טעם הקוגלהופף מפרשבורג לתל אביב | ניצה בן-דב

מסע ההצלה של הנער רובי הוא התבגרות מהירה לתוך מציאות חדשה. תיאורי העוגות
והכנתן ברומן הם ראי לאופיו ולגלגולים שהוא עובר, וגעגוע לבית 

רותם-copyעד שאבא יחזור

יהודית רותם

כנרת, זמורה-ביתן, 2015, 251 עמ'

הרומן החדש של יהודית רותם, הראשון שלה לבני הנעורים, הזכיר לי את עוגותיה של בלומה נאכט ואת הדרמה של ארוחת הבוקר סביבן בבית הורביץ ב"סיפור פשוט" של עגנון. גם בו מדובר על יתמות, על ילד המוצא שוב ושוב קורת גג אצל קרובים, ועל עוגות המניעות את העלילה או משמשות גיבורות בעלות תפקידים שונים בחייו של המספר-גיבור, רוֹבִּי קסטנר.

הרומן נפתח בכך שעוגת קרם צונחת מחלון חדרו של המספר-גיבור, הילד רובי קסטנר בן השמונה, בדירת הוריו החדשה בקומה הרביעית, ונוחתת על כובעו הנוקשה של קצין גרמני. הקרם נמרח על מצחיית הכובע. בניגוד לסצנות קומיות בקולנוע הקלאסי של צ'רלי צ'פלין ושל קומיקאים אחרים, שבהן שוטרים רודפים אחרי מבוקשים, מנופפים באלות וסופגים עוגות קרם בפרצופיהם, המפסיקות את רדיפתם – האירוע האקראי, מעין תאונה קטנה וחסרת חשיבות, של עוגת הקרם המלכלכת את כובעו של קצין נאצי אינו קומי כלל ועיקר, והוא תחילתו של מסע רדיפה ולא סיומו.

העוגה הצונחת למטה "וטראח – נוחתת על כובע המצחייה הצבאי" (עמ' 25) מעלה לקומה הרביעית את הקצין הנאצי הגורם למשפחה פחד והשפלה. אירוע זה רודף את רובי במחשבותיו ובחלומותיו, ובעצם זהו אירוע מכונן המניע עלילה טרגית: האם ושלושת ילדיה עוזבים את פרשבורג היא ברטיסלבה ונוסעים לסבא ברנרד וסבתא ברטה בעיירה טופולצ'אני.

את רובי, המצר קשות על כך שהוא נאלץ לעזוב את חדרו החדש שהוא סוף-סוף רק שלו, בלי אחיו ואחותו, לפני שהספיק ליהנות ממנו, מנחם האב בכך ש"סבתא ברטה אופה עוגות נהדרות" (עמ' 14). לעומת זאת האב נשאר בפרשבורג, והעסק המשפחתי שלו הופקע מידיו ומנהלת אותו איזו אישה מרשעת בשם פראו הנטקה. מבחינתו של הילד, רשעותה מתבטאת בכך שהיא "לא הרשתה לו לצאת לקנות לעצמו עוגה בקונדיטוריה" (עמ' 34).

עוגות מסוגים שונים ימלאו תפקיד מנחם, תפקיד של בית וביטוי של געגוע לחיים מסודרים, שלמים, מתוקים, ריחניים וטעימים בחייו של הילד חסר השורשים, הנע ונד בין בתים של סבים ודודים, בין קרובי משפחה שהוא בקושי מכיר, קודם במזרח אירופה ואחר-כך בארץ ישראל.

 חומה‭ ‬של‭ ‬העוגה‭, ‬כנראה‭, ‬חשוב‭ ‬
יותר‭ ‬מחומם‭ ‬של‭ ‬בגדים‭ ‬חמים צילום‭ ‬אילוסטרציה‭: ‬שאטרסטוק



חומה‭ ‬של‭ ‬העוגה‭, ‬כנראה‭, ‬חשוב‭ ‬
יותר‭ ‬מחומם‭ ‬של‭ ‬בגדים‭ ‬חמים
צילום‭ ‬אילוסטרציה‭: ‬שאטרסטוק


קקאוש במקום בגדים

סיפור מוקדם אחד ברומן, המטרים את ריחוקה של האם מבנה, את עוז רוחו ותושייתו של הילד ואת מרכזיותו של האב בחייו, נסוג לילדות מוקדמת יותר, כשרובי הוא עדיין בן חמש. האב, ולא האם, הוא שנהג לקחת מדי בוקר את הילד לבית הספר והוא שאסף אותו בצהריים מבית הספר והביאו לחנות המשפחתית עד שבאה המטפלת יאנה לקחת אותו הביתה. לעתים היה האב מאחר בצהרים לקחת את הילד, והאינדיבידואליסט הקטן היה מחכה לו בסבלנות.

אבל פעם אחת היה האיחור גדול במיוחד כי הלימודים הסתיימו מוקדם והאב לא ידע על כך. דוד שַנדי, ששומע שהילד האמיץ חיכה לבדו לאביו בגשם ולא התייאש – רמז מטרים לכך שהילד, שיהפוך להיות נער, ושיהפוך להיות מבוגר, לעולם לא יתייאש מלחכות לאביו – אומר לו: "כל הכבוד, רובי, נשארת לבד בבית הספר ולא בכית? אז מגיע לך פינוק מיוחד" (עמ' 40).

הפינוק המיוחד הוא ביקור בקונדיטוריה שהעוגות בחלון הראווה שלה זוכות לפירוט כזה, שקורא שאינו מכיר את  הסופרת עשוי לחשוב שהיא או הוריה היו בעלי קונדיטוריה: עוגת חתונה שעליה חתן וכלה, עשויה כולה ממרציפן, ניצבת על מדף גבוה; עוגות גבינה מכל מיני סוגים, טורטים ועוגות פירות עומדות לראווה בקומה השנייה; ובקומה התחתונה עומדים פרסבורגים (עוגיות בצורת חצי ירח שנקראות על שם העיר פרשבורג) ממולאים פרג או אגוזים. גם עוגת קוגלהופף גבוהה, דמוית טירה, שבראשה מתנוסס דגל זעיר, ניצבת שם בדיוטה התחתונה.

הקוגלהופף, ששקעה באמצעהּ מכובד השוקולד שבתוכה, נבחרה אז על ידי הילד בן החמש. גם בתל-אביב, כשהוא כבר בן ארבע-עשרה, כשיישאר בשבתות ובחגים בישיבה מחוסר בית ללכת אליו, העוגה הזאת, הממלאה כמה וכמה פונקציות בחייו, תקיים אותו עד שהלימודים בישיבה, בתום השבת או המועד, יתחדשו.

ועוד על העוגות. לקראת הפסח אופה סבתא ברטה עוגות גבוהות וקלות מקצף ביצים ומאגוזים כתושים במקום קמח (עמ' 51). אצל דודה סטלה ודוד אלי בבודפשט העוגות של ה"צוקרסדה" היו ידועות בכל העיר בטעמן המשובח והעוגה האהובה על רובי היתה פְלוֹדְנִי, שדודה סטלה התעצלה לאפות כי היא הייתה עשויה משמונה שכבות. לפני הפרֵדה ממנו היא לא מספיקה לקנות לו בגדי חורף לדרך, אבל מספיקה לאפות לו את עוגת הקָקָאוֹש (עמ' 83), שחומה כנראה חשוב יותר מחומם של בגדים חמים.

אפייה ואופי

יותר מכל העוגות של הילדות המסמלות ערגה לבית, בבחינת אִם אין בית נאכל עוגות, בבחינת עוגת מדלן בעקבות האב האבוד, בבחינת מתק העוגה כאנטיתזה למרירות החיים, בבחינת לאכול את העוגה ולהשאירהּ שלמה, כלומר ביטוי לכמיהה למשהו בלתי אפשרי – יותר מכל אלה – העוגות שאפתה דודתו פירוש בכוך הזעיר שנקרא מטבח בדירתה הקטנטונת בתל-אביב, והנער המסייע בידה באפייה, משמשים יחד מטונימיה, ראי, ביטוי, הן לאופיו הדקדקני והמוקפד של הנער והן לקרבת הלבבות בין הדודה הזאת, שאיננה דודה ביולוגית, לבין הנער. היא ובעלה, הדוד הביולוגי, רצו לאמצו לבן אלא שהילד לא יכול היה לקבל את המחווה כי חיכה לאביו שיחזור משם.

"הבישול לא עניין אותי", אומר רובי שהפך בארץ ישראל למשה, "אבל לאפייה נמשכתי כמו פרפר לצוף" (עמ' 171). ואכן, הכנת עוגה, לעומת בישול, היא פעולה יותר מורכבת, לא ספונטנית, על סף המקצועיות. אפייה דורשת דייקנות ונאמנות למתכון. יש לבחור בחומרים משובחים ולשמור על סדר פעולות נכון ועל זמן אפייה שנקבע מראש.

המומחיות, הזריזות, הציות לכללים, הסבלנות, העושר של המרכיבים והאסתטיקה של המוצר המוגמר – הם שמשכו את הנער לאפייה כי אלה התכונות והמיומנויות שאפיינו אותו ואליהן כמהה נפשו. את התהליך המפורט של הכנת העוגה עם הדודה פירוש, סמל למעגל חיים אידיאלי ולשלמות מקצועית, שיהודית רותם מקדישה לו שני עמודים, הוא מסכם כך: "בידיים אוחזות במגבת הוצאתי מהתנור את העוגה המוכנה. כמה יפה הוא הצבע השזוף של העוגה, כמה מתוק הוא הריח. הערה: עוגת הפרג הייתה האהובה עליי מכולן" (עמ' 172).

אמא לא יודעת

יהודית רותם משבצת את סיפור האהבה בין הדודה, המפליאה לאפות, לבין הדוד הציוני בעלה, שבזכותו עלתה לארץ ישראל וניצלה מהתופת, בתוך הציפייה המשותפת שלה ושל רובי ליציאת העוגה מהתנור. העוגה שתצא מהתנור התל-אביבי עומדת כאנטיתזה למשרפות ולתאי הגזים במזרח אירופה שאליהם הובלו כל בני משפחתה של הדודה פירוש. העוגה קשורה אפוא בהודיה, בזיכרון מתוק של חיזור, בקרבת לב, בנוסטלגיה של זהב ובהצלת חיים.

כשיעזוב משה את בית הדוד והדודה לאחר שסירב להתאמץ על-ידם, שהרי הוא לעולם לא יוותר על חלום השיבה של האב – עוגת הקוגלהופף הגבוהה שיקנה לעצמו בקונדיטוריה תשביע את רעבו הפיזי והרגשי. אמו שעלתה ארצה עם אחיו ואחותו תהפוך לאישה קשת יום ולא תאפה לו עוגות.

ריחוקו המוחלט ממנה, מזה, וקרבת הנפש שלו לדודה פירוש, מזה, גם הם מומחשים על-ידי הסמל המורכב של העוגה ברומן נפלא זה של יהודית רותם: "אולי זה שטותי, חשבתי, אבל איזו אמא לא יודעת איזו עוגה הבן שלה הכי אוהב? ואיך היא יכולה לדעת? הרי את הטעם שלי בעוגות רכשתי במטבח של הדודה…" (עמ' 179).

פרופ' ניצה 
בן-דב היא מרצה לספרות עברית והשוואתית וראשת תוכנית לתארים מתקדמים באוניברסיטת חיפה

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון ה' שבט תשע"ו, 15.1.2016

פורסם ב-15 בינואר 2016,ב-גיליון בא תשע"ו - 962, סיפורת. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: