דיה לגלות בשעתה | הרב חיים דרוקמן

צוואת יעקב שלא להיקבר במצרים נועדה למנוע מצאצאיו להשתקע בנכר ולחוש בו כבני בית. השאיפה מאז ועד היום צריכה להיות בכיוונה של ארץ ישראל

לפני מותו משביע יעקב אבינו את יוסף בנו (בראשית מז, כט‑ל): "וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבֹתַי וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם". ויש לתמוה: מדוע יעקב כל‑כך מתעקש שלא להיקבר במצרים, עד כדי השבעת בנו על כך? וכי מה אכפת לו היכן ינוח גופו לאחר מותו?

חז"ל מתייחסים לכך במדרש (משנת רבי אליעזר, יט): "מפני מה נשתדל יעקב אבינו לישא את עצמותיו ממצרים? כדי שלא ישבו השבטים במצרים ויאמרו: 'אילולא היא ארץ קדושה לא נקבר בה יעקב אבינו'". הווה אומר: יעקב אבינו אינו חושש לכבודו במקום קבורתו כי אם לצאצאיו, מתוך הסתכלות ארוכת טווח. הוא חושש שאם ייקבר במצרים יאמרו צאצאיו שכנראה יש בארץ זו קדושה, וראוי להתיישב בה, וממילא לא ימהרו לעלות ארצה בבוא העת. יעקב מבקש אפוא ללמד את בניו לאן עליהם לשאוף, לאן מבטם צריך לפנות. "אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם" – אל תשאיר אותי במצרים אפילו דקה נוספת. מקומנו הוא בארץ ישראל!

איור: מנחם הלברשטט

איור: מנחם הלברשטט

מצרים כאחוזה

מדוע כה חשש יעקב שבניו לא ירצו לעלות ממצרים? את התשובה ניתן ללמוד מסופה של פרשת ויגש. כך מתואר שם מצבם של ישראל במצרים (בראשית מז, כז): "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד". על המילים "וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ" אומר רש"י: "לשון אחוזה". אי אפשר שלא לשמוע בלשון רש"י את דברי ה' לאברהם אבינו (שם יז, ח): "וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵא–לֹהִים". ה' הבטיח לאברהם את ארץ ישראל לאחוזה, והנה בני ישראל מתחילים להיאחז בארץ מצרים ולעשות אותה לאחוזתם.

יעקב רואה את התהליך הזה שעובר על צאצאיו, ולכן אומר: אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם! המגמה צריכה להיות רק ארץ ישראל! היטיב הרש"ר הירש לנסח את הדברים (בראשית מז, כט):

יעקב חי שבע עשרה שנה במצרים; בוודאי הוא ראה מה רב כוח ה"האחזבה", מה רבה השפעתו על בניוהנה כבר החלו להמיר את הירדן בנילוס, ובשהייתם במצרים חדלו לראות גלות! אכן, היתה זו סיבה מספקת להפציר בהם ברצינות כה חגיגית לבל יקברוהו במצרים, אלא ישאוהו אל ארץ מולדתם הישנה והאמתית. היתה זו סיבה מספקת כדי לומר להם: "רצונכם ותקוותכם לחיות במצרים? אניאין רצוני גם להיקבר בה!".

במותו, אם כן, הותיר יעקב מסר גדול לבניו. אל להם להתרגל לארץ מצרים. לא זו ארצם ואין להם מה לחפש בה. מעניין לציין שאת המסר הזה העביר הלאה גם יוסף, מי שאליו הפנה יעקב את בקשתו, לקראת מותו (בראשית נ, כה): "וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱ–לֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה". כאביו, יוסף דאג למצבם של ישראל בטווח הרחוק וביקש שתמיד יזכרו שמקומם האמיתי הוא בארץ ישראל.

אמירה לדורות

בדברי יעקב טמון מסר הרלוונטי לכל הדורות. בתקופתנו, אחר שזכינו לראות בעינינו את תקומתה של מדינת ישראל, היינו מצפים שתהיה התעוררות מיוחדת לשיבה ארצה בכל תפוצות ישראל. אך לא בכל מקום אנו רואים את היהודים שבים ארצה. לעניין זה מתייחס רבי מאיר שמחה הכוהן מדווינסק ("משך חכמה", ויקרא כו, מד), בהזכירו את המסר שרצה יעקב ללמדנו:

ואם היה יעקב, אבי כל שבטי ישראל, קבור שם, הלוא היו מתייאשים מארץ כנען והיו משתקעים במצרים ומחשיבים אותה לארץ מולדתםלכן ציווה בכל עוז לקבור אותו בארץ כנעןובזה נקבע בנפש בניו קישור טבעי להשתוקק אל ארץ אבותיהם ולחשוב עצמם כגריםמלמד לדורות, בכל גלות וגלות, ההנהגה, שידעון שלא ירדו להשתקערק לגור עד בוא קץ הימין, ויהיו נחשבים בעיני עצמם לא כאזרחים.

ה"משך חכמה" מוסיף ומזהיר מפני התוצאות המרות של התנכרות למולדת אבות וניסיון להפוך לאזרח מלא בארצות הגלות:

והישראלי בכלל ישכח מחצבתו וייחשב לאזרח רענן. יעזוב לימודי דתו, ללמוד לשונות לא לויחשוב כי ברלין היא ירושליםאז יבוא רוח סועה וסער, יעקור אותו מגזעו, יניחהו לגוי מרחוק אשר לא למד לשונוידע כי הוא גֵר, לשונו שפת קודשנו, ולשונות זרים כלבוש יחלוף, ומחצבתו הוא גזע ישראל.

יש להעיר כי דברים אלו נכתבו באירופה כשישים שנה קודם השואה האיומה, כשבגרמניה השתוללה התבוללות איומה. ללמדנו שאין הדברים איומי סרק אלא מציאות ששבה ונשנתה בתקופת הגלות הארוכה. הנה כי כן, אפילו בדורנו, בדור לאחר השואה, היינו חושבים שתיפקחנה העיניים, ויהודים יתפסו שהגלות מובילה לקבר. אך לא כך קורה. ישנם היום עוד יהודים רבים הממשיכים לגור בחוץ לארץ, וחשים שם כאזרחים ששם היא אחוזתם.

עלינו להיות רגישים לקריאתו של יעקב אבינו, אשר חזה את העתיד והותיר מסר לדורות עולם: "אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם" – אחוזתו היחידה של עם ישראל היא רק בארץ ישראל.

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון י"ג טבת תשע"ו, 25.12.2015

מודעות פרסומת

פורסמה ב-27 בדצמבר 2015, ב-גיליון ויחי תשע"ו - 959 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: