לפתוח את הבית | נפתלי בנט

כשר התפוצות אני עושה הכול כדי לפגוש כל יהודי, קרוב כרחוק. והאמת – הרחוק חשוב בעיניי אף יותר מהקרוב. החינוך היהודי, ולא משנה מאיזה זרם, הוא שישמור עלינו כעם

בדור הקודם היינו רגילים לראות את אחינו שבתפוצות בתור משאב של מדינת ישראל: משאב לכלכלה, משאב לעלייה, משאב מדיני. בדור הקודם, מדינת ישראל הייתה האתגר של העם היהודי. בדור הזה העם היהודי הוא האתגר של מדינת ישראל.

כולנו מאמינים כי מדינת ישראל היא מדינת העם היהודי, ומתוך כך מוטלת עלינו אחריות עצומה: תמיד לחשוב על העם היהודי, ולא רק על אזרחי ישראל. מעת לעת אנחנו חייבים להביט החוצה ולראות נכוחה את תמונת המצב העגומה של התרחקות צעירי העם היהודי מזהותם היהודית, מעמם ומישראל. העם היהודי מאבד אלפים מבניו ובנותיו מדי חודש, בנים שעוזבים אותו ומתנתקים ממנו. בגלל אדישות, בגלל חוסר הזדהות וניתוק מהשורש היהודי שלהם.

‭"‬רוצים‭ ‬להרוס‭ ‬את‭ ‬הגשר‭? ‬אני‭ ‬לא‭!" ‬
השר‭ ‬בנט‭ ‬בבית‭ ‬הספר‭ ‬הקונסרבטיבי‭ ‬בביקורו‭ ‬האחרון‭ ‬בארה‭"‬ב צילום‭: ‬דוברות‭ ‬לשכת‭ ‬
שר‭ ‬החינוך

‭"‬רוצים‭ ‬להרוס‭ ‬את‭ ‬הגשר‭? ‬אני‭ ‬לא‭!" ‬
השר‭ ‬בנט‭ ‬בבית‭ ‬הספר‭ ‬הקונסרבטיבי‭ ‬בביקורו‭ ‬האחרון‭ ‬בארה‭"‬ב
צילום‭: ‬דוברות‭ ‬לשכת‭ ‬
שר‭ ‬החינוך

המפתח לקיום העם

בעוד שלוש מאות שנה ישאלו אותנו: ידעתם על האסון המתקרב? מה עשיתם? ואכן, זו השאלה שמנקרת בי: מה אנחנו עושים למניעת היחלשות הזהות היהודית וההתרחקות מישראל, שתוצאותיהן הן איבוד של אלפי בנים ובנות לעם היהודי. מכל מקום, כבר עכשיו ברור מה לא לעשות: לא להרבות פירוד, לא להרחיק אנשים, לא לדחות אחרים.

כשר התפוצות של מדינת ישראל אני עושה הכול כדי לפגוש כל יהודי, קרוב כרחוק. והאמת – בעיניי הרחוק אפילו חשוב יותר מהקרוב. אני מבקר בבתי ספר, פוגש אותם בבתים, במועדונים, בפייסבוק, בשיחות עם נוער ועם מנהיגים. לפני שבועיים ביקרתי בבית ספר קונסרבטיבי בארצות הברית, שמחנך לזהות יהודית חזקה ולקשר לישראל. בבית הספר, שמות הכיתות היו כשמות חבלי ארץ ישראל. הילדים מדברים עברית. שאלתי ילדה אחת מה היא לומדת בשיעור הקרוב, והיא השיבה לי: "דיני עדים זוממים". בטקס החנוכה שרו את שירי נעמי שמר ושירי חנוכה וסיימו בשירת התקווה. החינוך היהודי הוא הגורם המשמעותי ביותר בשמירה על העם היהודי, כל חינוך יהודי.

יש הרבה על מה להתווכח, ואפילו בחריפות, אבל ביחס לאתגר הענק הניצב לפתחנו צריך לדעת מתי העת להתווכח ומתי העת לשבת יחד. כשר החינוך של ישראל אני יכול לומר כי חינוך יהודי, גם בארץ, הוא המפתח לעתיד העם היהודי. ואכן, אין כמעט מנהיגי קהילות אורתודוקסים בעולם, כולל רבנים, שלא נועדים עם מנהיגי קהילות מזרמים אחרים בעניינים הנוגעים לקהילות, לחינוך ולהמשכיות העם היהודי. המחלוקות ברורות, אבל גם האתגר המשותף. על אחת כמה וכמה שנציג ממלכתי של מדינת ישראל חייב לבוא, לבקר, לתמוך ולהתחבר עם כל הגורמים היהודיים בעולם.

חוסר מודעות לאתגר

גם את העובדות כדאי לדעת: שיעור האורתודוקסים בעולם היהודי מחוץ לישראל עומד על כעשרה אחוזים. רוב היהודים בעולם, ולא רק בארצות הברית, גדלו בבית רפורמי או קונסרבטיבי. נוסף על כך, לרבים רבים מבני עמנו בתפוצות, הרפורמים והקונסרבטיבים הם הגשר היחיד לקשר כלשהו לעם היהודי. אתם מוותרים עליהם? רוצים להרוס את הגשר? אני לא!

מי שרוצה להוביל את העם היהודי ומי שרוצה להוביל את מדינת ישראל אינו יכול להרשות לעצמו עמדה טהרנית, חד ממדית. בבית המדרש אפשר וצריך לייצג ולהציג את העמדה הזו, להתווכח עליה ולעמוד עליה. בזירת המעשה, הביצוע והפוליטיקה חשוב להיות ממלכתיים, משתפים, ורק מתוך כך – מובילים.

חוסר המודעות לאתגר הגדול שניצב לפתחנו והמחשבה כי היהודים שאינם חיים בישראל אינם חלק מאיתנו הם חלק מהבעיה. אנחנו חייבים להיות מודעים, להפנים את האתגר ולעבוד ביחד.

ככל שהדברים תלויים בי, אני מתאמץ להוביל, יחד עם שותפינו הנוספים בממשלה ובעם היהודי, השקעה משמעותית משותפת בחשיפה ובחיבור של צעירים בעם היהודי לישראל ולזהותם היהודית. בנוסף, משרד התפוצות משקיע בתוכנית אסטרטגית משותפת לממשלת ישראל ולעם היהודי, שמטרתה לחבר את צעירי העם היהודי לזהותם היהודית, לעם היהודי ולישראל. לדעתי זו השקעה אסטרטגית, שכן יהודי התפוצות הם נכס למדינת ישראל – בעלייה, בהסברה, במאמצי לובי ובתמיכה בכל התחומים המשפיעים על דעת הקהל והמנהיגים בעולם.

זו גם משימת הדור, להיאבק בניתוק ולפעול לחיבור העם היהודי למורשתו, לעמו, לארצו ולמדינתו. אין משימה כבדה וחשובה ממנה בימינו.

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון ו' טבת תשע"ו, 18.12.2015

פורסמה ב-21 בדצמבר 2015, ב-גיליון ויגש תשע"ו - 958 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. אמפטיה או לגיטימציה?

    בס"ד י' בטבת ע"ו

    עצם ביקורו של בנט בבית ספר קונסרבטיבי, ניתן היה להתפרש כנעשה בתוקף תפקידו כשר לענייני התפוצות המופקד על שמירת קשר עם כל יהודי התפוצות, וחיזוק זיקתם ליהדות ולארץ ישראל.
    אך ראו במאמרו של שחר אילן, 'איך הפכו הרפורמים והקונסרבטיבים לאחים החדשים של נפתלי בנט' (בבלוג 'משגיח כשרות', מיום 9.7.13) המתאר את נאומו של בנט בהיותו שר הדתות בכנס של 'כנסת הרבנים הקונסרבטיביים', בו הוא מכיר ברפורמים ובקונסרבטיבים בזרמים שווי ערך לאורתודוכסיה, שהוא מוכן לשבת איתם ל'שולחן עגול'. הוה אומר: מדובר במתן לגיטימציה.
    כדאי לשים לב, לנתוני PEW, שנותחו באתר זה, במאמרו של ד"ר יוסף ג'פרי וולף, 'יהדות על סף טמיעה', ובמאמרו של ד"ר יואל פינקלשטיין, 'זרמים ומערבולות' – על שיעורי התבוללות עצומה, 71% נישואי תערובת, בזרמים הלא אורתודוכסיים בארה"ב, כאשר ממצב אומלל זה ניצלים רק האורתודוכסים או המיעוט השמרני שבין הקונסרבטיבים. – וכהגדרתו של רב סעדיה גאון: 'אין אומתנו אומה אלא בתורותיה'. התורה היא השומרת על ייחודו של עם ישראל. ואותה ראוי שידאג שר החינוך והתפוצות לחזק.

    בברכה, ש.צ. לוינגר,

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: