המרד הנעלם | חגי בן–ארצי

התוצאות הקשות של המרידות ברומאים גרמו לחז"ל למחוק את סיפור מלחמות החשמונאים מהמקורות. מגילת חנוכה המודרנית מבקשת להשיב את רוח הגבורה שנשכחה 

מרד החשמונאים הוא אחת הדרמות הגדולות בהיסטוריה של עם ישראל ובהיסטוריה האנושית בכלל. זהו סיפור של עם קטן, שיוצא להילחם על חירותו הדתית מול אימפריה שמנסה באמצעים ברוטליים למחוק את זהותו ואת תרבותו – ומנצח. בעקבות המרד זכה עם ישראל מחדש לא רק בחירות דתית אלא גם בחירות מדינית – הקמת מדינה יהודית עצמאית על ידי שמעון החשמונאי. ואכן, הסיפור של מרד החשמונאים הפך לסמל עולמי של מאבק על חירות, ושל היכולת של עמים קטנים לנצח כוחות גדולים וחזקים מהם.

מה הם המקורות של הסיפור המופלא הזה? ספרות חז"ל כמעט שותקת לגמרי בנוגע לסיפור החשמונאים. ביטוי קיצוני לכך היא התשובה שניתנת בתלמוד הבבלי לפשר חג החנוכה, שרק בדרך אגב נזכר בה הניצחון הגדול של עמנו על האימפריה היוונית (שבת כא, ב):

מאי חנוכה? כשנכנסו יוונים להיכל טימאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי וניצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד. נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה.

חמש מילים בין אלפי הדפים של התלמוד. זה מה שמסופר על המלחמה ההיא. בגמרא, נס פך השמן הוא העיקר. הוא הסיבה לחג של שמונה ימים בהלל והודאה. מאיפה אם כן אנחנו יודעים על מתתיהו נושא לפיד המרד, על יהודה המקבי, על שמעון המדינאי, על יונתן המצביא?

סיפור‭ ‬של‭ ‬עם‭ ‬קטן‭, ‬שיוצא‭ ‬להילחם‭ ‬על‭ ‬חירותו‎‭. ‬מרד‭ ‬החשמונאים‭, ‬על‭ ‬פי‭ ‬האמן‭ ‬בנו‭ ‬אֶלקן‭ ‬ביצירתו‭ ‬מנורת‭ ‬הכנסת צילום‭: ‬תמר‭ ‬הירדני

סיפור‭ ‬של‭ ‬עם‭ ‬קטן‭, ‬שיוצא‭ ‬להילחם‭ ‬על‭ ‬חירותו‎‭. ‬מרד‭ ‬החשמונאים‭, ‬על‭ ‬פי‭ ‬האמן‭ ‬בנו‭ ‬אֶלקן‭ ‬ביצירתו‭ ‬מנורת‭ ‬הכנסת
צילום‭: ‬תמר‭ ‬הירדני

ביטול רוח המרד

רצתה ההשגחה שהכנסייה הנוצרית שמרה את קורפוס הספרים החיצוניים, ספרים שנכתבו על ידי יהודים בתקופת בית שני ושלא נכנסו אל התנ"ך. הכנסייה הנוצרית לא רק שמרה עליהם (כמובן בתרגום יווני ולטיני) אלא גם עשתה אותם לכתבי קודש. בתוך הספרים האלה נמצאים ספרי החשמונאים, שהם המקור העיקרי לידיעות שלנו על מרד החשמונאים.

מתוך ארבעת הספרים ספר חשמונאים א' הוא המקור העיקרי, כיוון שהוא מתאר את כל תקופת המרד (175–135 לפנה"ס) ולא רק את תקופתו של יהודה, שאותה מתאר חשמונאים ב'. ספר א' נחשב גם אמין יותר מבחינה היסטורית, בין השאר בגלל ששימש מקור עיקרי לספריו של ההיסטוריון היהודי בסוף תקופת בית שני – יוסף בן מתתיהו. רוב החוקרים סבורים שהוא נכתב בעברית על ידי סופר ארצישראלי עוד בתקופת ממלכת החשמונאים. המקור העברי לא נשמר, והוא הגיע אלינו רק בתרגומו היווני, שהוא חלק מן התרגום היווני לתנ"ך (הספטואגינטה). כמעט בכל מקום שבו יש סתירה בין ספר חשמונאים א' וספר ב' נוטים החוקרים לקבל את גרסת ספר א'. אבל גם ספר ב', שנכתב במקורו ביוונית על ידי סופר יהודי במצרים, מכיל חומר היסטורי חשוב שלא מופיע בספר א' (ספר חשמונאים ג' לא עוסק בתקופת החשמונאים, ואילו ספר חשמונאים ד' הוא בעיקרו ספר פילוסופי, שמכיל כמה סיפורים מתקופת הגזרות ורדיפות הדת של אנטיוכוס הרביעי אפיפנס).

ההיסטוריון היהודי יוסף בן מתתיהו מוסיף גם הוא פרטים שלא מופיעים בשני ספרי החשמונאים, כנראה על סמך מקורות נוספים שעמדו לרשותו. בין השאר הייתה לו באיטליה, שם כתב את ספריו, גישה לספרים של היסטוריונים יוונים ורומים.

אין ספק שספרי החשמונאים הופצו ברבים ונקראו על ידי העם היהודי כרקע וכהסבר לחג החנוכה. אפשר להניח בוודאות שיהודי בימי הבית השני שהיה נשאל "מאי חנוכה?" היה מצטט פסוקים מספר חשמונאים א' (אם הוא היה בארץ–ישראל) או מספר חשמונאים ב' (אם היה במצרים), המתארים את הניצחון של העם היהודי על האימפריה הסלווקית, את ביטול גזרות הדת, את טיהור המקדש ואת הקמת המדינה החשמונאית. לא לחינם פותח יוסף בן מתתיהו את ספרו "מלחמת היהודים", המתאר את המרד של העם היהודי נגד האימפריה הרומית, בסיפור מרד החשמונאים נגד האימפריה היוונית–סלווקית. יוסף רומז כמה פעמים בספרו שהסיבה לכך היא שהצלחת המרד נגד היוונים עודדה את היהודים לצאת למרד נגד הרומאים. אם הצלחנו לנצח את היוונים בעזרת אלוהי ישראל וגבורת הלוחמים, נצליח גם לנצח את הרומאים – אמרו המורדים ויצאו למרד שעל פניו נראה חסר סיכוי.

ייתכן שכשם שספר חשמונאים ב' הוא קיצור מחיבור גדול יותר, כך חשמונאים א' הוא קיצור מחיבור גדול יותר. ואולי גם לחשמונאים א', שהוא ספר גדול יחסית (16 פרקים), היה קיצור עממי יותר שהיה בשימוש בעיקר במסגרות משפחתיות או בבתי ספר. דבר אחד ברור – הסיפור של המרד על מלחמותיו וניצחונותיו (ואף המפלות שהיו בדרך) היה מוכר היטב לציבור הרחב, ושימש דלק מניע לסדרת המרידות נגד רומא החל מהמלחמה נגד פומפיוס (63 לפנה"ס) עד מרד בר כוכבא (132–135 לספירה).

וזאת בדיוק הסיבה שבגללה הוציאו חז"ל את ספרי החשמונאים מארון הספרים היהודי, והפכו אותו מחג של מרד, מלחמה וגבורה לחג של "נס פך השמן". לאחר כישלון מרד בר–כוכבא, שבו נהרגו כחצי מיליון יהודים ומאות אלפים נמכרו לעבדים, החליטו חכמי ישראל להפסיק את המרידות נגד רומא ולהשלים עם הגלות. החלטה זו באה לידי ביטוי בשבועות המפורסמות המופיעות במסכת כתובות (קי, ב) – "שלא לעלות בחומה, ושלא למרוד באומות העולם… ושלא לדחוק את הקץ". אבל כדי להפסיק את המרידות צריך להוציא את רוח המרד, שפיעמה בעם ישראל מאז מרד החשמונאים. הדרך העיקרית לעשות זאת היא על ידי סילוקם וגניזתם של ספרי החשמונאים, שהיו המקור העיקרי שמהם שאב העם את הסיפור ואת אותה רוח.

יש להבין את הצעד של חז"ל כצעד הכרחי של הישרדות אחרי סדרה של אסונות איומים שפקדו את העם היהודי בעקבות המרד נגד האימפריה הרומית שנמשך לא פחות ממאתיים שנה (!). אהבת החירות שנטעו החשמונאים בעם הביאה למלחמה הרואית ששום עם באימפריה הרומית לא התקרב אליה. אבל אחרי הניסיון התשיעי שנכשל הבינו חז"ל שהמשך המלחמה מסכן את עצם קיומו של העם היהודי. כך נעלמו מתתיהו ובניו מעולמם הרוחני של היהודים בגולה למשך כמעט 1,800 שנה.

חג ללא סיפור

במקביל להיעלמותם של ספרי החשמונאים הופיעה במאה החמישית או השישית אחרי הספירה מגילה שמילאה במידה מסוימת את החלל שנוצר. זאת "מגילת אנטיוכוס", שנכתבה כנראה בארמית על ידי חכם יהודי בבלי. צריך להדגיש שלמגילה הזאת, שנכנסה לקהילות רבות ושימשה טקסט עיקרי בימי החנוכה, אין בסיס היסטורי. היא מכילה אוסף של אגדות על מעשי ניסים ונפלאות, שהפכו את סיפור המרד לסיפור של התערבות אלוהית גלויה, בחינת "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון". בכך נטרלה "מגילת אנטיוכוס" כל מחשבה על חידוש הרצון למרוד באומות העולם, כיוון שמדובר בניסים גלויים שלא שייכים למציאות היסטורית אלא לימות המשיח. אבל מתברר שגם מגילת אנטיוכוס נעלמה כמעט לחלוטין מן הסידורים ומהווי בית הכנסת לפני כמאה שנה. מה קרה?

עם הופעתה של תנועת ההשכלה באירופה במאה ה–19 תורגמו ספרי החשמונאים לעברית, כך שכל משכיל היה יכול לקרוא בהם ולקבל את התמונה ההיסטורית המלאה. תורגמו גם ספריו של יוסף בן מתתיהו, וכן נכתבו ספרי היסטוריה המבוססים על המחקר המדעי, כמו ספריו של ההיסטוריון צבי גרץ. הספרות המדעית העמידה באור מגוחך את האגדות של מגילת אנטיוכוס, ולאט לאט היא נדחקה גם מתוך ההווי החרדי.

התנועה הציונית אימצה בהתלהבות את ספרי החשמונאים שתורגמו לעברית, והפכה אותם לחומר לימוד בסיסי בכל בתי הספר העבריים. רוח המרד והגבורה שמופיעה בהם התאימה לאתוס הציוני ולשלילת המנטליות הגלותית. לאור ספרי החשמונאים נערכו תהלוכות לפידים בחנוכה והצגות על מלחמות המכבים, ותנועות הנוער עלו בחנוכה לקברי המכבים במודיעין. אבל די מהר נעלמו גם ספרי החשמונאים מן הנוף הישראלי ומהחינוך הממלכתי.

סיבות רבות לדבר, בין השאר בגלל אופיים הספרותי. הם קשים להבנה, מרובי פרטים, וסגנונם דומה לסגנון המקראי שהנוער הישראלי התרחק ממנו. גם אופיים הדתי של ספרים אלה – נאומי החשמונאים מלאים פאתוס דתי ומדגישים את שמירת התורה ואת המלחמה על המקדש – הרחיק מהם את הנוער הישראלי. שוב נשאר חג החנוכה מיותם – הציבור הדתי והחרדי איבד את מגילת אנטיוכוס, ואילו הציבור החילוני איבד את ספרי החשמונאים.

"מגילת חנוכה", שזכיתי להוציא לפני כעשור, היא ניסיון להחזיר את ספרי החשמונאים לציבור הישראלי – דתיים וחילונים כאחד – במתכונת שהיא גם מדעית–היסטורית אבל גם עממית וידידותית לקורא המודרני. היא מבוססת על ספר חשמונאים א' ומביאה את סיפורו המלא של המרד, עם תוספות קלות מחשמונאים ב' ומספרי יוסף בן מתתיהו. עם כל זאת, היא קצרה יותר, סגנונה משלב סגנון מקראי עם עברית מודרנית, והיא מוגשת לקורא וללומד בצורה ידידותית ונעימה.

נקוה שתתקיים בנו ברכתו–נבואתו של הרב קוק, שהניצוצות של גבורת בית חשמונאי ישובו בימינו ויתלקחו לאש גדולה, שתוביל את עם ישראל לגאולה שלמה: "הברק האלוהי שבנשמת החשמונאים התפוצץ לניצוצות, כשיתקבצו לאבוקה אחת ישוב להיגלות" (גרש ירחים).

*

ד"ר חגי בן–ארצי מלמד היסטוריה ופילוסופיה באוניברסיטת 
בר–אילן. מחבר הספרים "מגילת חנוכה" ו"מגילת ששת הימים", 
שראו אור בהוצאת ספריית בית אל

פורסם במוסף ,'שבתמקור ראשון כ"ב כסלו תשע"ו, 4.12.2015

מודעות פרסומת

פורסמה ב-5 בדצמבר 2015, ב-גיליון וישב תשע"ו - 956 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. 17 תגובות.

  1. בס"ד
    ד"ר נכבד!
    אתה אינך הראשון, וכנראה לא האחרון שטוען את התיאוריה הזאת. כבר אברהם כהנא במהדורתו לספרים החיצונים בהקדמתו לספרי חשמונאים מתרעם על כך.
    אבל בדיקה בספרות חז"ל מגלה לנו (מלבד טעם זה, שאינו נשלל, כי חז"ל אכן התנגדו למרידה שבאה מתוך מטרה מדינית ולא דתית) ככאשר חז"ל תיקנו תקנה, לא תיקנו את עצם הניצחון המלחמה, את את ההצלה שבאה ליהודים בעקבות כך. גם בפורים אנו מוצאים שעיקר השמחה היא לא על הניצחון, אלא על כך שעם ישראל ניצל מהשמדה.
    מה התועלת שהייתה לעם ישראל מנצחונו על היוונים? שהם המשיכו להתנהג כיהודים, ולא כיוונים. הם יכלו הלאה לשמור את מצוות התורה, ועל זה הם חירפו את נפשם. חלק גדול מהעם התיוון, ולא הייתה כל סכנת השמדה פיזית אם כולם היו מתיוונים. אך אז עם ישראל היה חדל להיות עם ישראל, אלא טובע בים של תרבות הלניסטית שהסתערה כצונאמי כביר על הלבנט ועל אירופה. עד היום הבסיס לתרבות המערבית היא תרבות יוון ורומא. תרבות הספורט (המילה "אולימפיאדה" היא מילה יוונית, ומטרת האולימפיאדות הייתה להמשיך את האולימפיאדות היווניות), המחזות, הפיסול, הציור, השירה, הפוליטיקה, והפילוסופיה – כולם פרי תרבות יוון.
    לעם ישראל לא הפריעה יפיפותו של יפת באהלי שם. כן הפריעה לו השתלטותו של יפת על אהלי שם. ההפרדה בין הדת היהודית והלאום היהודי הינה הפרדה מלאכותית שנוצרה בעקבות רצונה של הציונות להקים יוון ליהודים בארץ ישראל. לא כך ראו חז"ל כאשר תיקנו את חנוכה. הם ראו את הסכמת ה' לפועלם בנס חנוכה. עם ישראל מעולם לא ראה עצמו כעם של הרקולסים. אין לעם ישראל סאגה בנוסח האיליאדה והאודיסאה. בודאי לא מיתולוגיה יוונית, או סקנדינבית, שבה הגיבורים מגיעים לוואלהאלה. גם הנצרות, שיצאה מהיהדות, לא הייתה רשמית דת של לחימה ושפיכות דם. היא אף הנהיגה באירופה הגרמנית בתר-נוצרית יום אחד בשבוע שבו לא נלחמים.
    רבים מאיתנו עוד שבויים במיתוס הציוני הקדמון של העברי הגיבור, השונה כל כך מהיהודי הגלותי הפחדן. לכן ישנו עדיין חיפוש של אתוסים כמו יהודה ואחיו, וגיבורי המרד הגדול או בר כוזיבא. אבל אני מצפה שב-2015, אוט אוט אוט 2016, נבין כבר את שהבינו באירופה אחרי אלף שנות מלחמה: הגיע הזמן לקבור את הסאגה, ולחיות כבני תרבות. אולי גם אצלנו הגיע הזמן להפנים את שאמר ר' סעדיה גאון, הפילוסוף היהודי הידוע הראשון (למרות שפילון היה לפניו, לא הייתה לו השפעה): "אין אומתנו אומה אלא בתורותיה"?

  2. מעניין שספרטקוס וחבריו ל'מרד העבדים' (או 'מרד הגלדיאטורים') לא נזקקו לספר החשמונאים כדי למרוד בעולה של רומא, וכך גם רשימת מלכי ישראל-יהודה שמרדו בשליטי מצרים, ארם, אשור ובבל… אולי חז"ל פשוט לא אהבו כל כך את מלכות שושלת החשמונאים? את הורדוס? ושאר המוטאציות של אותה מלכות…

    • בס"ד
      איציק היקר!
      אתה אכן צודק!
      חז"ל לא אהבו מלכות שהסתאבה, כפי שכתב ידידי אביתר בן צדף, וכן את הורדוס, ששמו נזכר עד היום לדראון עולם כרוצח אכזרי, ומשרתם החנף של הרומאים. אם תקרא כיצד מתאר פלוויוס את הורדוס, תבין לבד שאדם שבנה בתי ע"ז היכן שרק יכל, לא יכול להיות אהוד על חז"ל. גם ינאי המלך הרג את כל חכמי התורה בדורו, וגם הורדוס.
      עם זאת, ספר החשמונאים מצוטט על ידי חכמי תורה במשך הדורות. הוא לא הוחרם, אבל היות וחז"ל לא חיפשו לכתוב הסטוריה, הוא לא הפך לנכס צאן ברזל. גם פלוויוס כנ"ל, ועוד ספרים מאותה תקופה. הנושא ארוך מדי מכדי לדון בו במסגרת צרה זו.
      ההבדל בין מרד ספרטקוס לבין מרד החשמונאים, שספרטקוס רצה להשתחרר מעול העבדות, בשעה שהחשמונאים חיפשו חרות דתית ולא מדינית.
      שליטי יהודה שמרדו בשליטיהם החיצוניים, המיטו שואה על עם ישראל, גרמו לו לגלות מארצו, וכך נגרם פיזורו של עם ישראל, שקיים עד היום. בעקבות מרידת צדקיהו וגלות בבל הגיעו יהודים לבבל, פרס, מדי,\ עילם, מצרים, וכן הלאה. הם גרמו לניתוק נפשי של העם מארצו, בגלל יוהרה שלא במקומה.

  3. eviathar h ben-zedeff

    אם מנתקים את הממד הדתי ממרד החשמונאים – מקבלים לא-כלום; ואכן, מלכות חשמונאים הסתאבה תוך כ-300-200 שנה, והוליכה אותנו לחורבן הבית השני.
    מה שנותר לאחר מרידות היהודים (שנמשכו גם אחרי מרד בר-כוכבא) הייתה יהדות צרופה, שכמעט לא נצרכה לקיומה של מדינה.
    מרד החשמונאים – כמו מרד בר-כוכבא – חיזקו את הייחוד היהודי; ולכן, נותר כנס, שאורו קורן עד ימינו.

  4. Itzik Sivosh, חלילה לך מלומר כך על חז"ל הצדיקים והקדושים. עליך לחזור בתשובה ע"כ. הם היו כולם אנשי אמת והם לא פחדו לומר את האמת, וח"ו הם לא עיוותו את התורה והמציאות בגלל מניעים אישיים. ח"ו!
    בירושלמי דורשים את הפסוק "כי לא דבר רק הוא מכם"- ואם רק הוא- מכם- לפי שאין אתם עמלים בתורה. זה אומר שדברי התורה וחז"ל, הם כולם אמת, ואם אנחנו לא מבינים משהו מדבריהם, זה לא בגלל שהם טעו חלילה, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק עמלים ויגעים כדי להבין את דברי התורה וחז"ל.
    אז כאן יש שאלה גדולה מכך ששאר המרידות בתנ"ך מוזכרות, ואכן צריך למצוא את התשובה. אני גם מתקשה מאוד להסכים עם דברי ד"ר חגי (למרות שהם יפים מאוד), אבל אסור לומר על חז"ל משהו כמו שאתה כתבת. צריך לעמול והתייגע ולמצוא את התשובה האמתית.

    חג שמח ומאיר לכולנו.

  5. בס"ד כ"ה בכסלו ע"ו

    הטענה שחכמים ניסו להשכיח את מלחמת החשמונאים מופרכת מיסודה. הרי הברייתא (שבת כא,ב), המבארת את עניינו של החג, פותחת באיזכור ניצחון החשמונאים: וכשגברה מלכות בית חשמונאי וניצחום…'…

    וכן בנוסח ההזכרה 'מעין המאורע' בברכת ההודאה:
    'ואומרים בהודייה: "והודאת פלאות ותשועת כהנים, אשר עשית בימי מתתיהו כהן גדול חשמונאי ובניו. וכן עשה עמנו ה' אלקינו נסים ונפלאות ונודה לשמך לנצח'. (מסכת סורים פרק כ,, הלכה ח. נוסח 'הנרות הללו;. שם, הלכה ה. החיוב להזכיר 'מעין המאורע בחנוכה. תוספתא ברכות פרק ג,יד)..

    וביתר פירוט בנוסח 'על הנסים', המובא ב'סדר רב עמרם גאון'::
    'בימי מתתיהו בן יוחנן כהן כדול חשמונאי ובניו, כשעמדה עליהם מלכות יוון הרשעה להשכיחם תוררתך ולהעבירם מחוקי רצונך, ואתה ברחמיך הרבים… מסרת גבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים וטמאים ביד טהורים ורשעים ביד צדיקים וזדים ביד עוסקי תורתך, ואחרי כן באו בניך לדביר ביתך ופינו את היכלך וטיהרו את מקדשך להדליקו נרות בחצרות קדשך וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו להודות ולהלל לשמך הגדול'. נוסח שסגנונו מוכיח עליו שקדום הוא.

    פרסום הנס היה כה חשוב בעיני חז"ל, עד שקבעו שמי שאין ידו משגת גם לנר חנוכה וגם לקידוש היום – נר חנוכה קודם משום 'פרסומי ניסא'. (שבת כג,ב). בשמונת ימי החנוכה גומרים את ההלל בברכה, בעוד שבחג הפסח, גומרים את ההלל רק ביום הראשון.

    מצוות פרסום נס החנוכה היתה כה יקרה, עד שחז"ל עודדו לא להסתפק ב'נר איש וביתו', אלא להיות 'מהדרין מן המהדרין', ונחלקו בית שמאי ובית הלל אין מקיימים מצוות 'מהדרין מן המהדרין' – דבר שאין לו אח ורע במצוות אחרות.

    עם הקפדתם של חז"ל שלא להוסיף על כתבי הקודש, ולא להעלות על הכתב 'תורה שבעל פה' – החיבור היחיד שכן ניתן להיכתב היה 'מגילת תענית', שבה נמנים ימי ניצחון של מלכי החשמונאים, שבהם נאסרו הספד ותענים, ובכללם הוזכרו ימי החנוכה.

    אך לימי החנוכה היתה מעלה יתירה – שגם אחרי החורבן, כשבטל הימים הטובים של 'מגילת תענית', ימי החנוכה לא בטלו. ללמדנו שגם אם מבחינה פיזית נמחק הניצחון על היוונים, אך ניצחון הרוח של עם ישראל – לא נמחק.

    בברכה, ש.צ. לוינגר

    את הטענה שחכמים ביקשו להשכיח את נצחונות החשמונאים העלה כבר מייסדה של 'ביקורת המקרא', יוליוס וולהאוזן. וכבר דחה דבריו פרופ' גדליהו אלון, במאמרו: 'האמנם ביקשה האומה וחכמיה להשכיח את זכר החשמונאים' (ניתן לצפייה ברשת).

    • פיסקה 2, שורה 2:
      … (מסכת סופרים, פרק כ…

      פיסקה 6, שורה 3:
      … בהספד ותענית…

    • השלמת ציון המקור

      מאמרו של פרופ' גדליהו אלון (הנזכר בפיסקה האחרונה) הוא:
      'ההשכיחה האומה וחכמיה את החשמונאים', מתוך ספרו 'מחקרים בתולדות ישראל בימי בית שני ובתקופת המשנה והתלמוד'. באתר 'דעת'.

    • 'וכשגברה מלכות בית חשמונאי וניצחום' - הצורך במנהיגות

      בס"ד כ"ו בכסלו תשע"ו

      מעניין שהברייתא המדברת על הניצחון שהביא לטיהור המקדש, מדברת על 'מלכות בית חשמונאי' שגברה. ייתכן שההדגשה על 'מלכות', מאבק שבו מצליחים הלוחמים להתאחד תחת הנהגה רוחנית, מדינית וצבאית, המלכדת את השורות – זו הדרך לניצחון.

      מפלתו של בית חשמונאי, שהביאה לאובדן העצמאות, היתה כששני אחים נלחמו זה בזה והביאו את המצביא הרומאי להיות משכין שלום ביניהם, והוא עשה את מלאכתו בנאמנות והשליט 'פאקס רומאנה'…

      אף המרד הגדול,נגד הרומאים נכשל עקב 'שנאת חינם', וכפי שמתאר גם יוסיפוס את שנאת האחים שהביאה לפיצול הכוחות שלא הצליחו להתאחד והמשיכו להילחם 'מלחמות יהודים' במקום להילחם באוייב המשותף.

      לעומת זאת, 'בן כוזיבא המלך' שהצליח לאחד ולגבש את העם, עורר בקרב חכמי ישראל תקווה אמיתית, עד ש'רבי עקיבא היה נושא כליו', כלשון הרמב"ם בהלכות מלכים, ועל אף כשלונו – ממנו לומד הרמב"ם שמלך המשיח אינו צריך לעשות מופתים, אלא להיות 'מלך מבית דוד, עוסק בתורה ובמצוות כדוד אביו, ונלחם מלחמות ה', וכופה את העם לילך בדרכי התורה ולהחזיק בדקה', ואז הוא 'בחזקת משיח'.

      ייתכן שמשום כך מודגש בשני נוסחי 'הזכרת המאורע' בברכת ההודאה, שמתתיהו היה 'כהן גדול', ללמדנו שהניצחון בא משום שבראשו עמדה הנהגה רוחנית ראויה שהנחתה את דרכו (וכעין זה הובא ב'יתד נאמן' היום בשם 'תלמיד חכם חשוב', שתיקנו לומר ב'הנרות הללו': 'על ידי כהניך הקדושים', ללמדנו שהצלחת המאבק היתה בזכות מנהיגותם של כהני ה'. ודפח"ח).

      על חשיבותה של המלכות העמידונו חז"ל בצוותם ללכת להקביל אף פני מלכים מאומות העולם, 'כדי שאם יזכה יבחין', שלא תשתכח מאיתנו הציפיה לראיית כבוד מלכות ישראל, שתיגלה במלואה במלכותו של מלך המשיח. אף הרמב"ם בתחילת הלכות חנוכה, בתארו את הנס, מדגיש 'וחזרה מלכות לישראל יתר ממאתים שנה'

      בברכת 'חנוכה שמח', ש.צ. לוינגר

    • הניצחון מתחיל מהבית

      בס"ד כ"ט בכסלו ע"ו

      הניצחון של חנוכה מתחיל ממשפחה גרעינית אחת, אב וחמשת בניו, שהצליחו להפיח רוח חיים באומה שלימה, ובכך לשנות את כל ההיסטוריה העולמית.

      כל עוצמתה של האימפריה הסלבקית לא עמדה נגד 'פך שמן' קטן, משפחה יהודית אחת, ששמרה את טהרתה, נשארה 'חתומה בחותמו של כהן גדול', וכך הצליחה להוביל אומה שלימה לניצחון.

      לפיכך, אין חוגגים את הניצחון הצבאי והמדיני במצעדי ניצחון בכיכרות הערים, אלא בהלל ובהודאה בבתי מקדש המעט, בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ובהדלקת 'נר איש וביתו', המסמלת את הכוח העצום הטמון בכל בית יהודי, שממנו תצא אורה לעם ישראל ולעולם כולו.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      אף 'יום העצמאות' של עם ישראל, חג החירות משעבוד מצרים, אינו נחגג בתהלוכות שמחה ברחובות ('אפיקומן' בלשון יוון). האדם מישראל חוגג את יום חירות העם ב'זבח משפחה', בהעצמת הלכידות עם משפחתו – כי משם סוד כוחו ועוצמתו של העם.

  6. לItzik Sivosh- לספרטקוס וחבריו לא היה מה להפסיד- מתי שהוא הם היו נהרגים בזירה…
    מלכי יהודה וישראל התקוממו נגד אימפריות רק ותך הישענות על תמיכה של אימפריה יריבה!

  7. יש נקודה נוספת בעייתית בעיני בענין מגילת חנוכה. הרי ברור שחז"ל מיקדו את תקנתם ביום מסוים כ"ה בכסלו, ובכך אמרו אמירה, שגם אם אח"כ המשיכו הקרבות והיו גם כשלונות, אבל יש משהו במאורע שאירע ביום זה שנותן משמעות, שופך אור על כל ההתרחשויות. ולכן חנוכה חל אז ומצויין ע"י הדלקת נרות. לכן דומני שאם היה מציע בן ארצי לקרוא את חיבורו במהלך כל השנה, עוד היה מה לדון, אבל בחנוכה? לקרוא על כל המכלול, ולטשטש את השיא שבכ"ה כסלו [כמו במגילת אנטיוכוס, שאינה זקוקה לעו"ד כדי לשקם את מעמדה מול התקפות מהתקפות שונות] לא מבין את ההגיון, יותר מזה- מילא לקרוא לזה ספר היסטוריה, אבל מגילה? כאילו לנסות לשוות לזה ערך דתי? מה הענין,בוא נשאיר את האידישקייט במקום הראוי, ואת מחשבותינו האחרות נשאיר לשיעורי היסטוריה

    • לעסוק בהיסטוריה ולהעמיק במשמעות

      בס"ד כ"ז בכסלו ע"ו

      לאלי-

      אדרבה, ככל שעוסקים בפרטים ופרטי פרטים בנס המופלא של השתחררות עם ישראל מעולה של אימפריה שביקשה להשכיח את ייחודנו ולבוללנו בתרבות יוון – מתחזקת אמונתנו. דבר בעתו מה טוב, ו'כל המרבה לספר – הרי זה משובח'.

      כל זה כמובן צריך להצטרף ללימוד מעמיק בדברי חז"ל, ראשונים ואחרונים, בהלכה ובאגדה, שמהם נלמד על המשמעות האמונית והערכית של אותה תקופה גדולה, ומה הלקחים שיש להפיק.ממנה לדורנו ולחיינו.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

    • כ"ה בכסלו - השיא או נקודת ההתחלה?

      ולגבי הערתך שחז"ל הדגישו דווקא את כ"ה בכסלו בהיותו השיא של הנס –

      יש לומר שמבית הלל שאמרו 'מוסיף והולך', ניתן להבין שראו בכ"ה בכסלו רק את נקודת ההתחלה של הנס, שהזמן העובר רק מעצים את הפלא שבקיומו של עם ישראל, שככל שמנסים לשבור את רוחו – הוא מתחשל ומתחזק, 'ודרך צדיקים כאור נגה, הולך ואור עד נכון היום'.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      אף בדעת בית שמאי ש'פוחת והולך – כנגד פרי החג', ביאר הראי"ה קוק (ב'עין אי"ה'), שפחיתה זו היא תוספת, שככל שמתרבה האור האלקי, פוחת הפיצול שבין העמים, והאנושות מתקרבת לאידיאל האחדות השלימה.,

    • הניצחון על יוון כחלק מהמאבק בארבע המלכויות

      אף מהר"ל מפראג, בספרו 'אור חדש', רואה את ניסי החנוכה ואת הניצחון על מלכות יוון, כחלק התהליך הבירור שעובר העולם בהתקדמותו אל הגאולה, בהתמודדות עם הכוחות המרכזיים המניעים את האנושות – בבל – השאיפה לעוצמה; פרס – השאיפה לעונג ורווחה חומרית; יוון – השאיפה לדעת; רומי- היכולת לשלב את כל הכוחות לשילוב מנצח. אך בעוד שהמלכויות מנצלות את הכוחות שניטעו בהן להעצמת הגאווה האנושית – עם ישראל יביא גאולה לעולם, ביודעו לרתום את כל הכישורים האנושיים לתכלית טובה, להביא לעולם אמונה ואהבה, צדק ושלום.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      רמז לארבע המלכויות ניתן למצוא בסביבון, המסתחרר בעוז, אך בסופו הוא נופל.
      אף באותיות נ, ג, ה, פ – ניתן למצוא רמז לארבע המלכויות: נ – נבוכדנצר; ג – ג'וליוס (קיסר רומי); ה – הלניזם; פ – פרס.

  1. פינגבק: מדוע נגנז ספר חשמונאים המספר את גבורת המכבים ונצחונם | היגיון בשיגעון

  2. פינגבק: בתגובה ל "המרד הנעלם" | מוסף "שבת" - לתורה, הגות ספרות ואמנות

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: