תעלומת הדור הרביעי | אריאל סטולמן

כיצד ניתן להבין את פרקי הזמן הסותרים המובאים בברית בין הבתרים ביחס לשעבוד מצרים? עיון כרונולוגי במקרא מבקש לפתור את החידה

בברית בין הבתרים מקבל אברם נבואה על העתיד לקרות לצאצאיו שנים רבות לאחר מותו (בראשית טו, יג-טז):

וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל. וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה. וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה.

הנבואה המוכרת מסתירה בין קפליה סוד שאותו מבקש אני לחשוף. למה הכוונה במילים "ודור רביעי"? ממתי יש למנות את אותם הדורות? ומהו היחס בין הקביעה הזו לנאמר בתחילת הנבואה: "וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה"? האם מדובר בתקופות חופפות, כלומר ארבע מאות שנות השעבוד הם ארבעה דורות?

הדור‭ ‬שזכה‭ ‬להיכנס‭ ‬לארץ‭ ‬אינו‭ ‬דורו‭, ‬אלא‭ ‬הדור‭ ‬של‭ ‬בניו‭. ‬יהושע‭ ‬ובני‭ ‬ישראל‭ ‬חוצים‭ ‬את‭ ‬הירדן‭, ‬בנג‭'‬מין‭ ‬ווסט‭, ‬1800

הדור‭ ‬שזכה‭ ‬להיכנס‭ ‬לארץ‭ ‬אינו‭ ‬דורו‭, ‬אלא‭ ‬הדור‭ ‬של‭ ‬בניו‭. ‬יהושע‭ ‬ובני‭ ‬ישראל‭ ‬חוצים‭ ‬את‭ ‬הירדן‭, ‬בנג‭'‬מין‭ ‬ווסט‭, ‬1800

דורות ארוכים

פתרון ראשון לשאלה הוא להניח שהשעבוד החל לאחר מות יוסף ואחיו. או אז אכן ניתן למנות ארבעה דורות מתחילת השעבוד ועד ליציאת מצרים באופן הבא: קהת, שהיה בנו של לוי, אחיו של יוסף, הוא בן הדור הראשון לשעבוד. בנו של קהת, עמרם, הוא בן הדור השני. אהרן, בנו של עמרם, הוא בן הדור השלישי. ואילו אלעזר, בנו ומחליפו של אהרן, שזכה ונכנס לארץ, כפי שמסופר בספר יהושע (יד, א), הוא בן הדור הרביעי השב לארץ כנען.

אלא שהסבר פשוט זה נתקל בקושי. לקראת יציאתם של בני ישראל ממצרים מסכמת התורה את תקופת שהייתם של בני ישראל במצרים וקובעת כי זו ארכה בפועל 430 שנה (שמות יב, מ-מא):

וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. וַיְהִי מִקֵּץ שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה יָצְאוּ כָּל צִבְאוֹת ה' מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.

כיצד ייתכן שארבעה דורות מכסים פרק זמן של למעלה מארבע מאות שנה? לשם כך צריך להניח שהפרש הגילאים בין הדורות עמד על יותר ממאה שנה, מה שכמובן סותר את המציאות הפשוטה הן של ימינו והן של ימי המקרא בזמן ההוא.

זאת ועוד; אורך חייהם של קהת וצאצאיו מפורש בתורה. קהת חי 133 שנה (שם ו, יח), עמרם חי 137 שנה (שם, כ) ואילו אהרן היה בן 83 שנה בעמדו לפני פרעה ערב יציאת מצרים (שם ז, ז). גם אם נניח שקהת נולד בתחילת השעבוד וילד את עמרם בשנת מותו, ועמרם הוליד את משה (אחיו הצעיר של אהרן) בשנת מותו, נקבל שתקופת השעבוד ארכה לכל היותר: 133 +137 + 80 = 350 שנה, 50 שנה פחות מהתקופה המתוארת בברית בין הבתרים. ואכן, חז"ל שהיו ערים לקושי זה פירשו שהשעבוד ארך רק 210 שנים, אולם הסבר זה אינו מסתדר עם פשט הפסוקים, המדברים על תקופה של למעלה מארבע מאות שנה.

ומעל הכול מרחף הקושי הטקסטואלי. גם אם היו מוצאים הסבר משכנע לשאלה כיצד ארבעה דורות מתפרסים על פני תקופה של ארבע מאות שנה, עדיין לא ברור מה הטעם לכפילות הפסוקים אצל אברהם. מדוע יש צורך לתאר את תקופת השעבוד בשני מדדים – מספר השנים ומספר הדורות?

שלבים בשיעבוד

כיוון אחר להסבר המילים "ודור רביעי ישובו הנה" מתמקד במשמעות המילה "דור". בדרך כלל מקובל להבין "דור" כשלב באילן יוחסין. אולם ישנן משמעויות נוספות למילה זו. בעברית מודרנית מושאלת המילה "דור" על מנת לתאר תקופה או שלב התפתחותי. למשל, כאשר מדברים על רשתות סלולריות מדברים על דור שני, דור שלישי ודור רביעי. ייתכן אם כן לומר כי כאשר התורה אומרת "ודור רביעי ישובו הנה" כוונתה לומר כי בני ישראל ישובו לארצם רק בשלב הרביעי של התהליך הגדול שמתארת נבואת ברית בין הבתרים.

ואכן, אם נעיין בפסוקים נבחין כי נבואת ברית בין הבתרים מתארת ארבע שלבים: שלב טרום השעבוד, שלב השעבוד, שלב היציאה ושלב החזרה לארץ.

השלב הראשון, שלב טרום השעבוד, מתחיל מרגע סיפור הנבואה לאברם עד לתחילת השעבוד. על פי ברית בין הבתרים שיעבוד בני ישראל יתרחש בעתיד הרחוק לאחר מותו בשיבה טובה של אברם, כפי שנאמר: "וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה". השלב השני הוא שלב השעבוד והוא זה שיימשך ארבע מאות שנה, ככתוב: "וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה". השלב השלישי הוא שלב היציאה ממצרים, שעליו נאמר בברית בין הבתרים: "וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל". והשלב הרביעי הוא שלב הכניסה לארץ: "וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה כִּי לֹא שָׁלֵם עֲו‍ֹן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה".

הסבר זה הינו אפשרי אלא שהוא לוקה בחסר, מאחר שלא מצאנו במקרא כולו את המילה "דור" במשמעות ברורה של תקופה או שלב. המקרה הקרוב ביותר לכך הוא תיאורו של נח, "איש צדיק תמים היה בדורותיו", שאותו ניתן לפרש במשמעות "איש צדיק תמים היה בתקופתו". אך גם אם פירוש זה ביחס לנוח נכון עדיין הוא לא מהווה ראיה מספקת כדי לשנות מהמשמעות המקובלת של המילה "דור" במקרא. אשר על כן, עלינו לפנות להסבר אחר למילים "ודור רביעי ישובו הנה", הסבר אשר מצד אחד אינו מוציא את משמעות המילה "דור" מפשוטה ומצד שני מתיישב עם קביעת זמן השעבוד לארבע מאות שנה.

מדגם של דמויות

ראינו שהתורה מונה דורות ספורים מתחילת השעבוד ועד יציאת מצרים והכניסה לארץ. השושלות המתוארות בספר שמות מונות חמישה דורות בין בניו של יעקב לבין באי הארץ. ההנחה הרווחת היא שרשימת הדורות היא מדויקת. לדוגמה, שקהת הוא בנו הישיר של לוי, ועמרם הוא בנו הישיר של קהת וכן הלאה. אולם, ניתן להציע הסבר אלטרנטיבי, שלפיו האישים המתוארים בשושלות הללו הם אישים בולטים בשושלות ארוכות הרבה יותר ולא מדובר בהכרח על קשר ישיר של אב ובן. כלומר, מספר הדורות בפועל באותן 430 שנה היה גדול בהרבה מארבעת הדורות שמוזכרים בתורה.

פירוש זה הביא שד"ל בפירוש לספר שמות (ו, כ):

על כרחנו צריכים אנו לומר שהשמיט הכתוב קצת דורות בין קהת לעמרם, כי במדבר ג, כח היו לקהת פקודים במספר כל זכר מבן חדש ומעלה 8,600, ולא היו לו רק ארבעה בנים שהעמידו משפחות. הרי לכל אחד מארבעה בני קהת בנים 2,150; והנה עמרם לא הוליד רק אהרן ומשה ומרים, ומשה לא הוליד רק שני בנים ואהרן ארבעה, ואיך ייתכן שיהיו לעמרם וכן ליצהר ולחברון ועוזיאל 2,150 נפשות בשנה השנית בצאתם מארץ מצרים?

לפיכך צריך שנסכיםכי לוי, קהת ועמרם לא היו דורות תכופים זה לזה, אך דורות אחרים היו ביניהם, ולפי זה יתיישב כמשמעו מספר שלושים שנה וארבע מאות שנה שישבו בני ישראל במצרים (שמות יב, מ), ולפי זה יובן עוצם ריבוי בני ישראל במצרים, שלא אמרה תורה שהיה דרך נס ממש.

ראיה לפירוש זה ניתן למצוא בספר דברי הימים, שם מתוארות שושלות ארוכות הרבה יותר מארבעת הדורות בין בניו של יעקב לבאי הארץ. אחת הדוגמאות המרתקות לכך היא השושלת של יהושע בן נון (דברי הימים א ז, כ):

וּבְנֵי אֶפְרַיִם שׁוּתָלַח וּבֶרֶד בְּנוֹ וְתַחַת בְּנוֹ, וְאֶלְעָדָה בְנוֹ וְתַחַת בְּנוֹ. וְזָבָד בְּנוֹ וְשׁוּתֶלַח בְּנוֹ, וְעֵזֶר וְאֶלְעָד, וַהֲרָגוּם אַנְשֵׁי גַת הַנּוֹלָדִים בָּאָרֶץ, כִּי יָרְדו לָקַחַת אֶת מִקְנֵיהֶם. וַיִּתְאַבֵּל אֶפְרַיִם אֲבִיהֶם יָמִים רַבִּים וַיָּבֹאוּ אֶחָיו לְנַחֲמוֹ. וַיָּבֹא אֶל אִשְׁתּוֹ, וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן, וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ בְּרִיעָה, כִּי בְרָעָה הָיְתָה בְּבֵיתוֹ. וּבִתּוֹ שֶׁאֱרָה, וַתִּבֶן אֶת בֵּית חוֹרוֹן הַתַּחְתּוֹן וְאֶת הָעֶלְיוֹן, וְאֵת אֻזֵּן שֶׁאֱרָה. וְרֶפַח בְּנוֹ, וְרֶשֶׁף וְתֶלַח בְּנו, וְתַחַן בְּנוֹ. לַעְדָּן בְּנוֹ עַמִּיהוּד בְּנוֹ, אֱלִישָׁמָע בְּנוֹ. נוֹן בְּנוֹ, יְהוֹשֻׁעַ בְּנוֹ. וַאֲחֻזָּתָם וּמֹשְׁבוֹתָםבֵּית אֵל וּבְנֹתֶיהָ, וְלַמִּזְרָח נַעֲרָן, וְלַמַּעֲרָב גֶּזֶר וּבְנֹתֶיהָ וּשְׁכֶם וּבְנֹתֶיהָ, עַד עַיָּה וּבְנֹתֶיהָ.

קל לראות שתיאור זה של חיי אפרים איננו מתיישב עם המסופר בתורה. מפסוקים אלה נראה שאפרים וילדיו גרו בארץ ישראל ואף הקימו בה יישובים, בעוד בתורה מסופר שאפרים נולד ליוסף במצרים, ומשפחתו נטלה חלק בשיעבוד. אין זה מענייננו כאן להסביר את הסתירה הזו. מטרתנו היא רק להראות שמספר הדורות בין יורדי מצרים לשבים לארץ ישראל היה גדול בהרבה ממספר הדורות המתואר בתורה. אם בתורה מוזכרים חמישה דורות בין יעקב לאלעזר בן אהרן שנכנס לארץ, בדברי הימים מדובר על אחד עשר או שנים עשר דורות. אם כך, סביר לומר כי השושלת יעקב-לוי-קהת-עמרם-אהרן-אלעזר המוזכרת בתורה מדלגת על כמה וכמה דורות שלא פורטו והיא קיצור של שושלת ארוכה הרבה יותר שדומה באורכה לשושלת המוזכרת בדברי הימים.

מעבר במדבר

פתרנו אם כן את בעיית השנים המוזכרות בנבואה לאברהם, וכיצד נפתור את עניין הדור הרביעי? לצורך כך נבקש לבחון את סוף השושלת של יהושע בן נון בפסוקים שהבאנו לעיל מספר דברי הימים.

בסוף השושלת של יהושע אנו מוצאים את עמיהוד-אלישמע-נון-יהושע. אלישמע בן עמיהוד כיהן כנשיא שבט אפרים בשנה השנייה לצאת בני ישראל ממצרים (במדבר ז, מח), ומן הסתם היה מזקני  שבטו ונכבדיו. נכדו, יהושע, היה משרתו של משה. על יהושע מסופר כי היה "נער" (שמות לג, יא) ומכאן ניתן ללמוד שהיה צעיר לימים. יהושע נבחר להיות אחד האנשים שנשלחו לרגל את הארץ (במדבר יג, טז), משימה צבאית לכל דבר, ועל כן יש להניח שהיה בגיל יוצאי הצבא, כלומר לפחות בן עשרים.

אם נניח כי ההפרש בין הדורות עמד על 25 שנה, יוצא ש"נון", אביו של יהושע, היה כבן 45 באותו זמן, ואילו אלישמע בן עמיהוד, סבו של יהושע, היה כבן שבעים שנה. גיל זה היה גיל מבוגר מאוד באותה תקופה. בתורה אמנם מסופר על אנשים מסוימים שהגיעו לגילאים מופלגים בהרבה יותר, אולם ככל הידוע לנו תוחלת החיים באותה תקופה הייתה קצרה ועל כן אותם אנשים הנם יוצאים מן הכלל שאינם מעידים על הכלל. מכאן ניתן להניח שעמיהוד, אביו של אלישמע, נשיא שבט אפרים, לא היה בין החיים בזמן יציאת מצרים, שהרי אם היה חי, היה בן 95 שנה.

בנוסף, עלינו לזכור פרט חשוב ביותר. אמנם נכון שיהושע הכניס את ישראל לארץ כנען, אולם דורו, "דור המדבר", מת במדבר ולא זכה להיכנס לארץ. כלומר, הדור שזכה להיכנס לארץ אינו דורו של יהושע אלא הדור של בניו.

מעתה, נוכל לפרש שכוונת הנבואה במילים "ודור רביעי ישובו הנה" אינה מתייחסת לדור הרביעי של בני יעקב שירדו למצרים כפי שמקובל להבין, אלא הכוונה היא לדור הרביעי של בני ישראל שיצאו ממצרים. הדור הראשון ליוצאי מצרים הוא דורו של אלישמע בן עמיהוד, המייצג את זקני העדה ונשיאיה. הדור השני הוא דורו של נון, אביו של יהושע. הדור השלישי הוא דורו של יהושע. על שלושת הדורות הללו נגזר למות במדבר בעקבות חטא המרגלים. בניהם, בני הדור הרביעי ליוצאים, הם אלו שזכו להיכנס לארץ ועליהם נאמר "ודור רביעי ישובו הנה".

נמצא שעל פי הסבר זה נבואת ברית בין הבתרים חוזה מראש את חטא המרגלים, שכן היא קובעת שדור יוצאי מצרים לא ייכנס לארץ. אך אין בכך כל קושי. הנדודים במדבר במשך ארבעים שנה נבעו אמנם מעונש שקיבלו בני ישראל בעקבות חטא המרגלים, אולם עונש הזה שיקף מציאות אמיתית ופשוטה. חבורת העבדים שיצאה ממצרים לא הייתה בשלה להיכנס לארץ. עם ישראל היה זקוק לפסק זמן של ארבעים שנה במדבר ולחילופי דורות כדי לצאת ממנטליות של עבדים ולהפוך לעם של בני חורין המסוגל להילחם באויביו.

מעתה יובן כפל הזמנים שהנבואה מציינת. ארבע מאות שנה הוא זמן השיעבוד במצרים, אך הדור הרביעי מתאר את פרק הזמן שמתום השעבוד ועד הכניסה לארץ. זהו נתון חשוב ביותר, שכן הוא מציין את תקופת המעבר שהעם היה זקוק לה בין השיעבוד במצרים לבין הכניסה לארץ. יצטרכו לעבור ארבעה דורות עד שהעם ישתחרר מהמנטליות של העבדים. רק אז הוא יוכל להיכנס לארץ ולרשת אותה.

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון ה' שבט תשע"ו, 15.1.2016

פורסמה ב-15 בינואר 2016, ב-גיליון בא תשע"ו - 962 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. 4 תגובות.

  1. יישר כח לכותב על שבאר בהרחבה ובטוב טעם את הכתוב במדרש לפרשת השבוע:

    "דבר אחר: "וחמושים [עלו בני ישראל מארץ מצרים]" – יש מהן שעלה בארבעה דורות ויש מהן שעלה בחמשה דורות". (מכילתא דרשב"י יג, יח).

    (רוצה לומר: במילה "וחמושים" מתקיימות שתי משמעויות: א. 5 דורות יצאו ממצרים. ב. רק חמישית, = הדור החמישי, הגיע לארץ. וסוף הפסוק הוא ביאור לתחילתו "ולא נחם.." וכו'. והאמור "ויש מהן שעלה בארבעה דורות" הוא באותה משמעות רק רומז לכתוב "ודור רביעי ישובו הנה").

  2. 'אשר ישבו במצרים' - תחת הגמוניה מצרית!

    בס"ד ט' בשבט תשע"ו

    בברית בין הבתרים לא נזכרו ארבע מאות שנים במצרים אלא 'בארץ לא להם'. גם בשבתם בארץ כנען היו צאצאי אברהם גרים 'בארץ לא להם', ואכן שהותם בארץ כנען ובארץ מצרים (מהולדת יצחק עד יציאת מצרים) מצטרפות לארבע מאות שנה, בהן היו צאצאי אברהם גרים בארץ לא להם.

    אף בהבטחה 'ודור רביעי ישובו הנה' מובנת כפשוטה: בין השבים לארץ עם יהושע – היו מבני הדור הרביעי לבאים מצרימה, שהרי אלעזר בן אהרן היה מבאי הארץ, לולא חטאו ישראל בחטא המרגלים היו רבים יותר מבני הדור הרביעי נכנסים לארץ. אף מסתבר שהגזירה על 'אנשי המלחמה' שלא ייכנסו לארץ לא חלה על מי שהיו בני יותר מששים, והיו רבים מבני הדור הרביעי שזכו להיכנס לארץ.

    לגבי האמור: 'ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים ארבע מאות ושלושים שנה' – יש לדייק שלא נאמר 'בארץ מצרים' אלא 'במצרים', ולפיכך ניתן לפרש: 'אשר ישבו במצרים' – 'תחת שלטון מצרים', שכן בימי האבות היתה ארץ כנען לשלטון-על מצרי. כן שימשה מצרים כ'ברירת המחדל' אליה באים בעת רעב. קשרי התלות של עם ישראל במצרים נמשכו באמת ארבע מאות ושלושים שנה, שהחלו בירידת אברהם למצרים מפני הרעב ונסתיימו ביציאתם בהנהגת משה, יציאה ששמה קץ ל-430 שנות תלות בהגמוניה המצרית!

    בברכה, ש.צ. לוינגר

    • פיסקה 2, שורה 2:
      … שהרי קהת היה מהבאים מצרימה ונינו אלעזר בן אהרן היה מבאי הארץ…

      פיסקה 3, שורה 3:
      … שכן בימי האבות היתה ארץ כנען כפופה לשלטון-על מצרי…

    • וכבר קדמני ד"ר יצחק מייטליס

      עתה הגיע לידי ספרו של ד"ר יצחק מייטליס, 'פרשת דרכים – מבט ארכאולוגי וגאוגרפי בפרשיות השבוע', ירושלים תשע"ה. וראיתי שקדמני (במאמרו: 'מניין שנות שעבוד מצרים', עמ' 172-175) בהצעה זו, שגם שנות ישיבת האבות בארץ כנען שהיתה תחת הגמוניה מצרית כלולה ב-430 שנות ישיבת עם ישראל במצרים.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

להגיב על וכבר קדמני ד"ר יצחק מייטליס לבטל

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: