לשבת עם השייח'ים והאימאמים | רונן נויבירט

התחקות אחר שורשי המאבק של הפלשתינים בישראל מלמדת שמקורם הוא רוחני ועתיק יומין. רק מי שמבין זאת עשוי למצוא פתרון לטרור ולסכסוך כולו 

גל הטרור שהציף בחודשים האחרונים את רחובות ישראל בסכינאים – לעתים נערים ונערות בגילאי תיכון – הפוגעים ללא רחם באזרחים מעלה מחדש את השאלה "מה זה ועל מה זה?". מה מביא נער בן שלוש עשרה לקום בבוקר ולהחליט שהוא רוצח יהודי, גם במחיר חייו? לא נוכל לפטור את עצמנו בהאשמת הצד השני בחינוך לשנאה תהומית, בהסתה, בשקרים ועוד. הכול נכון, אבל עדיין קיים חוסר פרופורציה בין כלל הגורמים הללו לתוצר המכאיב שלהם.

דומה שכדי להבין זאת עלינו להרחיב את המבט על הסכסוך הישראלי–ערבי. תחילתו של הסכסוך איננה בחזרתנו ארצה אחר אלפיים שנות גלות, אלא בסיפור שהתרחש לפני כ–3,800 שנה: סיפורם של יצחק וישמעאל. דת האסלאם היא ממשיכתה של אמונת ישמעאל, ושורשיו של הסכסוך הם דתיים ורוחניים. רק מי שמבין זאת יוכל למצוא פתרון אמיתי ובר קיימא לסכסוך.

 גם‭ ‬כאן‭ ‬הנער‭ ‬מגיע‭ ‬קרוב‭ ‬לשערי‭ ‬מוות‭ ‬וניצל‭ ‬ברגע‭ ‬האחרון‭ ‬על‭ ‬ידי‭ ‬מלאך‭. ‬הגר‭ ‬וישמעאל‭, ‬פרנסואה‭ ‬ג‭'‬וזף‭ ‬נאבז‭, ‬1820


גם‭ ‬כאן‭ ‬הנער‭ ‬מגיע‭ ‬קרוב‭ ‬לשערי‭ ‬מוות‭ ‬וניצל‭ ‬ברגע‭ ‬האחרון‭ ‬על‭ ‬ידי‭ ‬מלאך‭. ‬הגר‭ ‬וישמעאל‭, ‬פרנסואה‭ ‬ג‭'‬וזף‭ ‬נאבז‭, ‬1820

בזכות הברית

רמז ראשון לסכסוך המתגבש ניתן למצוא בדברי הזוהר לגבי מצוות ברית המילה, שאותה מקיימים בני ישמעאל עד היום. כזכור, הקב"ה כרת ברית עם אברהם על מנת לתת לו את ארץ כנען: "וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵא–להים… וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם" (בראשית יז). חלקו של אברהם בברית הוא שמירת ברית המילה, וכנגד כך הקב"ה מבטיח לו ולזרעו את ארץ כנען.

במדרש מרתק המובא בזוהר, קושר רבי שמעון בר יוחאי בין שמירת הברית לירושת הארץ (זוהר וארא לב, א; בתרגום):

שאל אברהם את הקב"ה, האם מי שנימול יש לו חלק בשמך? אמר לו: כן. אמר לו אברהם: והרי ישמעאל נימול, ומדוע אין לו חלק בך כמו יצחק? אמר לו הקב"ה: בניו של יצחק נימולים כראוי, ולא זו בלבד אלא שמתדבקין בי כראוי מגיל שמונה ימים, ובניו של ישמעאל רחוקין ממני עד כמה ימים [= שהרי הם מלים בגיל 13]. אמר לו אברהם: ועם כל זאת, כיוון שנימול לא יהא לו שכר טוב בעד זה?

אוי לנו על אותו הזמן בו נולד ישמעאל ונימול. מה עשה הקב"ה, הרחיק להם לבני ישמעאל מהדבקות העליונה, ונתן להם חלק בתחתונים בארץ הקודש, בזכות ברית המילה שבהם. ועתידין בני ישמעאל לשלוט בארץ הקודש כל עוד היא ריקנית מכל זמן רב, והם יעכבו לבני ישראל מלשוב לארצם, עד שתסתיים זכותם.

ברית המילה, הברית שעליה שמר עם ישראל במסירות נפש לאורך כל הדורות, הקנתה לנו את הזכות לשוב לארץ לאחר אלפיים שנות גלות. ברם, על פי רשב"י, ישנו עם אחר אשר לו זכות מסוימת על הארץ בזכות ברית המילה – בני ישמעאל, העתידים לעכב אותנו מחזרתנו לארץ. תפילתו של אברהם אבינו על בנו ישמעאל, "לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ", מוכיחה שאברהם מעולם לא ויתר על בנו ישמעאל ודאג לברכו בברכה רוחנית. מסיבה זו הוא יתנגד בהמשך לגירושו של ישמעאל מהבית.

 מכאן שהמאבק עם בני ישמעאל על הארץ אינו מאבק טריטוריאלי או ביטחוני גרידא. זהו מאבק ששורשו רוחני, בברית המילה. אשר על כן, גם פתרון הסכסוך לא יהיה טריטוריאלי או ביטחוני, כי אם רוחני.

מאבק בין שווים

חכמינו העריכו את האומה הישמעאלית יותר משאר אומות העולם (פרקי דרבי אליעזר כט):

אמר בלעם: משבעים לשונות שברא הבורא בעולמו לא שם שמו לאחד מהם אלא לישראל. הואיל והשוה הקב"ה שמו של ישמעאל לשמו של ישראל, אוי מי יחיה בימיו, שנאמר: "אוי מי יחיה משומו אל".

לפי המדרש, ישמעאל הוא האומה היחידה אשר בה כלול שמו של אלוהים. הווה אומר, לישמעאל יש סגולה יותר מכל העמים האחרים בעולם להפיץ את האמונה בא–ל אחד. לא בכדי לפי רוב הפוסקים אין באסלאם עבודה זרה ואין איסור הלכתי להיכנס למסגד. במדד מונותיאיסטי, האסלאם הוא הדת הקרובה ביותר ליהדות.

מהמקרא עולה שבחירתו של ישמעאל מקבילה לבחירתו של יצחק. שניהם קיבלו את שמם משמים: "ארבעה נקראו עד שלא נולדו ואלו הן. יצחק וישמעאל יאשיהו ושלמה" (ירושלמי ברכות יא, ב). ושניהם יקימו אומה הבנויה משנים עשר שבטים: "וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ בִּמְאֹד מְאֹד, שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִם יוֹלִיד וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל" (בראשית יז, יט).

יתרה מכך, התורה מספרת לנו לא רק על עקדת יצחק אלא גם על "עקדת (גירוש) ישמעאל". צא וראה – שתי הפרשות פותחות באותן המילים ממש: "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר". כמו בסיפור עקדת יצחק גם כאן הנער מגיע קרוב לשערי מוות וניצל ברגע האחרון על ידי מלאך. בעקדת יצחק פקח ה' את עיני אברהם לראות את האיל וגם בגירוש ישמעאל ה' פוקח את עיניה של הגר: "וַיִּפְקַח אֱ–לֹהִים אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת מַיִם וַתַּשְׁקְ אֶת הַנָּעַר" (שם). אברהם יכנה את המקום שבו התגלה אליו האלוהים על שם ההתגלות: "וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ה' יֵרָאֶה" (בראשית כב), וגם הגר קראה למקום שבו התגלה אליה האלוהים בשם דומה, בפעם הראשונה שבה גורשה מן הבית: "וַתִּקְרָא שֵׁם ה' הַדֹּבֵר אֵלֶיהָ אַתָּה אֵל רֳאִי … עַל כֵּן קָרָא לַבְּאֵר בְּאֵר לַחַי רֹאִי" (בראשית טז).

שורש המאבק טמון אפוא במקום שממנו מתגלה הגילוי האלוהי בעולם – הר המוריה: "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים יִהְיֶה הַר בֵּית–ה' נָכוֹן בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא הוּא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ עָלָיו עַמִּים. וְהָלְכוּ גּוֹיִם רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל–הַר–ה' וְאֶל–בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיוֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו". דברים דומים מובאים גם במדרש (פרקי דר' אליעזר כט):

רבי ישמעאל אומר חמשה עשר דברים עתידין בני ישמעאל לעשות בארץ באחרית הימים ואלו הןוירבה השקר ויגנז האמת וירחק חק מישראל ותרבה עונות בישראלויבנו ההרים הערים החרבות ויפנו הדרכים ויטעו גנות ופרדסים ויגדרו פרוצות חומות בית המקדש ויבנו בניין בהיכל.

הווה אומר: בסופו של התהליך המאבק בין ישמעאל לישראל יתמקד במקום המקדש, בהיכל אשר אמור להיות בית התפילה לכל העמים.

מלחמת כול בכול

בהתגלות הראשונה של המלאך להגר הוא מבשר לה על לידת ישמעאל ומברך אותו בברכה הבאה: "וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ וְעַל פְּנֵי כָל אֶחָיו יִשְׁכֹּן" (בראשית טז). את תכונת הפראיות של ישמעאל אנו מכירים היטב מן העבר ומן ההווה. אולם מה משמעות הביטוי "יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ"?

למילה "כל" בתנ"ך משמעות מיוחדת. כך דרשו חז"ל:

שלשה הטעימן הקב"ה בעולם הזה מעין העולם הבא. אלו הן: אברהם, יצחק ויעקב. אברהם דכתיב ביה "בכל", יצחק דכתיב ביה "מכל", יעקב דכתיב ביה "כל" (בבא בתרא טז, ב).

אברהם הוא הראשון שמקבל את ברכת ה"כל": "וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל" (בראשית כד). הוא מוריש את הברכה ליצחק שאמר: "ואֹכַל מִכֹּל". יצחק מוריש את הברכה ליעקב אבינו האומר לעשו: "קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ כִּי חַנַּנִי אֱ–לֹהִים וְכִי יֶשׁ לִי כֹל" (בראשית לג).

מידת "כל" לפי חז"ל מסמלת את היכולת לטעום את טעם העולם הבא בעולם הזה. זו מידה של נצח ואינסוף. "אך מי שדבוק בשורש עליון מה שיש לו הוא בחינת 'כל'. כי כל דבר יש בו נקודה חיות מהשם יתברך ובנקודה זו כלול ה'כל'… ואין חילוק אם יש לו רב או משהו" (שפת אמת, וישלח תרל"א). כפי שמספר האינסוף יישאר ללא שינוי גם אם נחסר ממנו או נחלק אותו במספר אחר, כך גם מידת ה"כל" מסמלת מצב של יציבות ללא כל חיסרון, בשל היכולת לחבר כל חפץ ומושג לממד הרוחני שלו.

מידה זו מיוחדת היא לארץ ישראל שעליה נאמר: "אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ"; "אֶרֶץ אֲשֶׁר… תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱ–לֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה". בארץ ישראל גם הגוף מסוגל להרגיש את הנשמה ולחבר כל דבר גשמי לשרשו הרוחני: "בשביל זה לא תחסר, שאין בו שום חסרון מפני 'כל בה' היינו שיש להם מידת 'כל', שהוא רזא דמהימנותא [= סוד האמונה]" (דגל מחנה אפרים, פרשת תולדות).

ברכת "כל" אשר עברה בירושה מאברהם הגיעה גם לישמעאל. כך כותב בעניין זה בעל השפת אמת (חיי שרה תרנ"א): "וזה שאמר בישמעאל 'ידו בכל' שהיה לו חלק במדת אברהם. 'ויד כל בו' שמדת יעקב גובר ושולט עליו". מסיבה זו יש לישמעאל הכוח לעכב בעד עם ישראל, ולאחוז בחלקים מארץ הקודש. מידה זו מתגלה דרך אות הקודש של ברית המילה, המסמלת את יכולתנו לקדש את הצדדים הגופניים ביותר באדם. לכן, כפי שמופיע בזוהר, לישמעאל תהיה זכות על הארץ "כל עוד היא ריקנית מכל" – כל עוד אנו לא מגלים בה את מידת ה"כל", את המשמעות הרוחנית של חיינו בארץ ישראל.

לא עניין של טריטוריה

למלחמה רוחנית יש חוקים אחרים, העשויים לשפוך אור על תופעות שאנו רואים בתקופתנו, כמו אלימות קיצונית של ארגוני טרור או מחבלים ומחבלות בגילאי העשרֶה המוסרים נפשם רק כדי לפגוע ולהרוג אזרחים חפים מפשע.

"ולמה נקרא שמו ישמעאל? שעתיד הקב"ה לשמוע באנקת העם ממה שבני ישמעאל עושין להם באחרית הימים" (ילקוט שמעוני בראשית ו, מה). ישמעאל נקרא על שם הכאב שבניו עתידים לגרום לבני ישראל, עד שהקב"ה ישמע צעקתנו. ר' חיים ויטאל (בפירושו על תהילים, קכד) כותב על סמך המדרש את הדברים הבאים:

יש גלות חמישי אחרון לכולם וקשה מכולם. והוא גלות ישמעאל הנקרא פרא אדםלסיבת היותו בן אברהם ויש לו זכות אבות כמו שמצינו שאמר לו ישמעאל יחיה לפניך. וגם יש לו זכות המילהולכן גלותו תקיפה משאר ד' מלכויות, וכמו שאמרו רז"ל כי לכן נקרא ישמעאל על שעתידין ישראל לצעוק צעקות גדולות בימי גלותו ואז ישמעם אל ויענם.

מדוע נאמרו דברים אלו כלפי ישמעאל? מדוע הצרות שלו נחשבות לקשות ביותר? הרי העם היהודי עבר סבל רב מאויבים רבים במהלך ההיסטוריה?

אכן, בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, אבל בדרך כלל המאבק הוא גשמי. כאן, במאבק מול ישמעאל, מדובר במאבק ששורשו רוחני, ולכן עלולה להתגלות בו אכזריות קיצונית, כפי שמסביר הנצי"ב מוולוז'ין על נבואת בלעם (העמק דבר במדבר כד, כג):

הן כמה אומות העולם כבשו מלכיות תחתם כדי להרחיב ממלכתם. ולא בקשו להשחית אלא מלכים ושרים ולא ההמון. לא כן הלוחם בשביל אמונה המה לוחמים ומאבדים כל מי שאינו מאמין באלוה כמותו. וזהו שראה בלעם ברוח הקודש וצעק "אוי מי יחיה משמו אל" – ממי שמשים דבר אלקות בעולם.

לוחמי הג'יהאד אינם נלחמים רק נגד כוחות הצבא אלא גם ובעיקר נגד אזרחים, ללא הבדל וללא רחם, יהיו אלו ילדים או קשישים. הסיבה היא, כאמור, שזהו מאבק שאיננו טריטוריאלי אלא דתי. בזה טמון המפתח הראשון לניצחון. למאבק רוחני יש מטרה רוחנית: לעורר אותנו לצעוק לקב"ה, להזכיר לנו מדוע הגענו כאן לישראל – "ארץ אשר לא תחסר 'כל' בה" – ארץ שבה איננו אמורים להקים מדינה ככל המדינות, אלא מקום שישמש כמרכז ערכי, רוחני ואידיאולוגי לכל העמים, להיות "אור לגויים" ולקרוא לכולם להתפלל במקום הקדוש: "כי ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים" (ישעיהו נו, ז).

דרוש שיח אחר

החברה הישראלית נמצאת בייאוש ממציאת פתרון לסכסוך. ניסיונות השלום השונים כשלו ורק החריפו את המצב הביטחוני. גם כאשר ממשלות היו מוכנות לעשות צעדים מרחיקי לכת למען השלום, נענינו תמיד בחרב ובמלחמה. מה יאמרו הטוענים שהפלשתינים נלחמים בנו בגלל הכיבוש לאחר ההתנתקות מגוש קטיף? הפלשתינים קיבלו חבל ארץ שהיה פורח ובמקום לבנות מדינה משגשגת הם בנו מרכז טרור והפכו את חיי התושבים לגיהנום עלי אדמות.

דומני שהבעיה של מנהיגינו, יחד עם כל מנהיגי העולם המערבי, היא בעיית השפה. אנו מדברים בשפה מערבית, פרגמטית ותכליתית, ואילו הערבים מדברים בשפה דתית ורוחנית: "אללה אכבר". לא פלא שהמאבק מתעורר כל פעם מחדש על מקום הר הבית, המקום שממנו עתיד הקב"ה להתגלות לעולם. שורש המאבק הוא כאמור רוחני. המאבק הוא על המילה, על מידת ה"כל", על השם "א–ל" – על גילוי האלוהות בעולם. כל עוד ננסה לפתור את המאבק בצורה פרגמטית עם דפוסי חשיבה מערביים, נגיע למבוי סתום. מה אם כן עשוי לתת סיכוי לשלום?

המלבי"ם, בפירוש מרתק על נבואת זכריה, מציע מתכון לפתרון. זכריה מתנבא גם הוא על הגויים שירצו להסתפח לאמונת ישראל: "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְשֹׁנוֹת הַגּוֹיִם וְהֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי לֵאמֹר נֵלְכָה עִמָּכֶם כִּי שָׁמַעְנוּ אֱ–לֹהִים עִמָּכֶם" (זכריה ח, כג). מסביר המלבי"ם על אתר:

עתה מודיע ענין אחר מה שיהיה באחרית הימים שיתחילו להכיר אמונת ישראל ותורתם ויאמינו בתורת ה' כי קדושה היא, ואז לא לירושלים ילכו לדרוש שם את האמונה רק הישמעאלים יכירו אמיתת דת ישראל, ואז לא ילכו עוד עיר אחת אל אחת ומשם לירושלים לדרוש את ה', רק הישמעאלים ידרשו את האמונה האמתית מפי ישראל ויכירו שאלוהים עם ישראללאמר נלכה עמכםלא ילכו לירושלים, רק ילכו עם היהודי ללמוד דתו ואמונתו באשר ידעו שאלוהים עם ישראל

הווה אומר: אם שורש המאבק הוא רוחני, ממילא גם הפתרון יצמח על רקע של שיח תיאולוגי. רק במשא ומתן דתי–רוחני נצליח למצוא פתרון ארוך טווח לסכסוך. אם יֵשבו רבנים ומנהיגים רוחניים על שולחן הדיונים יחד עם שייח'ים ואימאמים, ילבנו יחדיו נושאים תיאולוגיים וידברו על שיתוף פעולה רוחני כדי להפיץ את דבר ה' בעולם, או אז יחזרו ישמעאל ויצחק לגור יחדיו, כפי שקרה גם בעבר: "וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֱ–לֹהִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ וַיֵּשֶׁב יִצְחָק עִם בְּאֵר לַחַי רֹאִי" (בראשית כה).

גם המלחמות וגם הסכמי השלום טרם הביאו את הפתרון המיוחל. אולי הגיע הזמן לנסות מתכון אחר? מי ירים את הכפפה?

*

הרב רונן נויבירט הוא רב קהילת "אהל ארי" ברעננה

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון כ' טבת תשע"ו, 7.1.2016

מודעות פרסומת

פורסם ב-9 בינואר 2016,ב-גיליון וארא תשע"ו - 961. סמן בסימניה את קישור ישיר. 19 תגובות.

  1. ז'יזק סלבוי

    ואוו, הרב רונן נויבירט גילה את אמריקה! הפתרון לכיבוש ולסכסוך הוא בכלל פתרון דתי.
    אפשר היה לתמצת את המאמר לפסקאות הפתיחה והסיום, ולדלג על הדרשנות המשמימה ולהשאירה לדבר תורה לפני קריאת התורה בשבת.

    ובכלל מה עם לתת קרדיט לרב פרומן זצ"ל שדיבר על כך עוד לפני שהרב נויבירט בכלל חשב על כך? או על תנועת ארץ שלום? טוב, הס מלהזכיר במאמרו של הרב נויבירט. מעניין למה…

    אז עד כה היה לנו בגל כתבות "איך לפתור את הכיבוש" ולא לצאת שמאלניים רח"ל את מר ישי מבורך (בואו נערוך טיפול פסיכולוגי לאקאניאני), ואת הרב נויבירט שממחזר רעיון לא מקורי ולא משלו שקדמו לו הרב פרומן זצ"ל ותנועת ארץ-שלום (הסכסוך דתי).

    • ז'יזק סלבוי

      שכחתי לכתוב, שהצעתו של מר מבורך, שנעוצה בעיקר ברעיונות פורחים באוויר, היא יצירתית ומעניינת. זאת להבדיל מהצעתו של הרב נויבירט שהיא כל כולה דרשנות משמימה ומיחזור של רעיונות אחרים. מעדיף את מר מבורך על פני הרב נויבירט בכל כיבוש נתון

    • סלבוי זיז'ק , התגובה שלך מעידה על חוסר ביטחון שמגונן על עצמו בהתנשאות. הרב רונן נויברט כתב מאמר מאלף, הוא חידש לי רבות וזה למרות שאני אישה אינטיליגנטית. כלומר, אין כאן הבאה של רעיון מובן מאליו, אלא חידוד של רעיון קיים והצפה מחודשת שלו.
      לא ברור לי מהיכן הדחיפות של אנשים מסויימים, כמוך, לשפוך רעל , על אדם שככל הנראה אתה לא מגיע לקרסוליים שלו בעשיה ציבורית ובתרומה לחברה .

      • ז'יזק סלבוי

        "אורנה", קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים.
        את קוראת לי לא לשפוך "רעל" על אחרים ושופכת אותו עלי..

        את כותבת "רב רונן נויברט כתב מאמר מאלף, הוא חידש לי רבות וזה למרות שאני אישה אינטיליגנטית…" – זאת ההוכחה שלך?! שמכיוון שהרב נויברט חידש לך רבות כי את אישה אינטיליגנטית משמע הוא חידש באמת? ובכן, אין לי מה להוסיף על טיעון מבריק ומחוכם כמו זה.

        רק אוסיף, שמילא שכבוד הרב לוקח רעיון לא משלו וממחזר אותו בלא לתת קרדיט להוגיו, הוא מלאה אותנו בקישקושים פסאדו-היסטוריים על הקשר בין "פלישתים" המקראי-תנכ"י לפלסטינים היום. קשר מיתי שאין לו ולו בדל אחד היסטורי-מדעי להוכחה. זה קשקוש ברמת גן ילדים.

        • סלבוי זיזק, אני חושבת שזו מצווה גדולה לשפוך רעל על אנשים ששופכים רעל על "חפים מפשע". מה שמכשיר או מטמא את הרעל הזה היא השאלה כנגד מי אנחנו יוצאים ומה הוא עשה שזה מצדיק רעל.
          אילו הרב רונן נויברט היה כותב מאמר מתנשא, מאמר שנובע ממנו כאילו "אני ואפסי עוד", אז ייתכן והיה ראוי להוציא ממנו את האוויר. אבל המאמר של הרב נויברט הוא מאמר שניכרת בו עמדה של ענווה. האופן שבו אתה מוצא לנכון לנסח את המחלוקת שלך על המאמר, נוטה להיות הרבה יותר קרובה לגן ילדים מאשר מה שאתה מיחס לרב נויברט. יש דרך לבטא אי הסכמה מבלי לצאת ילדותי.

          • ז'יזק סלבוי

            יש לך גם טענות ענייניות מלבד הטענה שהרב נויברט כותב "בענווה"?
            לרב נויברט יש טיעון – הסכסוך הוא דתי ולכן פתרונו הוא דתי – שהוא אינו משלו.
            את הטיעון שלו הוא תומך ב"הוכחות" ומובאות מדברי חז"ל ופרשנים שונים. הוכחות כביכול בדבר זיקה בין ישמעאל, פלישתים שבתנ"ך לפלסטינים בימינו. הוכחות כביכול על סכסוך מטאפיזי.
            "הוכחות" אלו יפות לסברות כרס של בית-מדרש, אולם אינן מחזיקות מים במציאות.
            אם וכאשר הרב נויברט יטען טענות שניתן לדון בהם, יתכן ויהיה מה להשיב עניינית. כרגע כל מה שנותר הוא להשתומם עליו (ועליך) ועל הלך חשיבתו.

  2. דיאלוג לא מעשי

    בס"ד א' בשבט ע"ו

    עמדת האיסלאם ביחסו ליהודים ברורה. במסגרת מדינה איסלאמית יש מקום לבני הדתות המונותאיסטיות – יהודים ונוצרים – כבני חסות, בתנאי שהם מקבלים בהכנעה את שלטון האיסלאם לפי 'תנאי עמר'.

    אם הרב רונן נויבירט מוכן לקבל עליו תנאים אלה, הוא יכול להגיש בקשה לגור במדינה איסלאמית. חוששני שמרבית אזרחי ישראל לא יהיו מוכנים לקבל את 'תנאי עמר' ולחיות כבני-חסות במדינה איסלאמית, כמו כן נראה לי ששום מדינה איסלאמית לא תרצה לקלוט בתחומה מהגרים יהודים, צייתנים וכנועים ככל שיהו. כך שעניין הדיאלוג עם אנשי דת מוסלמים לא נראה לי מעשי.

    אין ברירה אלא להבהיר להם שקיומנו העצמאי הוא עובדה מוגמרת. עם ישראל נבחר ע"י הקב"ה להיות לו ל'ממלכת כהנים וגוי קדוש' אלפי שנים לפני שהופיעו הנצרות והאיסלאם. הם למדו מאיתנו את יסודות אמונתם ועליהם להכיר לנו טובה על שהיינו הראשונים לקרוא בשם ה'. ככל שנהיה נאמנים לייעודנו, כן נזכה שיתקיים בנו: 'ברצות ה' דרכי איש – גם אויביו ישלים עמו'

    בברכה, ש.צ. לוינגר

    • חביב אדם שנברא בצלם

      והדרך הטובה ביותר להמעיט ככל האפשר את השנאה, היא הליכה בדרכי חז"ל שהורונו: 'חביב אדם שנברא בצלם', וללכת עם כל בני האדם בשלום וביושר. מחד, יש להיאבק בעוז נגד אויבינו ומבקשי רעתנו, המחבלים והמסיתים לטרור. ומאידך, לתת לאדם ההולך בתומו את מלא היחס ההוגן ואת מלא ההגנה על זכויותיו וכבודו, כראוי לבני אברהם יצחק ויעקב שירשו מאבותיהם את מידותיהם הטובות ואהבתם לצדק ולחסד. כשנתנהג כ'ממלכת כהנים וגוי קדוש', יתקדש שם שמים בעולם, וכל אומות העולם ירצו להתקרב אלינו וללמוד מאיתנו ארחות יושר ואמונה.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

    • גאולת האנושות ע"י בניין חברת מופת יהודית

      ואולי זו כוונת הדברים שהביא הרב נויבירט על מידתו של יעקב הנקראת 'כל', היכולת לחבר את החיים אל הקב"ה, ליצור חברת מופת המטפחת בשלימות את חיי המעשה תוך שמירה על שאר הרוח הערכי והרוחני – אז כבר אומות העולם ירוצו אחרינו ללמוד איך עושים את הפלא.

      על חזון גאולת העולם בדרכי שלום ע"י בניין חברת מופת יהודית, במשנת הרמב"ם – ראו במאמרו של הרב אליהו גליל, 'בדרך אל המונותאיזם', באתר זה. בתגובותיי שם הבאתי מקבילות במשנתם של רבי נחמן מברסלב והראי"ה קוק.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

    • אדום וישמעאל - אז והיום

      כדאי לציין שבהגות היהודית נתפס דווקא ישמעאל כנוטה אל החסד והנדיבות, בעוד אדום נוטה אל הדינים והאכזריות. הדברים מעוגנים גם בהיסטוריה, בה רב היה חלקם של הנוצרים ברדיפות ובפרעות, בעוד בארצות האיסלאם זכינו לסובלנות יחסית.

      יש לכך כמה סיבות היסטוריות:
      הנצרות, ככלל לא סבלה בתוכה שום דת אחרת. את היהדות סבלו בשל דרשתו של אוגוסטינוס, שדרש על היהודים את דבריו של דוד (תהלים נט,יב) על אויביו: 'אל תהרגם פן ישכחו עמי, הניעמו בחילך והורידמו…'. לפי אוגוסטינוס יש להשאיר את היהודים בחיים כדי שיוכיחו בהשפלתם מה קורה למי שאינו מודה במושיעם. לנצרות היתה בעייה מיוחדת עם קיומו של עם ישראל, בטוענה שהנוצרים הם 'ישראל האמיתי', והיה להם עניין מיוחד להביא יהודים להמיר את דתם.
      לעומת זאת, אצל המוסלמים לא היה יחס שלילי מיוחד כלפי היהודים. התייחסו אליהם כמו שאר המיעוטים הדתיים, שניתן להם מעמד של בני-חסות, שמהם נדרש עול מיסים כבד והכנעה (שהתבטאה בחלק מהמקומות בהשפלה לפי 'תנאי עמר') – אך לא היה עניין מיוחד בהמרת דתם.
      גם העובדה שלא התפתחה באיסלאם כנסיה חזקה כלל עולמית, שיכלה להוות משקל נגד לשלטון החליפים, מיתנה את הקנאות הדתית, שכן החליפים העדיפו את האינטרס הכלכלי, להגן על המיעוטים בהיותם מקור נכבד למיסים. גם מלכי הנוצרים נטו מאותו טעם להגן על היהודים 'עבדי האוצר', אך נגדם עמדו כוחות חזקים של כמרים ונזירים קנאים. אף האיסור הדתי על היין שנהג אצל המוסלמים, היווה גורם ממתן בפני התפרצויות של השתוללות יצרים.
      אף צמיחתה של הנצרות מתוך תרבות רומא, ש'שעשועיה' היו צליבות ומשחקי גלדיאטורים, הביאה לצורך בשעשועים דומים, והפעם בשם 'דת האהבה והחסד'. ציד המכשפות ומוקדי האינקביזיציה סיפקו לקהל את ה'שעשועים' החסרים.

      לעומת זאת, בדורות האחרונים קצת 'התהפכו היוצרות'.
      בעוד בעולם הנוצרי, גברו בהשפעת ההשכלה הדמוקרטיה והליברליזם הסובלנות כלפי המיעוטים. אף זוועות מלחמות העולם, הוציאו להם את החשק למלחמות.
      לעומת זאת, בארצות האיסלאם, הגיעו לעצמאות ישר משלטון קולוניאלי ממושך, ולא היו תחת מסורת ארוכת שנים של דמוקרטיה. הסכסוך הישראלי-ערבי העצים את השנאה ליהודים וליהדות.
      אף שליטי ברית המועצות עודדו את הטרור בארצות ערב ו'העולם השלישי' והביאו לתשתית ומסורת של עיסוק בטרור, וכשמצטרפת לנטיה האלימה שליבו הקומוניסטים, הקנאות הדתית והלאומית – נהיה המצב נפיץ. בני ישמעאל אימצו את התכונות השליליות של 'אדום'.

      יש לקוות שכשם שברית המועצות עברה בדרכי שלום תהליך יחסי של דמוקרטיזציה – כך יראו גם 'תלמידיהם' בעולם המוסלמי את יתרונותיהם של 'דרכי שלום'.

      בברכה, ש.צ. לוינגר.

    • גורם נוסף המביא להסלמת והקצנת הטרור האיסלאמי, היא התקשורת המערבית המחפשת להראות את מראות הזוועה. מבצעי הפיגועים גדלו על תקשורת זו ואימיה, ומספקים בפיגועיהם את הצורך המתמיד של התקשורת וצופיה לראות מראות זוועה. על תופעה זו עמד פרופ' סלבוי ז'יז'ק, בספרו, 'ברוכים הבאים למדבר הממשי' (סקירה עליו: בבלוג של בועז נוימן).

  3. בדברי הרב נויבירט יש בעיה קטנה אחת: הוא מתעלם מהעובדה שמילת גברים היתה נהוגה עוד במצריים העתיקה, וככל הנראה גם בקרב הכנענים.
    וכנראה שלא בקרב הפלישתים שהיו יוצאי דופן באזור שלנו, ועל כן כונו: הערלים!

    • בס"ד ב' בשבט ע"ו

      לעזריאל – שלום רב,

      אצל המצרים אכן מתועדת המילה מתקופות קדומות. לגבי הכנענים – בימי האבות לא היו מלים, ומשום כך דרשו בני יעקב שאנשי שכם ימולו 'כי חרפה לנו לתת את בתנו לאיש אשר לו ערלה'. רק בתקופה מאוחרת בהרבה מדבר ההיסטוריון הרודוטוס על הפיניקים והסורים שבפלשתינה שמלים ואומרים שלמדו זאת מהמצרים. הפלשתים אכן היו ערלים, אך אין שום קשר בינם לבין הערבים.

      הערבים נהגו למול בהשראתו של אביהם הקדמון ישמעאל. כבר בימי חז"ל היתה שכיחה המציאות של 'ערבי מהול'. המסורת המוסלמית מדברת בפירוש על מילתו של אברהם כמקור למנהגם למול, ומצאו לזה גם רמזים בקוראן. ראה בויקיפדיה, ערך מילה (ניתוח), בפרק על המילה בדת האסלאם.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      לגבי הדיאלוג.
      במישור האמוני נראה לענ"ד שכל שיח 'תיאולוגי' רק ידרוך על יבלות, שהרי ההבדל בין הדתות נוגע ליסודות האמונה, שבהם לא תהיה אף פעם הסכמה. דוקא במישור המעשי יכול להיות דיאלוג ושיתוף פעולה המבוסס על אינטרסים משותפים, שיכולים להיות קיימים מעבר להבדלים העקרוניים.

    • ז'יזק סלבוי

      ששש!
      למה לתת למציאות להפריע לדרשנות. לא יפה!

    • מה כן יכול לסייע לדיאלוג (הצעותיו של פרופ' סלבוי ז'יז'ק)

      בכתבתה של נטע אחיטוב, 'לסלבוי ז'יז'ק יש פתרון לסכסוך הישראלי פלסטיני…' (באתר 'הארץ', קישור לכתבה בויקיפדיה בערכו) מציע הוגה הדיעות הסלובני הידוע כמה הצעות, שחלקן יכולות לענ"ד להיות ישימות בצורה זו או אחרת.

      ראשית, אומר פרופ' ז'יז'ק, צריך שדיאלוג יבוא מתוך הערכה, ומגנה משום כך כמה מחבריו בשמאל התומכים בעמדה הפלסטינית אך מתוך בוז עמוק כלפיהם. לא כך הוא נוהג. הוא בא ונושא דברים הן עם ישראלים והן עם פלסטינים 'בגובה העיניים' מתוך הערכה. (כפי הנראה 🙂 אף למד פרופ' ז'יז'ק עברית והוא מכבד את אתרנו בהערותיו).

      הצעתו השנייה, לקיים את הויכוח עם חוש הומור, ואפילו עם בדיחות גסות, נראית לא כל כך ישימה במצבנו הטעון, אף תרבות הצניעות המשותפת הן ליהודים והן למוסלמים, לא תראה בעין יפה שיח מעין זה.

      הצעתו השלישית, למצוא אוייב משותף – נראית לי ישימה בשינוי מסוים: במקום 'אוייב משותף' נאמר 'אינטרסים משותפים'. מעבר לפערים העקרוניים, שקשה לראותם באים לגישור – יש לא מעט נושאים בהם יש לשני הצדדים עניין משותף. למשל שאלות כלכליות ואקולוגיות, איך מביאים לפיתוח כלכלי בלי להרוס את הנוף והמירקם החברתי? או שאלות תרבותיות, איך נפתחים ליתרונות שבמודרנה בלי לפגוע במורשת המסורתית? – בנושאים אלה יכולה להיות הפריה הדדית.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      כפי שאמרתי לעיל, אינני רואה בתובנות התורניות של הרב רונן נויבירט, בסיס לדיון או הסכמה בין יהודים למוסלמים. מה שכן, ניתן להיעזר בתובנותיו על חשיבותם של בני ישמעאל בהגות היהודית, כדי לבנות יחס מכבד של יהודים כלפי מוסלמים. ודאי שכלפי טרוריסטים ומסיתיהם אין מקום לכבוד ולסבלנות, אך ביחס לכלל הציבור המוסלמי שאינו נמנה על אוהדי הטרור יש מקום ליחס מכבד ול'דרכי שלום'.

  4. תגובה לרב נויבירט!

    ראשית, טוב שאתה מכניס את המימד הדתי לסכסוך הפוליטי הקיים עשרות שנים.
    זה טוב כי פשוט הוא קיים.
    ההנהגה הישראלית הינה חילונית באופן רשמי ובאופן אישי ולכן היא אינה מסוגלת להתייחס לצד הדתי של הסכסוך. יש פחד גדול מלעלות לסכסוך ברמה דתית, כאילו שעד עכשיו לא קרו מספיק דברים נוראיים שקרו בשם הדת. כוונתי לצורת הלחימה של החמאס, בפיגועי ההתאבדות הנוראיים שבאו בעקבות הסכמי אוסלו.

    חוסר היכולת להתייחס לדת נובע לדעתי מחוסר יכולת להסתכל פנימה אל היהודים כאנשים דתיים.
    הניסיון של ביילין וחבריו להסכמי אוסלו להתעלם כליל מהצד הדתי של הסכסוך כרוך בעיני לכישלון של הסכמי אוסלו. אם לא מתייחסים למימד כלשהו, בכל נושא, לא ניתן להבינו נכונה.
    זה שאדם חילוני ואפילו אתיאיסטי אינה עושה את היריב לכזה…
    ההתעלמות לא עזרה. הסכסוך מבחינת הערבים הוא דתי – פוליטי ואין אפשרות להפריד בין השניים.
    אז טוב שכתבת את הדברים.

    אבל אחרי זה, צר לי לחלוק עליך. הפיתרון לא יבוא מהרוחניות ומהדת.
    חובה על המערכות הישראליות כולן (צבא, שבכ, מוסד, משטרה, משפט, חינוך, תכניות מדיניות) להתייחס למימד הדתי של הסכסוך ולראותו ככזה. והסיבה היא כאמור, כי ככה הערבים רואים אותו.
    הבנת מקום הדת במלחמות הממושכות שבינינו תביא להבנה יותר טובה ויותר נכונה של מקורות הסכסוך אך לא לפיתרון.
    אימאמים ורבנים יוכלו להיפגש, אך האימאמים תמיד יזכרו את הנביא מוחמד שהפר את הסכם חודייביה ושחט את יהודי חייבר כאשר רק יכל. ומצדנו, האם נוכל לוותר בשם היהדות על חברון, אלון מורה וכל רגב עפר של ארצנו, ארץ התנ"ך, ההיסטוריה, הגעגועים, התפילות, והתקווה הגדולה לחזרתנו ברחמים?!
    אם מפגש כזה יביא ליכולת להתקיים בינתיים והשקטת אלימות, בודאי שהוא טוב, אך בעיקרון, האיסלאם אינו סובלני כפי שעינינו רואות. לא?

    פיתרון יבוא כאשר אנחנו נהיה חזקים ובטוחים בעצמנו. כאשר נאמר לערבים בפה מלא טיעונים כמו
    "בקוראן עצמו כתוב שבית המקדש היה קיים (סורה 7), אז איך אתם מפיצים הבלים כאילו הוא מעולם לא היה קיים?"
    "הארץ הזו שייכת ליהודים ככתוב בקוראן שלכם! אז מה אתם רוצים מאיתנו?"
    וכמובן, כאשר החברה וההנהגה הישראלית יאמרו לעצמנו קודם כל ואחכ לכל העולם "הארץ הזו שלנו כי כך כתוב בתנך! זו ההיסטוריה היהודית שלנו!" ומכאן לא נזוז. כך לפחות ידע לטעון בן גוריון בנאומו המפורסם בפני ועדת Peel (המכונה משום מה Feel).
    אנחנו כל כך מפחדים לטעון את הטענה הזו ובגלל חוסר טיעון הצדק שלנו כל כך הרבה יהודים נפגעים, שהרי למדיניות יש השלכות. וכן. כל כך הרבה ערבים נפגעים בגלל ההסתבכות המיותרת שלנו בכל הסבך של הזהות שלנו, עם עברנו ועם מקום ההיסטוריה והיהדות בחיינו כיום. ואז אנחנו "תקועים" עם חבלי המולדת שלנו כבר כמעט 50 שנה. לא מוסרים ולא מספחים. חוששים לספח וחוששים למסור.

    בברכה
    אליחן אמיתי
    ירושלים

    • הערה היסטורית

      בס"ד י' בשבט ע"ו

      לאליחן – שלום רב,

      אף אני מסכים לדבריך שהפערים ביסודות האמונה בין היהדות, הנצרות והאיסלאם לא ניתנים לגישור. אם יש טעם לדיאלוג הוא בנושאים מעשיים שבהם יש לנו ולהם עניין משותף, כגון למשל בשאלה איך מתמודדים עם בעיות של חילון כתוצאה מהחשיפה למודרנה.

      כאן למשל אנחנו יכולים להציע להם כמה מתובנותיהם של גדולי חכמי ישראל בדורנו, כראי"ה קוק, החזון איש, הרי"ד סולובייצ'יק והרבי מלובביץ', שסברו שההתמודדות עם זרמי הכפירה בדורנו יעילה יותר כשהיא נעשית בדרכי נועם והסברה. אולי כדאי לתרגם את מאמר 'הדור' לערבית 🙂

      הערה היסטורית אחת לדבריך.
      הטבח של מוחמד בבני שבט יהודי שנוצח היה בבני קרייט'ה שבמדיה, והוא היה חריג אף שם, שכן בני נד'יר וקיינקע הורשו לעזוב. דוקא מה שעשה מחמד עם יהודי ח'ייבר, סימן שינוי מהותי במדיניותו של מחמד. כאשר נכנעו יהודי ח'ייבר למחמד – הרשה להם להישאר במקומם תמורת תשלום מס כבד וכניעה לשלטון האיסלאם. הסכמים כגון אלה נכרתו גם עם יהודי מקנא ונוצרי נג'ראן, והם היוו תקדים לבאים אחריהם שאיפשרו לבני הדתות המונותאיסטיות לחיות תחת שלטון האיסלאם כ'בני חסות'.

      כמובן, שכיום זה לא שייך. יהודים ציונים, ודומני שאף לא-ציונים, לא ירצו לחיות כבני חסות במדינה איסלאמית, וכפי שכבר כתבתי לעיל.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

    • בפיסקה 3, שורה 2:
      …בבני קרייט'א שבמדינה…

      שם, שורה 6:
      …היוו תקדים לבאים אחריו…

  1. פינגבק: תגובות לגליונות קודמים – 962 | מוסף "שבת" - לתורה, הגות ספרות ואמנות

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: