אוכל פרוזאי | נוית בראל

המהפך מימי הצנע לריאליטי האוכל הוליד מבול של ספרי בישול. ספר חדש מספק חוויית קריאה מענגת של טקסטים עבריים משובחים אוהבי אוכל, אדם ויופי 

הדייספר על אוכל

הדיי עפאים

lunch box, 2015
  [כשר] 320 עמ'

קשה שלא לתמוה לנוכח מה שנדמה כדיבוק האוכל האוחז במדינתנו במהלך השנים האחרונות. בעוד דו"חות העוני מתריעים על חוסר ודוחק קשה מנשוא, אין שעה שבה נדליק טלוויזיה ולא נצפה במישהו מכין משהו, קוצץ ומערבל וטוחן ומקפיץ. הטבחים הם סלבריטאים, המסעדות הומות, מתכנני המטבחים עסוקים, סדנאות לבישול מקצועי מלאות, מכשירי חשמל מפוארים כגון מכונות קפה משוכללות ומעבדי מזון ממונעים היטב ומעוצבים, שהיו בעבר נחלתם של מתי מעט, מומחים ומנקרי עיניים למיניהם – ניצבים בגאון גם על גבי משטח העבודה של הצנוע שבמטבחים. עם ישראל חי ואוכל, זה ידוע. אבל עם ישראל חי ומתכנן מה יאכל ועסוק בעיצוב ובצילום ארוחותיו ורוהב על ביצועיו המשתכללים ומתפאר ומדבר על האוכל – זהו כבר חידוש שבחידושים.

חזון הקולינריה של ביאליק

תרבות האוכל הישראלית נולדה בימי צנע ולחימה, כאשר אוכל היה "הזנה" וחמאה נחשבה למוצר מותרות. ככל אפיקיה של התרבות הישראלית, גם תרבות האוכל הושתתה על מטבחי מהגרים, והורכבה ממאכלי עדות שנמסרו בעל פה ולאחר מכן כונו "מִרשמים" אשר מילאו מחברות מצהיבות שנפתחו מדי יום, בעיקר בידי נשים, כלות טריות ואִמהות, והיו חלק מארון הספרים. אט אט נפרצו הגבולות ואוכל הוצג גם כתענוג, בלי בושה. במודעת פרסומת לבית קפה ברחוב בן יהודה בתל אביב מאחרית שנות השישים, הציגו מאכל חדיש: "מהו פֵּנקייק? "פֵּנקייק" הוא מאכל העשוי מקמח, ביצים, חמאה, חלב וסוכר, קל לעיכול ומזין. מיליוני אנגלים ואמריקאים מכירים אותו. גם אתם יכולים להכירו ולטעמו על צורותיו השונות".

בראשית שנות השבעים חזר הסופר עמוס קינן מפריז ופרסם את "ספר התענוגות", שהיה מהפכני באופן שבו דיבר בגלוי על הנאות החיים הבלתי כשרות בעליל, ובראשן: חדוות האכילה. כאמצעי רטורי השתמש קינן, בין היתר, באידאל הדלוּת וציטט את ביאליק רגע לפני שהפך את שולחנו הריק, שנתפס בעיניו כיהודי וכגלותי, וניסח את חזונו הקולינרי הקוסמופוליטי לעיר תל אביב, חזון נבואי שהתגשם במלואו: "ביום קיץ ביום חום, עת השמש במרום הרקיע תלהט כתנור, בוא אלי, בואה אלי, רֵע עייף. אילו היה כאן ים, ואילו לאורך החוף היתה טיילת של דקלים, ואילו בין הדקלים היו פזורות מסעדות קטנות וציוריות שבהן גיטריסטים מקומיים מנעימים לנו זמירות בעוד אנו משיבים את נפשנו במטעמי פירות הים למיניהם, במרקים קרים ומשיבי נפש או בסלטים מרניני ומרענני החך, ולאחר מכן, בגבינות, הוי הגבינות המגוונות הללו".

בימי ראשית המדינה היו ספרי הבישול התנ"ך של נמען אחד ויחיד, היצור הנכחד והעמלני אשר שמו "עקרת הבית", סופרוומן דומסטית, שהייתה אמונה על הזנת בני משפחתה, בריאותם התקנית ושמירת מצב רוחם המרומם. הספרים מבית ויצ"ו, ובראשם "כך נבשל", הצמיחו דור של מבשלות ודור של אוכלים, והעמידו בבסיסם את ההנחה החסכונית והיעילה שהיום קשה למצוא לה זכר, אבל אז התנסחה בפשטות וגולמה בצירוף "כלכלת הבית".

ספרים אלה כוננו סובייקט ברור מאוד, שמנהל את צעדיו בתבונה: את השאריות אין לזרוק, על בני הבית להיות תמיד שבעים ושבעי רצון, את התקציב יש לתכנן, את החלבונים יש לצוות אל תוספת או שתיים, את האורחים יש לפנק בהדר שאינו מנקר עיניים, את החגים יש לחגוג על פי מיטב המסורת. על פי ההיגיון הקולינרי דאז, פירות משומרים הם חגיגיים יותר מאשר פירות טריים, היות שהם יקרים יותר, ולכן ישולבו במתכוני חגים וימי הולדת. ספרי הבישול של שנות השבעים והשמונים היו בזבזניים קצת יותר, אבל גם במהלך עשורים אלה, שבהם שלטו המלכה האם רות סירקיס וספרה "מהמטבח באהבה", שבו הומצאו מילים עבריות חדשות כגון "חמיטות" (בלינצ'ס), פנו הספרים אל אותה הנמענת שדומיינה כמי שספונה בדל"ת אמות מטבחה, והורכבו המתכונים ממעט חומרי גלם בסיסיים, שנמצאו אז בחנויות המכולת ובשווקים.

תענוג חושי של ממש, מתוך "ספר על אוכל", צילום: דן פרץ. סגנון: נורית קריב

תענוג חושי של ממש, מתוך "ספר על אוכל", צילום: דן פרץ. סגנון: נורית קריב

נשמה יתרה

מאז, כאמור, כמו התעצמנו והתפתחנו והכרנו את שליחי המזון המהיר ואת המעדניות היקרות, ובהתאם גם ספרי הבישול הפכו מסובכים, משוכללים, מהודרים ומאדירי כותביהם, שעמדו במרכז והיו לשמות מפורסמים. המגוון מעוור, העיצובים והתצלומים – מוקפדים ומעושים. כמה מפתיע, על רקע השפע המציף הזה, להיתקל במוצר בעל נשמה יתרה כמו "ספר על אוכל" מאת הדיי עפאים.

זהו ספר שאם נמעיט בערכו ונזלזל בו נכנה אותו "ספר מתכונים". מדובר בראש ובראשונה במוצר נייר שיכבד כל ביבליופיל וכל ספרייה ביתית. כל אלמנט ויזואלי שקשור בספר זה נעשה על ידי מקצוענים בעלי יראה והבנה מעמיקה של תרבות האוכל הישראלית למן העבר ותוך מבט אל העתיד. להחזיק בספר זה ולדפדף בו – זהו תענוג חושי של ממש, שמחזיר אצלי את האמון בז'אנר המשוקץ, המכונה בארצות הברית "ספרי שולחן קפה", אשר אינם מיועדים לקריאה אלא לדפדוף ולהתרשמות חזותית.

יחד עם זאת, ספר זה בהחלט לא נועד להתמוגגות חזותית גרידא. קטעי הכתיבה על אודות מיני מאכל ועל אודות חומרי גלם והיחס אליהם, המשולבים לאורך הספר כולו ברוב עושר, מזהירים בכישרון הביטוי בכתב הניכר בהם, ויענגו כל אוהב עברית. מוֹתר ספר זה משאר ספרי הבישול שממלאים כרגע את שולחנות התצוגה ברשתות הספרים הוא לא רק בעיצובו, לפיכך, אלא גם בחוויית הקריאה שהוא מספק, ששווה בערכה האסתטי לחוויית קריאה של ספר פרוזה. כן, ממש כך.

לכתך אחריי במטבח

הספר מחולק לפרקים על פי חודשי השנה העברית, ובתוכם נפרשת כמניפה צבעונית, שובת לב ומשובבת נפש, רשת של מתכונים שהם, בעיניי, משניים לעושר הוורבאלי שמציע הספר, שהוא חף מיומרה ומגאוותנות ומניצוץ מעושה, וכולו אמת ואמת. הטקסטים מלמדים על מיקודו של הכותב בתרבות ובחוויה האנושית והחברתית הקשורה באוכל וחושפים את השפעת עולם התוכן והמקורות היהודיים עליו.

את הפרק על חודש כסלו פותח עפאים ב"מכתב לחג האור", ובו הוא כותב על לידת בתו הבכורה: "כמו שממעט השמן שנותר בכד ההוא עשו אבותינו לביבות ובצקים מטוגנים בריבה ושירים וסיפורי מעשיות, כך מן האור הבוהק שבקע אז, לפני שש שנים, מרחמך עשינו את כל חיינו. בבוקר עוד חיממו קרניים חורפיות את הווילון שמעל המיטה ונשארנו חבוקים, ממתינים. מעט אחרי תשע את קמת לשטוף פנים ולהסיר את קורי הלילה, ופתאום ירדו המים על גבי רצפת העץ כגשמי ברכה".

גם אם לא תבשלו ולו מתכון אחד מתוך הספר, תיהנו למקראו. זהו אינו ספר לציניקנים ולמעקמי אפים לנוכח לשון מרובדת, גבוהה ויפת נוצה. אני יכולה לדמיין את הקוראים שיירתעו לנוכח מה שיכנו התייפיפות יתר. אלה מוזמנים לבחור לעצמם ספר מתכונים אחר מתוך המגוון שמוצע בשוק הספרים. ב"ספר על אוכל" נפרש מרחבה של הנפש המתמוגגת והמעריצה את היפה. רומנטיקה במובן ההיסטורי של המונח.

עפאים הוא עוף נדיר במחוזותינו, ויעיד על כך אפילו שמו הנדיר. זהו איש שכאשר הוא מודה לאשתו בסוף הספר, הוא כותב :"זכרתי לך חסד נעורינו, לכתך אחריי במטבח, בשטיפת הכלים ובאיסוף בקבוקי היין הריקים בקצו של הלילה. את הסיבה ואת המסובב ועל כל המאכלים הנפלאים שבעולם הייתי מוותר תמורת ארוחה אחת איתך". קחו את הספר הזה לידיכם וקראו בו יחד לפני שתפתחו את המזווה או את המקרר, כי כנראה כוחה של העברית להשביע את הנפש לא פחות מאשר כוחם של שמן וקמח להשביע את קרבינו.

*

נוית בראל היא משוררת, עורכת וחוקרת ספרות. ספרה "ממש" יצא בהוצאת עם עובד (2011)

פורסם במוסף ,'שבתמקור ראשון כ"ט כסלו תשע"ו, 11.12.2015

פורסם ב-12 בדצמבר 2015,ב-גיליון מקץ תשע"ו - 957, עיון. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: