מנהגים, פיוטים ורעיונות מבית מדרשם משפיעים על העולם הדתי עד היום. עיון בחיפוש האמונה הלוהט של חסידי אשכנז בספר שהוקדש לזכרו של הדר גולדין

אחד בכל דמיונות

הגותם הדיאלקטית של חסידי אשכנז

יוסף יצחק ליפשיץ

הקיבוץ המאוחד, 2015, 234 עמ'

"חסידי אשכנז" הם קבוצה של אישים, חלקם מוכרים בשמם וחלקם לא, שיצרה מסכת ענפה ומרתקת של כתיבה ייחודית ובלתי שגרתית בסוף המאה השתים–עשרה ובתחילת המאה השלוש–עשרה.

אנו מכירים (מעט) את רבי שמואל בר' קלונימוס משפייר, ואנו יודעים כי היה מכונה "קדוש", "נביא" וכמובן "חסיד". אנו יודעים על בנו, ר' יהודה החסיד, שפעל בשפייר ובמהלך חייו עזב לעיר המרוחקת ממרכז פעילות המשפחה, רגנסבורג. אנו יודעים על ר' אלעזר מוורמס "בעל הרוקח", שלמד מר' יהודה החסיד את "הסודות" הן בשפייר והן ברגנסבורג. אנו יודעים על ר' משה זלטמן, שהיה בנו של ר' יהודה החסיד. אנו יודעים על ר' אברהם ב"ר עזריאל, מחבר ספר ערוגת הבשם, פרשנות על הפיוט.

והנה, ר' שמואל החסיד נפטר בסוף המאה השתים–עשרה, בנו ר' יהודה בשנת 1217, תלמידם, ר' אלעזר מוורמס, בשנת 1234 ור' אברהם במחצית המאה השלוש–עשרה. כלומר, אנו עוסקים למעשה ביוצרים שבמשך שני דורות בלבד כתבו שפע מגוון של יצירות והשפיעו השפעה מכרעת על ההגות וההלכה היהודית.

התפילה‭ ‬היא‭ ‬האמצעי‭ ‬העיקרי‭ ‬של‭ ‬הפולחן‭. ‬
מתפלל‭ ‬
בירושלים‭, ‬2014
צילום‭: ‬נתי‭ ‬שוחט‭, ‬פלאש‭ ‬90


לאתגר את הרציונליזם

הספר הינו ספר נועז וחשוב המתאר את האופן שבו קבוצת "חסידי אשכנז" תפסה את האל ואת העולם. הספר נועז משום שליפשיץ הוא בין הבודדים שנענה לאתגר שהציב לפתחנו בשנת 1986 הרב סולובייצי'ק במאמרו המרתק "The Halachik Mind". הרב סולובייצ'יק כתב את מה שכולם יודעים וכולם מתעלמים ממנו, והוא כי ההזדקקות של חכמי היהודים שגרו בסביבה מוסלמית בימי הביניים לפילוסופיה היוונית אינה נובעת ישירות ממאפייני החשיבה היהודית של מקורות המשנה, המדרש והתלמוד.

אם אנו מבקשים להבין את זרימת המחשבה היהודית הנובעת ממקורותינו העתיקים, עלינו להבין את הגותם של אלה המנותקים מהפילוסופיה היוונית, או נזקקים לה מעט מאוד. כך אנו מגיעים אל מקורות החשיבה של חכמי אשכנז בימי הביניים, ובעיקר אל הקבוצה שבסוף המאה השלוש–עשרה מקבלת את שמה "חסידי אשכנז". כך גם מתאר ליפשיץ את ספרו: "הספר יציג תיאולוגיה בעלת מסורת בלתי פוסקת שהיו לה הדים בכל מהלך המסורת הדתית היהודית למן הספרות המיסטית והתלמודית, האסכולות השונות בימי הביניים ועד הפולמוס על החסידות בעת החדשה" (32).

הספר חשוב משום שהוא מקבע את הקבוצה הזו בלב החשיבה הקלאסית היהודית, ואת הנושאים שבהם היא עוסקת כנושאים המהותיים להגות היהודית לדורותיה: תפיסת הא–ל, נוכחות הא–ל, משמעות ההתגלות, דימויי הא–ל, צירופי האותיות בתפילה, עולם המלאכים. בכל הנושאים האלה המחבר מבהיר את מה שכתבו כבר חוקרים שונים ובמיוחד יוסף דן, חיים סולובייצ'יק ואליוט וולפסון; מעלה חידושים רבים משלו ויוצר תמונה קוהרנטית וברורה של הגות דיאלקטית ומיוחדת ובעיקר מפרה. מי שאינו נבהל מפגישה עם חיפוש אמונה לוהט, ומוכן לאתגר את הרציונליזם שלו שמאחוריו הסתתר עד עתה, מוזמן לשקוע ביצירה הזו.

לדמיין כדי להתפלל

השאלה המרכזית היא כמובן שאלת היחס אל הא–ל. כיצד אנו תופסים את הא–ל וכיצד אנו מתגברים על התהום הפעורה בין חוסר יכולתנו לתאר ולהבין את הא–ל לבין הרצון הנלהב העומד בבסיס האמונה דווקא לכך – להתקרב, להבין, לתאר?

המחבר טוען שחסידי אשכנז יצרו תפיסה דיאלקטית הנשענת על המתח שבין התפיסה הסובייקטיבית של הא–ל, שאותה כינו "הכבוד", לבין תפיסה אובייקטיבית של הא–ל שאותה כינו "בורא". טווח המתח הזה, המכונה בפיהם "אובנא דליבא" – הבנת הלב – הוא היוצר את היחס אל הא–ל הנשען באופן מלא על עולם הדמיון של האדם, והמאפשר לו את ההתקרבות שהיא צור חייו של המאמין.

אמצעי הביטוי העיקרי לכך הוא התפילה. כפי שמתאר זאת ר' אלעזר מוורמס בצורה חדה (הדוגמה מעמ' 110) – המאמין צריך מוקד של התייחסות, לכן הוא מדמה את הא–ל כמלך היושב על כס מלכותו. דימוי זה הופיע אצל הנביאים ולכן אנו יודעים מה הדימוי הנמצא בראשינו כשאנו מתפללים. הדימוי הזה הוא הכבוד, הצורה שבה הא–ל מתגלה לאדם, והוא המאפשר את התפילה. והנה התפילה היא האמצעי העיקרי של הפולחן. לכן חסידי אשכנז האדירו את התפילה ופיתחו אותה בעזרת פיוטים הנמצאים תחת אפינו עד היום.

בכישרון רב שתל המחבר בספרו פיוטים כמעט בכל פרק, טרח לנקד אותם ולהסביר אותם, וכך יש בידינו בספר זה הסבר מעמיק על הפיוט "שיר הכבוד" (אנעים זמירות) בפרק הדן על הכבוד, הסבר על פיוטי האופנים בפרק הדן על המלאכים, הסבר על הפיוטים על הא–ל כדיין ועוד ועוד. בזכות המחבר אנו יכולים כעת להבין את מה שאנו שרים כל חיינו.

להבין את הבורא

הדמיון נדרש גם להבנת המציאות. המושג "זכר עשה לנפלאותיו" המחייב את המאמין לצפות בעולם המציאות כדי להבין את הבורא הוא מושג עיקרי בהגותם של חסידי אשכנז. המחבר מנתח את תפיסתם המיוחדת, "תפיסה על טבעית של המציאות". הצפייה אינה אמורה רק לתת בידי הצופה רסיסים של תופעות יוצאות מן הכלל הרומזות על הא–ל, אלא היא אמורה לגרום למאמין הצופה בעולם לראות או לתפוס רובד של מציאות שבעזרתה הוא מבין את הא–ל.

השאלות הנידונות בספר מובאות בצורה בהירה ונועזת. יצחק ליפשיץ כבר עשה זאת בספרו "רזא דשבת", שבו העמיד את הדיון על השבת בשדה אחריותו של היחיד. הוא עשה זאת בספרו Judaism, Law and the Free Market“", שבו עימת בין התפיסה הכלכלית של השוק החופשי ובין הראייה היהודית של שדה זה, וכן בספרו על תפיסתו הפוליטית של המהר"ם מרוטנברג, שבו הוא מוכיח כי להנהגת יהודי ימי הביניים הייתה תפיסה פוליטית.

את הרב ד"ר יצחק ליפשיץ אני מכיר שנים רבות. הוא הקדיש ספר זה לזכרו של בני, סגן הדר גולדין שנהרג במבצע "צוק איתן" וגופתו עדיין בשבי חמאס. הדר היה בן לדור שאינו חושש מדיאלקטיקה אמונית, מהצורך להתמודד בעת ועונה אחת עם ערכים שלכאורה סותרים, עם הדתיות והחילוניות, עם החסידות והמתנגדות ועם הספר והחרב. הספר מיועד לאלה, הצעירים והמבוגרים, המעוניינים להתמודד. ֿֿ

פרופ' שמחה גולדין מלמד בחוג להיסטוריה של עם ישראל וראש המרכז לחקר התפוצות באוניברסיטת 
תל אביב

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון כ' טבת תשע"ו, 7.1.2016