לקפוץ אל האמונה | שלום רוזנברג

האם ניסים מסוגלים להוכיח את אמיתותה של הדת? על האמונה והספקנות המודרנית בעקבות ג'ון ויסדום ור' נחמן מברסלב

בפרשת בשלח מסתיים מחזור ניסי יציאת מצרים. אחד הפילוסופים החשובים של המאה העשרים, ג'ון ויסדום, טען במאמרו "אלים" שרק נס יכול להוות ראיה לאמיתותה של הדת. אך נס כזה חייב להיות דומה למעשה אליהו הנביא, שארגן בכרמל "ניסוי מדעי" כדי לעמת בין ה' לבין הבעל (מלכים א, יח). אליהו ונביאי הבעל מכינים שני קרבנות מבלי לשים אש: "וּקְרָאתֶם בְּשֵׁם אֱלֹהֵיכֶם וַאֲנִי אֶקְרָא בְשֵׁם ה' וְהָיָה הָאֱ–לֹהִים אֲשֶׁר יַעֲנֶה בָאֵשׁ הוּא הָאֱ–לֹהִים".

לאחר כישלון עובדי הבעל להוריד אש אליהו מתפלל : "וַיֹּאמַר… עֲנֵנִי ה' עֲנֵנִי וְיֵדְעוּ הָעָם הַזֶּה כִּי אַתָּה ה' הָאֱ–לֹהִים… וַתִּפֹּל אֵשׁ ה'…  וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ ה' הוּא הָאֱ–לֹהִים ה' הוּא הָאֱ–לֹהִים". ויסדום מסיים וקובע שרק אם המאמינים ישחזרו לעינינו את הניסוי המדעי המושלם הזה, אזי תהיה משמעות לאמונה הדתית.

רוזנברג

לנצח ולהתנצח

דברים אלה אופייניים לפילוסופים רבים במחצית המאה שעברה. הם קינאו בשיטות מדעי הטבע ורצו גם הם להסתמך על הניסיון האמפירי – על עובדות ועל ניסויים. מאז עשתה הפילוסופיה סיבוב של 180 מעלות, והתרחקה מהלך רוח זה לקצה הנגדי, הפוסט–מודרניסטי, שבו "הכל הולך". הוגה יהודי חשוב שחי איתנו בארץ את שנותיו האחרונות, אֶמיל פַקֶנְהֵיים, התייחס לטענת הפילוסוף ויסדום במאמר על "אליהו והאמפיריציסטים". הוא תהה כיצד היה אליהו מגיב אילו תפילתו לא הייתה נענית? לדבריו, אליהו היה מרים עיניו השמיימה וצועק: "ריבונו של עולם, למה עשית לי זאת?". כישלון הניסוי הניסי לא היה הורס את אמונתו, כשם שההצלחה הנוצרית והמוסלמית בימי הביניים לא הוכיחה את אמיתות הדתות הללו. לפעמים ההוכחה נמצאת דווקא בעתיד הרחוק ולפעמים מעבר למוות.

דאגה הפוכה לזאת של פקנהיים ביטאו חז"ל. הם עמדו לא על בעיית הכישלון האפשרי של הנס, אלא על תגובתם של העדים להצלחתו. חז"ל תמהים על תפילתו ה"בזבזנית" של אליהו: "עֲנֵנִי ה' עֲנֵנִי". כפילות זו, לשם מה? תשובתם מפתיעה: "עֲנֵנִי שתרד אש מן השמים ועֲנֵנִי שלא יאמרו מעשי כשפים הם". עֲנֵנִי שירגישו בנס ולא יבטלו אותו בהסברים והתחכמויות, כְּאלה שניתנו על ידי החרטומים בעבר וייתנו אנשי המדע בעתיד. הכול "יוסבר", כפי שאחד הניסים הגדולים ביותר יוסבר – הופעת החיים. אכן, המלחמה שבין האמונה והכפירה תהיה תמיד קשה ושקולה: כשבני אדם האמינו בכישוף, נלחמנו נגד כוחות מסתוריים ואי–רציונליים שהכחישו את הקדושה. בעולם המודרני היריב היה חייב להופיע בלבוש אחר: כוחם של המקרה והברֵרה הטבעית, כלומר המוות.

דבר זה בא לידי ביטוי בכתביו של ר' נתן, תלמידו וסופרו של ר' נחמן מברסלב (ליקוטי הלכות, אורח חיים, ברכת השחר ג'): "אי אפשר לברר ולהוכיח האמת על ידי ראיות בשום אופן, כי הכל יכולין לסתור מחמת נצחון". המילה "ניצחון" מציינת בעברית הקלאסית את הדיאלקטיקה – ההתנצחות, האפשרות לבנות סברות כדי לנגח את היריב, סברות הנעשות מתוחכמות יותר ויותר, סברות שידהימו אותנו אף אם מזמן איבדו כל קשר עם המציאות ועם השכל הישר. וכך, הספק תמיד יכרסם בלבי. כי כנגד רשימתי זאת תמצאו רשימות מנוגדות המנסות לסתור אותה. או בלשונו של ר' נתן, כנגד כל סיפור בונה תמצאו "מעשיות של שקר והוכחות של שקר לסתור ולהעלים האמת חס ושלום… כמו שאמר רבנו [רבי נחמן] ז"ל שכל מה שמגלין איזה אמת יש כנגדו שקר כי גם הרחוקים מאֱמת אומרים גם כן לשונות כאלו".  ולמרות זאת, בעולם תוהו זה חייב כל אדם "להבחין מעט האמת לאמתו אם ירצה לבלי להטעות את עצמו ולהסתכל על האמת באמת".

מנוח לרגל השנייה

ומדוע בכלל אנו חייבים לבקש את הדרך לאלוהים? חייבים, כי את המדע אפשר לקדם באמצעות מנת משכל גבוהה ומכשירים מתאימים. לא כך את אמונותינו הדתיות וגם לא את עמדותינו המוסריות! המדע יכול לגרום טוב ורע, אבל אינו יכול להגיד דבר על מהות הטוב והרע. נאמר: "ה' אָמַר לִשְׁכֹּן בָּעֲרָפֶל" (מלכים א, ח, יב). ערפל שלא מאפשר לתבונה שלנו לראות את סביבותיו. בערפל זה מסתתר גם הטוב, ושותף נוסף – משמעות החיים והבנת הכאב האנושי עלי אדמות. אכן, מבחינה פילוסופית אנו חיים בביצת הספק, שבה מתרחשות מפעם לפעם רעידות ההורסות נחלות פילוסופיות שונות. עד שבא דיקרט (ע"ה!) ומצא אמת ברורה אחת: "אני קיים". זאת הייתה אבן שעליה הוא שם אחת מרגליו. מאז אנו מבקשים היכן לשים את הרגל השנייה, ולא מצאנו. אין לנו בסיס פילוסופי, ובכל זאת ברור לנו שיש טוב ויש גם רע שצריך להבדיל ולהרחיק.

נותרנו עם האמונה שהיא הוודאות הסובייקטיבית במצב של אי ודאות אובייקטיבית. זוהי ודאות חיונית שלא ניתן להוכיח באמצעות המדע, ודאות שמשמעותה לא לטבוע ב"רלטיביזם" הפוסט–מודרני ("הכול הולך"), ומאידך גם להתרחק מאמונות הבל. רק מי שיאמין יוכל לראות את הנס, לקבל את ההתגלות, למשש את ההשגחה ולהרגיש את קרבת האלוהים. ולמרות כל הקשיים, הדבר אפשרי.

את האמת והערכים שמעבר למדע חייב האדם למצוא בעולם שבו שולט הספק – בעזרת קפיצה של אמונה. לדברי רבי יהודה (סוטה לז, א) רק קפיצה מעין זאת אפשרה את קריעת ים סוף:

זה אומר אין אני יורד תחילה לים וזה אומר אין אני יורד תחילה לים. קפץ נחשון בן עמינדב וירד לים תחילהועליו מפורש… 'הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהִים כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ. טָבַעְתִּי בִּיוֵן מְצוּלָה וְאֵין מָעֳמָדהַצִּילֵנִי מִטִּיט וְאַל אֶטְבָּעָה'.

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון י"ב שבט תשע"ו, 22.1.2016

מודעות פרסומת

פורסמה ב-25 בינואר 2016, ב-גיליון בשלח תשע"ו - 963, מילה בפרשה / שלום רוזנברג ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. לדעתי הגיע הזמן שאנשים יבינו שאמונה ודת אינם ערכים זהים. וכמו כן עלינו לזכור שדת יכולה להיות אתאיסטית במובן של יומרנות לראציונליזם מוחלט, ועדיין להתנהל כמו דת רגילה, כך למשל היה הקומוניזם.
    אך יש מקום להכיר בעובדות של ניסים שהתרחשו, גם אם בד"כ הם לא באו כתוצאה מתפילות של המאמינים.
    הבעיה היא איך מגדירים נס?
    אני חושב שאין די בהתרחשות שמסייעת לפלוני בעיתוי מושלם שמחלצת את היחיד ממצוקה .
    מה דעתכם על טענתי שאם אותו אדם יכול לסמוך במידה רבה על התרחשות ניסית כזו עקב התנסויותיו בעבר הרי שבקרה כזה ראוי להגדירה כניסית.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: