אומנם ש"כבוד אלוקים הסתר דבר" ושלא כל דיון הלכתי צריך להעשות בפורום ציבורי אבל מצד שני תורה היא וללומדה אנו צריכים ואין שום בעיה לדון בדרכי הפסיקה ושיקולי הפוסקים

    לא מדובר כאן באיזה סוד כמוס ותמהני עליך שאתה מתייחס לזה כך

    • מי יחליט מהו מנהג שנהגו בו יראים ושלמים ומהי מציאות קיימת שלילית?

      אני מניח שתשיב – חכמים.

      ולכן את המידע הזה, שניתן במסגרת הפסיקה לדחוק לכאן או לכאן, צריך להשאיר בתוך בית המדרש, ועצם הפרסום מוכיח על המפרסם , אלא א"כ אני טועה ומדובר בבמה ללומדים בלבד.

  1. פינגבק: תגובות לגיליונות קודמים – 964 | מוסף "שבת" - לתורה, הגות ספרות ואמנות

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: