מצבה ירוקה לחללי ישראל | יוסי שפנייר

מפעל הנטיעות בט"ו בשבט הראשון של מדינת ישראל היה מהול ברוח ציונית והתיישבותית, אך לפני הכול הוא הוקדש להנצחת הנופלים במלחמת העצמאות. בעקבות "יערות המגינים" 

ט"ו בשבט מקובל כחג שבו קק"ל והגופים הירוקים מעלים על נס את הקשר לארץ ישראל ואדמתה בפעילות רחבה של נטיעות. מיוחד היה ט"ו בשבט הראשון שלאחר קום המדינה. היה זה יום משמעותי ביותר, משום שלראשונה ניתן היה לממש את החזון של ההתנחלות בארץ המובטחת במדינה ריבונית. היה בנטיעות גם היבט של השתלטות על הנוף הצחיח ומקור תעסוקה חשוב לעולים החדשים. אך מעל הכול, היה ביום זה צד מעניין הקשור בזיכרון מלחמת העצמאות שזה עתה הסתיימה.

רעיון הנטיעות לזכר הנופלים במלחמת העצמאות עלה בעקבות בקשת חיילים, שביקשו להנציח את חבריהם החללים. נקבע שקצין העיר ייתן לכל משפחה תעודת נטיעת עץ. המשפחות יוסעו על ידי הצבא למקום הנטיעה הקרוב למקום מגוריהן, או, בכפוף לבקשת המשפחה, למקום הסמוך לנפילת הבן. הוגדר שהעצים לא יהיו שמיים, כלומר לא יישאו שם פרטי ("מחר ט"ו בשבט יינטע יער המגינים", על המשמר, 13.2.1949, עמ' 1).

היקף הנטיעות נזכר במקורות שונים. כך, למשל, סקר עיתון "הצופה" את המתרחש באותם הימים ("יום נטיעת יער צבא ההגנה", הצופה, ט"ו בשבט תש"ט [14.2.1949], עמ' 3):

בפעם הראשונה חוגגים אנו השתא את "ראש השנה לאילנות" במדינת ישראל החופשית. ביוזמתם המשותפת של הקרן הקיימת ושל צבא ההגנה לישראל, ישמש יום ט"ו בשבט זה יום ראשית למפעל חדש בקנה מידה ממלכתי. ביום זה תתחיל בשלוש אזורים: בצפון הארץ, במרכזה ובדרומה, נטיעת יער צבא ההגנה. שלטונות הצבא החליטו להנציח את זכר החיילים שהקריבו את חייהם בהגנת המולדת על ידי הקמת מצבת נצח זאת

על ידי נטיעת "יער צבא ההגנה" תושג מטרה כפולה ומשולשת: תקום מצבה טבעית רבת פאר לגיבורי המולדת ולכל אלה אשר בדמם סללו את הדרך לעצמאותנו הממלכתית; אדמת ישראל תזכה לאוצר חדש של ירק הנחוץ לה כל כך לצל הרענן והמצנן; רבבות עולים חדשים ימצאו עבודה במלאכת הייעור.

הכוונה הייתה לנטוע באותה שנה שישה מיליון עצים על שטח של 30,000 דונם. הנטיעות נעשו בארבעה מוקדים בארץ: בגליל העליון המזרחי באזור משטרת נבי יושע (מצודת כ"ח), בגליל המערבי באזור יחיעם, בשער הגיא בואכה ירושלים ובבאר שבע.

 מפעל‭ ‬משמעותי‭ ‬של‭ ‬התיישבות‭, ‬היום‭ ‬ואז‭. ‬נטיעות‭ ‬ט‭"‬ו‭ ‬בשבט‭, ‬2010‭. ‬בתמונה התחתונה: ‬טקס‭ ‬נטיעת‭ ‬יער‭ ‬המגינים‭, ‬1949 צילומים‭: ‬מרים‭ ‬אלסטר‭, ‬פלאש‭ ‬90‭; ‬יונס‭, ‬באדיבות‭ ‬ארכיון‭ ‬הצילומים‭ ‬של‭ ‬קק‭"‬ל

מפעל משמעותי של התיישבות. נטיעות ט"ו בשבט, 2010 צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

 

הנצחה בשער הגיא

אזור שער הגיא שהיה חשוף לגמרי מבחינת הצומח בראשית המאה העשרים הפך לאחד האזורים המרכזיים הקשורים במבצעי ייעור. כבר בתקופת המנדט נערכו בו נטיעות רבות היקף. יהודה לביטוב, ממייסדי קריית ענבים, סיפר על חוויות הנטיעה בט"ו בשבט שנת תרפ"א (1921): "אני עבדתי אז בהרי יהודה, על הר של סלעים חשופים חצבנו בורות בשביל הנטיעה בחמישה עשר (ט"ו בשבט)" (ט"ו בשבט תרפ"א, ספר החיים, כרך א).

מאותו קיבוץ יצאו שבע עשרה שנים יותר מאוחר, בה' בכסלו תרצ"ח, קבוצה של חברים לנטוע עצים ממערב לקיבוץ. חמישה מהם נרצחו. לאחר חודשיים, בט"ו בשבט, יצאו לנטוע את "יער החמישה" באזור שבו אירע הרצח. בחודש תמוז תרצ"ח עלה גרעין מקריית ענבים לבנות את קיבוץ מעלה החמישה בסמיכות לעצים שניטעו. גם כאן הנטיעות של שנת תרצ"ח היו סמליות ביותר (מ' גולדשטיין, "יער החמישה", דבר, ט"ו בשבט תרצ"ח [17.1.1938], עמ' 3):

ט"ו בשבטהפעם נתייחד עם זכר קדושי קריית ענבים ונשתתף בנטיעת "יער החמישה", שישמש גלעד לאמוננו כי לא נרתע מפני כל מכשולים. יגדל היער וירעשו עציו על הקברות הרעננים וישמש אות ומופת שאין מעצור בדרך עם החץ בגאולה.

נטיעות ט"ו בשבט תש"ט המשיכו את מסורת הנצחה באזור שער הגיא. על שטח של כ–6,000 דונם אמורים היו להינטע 1.5 מיליון עצים. הטקס נערך במעמד חגיגי ביותר, שבו השתתפו ראש הממשלה, הרמטכ"ל ונכבדים נוספים. ב"ספר המועדים" סיפר יום טוב לוינסקי על הטקס שהתקיים בשער הגיא בדרך לירושלים (ספר המועדים, ה, תשי"ד, עמ' 484–482):

בחמישה עשר בשבט, התש"ט, שנה שניה למדינת ישראל, התאספנו פה בשער הגיא, בואכה ירושלים בית חיינו, להחל בנטיעת יער המגינים, הוא היער שיוקם לכבוד ולתפארת לאיש המגן אשר לחם את מלחמת עמו נגד אויביו שקמו לכלותו ויכול להם. מצבה חיה לאיש המגן ולחייל בישראל אשר הקריבו את נפשם על מזבח מולדתםביום חמישה עשר בשבט, ראש השנה לאילנות, בו קראה הקרן הקיימת לישראל חג ומועד מימים ימימה, להיות קודש למפעל הנטיעות על אדמת מולדתנו הנגאלת במאמצי העם.

הטקס נערך בהרי יהודה למול המשלטים בהרי ירושלים שבלטו על רקע הנוף החשוף. המקום קושט עם דגלי הלאום ואף עוצב שער שעליו התנוסס הפסוק הקושר את רחל עם חזון החזרה לארץ ישראל: "מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה, כי יש שכר לפעולתך" (ירמיהו לא, טו).

לאותו מעמד מרגש הגיעו תושבים רבים מירושלים ומהסביבה. לכולם היה ברור שזהו מעמד סמלי וחשוב. באזור שעד לפני חודשים ספורים הייתה סכנה ממשית לעבור בו, ורבים נהרגו ונפצעו בו בנסותם לפרוץ את המצור לירושלים, נערך טקס הנטיעות המסמל את החופש והחירות.

בן גוריון, שכיהן כראש הממשלה ושר הביטחון, נשא דברים שכותרתם הייתה: "נזכור". מתוכם עולה השקפתו בדבר דרך ההנצחה הראויה והמעמד הסמלי לזיכרון הנופלים במלחמת העצמאות. דבריו פורסמו בעיתונות של אותם הימים ונעשה בהם שימוש בשנים שלאחר מכן בקובצי זיכרון שונים בעדכונים קלים (ד' בן גוריון, חזון ודרך, א, תל אביב 1951, עמ' 61–60):

אנו נוטעים יער ועוד ניטע הרבה יערות לקיים משאלתם ורצונם של הלוחמים אשר מסרו נפשם על שחרור מולדתם, הפרחתה ובנינה, למען יוכל עם ישראל כולו, על כל גלויותיו, לשוב לארצו קוממיות ולחיות בה חיי חרות ורווחה. אך לא ביערעצים אשר ניטע ולא במצבתאבנים אשר נבנה יחקק ויישמר זכר הגיבורים אשר נפלו על גאולת עמם ומולדתם. בלב העם היהודי, בלב כל בני ישראל, בדורנואנו ועד סוף כל הדורות, יהיה זכר הגבורה והתפארת של הגיבורים אשר העיזו ויכלו.

ואתם הורי הגיבורים, ובייחוד אתן אמהות יקרות, האם העברית שהייתה תמיד סמל האהבה, הטוהר והנאמנות ובזכותה עברנו מדורות הגלות במשך אלפי שנה, אנו יודעים מה כבד האבל ועמוק הכאב אשר בלבכם; מה גדולה האבדה שאבדה לכם, ואין לה שילומים.

אבל אמהות ואבות יקרים, אתם זכיתם למה שלא זכו רבבות אמהות ואבות משך כל הדורות אשר בניהם נרצחו ונטבחו ונהרגו ללא טעם וללא מטרה במשך גלותנו הארוכה. בניכם היקרים נפלו למען יחיה העם היהודי קוממיות במולדתו הגאולה.

אין בעמנו מעמד של מיוחסים ומעמד של הדיוטים, ואני מאמין שאף פעם לא יהיה. אולם אני בטוח, כשיבואו הדורות הבאים, הם יבואו לכתוב את ספר היוחסין של הגאולה המופלאה שראשיתה באה בימינו, יחרתוהו לא בזהב, אלא באהבה ובהערצה, ויבהיקו לעד העלילות האדירות של בניכם ובנותיכם ושמות האמהות והאבות יתנוססו בראש מגילת היוחסין, וידע עמנו מי היו אלה שגידלו לנו בנים ובנות לגבורה ולתפארת ולמסירת נפש, יחיו גם הם וגם אתם לנצח בזיכרון האומה.

מעמד רב רושם

בטקס בשער הגיא היו כמה חלקים. באחד מהם קראה החיילת מרגלית לאופר את מגילת הנטיעה שהגישו ילדי ירושלים לראש ממשלת ישראל, עם הקשר המתבקש לבניין הארץ וגאולתה (י' כהן, "יער המגינים ניטע בשער הגיא", הצופה, 15.2.1949, עמ' 2):

כי הגיעו אלינו ביום זה דבר הקק"ל על נטיעת יער המגינים יד ושם לצבא ישראל, עטור ניצחון ותהילה, ונאמר: תהא נטיעה זו אות ברית בינינו ובין חיילינו היקרים שנלחמו על גאולתנו ופדות נפשנו. ואתה ראש ממשלת ישראל ושר הביטחון במדינתנו, יהי רצון מאת צור ישראל וגואלו שנזכה להשלים את מפעל הגאולה והבניין וישראל ישכון לבטח בארצו הנגאלת.

ברכה חבס, שיש המכתרים אותה ככתבת השטח הראשונה של העיתון "דבר", היחתה בין המשתתפים בטקס. היא תיארה את האירוע בצורה מרגשת, והתייחסה בהתרגשות לדברי בן גוריון (ב' חבס, "עם הכנסת בירושלים", דבר, י"ח בשבט תש"ט [17.2.1949], עמ' 2):

דברי בן גוריון, כל הופעתו, תוכן כל משפט. כל מילה כחצובים מסלע היו, שיעור קומתם כגבהי ההרים, ורעד צלילהם כנטפי הדמע בעיני התימני בעל זקן השיבה שעמד על ידי בצלע ההר והאת בידו, אחד האבות השכולים שעזר לילד רך לחפור את הגומה לנטיעת השתיל. צלול ורם ובוטח היה הקול. הוא הכיל את כל הצער וכל הדמע וכל האמונה והד הרים ענה לו מקרוב ומרחוק.

חוויה מרגשת אחרת מאותו טקס בשער הגיא הייתה לחבר הכנסת עקיבא גוברין, שאמנם לא לקח בו חלק פעיל אבל בעוברו במקום התרשם ממנו מאוד. הוא מספר שעשה את דרכו מתל אביב לירושלים להשבעת הנשיא בכנסת הראשונה (צ' לביא, "מה היתה חוויתך הגדולה?", מעריב, כ"ו באב תשכ"ו [12.8.1966], עמ' 10):

יצאתי מתל אביבבדרך העולה ירושלימה נערך טקס נטיעת יער לזכר חללי מלחמת השחרור, ואל המכונית הגיעו קולות בכי קורעי לב. בכי המשפחות השכולות ליווה אותי כל הדרך עד בנין הסוכנות. כבשתי אז את ראשי, ואם כי לא הייתי חייב גיוס במלחמת השחרור, לא הרפתה ממני השאלה בזכות מה אתה יושב בכנסת, זו שהוקמה בזכות הלוחמים והנופלים במלחמה זו?

גם חברי המשקים באזור התגייסו למבצע הנטיעות. בקריית ענבים ציינו את האירוע, אבל מסיבה טכנית לא הצליחו להגיע והילדים שהיו בדרך לטקס מאוד התאכזבו (פנתנו 155, 18.2.1949, עמ' 2):

בט"ו בשבט, יום הנטיעה ב"יער המגינים" ויום התכנס הכנסת הראשונה בירושלים הבירההתכונה בקבוצה היתה גדולה. את הדגל הלאומי הניפו מעל לזרקור ועל הכביש. לפני הצהרים יצאה מכונית מקושטת עם כל תלמידי בית הספר למקום הנטיעה. חבל רק שהסדרים היו כאלה שהילדים אחרו להגיע לטקס ועל ידי כך שללו מהם את החוויה האמתית להיות נוכחים במעמד היסטורי זה.

זיכרון הכוח

מצודת כ"ח הממוקמת מצפון ליישוב רמות נפתלי צופה על נוף עמק החולה ממערב. בנקודה זו נבנתה משטרה בריטית בשנות השלושים כדי להגן על אזור הצפון מחדירת כנופיות מסוריה ומלבנון לכיוון הגליל. משטרה זו הפכה לימים ליעד לכיבוש על ידי כוחות הפלמ"ח, לאחר שערבים נכנסו והשתלטו על המקום. סיפור הקרב (באפריל 1948) רצוף מעשי גבורה שבמהלכם נפלו 28 חיילים.

שנה לאחר המלחמה, בט"ו בשבט תש"ט (14.2.1949), ערך צה"ל במקום טקס אזכרה, והכשיר את השטח כאתר קבורה והנצחה. מצפון לאתר ההנצחה באותו מעמד נטעו ההורים ובני המשפחות את "חורשת הכח" שבה עשרים ושמונה ברושים, כמניין החללים.

בראש המבצר התנוססה כתובת שציינה את משמעות ההתכנסות: "כבוד למגינים האמיצים שנספו". מפקד חזית הצפון העלה על נס את זכרם של החללים הגיבורים שנפלו. הוקראה פקודת היום של הרמטכ"ל, הופרחו יונים, ולאחר מכן ניטעו 1,300 עצים. ליד מקום הנטיעה התנוססה כתובת נוספת: "והארץ הנשמה תיעבד".

אברהם שבט, אביו של אליעזר שבט שהיה בין הנופלים בקרבות, נשא דברים באותו מעמד ואמר (י' דקל, מצודת כ"ח, רעות תחת אש, מקווה ישראל 2014, עמ' 90–89):

עלינו לנטוע במעלה ההר, ההר בו עשו ילדינו את דרכם האחרונה, בו דרכו רגליהם בפעם האחרונה על פני האדמה. בין הסלעים הנוקשים שתלנו שתילים רכים וחיים. בעיניים צמאות תרנו אחרי כל פיסת אדמה רכה, לחפור בה באצבעותינויתרוממו השתילים הירקרקים הרעננים ויהיו לעצים ענקיים. באביב ישתובבו צמרותיהם ויזכירו לאנשים העמלים למטה, בעמקים, את דמות בלוריות ילדינו הפרועותיעמדו העצים ויהיו קיר מגן לחיים אשר יפרחו מסביב, יעכבו את רוחות הצפון ואת חמת הקדים ויהיו סמל עדות לבנים אשר הצמיחו בהווייתם חיי נצח לעמם.

גם בסביבות באר שבע (בסמוך ליציאה מהעיר לכיוון קיבוץ חצרים) נערכו טקסי נטיעות סמליות ביום זה. במעמד אלפי איש – רבנים, עסקני ציבור, חיילים וחברי ארגוני נוער – התקיים טקס נטיעת אשל על שמו של אברהם אבינו. הנטיעה הייתה משולבת בנטיעת "יער המגינים" במקום.

הרב א' חן כתב על חוויותיו בנטיעת האשל בבאר שבע, כשקשר את זכרם של הנופלים עם הקשר המתבקש עם אב האומה ("על האשל בבאר שבע", הצופה י' באדר תש"ט [11.3.1949], עמ' 4):

היום יום ט"ו בשבט תש"ט התאספנו אנו זרעך בני יעקב אליך בבאר שבע העתיקה חדשה. באלפים התאספנו מכל קצוות הארץ, אשר מכל חלקי התבל כיונים אל ארובתם אליה עפו, ובראשינו צבאות ישראל ודגליו והמשפחות השכולות שבניהן והוריהן נקרבו על מזבח האומה, חתני היום האמיתיים והנעלמים מעין כל רואה. התאספנו להביא אליך, אבינו היקר, ברכות בניך על התשועות, הניסים והנפלאות שעשה אלוקיךאלוקינו לנו בזמן הזה ועל העולם החדש ובהיר שקם לישראל אחרי המבול של דם ואש שניתך עלינוראש השנה לנטיעות במחזור הטבע ויום תחילה לכנסת.

מקום נוסף בו ניטע "יער מגינים" היה בגליל המערבי באזור קיבוץ יחיעם. הנטיעות נעשו לזכר ארבעים ושישה נופלי שיירת יחיעם, שיירת האספקה שעשתה דרכה מנהריה לקיבוץ הנצור בט"ז באדר ב' תש"ח (27.3.1948). בשטח של כ–10,000 דונם אמורים היו להינטע שני מיליון וחצי עצים לזכר הנופלים.

*

נטיעת "יער מגינים" בחלקי הארץ השונים בט"ו בשבט הראשון למדינה הייתה מפעל משמעותי של נטיעה והתיישבות. הטקסים השונים נתפסו כתשובה הולמת לאובדן במלחמה ולשואה, וכחיזוק הנצחיות והקשר של העם לארץ. עם חלוף השנים, מסורות הנטיעה באותן חלקות הלכו ופחתו, וגם אזורי הנטיעות כמעט נשכחו. את טקסי הזיכרון לנופלים תפסו טקסים ומועדים אחרים וטקסי הנטיעות קיבלו אופי אחר עם זיכרון של אירועים אחרים.

*

ד"ר יוסי שפנייר הוא מרצה במכללת אפרתה‎

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון י"ב שבט תשע"ו, 22.1.2016

פורסם ב-25 בינואר 2016,ב-גיליון בשלח תשע"ו - 963. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: