הרומנים – בין אנטישמיות לציונות | לאה בורנשטיין-מקובצקי

יהדות רומניה, שמנתה כמעט מיליון נפש ערב השואה, התמודדה עם קשיים ויצרה מערכת חינוך מפוארת. ספר על רבנים ומחלוקותיהם שופך אור על ההיסטוריה של הקהילה

רומניה-copyחכמי רומניה וזיקתם לא"י

יעקב גלר

הוצאה עצמית, תשע"ה, 648 עמ'

מעמדם המשפטי של 150,000 יהודי הנסיכויות מולדובה וולאכיה (רומניה הישנה) במאה התשע-עשרה מצוי במוקד הדיון בפתח הספר על יהדות רומניה, לצד סיפור שתדלנותם של כרמייה ומונטפיורי להטבת מצבם של יהודי האזור, שהיו נטולי זכויות משפטיות ואזרחיות בעת שהכנסייה הנוצרית אורתודוקסית הייתה עוינת ליהודים וחיבורים אנטישמיים פורסמו בחסותה.

בהמשך עוסק הספר בהיבטים שונים בחיי יהדות רומניה לאורך המאות התשע-עשרה והעשרים. בין היתר בחינוך עברי ברומניה, בציונות, בישיבות, ביהודים הספרדים, ב"חבורות קדושות", בשואה, בגורלם של המגורשים לטרנסניסטריה, ברבני רומניה ואישיה, בזרמים הדתיים, בהשכלה ובמאבק באנטישמיות. ערב מלחמת העולם השנייה כבר מנתה יהדות רומניה כ-800,000 יהודים, שהיו כ-4.2% מכלל האוכלוסייה.

הספר מקדיש מקום להנהגת הקהילות היהודיות הגדולות, שהייתה צריכה לתמרן ולפעול על רקע אירועים היסטוריים וחברתיים מסעירים: המלחמות, התסיסה החברתית, צמיחת הלאומיות הרומנית מחד גיסא והיהודית מאידך גיסא; ומעל הכול ריחפה האנטישמיות הגואה שפגעה פגיעה קשה ביהדות רומניה.

זהו מחקר היסטורי מקיף ועתיר מידע, המבוסס על חומר ארכיוני רב ומגוון המצוי בארכיונים בארץ וברומניה, שלמחבר – ההיסטוריון ד"ר יעקב גלר, יליד רומניה וחוקר יהדות ארץ זו במשך עשרות שנים – הייתה נגישות אליהם. בנוסף מתבסס הספר על העיתונות היהודית ועל מאות חיבורים היסטוריים ותורניים ומחקרים נדירים ברומנית, בעברית וביידיש. כן הוא נשען על תשעים ושתיים עדויות בעלות ערך היסטורי רב, למן 1972 עד 2007, שחלקן לוו במסמכים.

במאה‭ ‬ה‭-‬19‭, ‬רק‭ ‬אחוז‭ ‬מיהודי‭ ‬המדינה‭ ‬קיבלו‭ ‬זכויות‭. ‬יהודי‭ ‬עם‭ ‬אווז‭ ‬ברומניה‭, ‬ניקולאה‭ ‬גריגורסקו‭, ‬1850


במאה‭ ‬ה‭-‬19‭, ‬רק‭ ‬אחוז‭ ‬מיהודי‭ ‬המדינה‭ ‬קיבלו‭ ‬זכויות‭. ‬יהודי‭ ‬עם‭ ‬אווז‭ ‬ברומניה‭, ‬ניקולאה‭ ‬גריגורסקו‭, ‬1850

חבורות קדושות וסוציאליות

אציין מספר נושאים שבהם הספר תורם תרומה חשובה להיכרות שלנו עם ההיסטוריה של יהדות רומניה. חשוב ביותר המידע על אודות שתי האגודות ההיסטוריות לחקר דברי הימים של יהודי רומניה הישנה, שבו הועלו על נס המלומדים הרבים שחקרו ואספו חומר היסטורי מגוון שכלל תעודות ומסמכים ממשלתיים, עירוניים וקהילתיים, ספרי מסעות וזיכרונות, פנקסי קהילות וחבורות קדושות של בעלי מלאכה, צדקה וחסד. בד בבד פורסמו מצבות מבתי העלמין העתיקים במדינה, כונסו ספרי שאלות ותשובות ונרשמו סיפורי עם. ד"ר גלר הלך בעקבות חוקרים אלה, שייסדו כתבי עת ושבועונים שבהם פורסמו המחקרים עד ימי השואה, ואסף בחריצות את התיעוד הרב.

ספרו החדש מתווסף לשלושת ספריו הקודמים על הקהילה הספרדית ברומניה, על המלבי"ם ברומניה ומאבקו ברפורמים ועל אודות העמידה הרוחנית של יהודי רומניה בתקופת השואה. חשוב מאוד הדיון בספר במנהיגים יהודים מאנגליה ומגרמניה שפעלו למען הענקת זכויות ליהודי רומניה במאה התשע-עשרה, על אף שרק כאחוז אחד מיהודי המדינה זכו להן. הדיון בנידון חושף את שנאת היהודים העזה  בקרב תושבי הארץ והשלטונות.

הספר עושה חסד עם מנהיגים יהודים שפעלו לטובת יהודי המדינה, כגון ד"ר וילהלם פילדרמן, יליד 1882 שעבר את אימי השואה ונפטר בצרפת ב-1963. המידע מתרכז בפעילותו למען החינוך היהודי בתקופת השואה, במניעת גירוש שישים אלף יהודי טרנסילבניה הדרומית למחנה ההשמדה בלזיץ ובהשתדלויות רבות שעשה. הוא הספיק לארגן ארכיון גדול עם מאות תיקים מסודרים, הנמצא כיום ביד ושם, וכל חוקר העוסק ביהודי רומניה במחצית הראשונה של המאה העשרים נעזר בו.

פרק נפרד מוקדש לחינוך היהודי ברומניה מ-1843 ועד 1948. מדובר  בחומר ראשוני המלמד על מסירות רבה במיוחד ללימוד העברית והיהדות כמעט בכל עיר ברומניה. הדיון הפרטני נסוב על המורים, התלמידים ואיכות ההוראה ומלמד כי בתי הספר הללו הכשירו אלפי בוגרים שעלו לארץ למן העלייה הראשונה ועד לאחר השואה. הוא מקדיש מקום נפרד למערכת החינוך העברי ברומניה מתחילת השואה ועד לביטולה על ידי השלטון הקומוניסטי (1940-1949).

הדיון המפורט במוסדות החינוך בכל מקום – גנים, בתי ספר יסודיים, תלמודי תורה, בתי מדרש, סמינרים למורים וגננות, ישיבה תיכונית וישיבות חסידיות – מלמד על קברניטי יהדות רומניה שהשקיעו מאמצים עצומים בחינוך היהודי ובהשכלה. המחבר אינו פוסח על מוסד כלשהו, בין ציוני בין שאינו ציוני, וכולל לדוגמה בתוך הסקירה גם את מוסדות החינוך שייסד האדמו"ר אליעזר זוסיא פורטוגל ליתומי טרנסניסטריה בבוקרשט.

פרק חשוב מוקדש לישיבות ברומניה הישנה לסוגיהן – חרדיות, חסידיות ואנטי ציוניות. הוא דן בהן לפרטי פרטים וחלק ניכר מן המידע לקוח מראיונות שערך המחבר עם תלמידים לשעבר. הספר מעניק מקום נכבד לדיון במאבק הציונים לכבוש את הנהגת הקהילות ובחבורות להפצת הלשון העברית עד המחצית הראשונה של המאה העשרים. פרק נפרד מוקדש לכמאה חבורות סוציאליות בבוקרשט וברומניה הישנה.

השכלה וציונות

כשלוש מאות עמודים בחיבור מוקדשים לביוגרפיות של רבני רומניה שכללו פוסקים, רבני קהילות, אדמו"רים ומרביצי תורה. כל רב זוכה לביוגרפיה ממצה. המחבר לא פוסח על שום רב, גם אם המידע על אודותיו דל, ומציין אם השתייך לחובבי ציון, ל"מזרחי", ל"אגודת ישראל" או לזרם החרדי האנטי-ציוני, שבראשו עמד ערב השואה האדמו"ר יואל טייטלבוים מסאטמר.

הוא דן במחלוקות הלכתיות ובמחלוקות על רקע שררת הרבנות, ומלמד כי בין רבני רומניה נמנו אוהבי ההשכלה לצד מתנגדיה. כך לדוגמה הוא מדגיש כי הפוסק הנודע הרב משולם ראטה, מחבר "קול מבשר" וספרים נוספים (עלה בעצם ימי המלחמה ב-1944 לירושלים, ובה כיהן כחבר מועצת הרבנות הראשית וחבר בית הדין הגבוה לערעורים), המליץ ללמוד היסטוריה יהודית, ספרות ומוסר בנוסף להשכלה התורנית. הרב ראטה היה פעיל בתנועה הציונית, פעל במסגרת ה"מזרחי" ואף פסק שיש לומר הלל ביום העצמאות לדורות. רב אחר, ראובן לנדא, שכיהן כרב בעיירה קטנה בשם פודול-טורקולוי במשך ארבעים שנה ונפטר ב-1883, כתב חיבור על חכמת התכונה והגאומטריה, חיבור שכלל דרשות חסידיות וחיבור על הכללים ברישום שמות אנשים ונשים בגיטין.

דוגמה אחרת היא הדיון ברב משה שמואל גלזנר מקלוז', שעמד בראש ישיבה אשר מנתה בשנות העשרים 50 תלמידים. רב זה היה בין הרבנים היחידים שהצטרפו ל"מזרחי" ועודד את העלייה לארץ ישראל. הוא עצמו עלה לארץ ב-1922 מפני שהחרדים הקנאים האשימו אותו בהוראת עברית בישיבתו ובעידוד התלמידים לעלות לארץ. בארץ התקרב לרבנים קוק ומימון. בעקבות ההאשמות נגדו נטשו 80 משפחות חרדיות את קהילתו והקימו קהילה נפרדת. המחבר דן בהרחבה גם בפעילותם של רבני רומניה להתרת עגונות לאחר השואה.

לאורך החיבור מודגש נושא זיקתם של הרבנים והאישים הללו לארץ ישראל, והוא מאיר באור חדש את הישגיהם, בעיקר שמירת גחלת היהדות בערים ובעיירות. המחבר מדגיש את סבלם של רבנים רבים בתקופות הרדיפות האנטישמיות ובשואה ולאחר מכן תחת השלטון הקומוניסטי. היכרותו רבת השנים של המחבר עם רבנים רבים אפשרה לו לכתוב ביוגרפיות חיות, לספר על שושלות רבנים ברומניה ולתאר את השכלתם התורנית והכללית.

בד בבד לא נעדר מהספר מידע על ירידת לימוד התורה ברומניה הישנה ועל תופעות החילון שרווחו בה. כבר בדרוש בשנת 1827 של הרב מ"י גוטמן הוא תיאר את תופעת הבילוי בבתי מרזח ובבתי קפה של רוב המון העם בשבת, הגם שהוא מדגיש כי כל יהודי רומניה מקפידים על מצוות מילה. הפרק מתאר את פעילותו של הרב אלכסנדר שפרן לעריכת טקסי נישואין וגירושין רק על ידי רבנים מוסמכים. נלמד  גם כי ברומניה הישנה לא התקיים הפיצול לשלושה זרמים כמו שהיה אצל יהודי טרנסליבניה – אורתודוקסי, ניאולוגי וסטטוס קוו אנטה.

הספר כולל מפות ונספחים על מספר היהודים ברומניה בשנות השלושים והארבעים, המלמדים על השמדת חלק ניכר מן האוכלוסייה היהודית בערי המדינה בשואה, וכן מביא מפה של הקהילות שנחרבו לחלוטין. חשובה גם רשימת הספרים בעברית וביידיש שיצאו לאור ברומניה, הכוללת מאות חיבורים וכתבי עת. זהו ספר התורם להבנת המורשה המיוחדת במינה של יהדות רומניה ואין ספק שישמש את הקוראים והחוקרים כאחד מספרי היסוד על יהדות עשירה זו.

*

פרופ' לאה בורנשטיין-מקובצקי היא ראש המחלקה למורשת ישראל באוניברסיטת אריאל

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון ה' שבט תשע"ו, 15.1.2016

מודעות פרסומת

פורסמה ב-15 בינואר 2016, ב-גיליון בא תשע"ו - 962, עיון ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: