מנהיגות בין ארץ לשמים | שמעון קליין

פרשת המן מוכיחה שבניגוד לעמדה הרווחת, למשה ניתן שיקול דעת עצמאי בהבאת דברי ה' אל העם. מבט חדש על מנהיגותו של גדול הנביאים

איזה סוג של מנהיג היה משה? מהי מידת שיקול הדעת שהייתה לו? הגישה הרווחת גורסת שמשה היה שלוחו של אלוהים במלוא מובן המילה. אלוהים קובע, לו האחריות, ומשה הוא המוציא לפועל, הממלא בנאמנות אחר הוראות קונו.

עיון זה יעמיד למבחן הנחת יסוד זו. במהלכו נבוא בשערי פרשייה המתארת משבר בין העם לבין מנהיגיו – משה ואהרן. נבקש לזהות מהי העמדה שבה היו נתונים השניים, נוכח אלוהים ונוכח העם.

איור: מנחם הלברשטט

איור: מנחם הלברשטט

מנהיגות במשבר

וַיִּסְעוּ מֵאֵילִם וַיָּבֹאוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מִדְבַּר סִיןוַיִּלּוֹנוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל משֶׁה וְעַל אַהֲרֹן בַּמִּדְבָּר. וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד ה' בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשׂבַע כִּי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לְהָמִית אֶת כָּל הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב (שמות טז, אג).

בני ישראל נוסעים מאילים ובאים אל המדבר. מעבר זה אינו פשוט, והוא מזמן את כלל העדה להתלונן על משה ועל אהרן: "ולוואי והיינו מתים ביד ה' במצרים, בהנהגתו, עם השפע שהיה לנו שם, ולא כאן, במדבר, כמי שנתונים בידיכם".

מדוע הישיבה במצרים נתפסת בעיניהם כהימצאות בידי ה'? ומנין צמחה לה המחשבה שמשה ואהרן הוציאום למדבר "להמית את כל הקהל הזה ברעב"? דומה שכך הייתה מחשבתם: במצרים לא הייתה להם בחירה חופשית, ובמובן זה גורלם היה נתון בידי אלוהים. פרעה הוא אמנם מנהיג בשר ודם, אבל הוא נתפס בעיניהם כחלק מכוחות הטבע הנתונים לשליטת האלוהים. במדבר, לעומת זאת, גורלם נתון בידי משה ואהרן, והם חשים כמי שעומדים למות ברעב לא מתוקף השגחה אלוהית אלא בשל שיקול דעתם של המנהיגים.

הצלע האחרונה בדברים אלה היא פלאית. וכי לא ידעו ישראל את שיודע כל ילד – שמשה הוא שלוחו של אלוהים? וכי באמת חשבו שמשה ואהרן הם שהוציאו את העם ממצרים, ולא א–להים? התשובה ככל הנראה טמונה בשאלה. מטענת העם ניתן ללמוד כי מנהיגותם של משה ואהרון איננה מונחית באופן מוחלט על ידי הא–ל. מסתבר, שלצד ההנחיות של א–להים אליהם, עדיין נתבע מהם שיקול דעת ואחריות באופן מימושן. בשורות הבאות נבחין כיצד הדברים באים לידי ביטוי.

שונה מן המקור

תשובת אלוהים לטענת העם באה מיד (שם, ד): "וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא".

אלוהים פונה אל משה, ומציג עצמו אל העם בלשון "הִנְנִי". יהיה לחם כבקשתכם, והוא יופק מן השמים, לא מן הארץ. העם ילקוט ממנו "דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ" – מידה נתונה בכל יום, ולא יותר מכך. לנתינה זו תתלווה תביעה רוחנית: "לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא". במילים פשוטות אומר אלוהים לעם: "אתם רוצים להיות נתונים בידי, בהנהגה צמודה? כדברכם יהיה, אך הבינו מהי המשמעות. יהיו ניסיונות ויהיה גם מחיר – תביעה רוחנית גבוהה שתילווה אל הנתינה".

משה שומע את דבר ה', וניתן היה לצפות שימסור את הדברים כפי שהם אל העם. אך לא כך קורה:

וַיֹּאמֶר משֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עֶרֶב וִידַעְתֶּם כִּי ה' הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. וּבֹקֶר וּרְאִיתֶם אֶת כְּבוֹד ה' בְּשָׁמְעוֹ אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם עַל ה' וְנַחְנוּ מָה כִּי תַלִּינוּ עָלֵינוּ. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בְּתֵת ה' לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ בִּשְׁמֹעַ ה' אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם מַלִּינִם עָלָיו וְנַחְנוּ מָה לֹא עָלֵינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶם כִּי עַל ה' (שם, וח).

במילים אלו נכנסים משה ואהרן לדין ודברים ארוך ומורכב עם העם. בסופו ימצא דבר ה' את מימושו, אך בדרך תהיינה תחנות רבות, ובהן ביטוי רב למנהיגות משה ואהרן. נפתח בדיבורם הראשון. בניגוד לדיבור אלוהים על לחם מן השמים, משה ואהרן מדברים על בשר ועל לחם, ואינם מזכירים את השמים; הם גם אינם מדברים על המידתיות בדרך נתינתו – "דבר יום ביומו", ותחת זאת הם מבטיחים לחם לשובע. בנוסף, אלוהים דיבר על ניסיון, "הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא", והם מדברים על שמיעה המבטאת את קרבתו אליהם.

מה הביא את משה לפתוח בתיאור השונה כל כך מן המקור? דומה משה בדבריו אלו למגשר, השומע את דבר ה', מבין שכמות שהם הם לא ייקלטו על ידי העם, והוא מרפד, מייצר תהליך רוחני שיאפשר לעם לנוע בו משלב לשלב.

מזיגה בין עולמות

מה חושבים בשמים על שינוי זה? תשובה לשאלה זו עולה מן השלב הבא באירוע. משה פונה אל העם, ומזמן התגלות של אלוהים לעיניהם: "קִרְבוּ לִפְנֵי ה' כִּי שָׁמַע אֵת תְּלֻנֹּתֵיכֶם". העם נערך להתגלות, ואלוהים אכן נעתר למשה ומתגלה: "וְהִנֵּה כְּבוֹד ה' נִרְאָה בֶּעָנָן". העמדה שבה התייצבו משה ואהרן מקבלת כעת את אישורה. יתרה מכך, תוכן דיבורו של ה' שונה כעת מן המקור, והוא מכיל גיבוי לעמדת משה ואהרן: "שָׁמַעְתִּי אֶת תְּלוּנֹּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דַּבֵּר אֲלֵהֶם לֵאמֹר בֵּין הָעַרְבַּיִם תֹּאכְלוּ בָשָׂר וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ לָחֶם" (שם, יא–יב).

אירוע זה ממחיש את עמדת האחריות שבה היה נתון משה. משה שומע את צו ה' בנאמנות גמורה, ולצד זאת הוא נתבע לאחריות על מערכת החיים שהופקדה בידיו. משבצת זו מעמידה באור חדש את הציווי האלוהי, כמו גם את מנהיגות משה, הנתבעת אל המזיגה שבין העולמות. מיוחד הוא אישורו של אלוהים לעמדתו, המנוסח כאילו היו אלו דבריו של אלוהים עצמו. ובאמת, היו אלו דבריו של האיש שיותר מכל אדם אחר היה קרוב לה', ועליו מעיד הכתוב: "וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים" (דברים לד, י).

הרב שמעון קליין מלמד במכללות ליפשיץ והרצוג ובישיבה הגבוהה בבית אל

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון י"ב שבט תשע"ו, 22.1.2016

מודעות פרסומת

פורסמה ב-25 בינואר 2016, ב-גיליון בשלח תשע"ו - 963 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: