משבר הגבריות | יהודה יפרח

השיח הפמניסטי–רדיקלי מעקר את הארוס האנושי הבנוי על שונות. האדם הפך ליצור דו–מיני ובכך איבד את החוש למשפחה ולזוגיות. מסה על שוויון והיררכיה, עבריינות מינית ואמונה

כן יש היום טייסות חלל ובכלל/ האישה היום עושה כמעט הכול/ יפה יותר, תקיפה יותר, באמת/ היא עכשיו הולכת על גדול/ ואין לנו אל מי לחזור הביתה.

עשתה M.A גם במדעי החברה/ יש לה כבר קריירה מבטיחה/ מזמן ברור ששוויון גמור היא צריכה/ לא היא לא תהיה יותר שפחה/ אך אין לנו אל מי לחזור הביתה.

ואני מבין היטב שלא אני צודק/ סתם שמרן עקשן ומיושן, אבל צועק/ כבודה של האישה בבית פנימה ("כבודה של האישה בבית פנימה"; יוני רכטר ואלון אולארצ'יק)

א

בראשית היה הפמיניזם תנועה פרגמטית–ליברלית להשגת זכויות, להגנה על גופן ורכושן של נשים ולתיקון עוולות חברתיות. אחרי אלפי שנים של מבנה פטריארכלי שדחק את רוב המגדר מהחיים הציבוריים ומהזדמנות להתבטא ולהתממש – קמו נשים שנפשן נקעה בסדר הישן וחוללו שינוי אדיר. נשים יכולות היום להיות טייסות, רופאות, נשיאות בית משפט וראשות ממשלה.

ואז קם הפמיניזם הרדיקלי (להלן, הפ"ר). עם שורשים הנעוצים עמוק בשיח השמאל–רדיקלי הפוסט–קולוניאליסטי שהתפתח באירופה, הפ"ר פיתח שאיפות, מוטיבציות ויעדים שונים לחלוטין. הוא החליף את השיח על האפליה בשיח על דיכוי, המיר את השאיפה לשוויון זכויות במלחמת שחרור, ודרש מהפכה במקום רפורמה.

הקולוניאליסטים, אלו שפעם נחשבו לגיבורי תרבות שהצילו את העולם השלישי מבערותו ונחשלותו, מצאו עצמם יום אחד מוקעים אל עמוד הקלון: מואשמים בעושק, דיכוי, רצח עם ורצח תרבות. להאשמות היה בסיס היסטורי שאין להתכחש אליו, אבל המאבק במדכאים עבר תמורה מעניינת: גם אחרי שהקולוניאליזם חלף עבר מן העולם, ההאשמות וחיפוש האשמים לא פסקו. הספר "אוריינטליזם" של אדוארד סעיד המחיש יפה את ההתפתחות: הקולוניאליזם כבר לא נתפס כדיכוי ממשי שיש ללחום בו, אלא כנגע קוגנטיבי סמוי וממאיר שמרעיל את החברה מבפנים, ועל כן יש לזהותו ולבערו מן השורש. הוא נתפס במונחים המזכירים תרופה הומאופתית: גם כאשר יש רק שריד קלוש של חומר שדולל ודולל – הוא עשוי לשלוח גרורות ולהשפיע על כל הגוף. כך החל ציד המכשפות.

הניצחון‭ ‬הולך‭ ‬ומתברר‭ ‬כניצחון‭ ‬פירוס‭. ‬מצעד‭ ‬לציון‭ ‬יום‭ ‬השנה‭ ‬ה‮–‬50‭ ‬למתן‭ ‬זכות‭ ‬בחירה‭ ‬לנשים‭ ‬בארה‭"‬ב‭, ‬שיקגו‭, ‬אילינוי‭, ‬1970 צילום‭: ‬גטי‭ ‬אימג‭'‬ס

הניצחון‭ ‬הולך‭ ‬ומתברר‭ ‬כניצחון‭ ‬פירוס‭. ‬מצעד‭ ‬לציון‭ ‬יום‭ ‬השנה‭ ‬ה‮–‬50‭ ‬למתן‭ ‬זכות‭ ‬בחירה‭ ‬לנשים‭ ‬בארה‭"‬ב‭, ‬שיקגו‭, ‬אילינוי‭, ‬1970
צילום‭: ‬גטי‭ ‬אימג‭'‬ס

ב

השיח הפוסט–קולוניאליסטי, שכולל מגוון רחב של תנועות כמו למשל הפ"ר, הלהט"בים ולהבדיל גם הפלשתינים – חשף את הגביע הקדוש: סטטוס הקרבן. הוא גילה שמעמד הקרבן מעניק יתרונות עצומים לבעליו. המדוכא נהנה מחסינות מוחלטת מביקורת, יש לו נגישות מלאה למוקדי הכוח הממשלתיים, והוא זוכה להכרה כבעל עליונות מוסרית שאיננה מותנית בדבר. על כן הוא יכול להפעיל אלימות כלפי אחרים ולעולם לא ייתבע לחשבון נפש עצמי ולמתן דין וחשבון על מעשיו.

הואיל וסטטוס הקרבן מקנה לבעליו כוח פוליטי רב, נוצר תמריץ משמעותי להימנות עליו. כל תת קבוצה מבקשת להיות מוכרת כמוחלשת, מודרת או מקופחת, וכך נוצר בין הקבוצות מרוץ לתחתית. אך מעמדו של הקרבן נגזר מעצמת הפגיעה שספג מבעל הכוח והשליטה. מה עושים כשהמהפכה מצליחה והחברה נהיית שוויונית יותר ופוגענית פחות? מורידים את סף הרגישות.

מעתה החזק לא צריך לפגוע באמת כדי להיות ראוי לעונש. מספיקה רמיזה דקה שעשויה להתפרש כאפליה, גזענות או שימוש בכוח כדי לעורר מחול שדים. כל ספק ספיקא להתבטאות לא רגישה דיה – מועצם לממדים לא פרופורציונליים כדי להעצים את הפגיעה בקרבן ולתת לו לגיטימציה לתקוף בחזרה.

כך נוצר ענף אקדמי שלם, המפותח בין השאר במחלקות לסוציולוגיה ולמגדר באוניברסיטאות, שמשקיע מאמצי עתק לזהות את מבני הכוח הסמויים ולהוקיעם. המאמץ מתנהל במספר ראשים: אקדמי; חברתי – דרך כיכר השוק הווירטואלית באמצעות כלים כדוגמת השיימינג ברשתות החברתיות; ומשפטי – תהליכי חקיקה ארוכי טווח המכוונים להיפוך יחסי הכוחות, לכפיית אפליה מתקנת ולהחמרת הענישה והסנקציות המופעלות נגד המדכאים.

דוגמאות ספורות למאמצי העל המושקעים בהקשר הפמיניסטי: ספירת ראשים של נשים במוקדי כוח (כמו פאנלים, מועצות מנהלים, כלי מדיה ותעשיות ידע), הורדת רף הראיות הנדרש להפללה במשפטי עברות מין, ומאמץ מתמשך ליצירת דה לגיטימציה לקהילות מסורתיות–שמרניות (כדוגמת המאבק נגד אוטובוסי "מהדרין").

כדי להעצים את אפקטיביות המאבק בחוסר השוויון בין גברים ונשים פיתח השיח האקדמי של הפ"ר את דוקטרינת שלילת ה"מהותנות". החתירה לשוויון מגדרי בכל מחיר הולידה את הטענה המרכזית, שלפיה אין כל הבדלים רגשיים, פסיכולוגיים או נפשיים מולדים בין גברים לנשים, והכול תוצר של הבניה חברתית. לפי תפיסה זו, הפערים המגדריים בדפוסי ההתנהגות המוכרים לנו הם תוצר של אינדוקטרינציה גברית שנוצרה כדי לשמר את יחסי הכוחות בחברה ולתחזק את השליטה של הגברים בנשים. כאן יש הבדל בין חוקרות רדיקליות יותר שטוענות שגם השאיפה הנשית להינשא ולהביא צאצאים מקורה בסוגסטיה כפויה לבין גישות מתונות יותר, אבל נקודת המוצא דומה. אמונה במהותנות נתפסת בחוגים אלו ככפירה בעיקר. למרות שרוב הנשים אינן מצהירות על תמיכתן ביסודות הדת החדשה, שליטתה בקרב האליטות ובמוקדי קבלת ההחלטות הינה בלתי מעורערת כמעט.

עד כאן תקציר היסטורי בשישים שניות.

ג

הפיל הגדול בחדר שעליו כמעט לא מדברים הוא המחירים החברתיים הקשים שגבה הפ"ר, ובראשם משבר הגבריות. המהפכה הפמיניסטית ניצחה, המהפכה שחררה את האישה ושינתה באופן דרמטי את התפיסה העצמית שלה ואת האפשרויות שלה. אבל הניצחון הזה הולך ומתברר כניצחון פירוס, שיצר ערעור לא פשוט ביסודות הזהות של הגברים והנשים. כמו שהקולוניאליסטים נפלו מאיגרא רמא לבירא עמיקתא, גם המאצ'ו הישן מוצא את עצמו היום מוקצה מחמת מיאוס. הוא נתפס כאלים, כוחני, אגוצנטרי וחלול רגשית. הוא לא לבד, אגב. גם "הגבר החדש" המחובר יותר לצדדיו הנשיים לא מצליח למצוא את מקומו החברתי. השלילה הגורפת של המהותנות ערערה את הזהויות הגבריות האפשריות והותירה אחריה חורבן.

זה קרה כשהשיח הפמניסטי הרדיקלי הרג את הארוס, וממילא פגע קשות ביכולת לכונן מערכות יחסים אינטימיות משמעותיות וארוכות טווח. אנרגיית הארוס היא התוצר של הליבידו, פרייה של אנרגיית החיים המינית שמהווה את בסיס קיומו של בן האנוש. מה שמקיים את המתח הארוטי בין הזכר לנקבה הוא דווקא השונות, הפער והזרות הבסיסית שבין המינים, או במילים אחרות: ההבדל המהותני שביניהם.

גם אם לצורך הדיון התיאורטי נקבל את הגישה של הפ"ר שלפיה מדובר בהבניות חברתיות ולא בטבע, על עובדה אחת לא יכול להיות ויכוח: המרכיבים הארכיטיפליים הגבריים והנשיים עוצבו במשך אלפי שנות ניסיון אנושי, והשפיעו עמוקות על הגנטיקה ועל תפיסת הזהות שלנו. שבירה שלהם יוצרת ערעור יסודות קשה עד לרמה של נכות ארוטית.

מדוע השוויון מעקר את הארוס? מפני שהוא יוצר פער בלתי נסבל בין המודעות הביולוגית של הגבר לבין השפה החברתית שבתוכה הוא פועל. הוא מנתק בין רמת הפנטזיה שלו לרמת המימוש. פירוש: האישה יכולה להיות אסרטיבית, כובשת, מצליחנית, דעתנית ועשירה. יש בזה הרבה עוצמה, אבל חסר לזה חן נשי. שכן מהו חן נשי? ומהן בכלל תכונות "נשיות"? בעולם ה"פרימיטיבי" הישן התשובה הייתה ברורה. ישנם שני פסוקים שונים בספר משלי שאפשר ללמוד גזרה שווה ביניהם: "אשת חן תתמוך כבוד" ו"שפל רוח יתמוך כבוד". חן הוא שפלות הרוח. חן הוא "רוח חן ותחנונים", ועל כן כשישראל מעלים חן לפני ה' משולים הם לאישה. האישה יודעת להעריץ מרחוק, האישה יודעת להשתדל ולשדל, להתפתות ולפתות ("בשופר אפתנו"). האישה יודעת להודות בצורך שלה לקבל מהזולת, ויודעת אף כיצד לקבל. האישה יודעת להקרין נוכחות נשית. כשאישה נראית כאישה אך לא משדרת נשיות, הגבר פוגש אותה ומתאכזב מאוד מהר. הפנטזיה הגברית אף פעם לא מתממשת ולכן היא מוצאת את פורקנה באסקפיזם ובסטיות.

ד

שכבת הפנטזיה היא הבסיס לכל תקשורת בין מגדרית. האישה לא יכולה לזהות את הגבר ולהימשך אליו אם אין היא מזהה בתוכה דימויים ארכיטיפליים גבריים שאותם היא יכולה להשליך עליו, או כפי שהמקובלים כינו זאת – התכללות. האיש איננו יכול להימשך לאישה ללא שיזהה אותה כהשלכה מתוך הארכיטיפ הנשי שבתודעתו. הטבע האנושי פשוט ונוקב: כשאין שונות אין ארוס, כשאין פער אין זיווג, וכשאין ארוס ואין זיווג אין חיים. האדם נהיה יצור דו מיני ומאבד את החוש למשפחה ולזוגיות.

כשהאישה מתגלה כגבר בתחפושת הגבר לא מסוגל לפגוש אותה באמת. הגוף הנשי שהוא פוגש מתגלה בעיניו כמו גיטרה ללא תיבת תהודה, סבון ללא סבון, כי המיניות היא חיבור של הפכים. כל הרומנים והמחזות והסרטים והשירים נכתבו בדיוק על זה. המהותנות היא תנאי להמשך החיים, ומי שהורג אותה רוצח את הארוס ומחריב את האהבה המינית, לא פחות. תרבות הפורנו על ממדיה העצומים היא רק אחד התוצרים של המשבר שנוצר.

תוצאה נוספת למהפכת הפ"ר היא מגפת העבריינות המינית: מדובר היום במכת מדינה. התופעה הולכת ומתפשטת ושום סנקציה או החרפת ענישה לא באמת עוזרות כדי למגר אותה או למצער לצמצם אותה. בכל פעם שפרשיית מין חדשה מתפוצצת אנחנו מחפשים נואשות את ההסבר הלוגי האופטימי: מנסים לחשוף את המבנה המולקולרי של הפורמולה הפלאית שתנצח סוף סוף את הגידול הממאיר, ממתינים לצ'ק פוינט הבאה שתצליח לסתום את פרצות האבטחה במערכת ההפעלה הפרימיטיבית של המוח הגברי.

אבל כמו הטרור, כמו תאונות הדרכים וכמו ההתחממות הגלובלית – הפרשיות מתלקחות בזו אחר זו ושום הרתעה לא מועילה. ההסברים בשיח הציבורי נראים כניסיון למצוא את המטבע מתחת לפנס. אפשר לומר שפגיעות על רקע מיני תמיד היו והיום רק המודעות אליהן גדלה, אבל משהו בהסבר הזה לא משכנע. אף אחד לא מעלה את האפשרות שאולי משבר הגבריות גורם לאנרגיות הנפשיות לדלוף ולמצוא "פתרונות" מזעזעים. שגם אם מאיימים על הגבריות בסנקציות קשות אי אפשר לכבות אותה, וההדחקה שלה גורמת לה להתפרץ בצורת סטיות.

ה

השוויון הוא ערך אוטופי. לפני שנבלע באדמה, טען קורח כי "כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'". חכמים הסבירו שקורח צדק בתפיסת העומק שלו: השוויון הוא יעד משיחי שיתממש לעתיד לבוא. לעתיד לבוא דייקא. בעולם הזה – בלי היררכיה ישתרר כאוס. אגב, על פי המקובלים גם השוויון המגדרי הוא ערך אוטופי: בפרצוף "עתיק יומין" שמעל עולם האצילות האנרגיות הזכריות והנקביות מעורבבות בכל נקודה בשווה.

המאבק לשוויון מגדרי מלא הוא ניסיון לכפות את האוטופיה על המציאות שמוביל לאבדן התמצאות מינית. האם מופרך יהיה להעריך כי השיעורים ההולכים וגדלים של צעירים המזהים את עצמם כבעלי נטיות חד מיניות קשורים בקשר הדוק לפירוק הארכיטיפים המגדריים ולבלבול הזהות? ומה בנוגע לעליית גיל הנישואין הממוצע ולגידול בהיקפי הרווקות המאוחרת?

"דור המבול לא נימוחו מן העולם עד שכתבו גמסוסיות (כתובה) לזכר ולבהמה", כותב מדרש רבה. את המדרש הזה אפשר לקרוא לא כתיאור עונש אלא כביטוי של חוק טבע: כשהאנושות מנסה להתגבר על עצמה ולהתכחש לכוחות היסודיים המניעים אותה היא גוזרת על עצמה כליה. המבול לענייננו יכול להתפרש באופן סימבולי, למשל כצלילה של האנושות לים הדיכאון – מחלת הנפש שאוכלת בנו היום בכל פה.

אם נשתמש בדימויים של פרויד: הקיום האנושי נע על איזון עדין בין ארוס לטנטלוס, בין אנרגיית החיים לאנרגיית המוות. ברגע שהארוס איננו חי ופועם הטנטלוס משתלט. האדם שאיבד את יצר הקיום מאבד את ההגנה מפני המוות. אנו מדברים על שיח פוסט–מודרניסטי אירופאי, והתפרקות המשפחה והזוגיות היא רק ביטוי אחד שלו. ביטוי נוסף הוא אבדן האינסטינקטים של המערב מול האיום של האסלאם הרדיקלי. קריסת הגבולות מול הפליטים המוסלמים והכניעה לגרעין האיראני הן שיקוף לשחיקת האינסטינקטים העמוקה שאירופה חווה בכל מישורי החיים. האסלאם, כביטוי ארכיטיפלי של חיוניות פרימיטיבית ומהותנית, מחריב את הציוויליזציה.

ו

ברובד עמוק יותר, הכפירה במהותנות היא כפירה בממד הטרנסצנדנטי, כפירה באלוהים. בסיפור החכם והתם של ר' נחמן מברסלב, אומר החכם ש"להאמין בצדיק זוהי שטות גדולה יותר מלהאמין במלך". וזוהי בדיוק הנקודה: מי שכופר בהיררכיה האנושית כופר בהיררכיה המטפיזית. השורש הוא התכחשות לתמונת עולם שיש בה מהות ותכלית. העולם האנטי–מהותני של הפ"ר הוא עולם דרווניסטי המופעל על ידי טבע עיוור ומאבקי כוח. אין משמעות עמוקה למבנים המגדריים מעבר למאבקי כוח. המציאות הינה תוצאת יחסי כוחות פטריארכליים שהתגלגלו בצורה אקראית, וכעת, בעקבות המהפכה, משנים את המגמה.

התפיסה של התורה הפוכה בתכלית: "זכר ונקבה ברא אותם" – יש זכר ויש נקבה. המקובלים הוסיפו שההבחנה בין הזכר לנקבה עולה מהאנושי עד לעולם האלוהי בעצמו, וגם בו יש היררכיה. זעיר אנפין, כלומר הזכר, הוא המשפיע, והשכינה–הנקבה היא המקבל. הרבה לפני שהפמיניזם הומצא כתב האר"י שהתכלית היא שהם יהיו "שווים בקומתם", אבל גם הסביר שהמציאות היא דינמית: יש מיעוט ירח, יש מחזוריות, יש עליות ומורדות. הכפייה הכוחנית של השוויון מפרידה בין הזכר לנקבה ובכך מקרבת את המבול הממיט שואה על האנושיות.

ז

מה משמעותה של השיבה אל ההיררכיה? הרבה מים עברו בירדן מאז שאריסטו טען שתכלית העולם היא החלוקה בין הכובש לנכבש, ועל כן על האיש לכבוש את האישה כפי שעל האדם לכבוש את החיה. אף אחד איננו מעוניין בשחזור העולם הנצלני והכוחני הישן, והניסיון לשחזר את חוסר השוויון איננו רק בלתי אפשרי אלא גם לא רצוי.

הפתרון הוא בחשיבה חדשה על היררכיה שאיננה מתבטאת בשליטה. כמו במעגל חשמלי, המתח הינו תנאי לקיומו של הזרם. בלי פער אלקטרונים בין הקטבים אין תנועה ביניהם. בהקשר שלנו מתבקשת הפרדה בין הצד האנושי–חברתי לצד המיני–רגשי. מבחינה אנושית גברים ונשים צריכים להיות שווים, ואין סיבה שבעלי כישורים שווים שעובדים מספר שעות זהה ירוויחו שונה. אבל בצד המיני ישנה שונות תהומית וכל ניסיון להשוות בין המינים יוצר חסכים ותסכולים, חוסר סיפוק וניכור.

התכונות הגבריות והנשיות טמונות עמוק בטבע שלנו: הגבריות מזוהה עם אקטיביות. ישירות. מהירות. יוזמה. חדות. החצנה. השפעה. הנשיות מזוהה עם פאסיביות. מעגליות. איטיות. ספיגה. רכות. הפנמה. נוכחות. כך בגוף וכך בנפש.

מדובר באנרגיות. בכל גבר קיימים צדדים נשיים כמו שבכל אישה יש צדדים גבריים. השאלה היא מהי הזהות הדומיננטית. הגבר תמיד יצטרך כבוד, הערכה ומימוש. האישה תמיד תצטרך אהבה, חום ושייכות.

החברה צריכה להעצים את הגבריות כשם שהיא מעצימה את הנשיות. לעודד את הגבר להיות "זכר–אלפא": חזק, משפיע, נוטל אחריות, רוחני, מפרה, גיבור, גובר על יצרו, נותן מקום, מחובר לגופו ולנשמתו. ולהעצים את הנשיות ואת הביטוי הנשי לאישה. רק המימוש המלא שלהם יבנה מערכות יחסים זוגיות מספקות ומלאות.

תפיסה היררכית, בדיוק כמו אמונה באלוהים, מוסיפה לחיים ממד גובה וממד עומק. בדרושי החתונה של האדמו"ר הזקן מופיע דרוש על הפסוק "נקבה תסובב גבר". בעל ספר התניא כותב שם שהפערים שבין הזכר לנקבה לא רק מאפשרים את המשחק ביניהם, הם גם יוצרים מצבים מפתיעים שבהם האישה היא זו שמשפיעה לגבר, מעצבת אותו, מחוללת איתו ומובילה אותו בדרכים נסתרות וגלויות למקומות שאליהם הוא לא מסוגל להגיע בכוחות עצמו. כשהאישה היא אישה היא יכולה להיות לפעמים גם "עטרת בעלה", כלומר מעליו. #

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון ו' טבת תשע"ו, 18.12.2015

מודעות פרסומת

פורסמה ב-21 בדצמבר 2015, ב-גיליון ויגש תשע"ו - 958 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. 20 תגובות.

  1. למבט מעניין על אובדן ההיררכיות, ראו:
    http://tchelet.org.il/download/magazine/tch44ClassicTaubes.pdf

    עד לא לפני הרבה שנים, תפיסת המהותנות הנשית הייתה שאשה אינה יכולה להחזיק תואר אקדמאי, היא לא מסוגלת לכך. היום אנחנו כבר לא מסוגלים להבין זאת. מהותית האשה גם אינה ברת דעת כדי להשתתף בבחירות, וגם זה בלתי נתפס היום. אז אולי הפ"ר הוא התפתחות הגיונית ועקבית, למרות שאני לא אוהב אותו?

  2. כל הכבוד על המאמר!

    יהודה יפרח,אני מניח שבקרוב תותקף קשות בידי האינקוויזיטורים והאינקוויזיטוריות של האינקווזיציה הפמיניסטית אבל כמובן שאין לך ממה לחשוש . יישר כח גדול!

    אגב לא הודגש במאמר שיש זהות ל נעימה במיוחד בין צורת החשיבה הפמיניסטית רדיקלית לבין אחת האידיאולוגיות המתועבות ששיחקו תפקיד מרכזי בעולם במאה הקודמת למניינם -הקומוניזם

    תפיסת ה"שחור לבן" שמחלקת את העולם ל"מדכאים ומדוכאים" והתפיסה המופרכת של "תודעה כוזבת" לפיה מי שאמורים להיות על פי התיאוריה "מדוכאים" אך הם עצמם באמת ובתמים יצהירו שהם לא מרגישים כך יטען כלפיהם שהם בעצם לא מבינים שהם מדוכאים וש"המדכאים" שטפו להם את המח

    כל מ שיתווכח עם פמיניסטית רדיקאלית [או פמיניסט רדקאלי] יראה מייד את צורת החשיבה המרקסיסטית הנ"ל

  3. אין מצב שקראתי את מה שקראתי כרגע.
    אין מצב.

  4. ורק כמה הערות.
    כל בני האדם הם חד מיניים. כלאמר. יש להם מין אחד. עדיף כבר תקרא לנו גברים מזדיינים בתחת ונשים אוכלות כוס אם אתה כל כך חושש מהפוליטיקלי קורקט.
    דבר שני. יכולת פשוט לכתוב שהשיח הפמיניסטי כבר לא מאפשר לך להיות חרמן על נשים שקטות,מעגליות, איטיות וכנואות במקום להצדיק באירוניה אנסים כקורבנות (למרות שזה סותר את הגישה שלך שיש בכלל קורבנות)

  5. למה לא? זה חוק טבע שצריך ליישר קו עם הפמיניזם הרדיקאלי?

    ובכלל לא ידעתי שדברי סימון דה בובואר וג'ודית באטלר ניתנו בסיני

  6. בס"ד י"א בטבת תשע"ו

    קשה לראות את ההבדלים בין גברים לנשים כהבדלים מהותיים. המכילתא על הפסוק 'כבד את אביך ואת אמך', מדברת על נטייתו של אדם לכבד את אמו משום 'שמשדלתו בדברים' ולהתיירא מאביו משום 'שמלמדו תורה', והדברים משקפים נטייה מצוייה של גברים לחשיבה חוקית-סמכותית ו'עבודה מיראה' ושל נשים לחשיבה חברתית ו'עבודה מאהבה', ועל מלמדתנו התורה ששני התפקידים שוים בערכם ומשלימים זה את זה.

    אך לא נראה שיש כאן הבחנה דיכוטומית. רבי ברכיה (יומא עא,א) מדבר על תלמידי חכמים הנקראים 'אישים', בהיותם ענוותנים כנשים, אך עושים גבורה כאנשים – ממזגים באישיותם את התקיפות הגברית עם העדינות הנשית. חנה לימדה את כוחה של תפילה חרישית ש'קולה לא ישמע', וחז"ל למדו ממנה הלכות תפילה לכלל.

    וכן לאידך גיסא, נשתבחו נשים בישראל, על עמידתן האיתנה, גם בדברים שהגברים כשלו בהם. וכך נשים לא חטאו בעגל ובחטא המרגלים, דוד משבח את אביגיל, שממנה למד הלכות מלכים – להמתין 'עד שיצא טבעו בעולם', ולא להקדים את המאוחר.

    וכבר אצל אבות האומה. אברהם מצטווה ע"י ה': 'כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה'. אף יצחק בסופו של דבר מודה בצדקתה של רבקה. יעקב, המצטווה ע"י מלאך ה' לשום לארצו, אינו מבצע את הצעד הגורלי, אלא אחר שנועץ בנשיו, ואולי על פי זה הנחו חז"ל לאדם להיוועץ באשתו במילי דביתא.

    בית יהודי לא מיוסד על היררכיה בין איש לאשתו, אלא על יחס הדדי של ענווה והוקרה של שני אנשים ה'ממליכים זה את זה'. האיש מכבד את אשתו יותר מגופו, והאישה שואפת לעשות נחת רוח לבעלה, וכך שניהם 'נפגשים באמצע'.

    ה'היררכיה' מתחילה בענווה של שניהם כלפי בוראם, ששניהם שותפים ברצון לעבדו באמונה, ולהקים ביחד בית של תורה, שבו יגדלו ויחנכו יחד בנים ובני בנים לתורה למעשים טובים ולמידות טובות. ה'רכוש' היקר ביותר לשניהם הם הילדים, וככל שיפתחו את חייהם העצמאיים בקריירה כזאת או אחרת – מכירים הורים מאמינים, ש'הקריירה' האמיתית היא ילדיהם שימשיכו בדרכם לדורות.

    המטרה המשותפת, עם ההבנה שכל אחד מהם נצרך להשלמה שבאישיותו של רעהו/רעותו – מביאים לתפיסה הבריאה שאין כאן מאבק כוח בין כוחות מתחרים, אלא שילוב ידים בין רעים אוהבים.

    בברכה, ש.צ. לוינגר

  7. שלום,
    אני סטודנטית לעבודה סוציאלית לתואר שני באונ' ת"א, חוזרת בתשובה. שנה שעברה ללימודים, השם גלגל אותי להתמחות בטיפול פמיניסטי. מתוך התיאוריות הפמיניסטית שהאכילו אותי בהם בהתמחות, אני יכולה ללמד שישנם זרמים שונים ומשונים בתוך הפמיניזם, וחלקם אף מוקירים לתוכם את ההבדלים המהותניים בין גבר לאישה ונוטים לחתור לשיוויון בתואנת הצורך להעניק לנשים תנאים שונים המתאימים לצרכיהן הייחודיים כנשים על מנת לאפשר הענקת זכויות שוות. למשל, אישה וגבר שכותבים דוקטורט- האישה תקבל תאריך הגשה מותאם במקרה בו ילדה תינוק במהלך זמן כתיבתה.
    לחילופין, ישנם זרמים המטשטשים את ההבחנות החשובות הללו ועניינם כפירה רבה יותר, לטענתי.
    שהשם יסיר בלבולי המערב ויפתח לנו לגאולה שלמה בקרוב! אמן! שכתבה זו תאיר לישראל שבתוכנו, תזכה את הרבים ותקרב את הגאולה! אמן כן יהי רצון!

  8. מי זה טנטלוס??

  9. על תקיפות מיניות אתה כותב:
    "אף אחד לא מעלה את האפשרות שאולי משבר הגבריות גורם לאנרגיות הנפשיות לדלוף ולמצוא "פתרונות" מזעזעים. שגם אם מאיימים על הגבריות בסנקציות קשות אי אפשר לכבות אותה, וההדחקה שלה גורמת לה להתפרץ בצורת סטיות."
    אולי אף אחד לא מעלה את האפשרות הזו כי:
    – היא משוללת כל יסוד.
    – מנוגדת לממצאים האמפיריים (הבטחון האישי של נשים עולה ומספר התקיפות יורד דרסטית ככל שחברה יותר שוויונית בין המינים).
    – חמור מכל, היא שערורייתית. היא משולה להאשמת הנתקפת כי היא התלבשה באופן מפתה.
    אז אנא טול קורה מבין עיניך. האלה המסקנות שלך? הזו תורה וזה שכרה?!

  10. מחכה בקוצר רוח למאמר הבא שלך, שידון בשאלה: היכן אנחנו הגברים נכשלנו? מה עשינו רע, שלילית אכזרית, בדמות הפמיניזם הרדיקלי (זרם זניח בכלל הזרמים הפמיניסטיים) פרצה לעולמנו הטהור והזך והחריבה אותו ברשעותה? למה היא הרסה לנו את הפנטזיות וגרמה לנו להתחיל להטריד נשים מינית, לפתוח אתרי פורנוגרפיה, לסרסר בזנות, למכור את מיניותה בזול בשיווק פירסומי, במגזינים, להחפיץ אותה למטרותינו? מה קרה, איפה לא היינו בסדר? אולי שכחנו איך לענג את האישה? איך להתחבר אליה באמת במעשה האהבה ולא לפנטז על ארכיטיפים או על השכנה ממול? אופס! אולי לא ממש הבנו מי היא זו שניצבת מולנו ולא תחתינו, כפי שהתרגלנו אלפי שנים?

    • ואולי הסיבה להטרדות לפורנוגרפיה ולהחפצה בפירסומת היא המתירנות שהעולם המערבי ה'ליברלי' דוגל בה?

  11. ומי אחראי למתירנות? הנשים? מי מוביל את הפוליטיקה התרבות, ההגות, האופנה, הצרכנות, השיווק הפרסום, הצילום? הנשים?
    מה זה מתירנות? שהתירו את הרסן מהאישה? איפה הגברים? נשארו בבית?

    • ויקרא את שמם אדם

      מי אחראי למתירנות? – הריקנות! כשאדם בונה לו עולם ערכי בעל משמעות – הוא מגלה שבן/בת זוגו הוא אח ורע, שניהם יוצרים יחד את צלם האלקים, ושניהם יחד שותפים לקב"ה במעשה בראשית..

  12. מסכים עם כל מילה של המאמר חוץ מדבר אחד שצריך לתקן: צריך להפריד בין התנועה לזכויות נשים וקניינם במאה ה-19', לבין הפמיניזם המרקסיסטי העכשווי(רדיקלי ולא רדיקלי) שהחל בסוף שנות ה-60' ע"י נשים יהודיות-אמריקאיות שאימצו את שיח ההחפצה והדיכוי מנושא הפועלים(הפרולטריון) במאמריו של מרקס בצורה מלאכותית ואינטרפרטטיבית ופגעו במרקם הזוגי העולמי.

  13. מאמר חכם מעין כמוהו – מסכימה עם כל מילה.
    נזקים של הפמיניזם הרדיקלי בפרט ( ופמיניזם כאידאה בכלל) – הם השואה החברתית הגודלה ביותר שקרתה לאנושות מאז ימי הנאצים…
    יש להכיר בכך שפמיניזם היא תנועה אידאולוגית ששמה לה כמטרה למעשה ללחום נגד האורינטציה ההטרוסקסואלית ולתמוך אידאולוגית באוריינטציה לסבית-הווסקסואלית כשהדמות המופת שלה היא למעשה אנדרוגנוס…

  1. פינגבק: בונד ומונרו כתחליף אירוני | אוריה מבורך | מוסף "שבת" - לתורה, הגות ספרות ואמנות

  2. פינגבק: תגובות ל"משבר הגבריות" | מוסף "שבת" - לתורה, הגות ספרות ואמנות

  3. פינגבק: בכמיהה להבדל המגדרי | ארי אנגלברג | מוסף "שבת" - לתורה, הגות ספרות ואמנות

  4. פינגבק: משבר הגבריות | יהודה יפרח - חיברותא

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: