סוויטה מפוארת לסלבריטאים | חבצלת פרבר

המוסיקה שובת הלב שבקעה מהצ'לו הולידה מסע מוסיקלי מהנה במיוחד, בזכות הביוגרפיות ללא–הנחה של באך הטרחן, היהיר והאנטישמי, קזאלס השוביניסט והמחבר עצמו 

צלו-copyהסוויטות לצ'לו

י"ס באך, פבלו קזאלס והמסע בעקבות יצירת מופת בארוקית

אריק סיבלין

מאנגלית: סמדר מילוא

כתר, 2015, 299 עמ'

כתיבת ספר על מוסיקה קלאסית "עבור קוראים שאינם יודעי ח"ן" – כפי שמגדיר זאת ד"ר אורי גולומב באחרית הדבר למהדורה העברית של הספר – מציבה אתגר מיוחד לפני הכותב. מה גם שזה לא סתם ספר על מוסיקה קלאסית או על באך – שזוכה לכבוד גם בין רבים שאינם אוהדי מוסיקה קלאסית –  אלא דווקא על מחזור הסוויטות לצ'לו של באך, שאינן מוכרות אף לרבים משוחריו של יוהאן סבסטיאן. סיבלין, שבעצמו "אינו נמנה עם קהילת אנשי המקצוע בתחום (המוסיקה)", כפי שמציין ד"ר גולומב, התייצב מול האתגר הזה ובמידה רבה אף יכול לו.

מקסים את חובשי הפאות

לפי עדות עצמו, הוא התחיל את מסעו בעקבות הסוויטות לצ'לו, המחבר שלהן (באך) והמגלה–מחדש שלהן (הצ'לן פבלו קזאלס), כשהעיסוק שלו במוסיקה קלאסית מצטמצם לנגינת–חובב של אקורדים מלווים בגיטרה, וכשהוא מרוויח את לחמו כמבקר מקצועי של מופעי מוסיקה פופולרית. "גיליתי את הסוויטות בערב סתווי אחד", הוא כותב. "המוסיקה שבקעה מתוך פתחי התהודה (של הצ'לו) הייתה ארצית ומשולהבת יותר מכל דבר ששמעתי מעודי… הצלילים ממולמלים, מנוגנים בתכליתיות מעודנת, ואז מתפרצים בלהט. אנחנו מגביהים עוף. נוף חדש נפרש, נחישות נלהבת… לא התקשיתי לדמיין את הוויולונצ'לו מפגין את יכולתו בחברת בני אצולה ומקסים את חובשי הפאות המפודרות…".

סיבלין גם גילה שהסוויטות האלה, שהלהיבו אותו כל כך בשנת 2000, מאתיים וחמישים שנה לאחר מות באך, לא הושמעו מעולם בפומבי, עד שגילה אותן פבלו קזאלס מחדש בשנות השמונים של המאה התשע–עשרה. "אם זו מוסיקה ייחודית ושובת לב כל כך", שואל סיבלין, "מדוע לא הושמעו הסוויטות לצ'לו מעולם?", ומדוע רק קומץ מוסיקאים מקצועיים, מומחים לבאך, ידעו על קיומן והכירו אותן "בעיקר כתרגילים בטכניקה ולא כיצירה הראויה לאולם הקונצרטים?".

שאלת היעלמותן למעשה של הסוויטות לצ'לו הוציאה את סיבלין למסע תגליות בעקבות הסוויטות בפרט והמוסיקה של באך בכללותה. במהלך המסע הוא התקרב למוסיקה קלאסית ובעיקר למד להאזין למוסיקה של באך ולהבין את המבנה, המורכבות ובייחוד הקסם שלה. הוא אפילו טרח ולמד לנגן בצ'לו– אתגר לא פשוט בפני עצמו. מובן שלא הפך לצ'לן מקצועי, אבל היכולת לנגן את הסוויטות לצ'לו של באך, אפילו נגינה חובבנית, היא הישג מרשים שמצריך מוטיבציה ומאמצים אדירים.

אחוז התלהבות – שמזכירה קצת התלהבות של מי שגילה דת חדשה, חזר בתשובה או הפך לטבעוני – ניגש סיבלין לכתוב את הספר הזה. ההתלהבות והרצון לשתף את הקהל הרחב בחוויותיו ניכרים בכל עמוד מעמודי הספר. הוא גם קיבל החלטה נבונה: לנקוט דרכי עקיפין כדי לקרב את קוראיו לנושא; להציג את המוסיקה באמצעות פרקים מהביוגרפיות של האנשים שיצרו ועשו אותה. דרך הביוגרפיות של יוהאן סבסטיאן באך ושל פבלו קזאלס – ידוען בינלאומי וגיבור תרבות, לוחם ללא חת נגד הדיקטטורה ולמען החירות –  ודרך תיאור דרכו של סיבלין עצמו אל המוסיקה הקלאסית, אל באך ואל הסוויטות לצ'לו.

להוריד‭ ‬את‭ ‬באך‭ ‬מן‭ ‬הכן‭ ‬הרם‭ ‬ולהציגו‭ ‬כבן‭ ‬אדם‭. ‬נגן‭ ‬צ‭'‬לו‭ ‬באירוע‭ "‬באך‭ ‬בסאבווי‭" ‬לציון‭ ‬
יום‭ ‬הולדתו‭ ‬ה‮–‬330‭ ‬של‭ ‬באך‭, ‬קליפורניה‭ ‬2015 צילום‭: ‬אי‭.‬פי‭.‬אי

להוריד‭ ‬את‭ ‬באך‭ ‬מן‭ ‬הכן‭ ‬הרם‭ ‬ולהציגו‭ ‬כבן‭ ‬אדם‭. ‬נגן‭ ‬צ‭'‬לו‭ ‬באירוע‭ "‬באך‭ ‬בסאבווי‭" ‬לציון‭ ‬
יום‭ ‬הולדתו‭ ‬ה‮–‬330‭ ‬של‭ ‬באך‭, ‬קליפורניה‭ ‬2015
צילום‭: ‬אי‭.‬פי‭.‬אי

זחיחות יוצאת דופן

את הנתיב הביוגרפי מנצל סיבלין, ובצדק, כדי להוריד את באך ואת קזאלס מן הכן הרם והנישא שעליו הוצבו במשך תקופות ארוכות ולהציגם כבני אדם. כמי "שאמנם היה גאון בתחומו אך היה גם מוסיקאי מעשי ובן אנוש, לא חף מפגמים…", כפי שאומר סיבלין על באך, אך מכוון גם אל פבלו קזאלס.

 הספר מתאפיין במבנה מורכב, ולטעמי גם קצת מוזר, אם כי תואם את מטרת הספר. הטקסט מחולק לפרקים ראשיים על פי שש הסוויטות לצ'לו, וכל פרק בתורו מחולק לפרקי–משנה לפי פרקיה של כל סוויטה. סוויטה היא מחרוזת מחולות, ומאחר שרשימת המחולות בסוויטות ארוכה למדי – גם הספר מפוצל ליחידות רבות ובלתי–המשכיות. על המבנה הזה הולבש התוכן, כאשר במרכז כל פרק ולאורך רובו מופיע אחד משלושת הנושאים: באך והסוויטות, קזאלס וסיבלין.

הפרקים הביוגרפיים על באך ועל סיבלין הם בעיניי המוצלחים ביותר. סיבלין מתאר את עצמו ואת גיבוריו ללא כחל ושרק. הוא מתייחס אל עצמו במידה נעימה של הומור עצמי, וגם בדמותו והתנהגותו של באך יש אלמנטים שממרחק זמן נראים קומיים למדי. באך היה טרחן, מהיר חֵמה ועיקש.

בצעירותו היה גם בלתי ממושמע לתפארת: כשקיבל חופשה בת חודש אחד ממעסיקיו כדי "לבקר אצל נגן העוגב הדגול דיטריך בּוּקסטֶהוּדֶה", ביקור שלמענו צעד ברגל מרחק של למעלה מ–400 קילומטרים, הוא נעדר מעבודתו ללא רשות במשך ארבעה חודשים. כשזומן לתת דין וחשבון "התנהג באך בזחיחות יוצאת דופן לגבי בן עשרים" במשרתו הראשונה, וטען שיצא "כדי להבין דברים שונים באמנותו", ושמינה ממלא מקום לתקופת היעדרו. מצד שני הוא מצטייר כאיש חושני מאוד (שתי נשים ועשרים ילדים), שאהב את נשותיו אהבה נלהבת. כשחיזר אחרי מריה–ברברה, אשתו הראשונה, נתפס בקלקלתו כש"הרשה לעלמה זרה" להיכנס ליציע העוגב של הכנסייה.

 את אשתו השנייה, אנה–מגדלנה, אמנם העביד בפרך כשהעתיקה בכתב ידה את היצירות שכתב, אבל ב"ספרון הקטן של אנה–מגדלנה" נשמרו יצירות שבאך כתב או עיבד למענה, על מנת שתוכל לנגן אותן להנאתה, ויצירות אלו מנוגנות עד היום. הוא הסתכסך עם עמיתים ועם מעבידים על ענייני כבוד ובעיקר על ענייני כסף. כמובן שהתקשה לגמור את החודש. בכל זמן נתון הייתה לו משפחה מרובת ילדים, גם אם רוב ילדיו מתו בינקותם או בנעוריהם. היו לו ביטחון והערכה עצמית כראוי להישגיו המוסיקליים, אבל רק מעטים בסביבתו, וביניהם רק חלק מבניו הבוגרים, הכירו בגדולתו. אמנם ממרחק של כ–400 שנה כל הסכסוכים האלה נראים קצת מצחיקים, ממש כמו פאה נוכרית מפודרת ומעיל זנבות.

פסיונים אנטישמיים

לא כן הדבר לגבי קזאלס. הוא מעורר בקורא הערצה מצד אחד ודחייה מצד אחר. האם זה משום שהיה שוביניסט גברי מעצבן שהתנשא על נשותיו (היו לו שלוש)? או משום שסיפור חייו קרוב אלינו יותר, ומאבקיו כנגד הגנרל פראנקו והדיקטטורות בספרד ובכלל לא משעשעים אותנו אלא מעוררים יראת כבוד? מכל מקום, הפרקים על אודות קזאלס תואמים פחות את רוחו הקלילה והידידותית של הספר ולפעמים גרמו לי תחושה של עודף רכילות ומציצנות.

זהו ספר מעניין ומשעשע שברובו מתאים גם למי שאינו מצוי במוסיקה קלאסית, או למי שרוצה לגשר על השסע הקיים אצלנו בין מה שמכונה "מוסיקה קלאסית" או "קונצרטית" לסוגים אחרים של מוסיקה. למען מי שמצוי כבר אצל המוסיקה של באך חשוב לציין שסיבלין – יהודי נאמן בתודעתו – מתייחס בהרחבה ובחומרה לאנטישמיות המאפיינת את הטקסטים של יצירותיו הגדולות של באך, ה"פסיונים" ("פרשת הסבל והצליבה") על פי מתי ויוחנן. מי שמבין את המילים אינו יכול שלא להצטמרר מהן. הדיון המפורט של סיבלין בעניין זה ("יש הסבורים שהטקסט הוא אנטישמי וכמוהו גם המוסיקה…",  עמ' 135 ואילך) הוא בונוס מיוחד ובהחלט מתבקש.

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון כ' טבת תשע"ו, 7.1.2016

מודעות פרסומת

פורסם ב-9 בינואר 2016,ב-ביוגרפיה. סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. פאבלו קזאלס נולד בשנת 1876, כך שבשנות השמונים של המאה התשע עשרה היה רק בן ארבע, וספק אם אז גילה לעולם את הסוויטות האלה.

להגיב על דפנה לוי לבטל

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: