כתבי עת 961 | יואב שורק

האומהלחיי המיעוט הקורא

האומהבמה למחשבה לאומית, לתיעוד ולספרות, 200, חורף תשע"ונובמבר 2015

עורך: יוסי אחימאיר, המסדר ע"ש זאב ז'בוטינסקי, 256 עמ'

*

הרבעון הוותיק של מסדר ז'בוטינסקי, הפליט האחרון של עולם כתבי העת האידיאולוגיים, אלה שמשלבים את ענייני השעה של המדיני והפוליטי עם הספרותי וההיסטורי, מציין בגיליון זה 200 גיליונות – מאז החל את דרכו בתשכ"ב, 1962. היובל מצוין בכמה מאמרים המוקדשים לעניין עצמו – כמו שירו המקסים של צור ארליך (העיון, כך אומרים, מן הארץ כבר פס / ועיון לאומי – כבר לגמרי פאסה // וכתבי העתים בפורמט המודפס / הם כמעט מין נכחד הזקוק למחסה // … לחייה של ארץ שוכנת גדתיים / לחיי החכמה שבניב, שבאות! // לחיי המיעוט הקורא הקטן / לחיי העיתון שאתנו איתן!), סקירתה של נורית גוברין על כתבי העת העבריים ומאמרו של יוסף קיסטר הסוקר את תולדות כתב העת מראשיתו ועד ימינו.

אך גם שלל מאמרים אחרים בגיליון העשיר. חיים לזר–ליטאי, סופר בית"רי שנפטר ב–1997, הותיר יומן שעמלים כעת על עריכתו ופרסומו. מתוכו מובאים בגיליון תיאוריו המרתקים את אורי צבי גרינברג, כפי שהם עולים מתיאורי כמה פגישות שהיו לו איתו. נשיא האקדמיה ללשון העברית, משה בר אשר, מנתח את הפיוט הקדום "אל אדון", על נוסחאותיו, מקורותיו ולשונו. הצלחתו המופלאה של הרצל מוצגת במאמר קצר של עידו נתניהו כקשורה בהיותו מחזאי, אדם החי את הדמיון באופן המזין את הריאליזם שניחן בו. וענת רוט שבה אל כפר מימון של מתנגדי העקירה של גוש קטיף, כדי לספר מקרוב את סיפור ההכרעה הדרמטית שקיבלו מנהיגי הציבור שם שלא לצאת מן הגדרות. נתן ברון ועמיחי רדזינר מגוללים פרשייה מופלאה של "הרוטשילד מעדן", יהודי בשם בנין מנחם משה שהיה עשיר מופלג ומנהיג תקיף של קהילת עדן, שנפטר ב–1922 והותיר צוואה שחוללה מלחמת עולם משפטית ומשפחתית, שהתנהלה בין עדן, ארץ ישראל ובומביי הקולוניאלית, ועירבה שורה ארוכה של רבנים ומשפטנים ובהם מרדכי עליאש, הרב צבי פסח פרנק, דוד צבי אריה שניאורסון, פרופ' שמחה אסף ועוד.

מדור הביקורת של כתב העת מורגל בביקורות רחבות יריעה ונעימות לקריאה. ביניהן בולטים רשמיו של אורי הייטנר מספר מיוחד שיצא לאור על ידי תלמידים בני למעלה משמונים, שיצרו בהובלת זאבה זבידוב ספר אלבומי גדול ("על שפת ים כינרת", ירושלים 2015) המוקדש לזוג המורים שושנה ועמינדב ישראלי, שפעלו בבית החינוך הקיבוצי בעמק הירדן משך עשרות שנים. מן התיאורים עולות דמויות קסומות, וחינוך מלא ערכים, יהדות, דעת ומידות – שבין השאר היה גם חינוכה של נעמי שמר.

————

דעתהמקובלים הליטאים

דעתכתב עת לפילוסופיה יהודית וקבלה, 80-79, תשע"ה

עורך: משה חלמיש, אוניברסיטת בר–אילן, 302 עמ'

*

גיליון כפול זה של "דעת" מוכתר בכותרת "קבלת ליטא מהגר"א עד הרב קוק", והוא אכן נע מליטא ופולין ועד לארץ ישראל, ומהגר"א ור' חיים מוולוז'ין עד לר' שלמה אלישיב (המכונה כאן "אלישוב") בעל ה"לשם" ולר' יעקב משה חרל"פ תלמיד הראי"ה. החריגה היחידה מתחומי הזמן של העת החדשה היא זו של יוסף יצחק ליפשיץ, המוצא בתאולוגיה של ר' חיים מוולוז'ין את מורשת חסידות אשכנז הימי ביניימית, מורשת שכבר בה טופחה תפיסה דיאלקטית של האל – כישות טרנסצנדנטית בלתי מושגת ("הקדוש") וכמקור השפע והחיים המושגים לנו ("ברוך הוא"). מול החסידות המתפשטת בדורו, מציע ר' חיים תפיסה של צניעות דתית המבינה שאיחוד מיסטי עם האל הטרנסצנדנטי אינו בגדר האפשר, ושהכרה זו צריכה להיות נוכחת כל העת ברקע עבודת ה' המתייחסת אל המושג.

עצם הגדרת "קבלת ליטא" כזרם, ייחוסו לגאון מווילנא וראייתו כבעל חשיבות ותאולוגיה משל עצמו אינה מובנת מאליה. רפאל שוח"ט, שהיה מחלוצי ההגדרה הזו, חוזר אל יסודותיה ומוסיף עליה מקורות וטענות נוספים. גם הוא מעיר על היחס בין החסידות שמסביב ובין מקובלי ליטא: המתנגדים, מסתבר, עסקו בקבלה יותר מן החסידים, כיוון שהם ראו בה לימוד תורה חשוב, בשעה שהחסידים תרגמו אותה בעיקר אל נפש האדם, והרחיקו את הציבור מעיסוק בקבלה הבלתי מתורגמת. אלחנן שילה כותב על ר' יצחק אייזיק חבר כחוליה מקשרת בין תורת הגר"א לקבלת הרב קוק, ושני מאמרים עוסקים במקובל נפתלי הירץ הלוי, רבה של יפו: אליעזר באומגרטן עוסק בחדשנות ושמרנות במשנתו, וארז פלג בתכתובת שבינו לבין ר' שלמה אלישיב.

אם יש קוראים נאמנים למדור זה, הם זוכרים בוודאי את מאמרו של אטקס ב"ציון", היוצא בחריפות נגד ספר "קול התור" וייחוסו לתורת הגר"א, ובכלל נגד ייחוס יסודות ציוניים (וסוציאליסטיים) למשנתו של הגאון. בגיליון זה שני מאמרים שכמו משיבים על עמדה זו: מאמרו של יצחק הרשקוביץ "כיוונים חדשים בחקר קול התור" מציע כי החיבור המסתורי מבוסס על מסורות מהמאה הי"ט, ונועד במקורו להיות תשתית לחבורה אזוטרית של אנשי אמנה, ומאמרו של עמנואל שיבר מציג את "תורת הפקידה" של הגר"א כמקור לפעילות של תלמידיו להשגת תמיכה של המעצמות. בר הפלוגתא הישיר של אטקס, אריה מורגנשטרן, כותב בגיליון זה על ר' יוסף זונדל מסלנט ותפיסתו המשיחית. אוריאל ברק מפרסם בגיליון שני מאמרים, שאחד מהם עוסק ביחסו המיוחד של הרב חרל"פ לראי"ה קוק, שאותו ראה כנושא שליחות קוסמית.

—–

מישןשיח מיניות בציונות הדתית

מישן לחדש בספר העבריספר זיכרון ליהושע ברזילי / עלי ספר כדכה, אלול תשע"ה

עורכים: דב שוורץ וגילה פריבור, אוניברסיטת בר–אילן, 362 עמ'

*

כתב העת "עלי ספר" מוקדש לחקר הספר העברי, אך תחת הכותרת הזו יכולים לשגשג בנחת מגוון מאמרים במדעי היהדות, שהרי הספרים והספרות קרובים זה לזה. צמודה לעצם נושא הביבליוגרפיה היא הרצאתו המאלפת של זאב גריס, המדבר בהשלכות של המעבר מתור כתבי היד לעידן הדפוס. זה אינו מאמר מסודר, אלא מעין פתיחה לשורה של דיונים הטעונים העמקה, באחת הסוגיות רבות המשמעות להיסטוריה של התרבות. אגב כך מעלה גריס כמה הערות חשובות בחקר הספר העברי – למשל בסוגיית המשטור של הדפסת הספרים, המעבר מספרים מלאים לתמצית המובאת "על הדף", והיעדרה של ספרות מודפסת ביידיש בעידן שבו הדפוס חולל מהפכה במעמדן של השפות המדוברות בתרבות הסובבת.

נחם אילן עושה עבודת תשתית לחקר סוגה שכלל לא ידענו על קיומה – דרשות ל"שבת כלה", כפי שכונתה השבת שלפני חג השבועות בקרב יהודים במקומות שונים באימפריה העות'מאנית, מר' מסעוד בן גנון באלג'יריה של המאה הי"ז ועד לר' עובדיה הדאיה בירושלים ובפתח תקווה של שנות החמישים. אמשה קוזמה דן בסדרי התשובה של משומדים ששבו ליהדות באשכנז של המאה החמש–עשרה. דיון זה מעלה לשיח דברים הזרים מאוד למי שאינו עסוק בתקופה הזו: הן שכיחות המעברים מיהדות לנצרות ובחזרה, באונס וברצון, והן תרבות שלמה של סיגופים וסדרי תשובה, שחלקם הגדול נשען על מורשת חסידות אשכנז. ההנחה שיהודי נשאר תמיד יהודי עורערה בתקופה זו על ידי התביעה ההופכת לנורמה, כי השבים ליהדות יעברו טבילה וטקס של מעין גיור.

אהרן ארנד סוקר מגוון של תפילות לשלום חיילים שחוברו במאתיים השנים האחרונות, בהקשרים של מלחמות וצבאות שונים, כשעיקר המאמר נסב על ה"מי שבירך לחיילי צה"ל" המוכר, גלגוליו, התקבלותו ונוסחים אחרים שהוצעו, ודב שוורץ חותם את הגיליון במאמר שאף שמבנהו קצת מבלבל הוא ירתק בוודאי את קוראי "מקור ראשון" – "מעמדו של הספר בשיח הגופניות והמיניות בציונות הדתית". המאמר מונה כמעט את כל הספרות שנגעה בנושא זה, לא רק בתחום העיוני – ספרי הדרכה, מאספים תורניים, ספרות מחקר וכן הלאה – אלא גם את הנגיעות של פרוזה ושירה מתוך המחנה או מתוך עוזביו בתחומים אלה.

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון כ' טבת תשע"ו, 7.1.2016

מודעות פרסומת

פורסם ב-9 בינואר 2016,ב-גיליון וארא תשע"ו - 961, כתבי עת / יואב שורק. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: