תגובות לגליונות קודמים – 962

בתגובה ל"לשבת עם השייח'ים והאימאמים", מאת הרב רונן נויבירט, גיליון פרשת שמות

בירור היעוד

הגמרא מתארת ארבעה דברים שהקב"ה מתחרט שבראם: "אמר רב חנא בר אחא אמרי בי רב על ארבע מתחרט הקב"ה שבראם ואלו הן גלות, כשדים, ישמעאלים ויצר הרע" (סוכה נב, ב). אם כך למה ברא הקב"ה את ישמעאל? אומר המדרש שלעתיד לבוא, בגאולה האחרונה, הוא יענה את ישראל ויהיה כשבט לישראל על מנת להחזירו למסלול הייעודי כאשר הוא יסטה ממסלולו האלוהי. אי לכך נקרא שמו ישמעאל, על שם תפקידו בגאולה העתידית.

יש לומר בבירור: השיח לא צריך להיות עם השייח'ים והאימאמים, השיח צריך להיות קודם כול בירור עצמי בתוכנו שיוביל לשיח אל האלוהים ועם האלוהים, אזי ישמע אל ויענם. כל הניסיונות "לייצר" שלום עם ישמעאל ללא השלבים הללו לא ישאו פרי. לישמעאל תפקיד; הוא המקל, אך היד המחזיקה במקל היא האלוהים.

 האסלאם שגנב ושינה את סיפורי התורה מכיר בבורא אך אינו מכיר בייעוד ישראל – ולפיכך כוהני האסלאם אינם בני שיח להביא את השלום. הפיכת ישמעאל למקבילו של ישראל נראית קצת מרחיקה לכת, אף אם שואפים בכל הלב לקרב את האויב ולהופכו לאוהב.

אכן שורש המאבק הוא הר המוריה וחזון הקמת בית המקדש. החזון הזה מזעזע את אושיות האסלאם, אך קודם לכך זקוק עם ישראל לבירור ייעודו.

עדינה פרידגוט

עדינה פרידגוט היא מחברת הספר "נחל עדניך – מפגש עם מועדי ישראל"

—————

רצחנות האסלאם

מאמרו של חברי הרב רונן נויבירט עושה מעט סדר ביסוד התיאולוגי של המאבק בינינו ובין הפלשתינים. התיזה שלו המסתמכת על מקורות חז"ליים קדומים ועל פרשנים מאוחרים מצביעה על היסוד התיאולוגי כיסוד העיקרי שבאמצעותו נוכל לתת פשר למאבק הדמים שבו אנו שרויים. הזכות של ישמעאל (=ברית מילה), הר המוריה וירושלים הם מוקד התיזה שאינה חדשה, אך זכתה בדבריו לניסוח מעודכן ורלוונטי. בעקבות דבריו אני מבקש להעיר שלוש הערות מתודיות.

לא פעם אני מוצא עצמי כמו רבים מחבריי נותן עצות לדרג המדיני ש"טחו עיניו מראות" את מקורותיו האמיתיים של הסכסוך. אלא שבטוחני כי קברניטי המדינה יודעים גם יודעים על מקורותיו התיאולוגיים של הסכסוך, אולם הם אינם יכולים לגזור ממנו באופן בלעדי את התנהלותם. ה"כוליות" של הסכסוך מורכבת ביותר ונגזרת מפרמטרים רבים שהיסוד התיאולוגי הוא רק אחד מהם.

המקורות הקדומים שעליהם מצביע הרב רונן מדברים על היסוד הישמעאלי שממנו נובעות צרותינו. ברם, כלל לא ברור אם מלחמתנו היא ביסוד הלאומי הערבי (= ישמעאל), או ביסוד הדתי המוסלמי (= מוחמד). המקורות הקדומים הנותנים זכויות מוגבלות מדברות על ישמעאל אך לא על  האסלאם. הזיהוי ביניהם אינו טריוויאלי כלל וכלל. הדבר מעט דומה לבעיית הזיהוי של עמלק. קבלת התפיסה הזו משנה את התמונה לחלוטין ואין כאן המקום להאריך.

ברמה התיאורטית, הידברות הוא תמיד פתרון טוב. על מה נדבר? אני מוכרח בנקודה זו לציין כי התהליך שאנו עוברים מול הדת המוסלמית הפוך במהותו מן היחס בינינו ובין הקתוליזם. הנצרות בתחילת דרכה התעמרה בנו ועתה היא עושה מאמצים לרצותנו באין לה בררה אחרת; הכול קורס שם והם מתפתלים קשות כדי להעניק משמעות לאמונה המוזרה שלהם. ברם, אצל המוסלמים קיים תהליך הפוך: תחילה "תור הזהב" אולם עתה פונדמנטליזם קיצוני ומשתולל שמרכזו ירושלים והר הבית. האסלאם אינו עובר את התהליך שהנצרות עוברת אלא ההיפך. הצלחת המדינה היהודית היא הקטליזטור לשינוי בעמדה הנוצרית-קתולית, והיא גם הקטליזטור לניסיונות להשמדתנו על ידי האסלאם. היוצא מכך, ולכך לדעתי מכוונים רוב המקורות המצוטטים על ידי הרב רונן, אנו צריכים במסגרת הפתרון לגלות "מסירות נפש" גדולה מזו של המוסלמים כדי שהכף האלוהית תטה לצידנו. האם אפשר להציע רעיון זה לאימאמים ולשייח'ים? מסופקני.

גבריאל חזות

ד"ר גבריאל חזות הוא דוקטור לתלמוד, מהנדס תעשייה וניהול ואיש הייטק. ממייסדי "מידה טובה" לחקר ההיגיון היהודי

דיון על המשותף

הרב רונן נויבירט משיב:

כאשר יעקב ניגש למפגש הדרמטי עם עשו הוא הכין עצמו לתפילה, לדורון או למלחמה. בכל מפגש או מאבק יש מרכיבים גלויים-טקטיים ומרכיבים נסתרים-רוחניים. לא ניתן להילחם או להגיע להסכם מדיני רק בדרכים רוחניות ללא פוליטיקה מעשית. ברם, מדיניות המתעלמת מהשורשים הרוחניים של המאבק עלולה למצוא את עצמה פעמים רבות במבוי סתום, כפי שחווינו בעשרות השנים האחרונות.

השיח הדתי אכן אינו יכול להחליף את השיח המדיני, אך  הוא חייב להתנהל בד בבד ולהיות מרכיב אינטגרלי של כל משא ומתן מדיני. צוותי משא ומתן מדיניים צריכים לכלול גם קבוצה של אנשי דת ורוח כדי להגיע לתוצאות משמעותיות. את השיח ניתן להתחיל בדיון על אתגרים משותפים שאיתן מתמודדות הדתות. כפי שהעיר ד"ר חזות, הנצרות עשתה צעדים רבים כלפי היהדות וכעת תור האסלאם להחזיר עטרה ליושנה ולהכיר בחשיבות הדת היהודית.

אין כל ספק שמהלך כזה מצריך גם מצידנו חיזוק של הקשר למסורת, העמקת השורשים והעצמת הזהות היהודית. החברה הישראלית עוברת תהליכים של רנסנס רוחני ברבדים שונים. תהליכים אלו של חזרה למסורת בית אבא, יחד עם אימוץ הסתכלות עמוקה יותר על מהות הסכסוך הישראלי-ערבי, צריכים להתכתב זה עם זה.

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון ה' שבט תשע"ו, 15.1.2016

מודעות פרסומת

פורסם ב-15 בינואר 2016,ב-גיליון בא תשע"ו - 962, תגובות. סמן בסימניה את קישור ישיר. 3 תגובות.

  1. דברים אלו נכתבים בעצם יום השבת, ללמדכם שעל אף היותי ירא שמים, אינני מקיים את מצוות הדת. כמוני גם יהודים "חילוניים" רבים וזאת בהסתמך על סקרים שנערכו בשנים האחרונות.
    הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים אמרו חז"ל.
    אך הנה נזכרתי בספור אודות הבעש"ט ששאל את המשיח:"אימתי אתי מר" והמשיח ענה לו לכשיפוצו תורותיך. על כן גיגלתי למידע נוסף , ומצאתי שבקהילת קודש קלנסווה- קיים סניף של חב"ד!
    אז מה יכולים אנו ללמוד מכך לגבי התנאים בהם ישרור בינינו לערבים?אני מניח שרוב קוראי מקור ראשון יסכימו שתנאי המינימום הוא שעם ישראל יקיים את המצוות בגירסתן הרבנית אורתודוכסית.

  2. המסקנה של הרב נויבירט ששורשו של מאבק הטרור הנוכחי הוא רוחני נראית עקרונית מתבקשת. נדמה שעמידה על שורשו הרוחני המאבק לא מספיק ליוותה את המאבק שלנו בטרור באינתיפאדות קודמות, מהבחינה הזו, לצערנו, אולי התקדמנו יותר כיום.

    הלוואי שמנהיגים רוחניים מהעולם המוסלמי יהיו מושפעים מהעולם היהודי, ויש לעודד את כל אלה שמעונינים בכך. אבל את הקריאה לשיח רוחני הייתי גם מפנה לפרסומאים ותורמים דווקא, שימנפו מסע פירסום אינטרנטי חובק עולם של…שבע מצוות בני נוח, ובתוכם כמובן יובלט הקשר שבין אמונה בא-ל אחד ובין האיסור לרצוח. את מהפכת האביב הערבי מינפו צעירים דרך רשת האינטרנט והצליחו להפיל דרכו משטרים, ולכן יש להשתמש בכלי החשוב הזה למהפכה הרוחנית העתידית שאמורה להתרחש בעולם, מהסוג המוכר לכולנו ע"י פסוקים רבים המנבאים אותה.

    אך מאחר ואי אפשר ללמד ולא להיות למד, גם לנו, בני העם היהודי יש מהפכה רוחנית מקבילה לערוך, כדי שנהיה מסוגלים לעורר את המהפכה הרוחנית שאנו מצפים שתתרחש בקרב מאמיני האיסלאם. המהפכה הזו אמורה להתרחש גם היא בקרב רשת האינטרנט ומשם לעבר החברה עצמה, לעבר ההמון. אם מאומות העולם אנחנו מצפים לקבל את שבע מצוות בני נוח, המקבילה שלהם לעולם היהודי היא עשרת הדיברות כבסיס לחיים יהודיים כאן. ליתר דיוק, אם מדובר במאבק רוחני, בשלב הראשוני למשל אין להשאיר את ח"כ מיקי זוהר לבד. השבת קודמת ל"לא תרצח" בעשרת הדיברות, ויש לנו רבנים מוכשרים שידבררו זאת. מי מוכן להרים את הכפפה מהסוג הזה?

    • למור – שלום רב,

      כשם שלפני שאנו ניגשים לתקן את אומות העולם, עלינו לתקן את עצמנו – כך לפני שננסה לתקן את הליקויים שבעם ישראל במצוות שבין אדם למקום, עלינו להיות שלמים במצוות שבין אדם לחבירו ורק אז נוכל להעיד נאמנה על מלכות ה' בעולם..

      ה' מנמק את בחירתו באברהם: 'כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו את דרך ה' לעשות צדקה ומשפט'. כשיש בסיס מוסרי איתן – אז יכולים לקרוא בשם ה' בעולם, לקרב את העולם לאמונה, שבעקבותיה יבוא גם קיום המצוות. כפי שהיה הרצי"ה מדגיש: 'לעולם יקבל אדם עול מלכות שמים תחילה ואח"כ עול מצוות'.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: